ראייה ממש

בבית-המקדש הייתה הכרה והרגשה באלוקות בבחינת ראייה ממש. לכן היה המקדש כעולם אחר ממש. מי שנכנס לתוכו תפס והרגיש אלוקות כמציאות הטבעית והפשוטה, ולא כחידוש, ולא היה בו הרגש עצמו כלל.

 (ספר המאמרים תרע"ב)

מקדש בלב

כשאמר הקב"ה לבני-ישראל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", נבנה בליבו של כל אחד מישראל 'בית-מקדש' קטן. כאשר יהודי היה נכנס לבית-המקדש, היה משתקף ומתגלה אותו בית קדוש וגדול בתוך בית-המקדש הקטן שלו.

(ספר השיחות תרצ"ו)

התאחדות כפולה

המשכן נקרא 'מקדש' והמקדש נקרא 'משכן' (עירובין ב). 'מקדש' רומז לבני-ישראל, המתקדשים ופורשים מן החומריות, על-ידי חיבורם עם הקב"ה, ו'משכן' רומז לשכינה ששוכנת בתוך בני-ישראל. בבית-המקדש התאחדו שני הדברים - הקב"ה התאחד עם ישראל והם מצידם התחברו איתו.

(שם משמואל)

היכן שוכן הקב"ה

שאלו את רבי מנחם-מנדל מקוצק: היכן שוכן הקב"ה? השיב להם: "בכל מקום שמכניסים אותו". אם פנימיותו האדם מלאה אהבת ה' ויראתו, השכינה שורה בו.

השתתפות כללית

את המשכן יכלה להקים קבוצת אנשים מצומצמת; מדוע ציווה הקב"ה את משה שכל בני-ישראל יתרמו לבניית המשכן? אלא רצון ה' היה שבעשיית המשכן ישתתפו כל ישראל, אנשים ונשים, כולם, ללא יוצא מן הכלל.

(לקוטי דיבורים)

קדושה בבית

חובת כל אדם בישראל להחדיר את הקדושה לביתו הפרטי; שהחיים הפרטיים, ההוויי והאור של הבית, יהיו רוויים ומלאים קדושה. כך נעשה הבית משכן ומקדש לה'.

(רבי מנחם-מנדל מאמשינוב)

היכל למלך

כל אחד ואחד מישראל, בתוך פנימיות ליבו, הוא מכון לשבתו יתברך. לכן בני-ישראל נקראים בנביא (ירמיה ז,ד) "היכל ה'", כי כמו שההיכל משמש דירה למלך, כך בני-ישראל הם היכל לשם ה'.

(ספר המאמרים תרצ"ו)

נקודת היהדות

"בית-המקדש" של כל יהודי הוא נקודת היהדות שבו. האמת הוא שכל יהודי, בתוך-תוכו, מאמין בקב"ה, אלא שלפעמים צריך לעורר בו את נקודת היהדות.

(ספר השיחות תש"ג)