באותו יום שישי בחודש מרחשוון תשט"ז (1955) מיהר אהרן אוחנה לצאת ראשון מבית-הכנסת 'בית-א-ל' בקזבלנקה, לאחר תפילת שחרית. הוא חש שדבר-מה מאיץ בו.
רוח סתווית ערה נשבה בחוץ וראשי הדקלים נעו אנה ואנה. פתאום הבחין אהרן בדף מתעופף עם הרוח בשביל שבו הלך. הוא נראה דף-קודש מתוך סידור או משניות וכדומה. הוא החליט לתפוס את הדף ולברר אם אכן זה דף מספר-קודש.
נזהר שלא להסב את תשומת-לב העוברים והשבים, החיש את צעדיו בעקבות הדף. כמעט הצליח לאחוז בו, אך הדף חמק והתעופף. עכשיו כבר ראה בבירור כי זה דף-קודש, והוא החל לרוץ בעקבות הדף, ולבסוף הצליח ותפס בו.
כשהרים את הדף הזדקרו ממנו המילים: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". זה היה דף מספר בראשית, בדיוק מהפרשה של אותו שבוע!
אהרן ישב על אחד הספסלים בגן ציבורי כדי לנוח מריצת הבוקר הבלתי-מתוכננת. הוא החל לסדר את מחשבותיו. האם יש קשר פלאי בין הדף שמצא לבין ההתחבטויות הקשות שטרדו את מנוחתו בשנה האחרונה?
הוא נולד בעיר גולימין, המרוחקת כחמש-מאות ק"מ מקזבלנקה. בהיותו בן שמונה התייתם מאביו, משה. כשגדל מעט החל לסייע בפרנסת המשפחה, ועם הזמן הקים עסק משגשג. גם בתוך הקהילה התקדם ומונה לראש קהילת המלאח בגולימין.
הוא נהג לנסוע בתחילת השבוע לקזבלנקה ולחזור לביתו בגולימין לקראת השבת. הפעם נאלץ להתעכב, ולכן החליט לשבות בקזבלנקה. בבית-הכנסת שמע הבוקר מפי הרב אלמליח על ההוראות שניתנו לאברהם אבינו בדבר הדרך שעליו ללכת בה. אף הוא חווה בעת האחרונה כמה וכמה סימנים, וזה האחרון הוא המשמעותי שבהם.
זו הייתה תקופת דמדומים במהפך השלטוני במרוקו. הצרפתים עמדו לעזוב לטובת עצמאותה של מרוקו. התהפוכות הדאיגו את היהודים. בימי הצרפתים זכו יהודי מרוקו ליחס נאות, והללו אף סייעו בעליית רבים מהם לארץ. עכשיו היה קשה להעריך כיצד ינהג השלטון המוסלמי.
אהרן נזכר במה שאירע בליל ב של ראש-השנה האחרון. לאחר שהמשפחה ישבה לסעודת חג יידו פתאום השכנים הערבים אבנים גדולות אל תוך הבית. עוד אירוע ששימש בעבורו סימן לצורך לעלות לארץ-ישראל.
התלבטות קשה התחוללה בליבו. העלייה לארץ היא הדבר הנכון ביותר בעבורו ובעבור משפחתו. אך כיצד יותיר לבדם את אימו ואת אחיו הצעירים, שעדיין לא נישאו. והלוא גם העסק לא יתקיים בלעדיו.
בעודו שקוע במחשבותיו התיישב לצידו על הספסל אדם זר, לָבוש לְבוש אירופי. בלי להביט באהרן החל לדבר, כאילו לעצמו. "בוֹנז'וּר [=בוקר טוב] אהרן אוחנה", אמר. דמו של אהרן קפא לרגע. מיהו האיש ומניין הוא מכיר אותו? הוא רצה לקום וללכת, אך האיש המשיך בנימה סמכותית: "יש לנו על מה לשוחח, אולם אבקש ממך כי בכל עת שיחתנו לא תביט בי".
אהרן ישב כמשותק והקשיב לדברי האיש, שהציג את עצמו בשם מרטין. "אנו יודעים עליך הכול, ואת התשובות לכל שאלותיך תקבל, אך לא עכשיו", אמר. האיש אכן ידע עליו הכול. על היותו ראש הקהילה בגולימין ועל עסקיו בקזבלנקה. הוא אמר כי גם ראה את המרדף אחר הדף לפני שעה קלה...
אהרן היה המום למדיי, ואז קם האיש והשאיר על הספסל את כרטיס הביקור שלו. "אתה מוזמן לפגישה 'איתנו' ביום ראשון בעשר בבוקר", אמר ועזב את אהרן תוהה. הוא עיין בכרטיס הביקור. נכתב עליו 'חלקי חילוף לרכב'. מה לו ולחלקי חילוף לרכב?
המחשבות טרדו את אהרן כל השבת. ביום ראשון בבוקר התייצב בכתובת שקיבל. לפניו עמד בניין רחב-ידיים, מרשים בחזותו החיצונית. עם כניסתו ראה נער שחרחר הרומז לו לעלות אחריו.
הוא נכנס לחדר גדול בקומה השנייה, שסביב קירותיו עמדו ארונות עמוסים בספרוּת רכב וחלקי חילוף. איש לא נראה שם. פתאום זז אחד הארונות על צירו ונחשף פתח לחדר פנימי. שם, מאחורי שולחן משרדי, המתינו לו מרטין ועוד חבר, אך עכשיו קיבלו את פניו בחיבוק ובנשיקות.
השניים פתחו ארון ובו עמד ספר-תורה. הם חבשו כיפות לראשם וביקשו ממנו להישבע בספר-התורה כי ישמור בסוד את כל אשר ייאמר. אהרן סירב להישבע, בגלל חומרת השבועה בתפיסה ההלכתית, אך הצליח לשכנע אותם כי דיי בהבטחתו לשמור על סודיות.
השניים גילו לו כי הם שליחי המוסד הישראלי, ונשלחו למצוא אדם שיתאים לפעול לעלייתם החשאית והברחתם של יהודי הקהילות במרוקו לארץ-ישראל. "בך מצאנו את האדם המתאים ביותר", אמרו לו.
אהרן קיבל עליו את התפקיד, ורתם למשימה את המשאיות שלו ואת כל מה שהיה לו. הוא גיבש תכנית-פעולה שעל-פיה נשלחו בכל שבוע כמה משפחות לאגדיר, בלי שהם עצמם ידעו כי משם הם עתידים לעלות לארץ. שם המתינו שבוע לקבלת מסמכים מזויפים, ואז עברו את הגבול בדרכם לארץ-ישראל.
כך הצליח אהרן להעלות עשרות-אלפי משפחות ארצה, עד שהתגלה סודו והוא נאלץ לברוח עם משפחתו. את דרכו בארץ החל בקריית-גת.
(על-פי הספר 'בין אנשים כחולים'. תודה למחבר משה בר-חן) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
