נושאים נוספים
	התקשרות 901 - כל המדורים ברצף
	ויעקב הלך לדרכו
	קץ ל"משחק" של "נורא עלילה על בני אדם"
	על ההתנגדות בדורנו
	פרשת נח
	לא תתגודדו / שאלת גשמים בחו"ל
	הלכות ומנהגי חב"ד

השלום שנפעל על-ידי הצמח-צדק * על קשרי חב"ד–טלז * שיטת הלימוד של רבי חיים מבריסק היא דרך הלימוד האמיתית – אמר הרבי * כיצד הוכח כי אין יסוד להתנגדות, ועל 'תיקון' לצאצא 'מתנגדים' * חיפוש קושיות וטענות נובע מקנאה * ועל היסודות לדרכי החסידים ומנהגיהם * רשימה ראשונה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

כבוד חכמים ינחלו

"אצל אדמו"ר הצמח-צדק מצינו הדגשה יתרה בעניין השלום... שבימיו ועל ידו נפעל עניין השלום בין גדולי-ישראל... כי למרות שכל אחד ואחד במסילתו יעלה, הרי כל הדרכים מובילות להר ה', עד לאחדות האמיתית עם הקב"ה" – כך אמר הרבי בליל ה' של חג-הסוכות תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג כרך א, עמ' 214-213) ובסגנון דומה בעוד הזדמנויות.

במידה רבה התקיים עניין זה גם אצל הרבי נשיא-דורנו, כאשר גדולי-ישראל אמיתיים מכל החוגים כיבדוהו והעריצוהו עד מאוד. קשרים קרובים היו עם רבים מהם, כמו הגאון רבי משה פיינשטיין, בעל 'אגרות משה', רבי שלמה-זלמן אויערבך, הגאון רבי יוסף-דוב סולובייצ'יק ועוד רבים וטובים. את הערכתם והוקרתם ביטאו במאמרים תורניים שמסרו לדפוס לכבודו ב"קובץ מיוחד לענייני תורה והלכה" שהופיע בשנת תשל"ז; בספר "כבוד חכמים" שהופיע בשנת תשמ"ב; בספר "כבוד חכמים – עטרת פז" בשנת תשמ"ט, ובספרים נוספים מסוג זה שנדפסו במדינות שונות בעולם בהשתתפות גדולי תורה, רבנים וראשי ישיבות.

אודות קשריהם של הגאונים עם הרבי ראה בהרחבה בסדרת הספרים "שמן ששון מחבריך", "ממלכת התורה", ולפני-כן ב"נשיאי חב"ד ובני דורם", "בצל החכמה", "והחי יתן אל לבו", ועוד.

לקבל נזיפה...

כדאי לציין כאן שתי אנקדוטות על החשיבות שראה הרבי בקשרים עם החוגים הליטאיים:

בכ"ג בכסלו תשכ"ד התקיימו נישואיו של הרה"ת ר' משה, בן המשפיע המפורסם ר' ניסן נמנוב, עם בתו של הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן. מכיוון שהרבי ידע שלמשפחת שוסטרמן קשר משפחתי עם ראשי ישיבת טלז בקליבלנד (משפחת הרה"ג ר' חיים שטין המשגיח), התבטא כי "מן הראוי לערוך 'שבע ברכות' בטעלז".

כך התקיימו שבע ברכות בהשתתפות כל ראשי ישיבת טלז. המשפיע הרב ניסן נמנוב נשא שם מדברותיו וכן הרב סורוצקין (ראה בספר "מז'לאבין לניו-יורק" עמ' 149).

שח הרה"ג ר' יהודה לייב שפירא, ראש הישיבה הגדולה במיאמי:

פעם אחת, לפני שיצא אבי – הרה"ח ר' ליפא שפירא – מקליבלנד בדרך אל הרבי, ניגש אליו הרב גיפטר, ראש ישיבת טלז, וביקש ממנו שימסור לרבי כי הוא אוהב את ליובאוויטש ואת הרבי. עוד ציין הרב גיפטר כי בחור אחד התבטא שלא כראוי על ליובאוויטש ועל הרבי והוא (הרב גיפטר) הורה לו לנסוע ל-770, לעמוד בלא נעליים ולקבל נזיפה מהרבי.

כשנכנס אבי ל'יחידות' אמר לקראת הסיום שיש לו שליחות מהרב גיפטר מטעלז. הרבי השעין את גופו אל הכיסא, שמע את הדברים ולבסוף הפטיר: "נו, ירדה התנגדות מעוד יהודי".

[מכתב אחד של הרבי לרב גיפטר מז' בניסן תשט"ז (לאחר שפנה אל הרבי להיוודע על מקום אחת מתשובות הצמח-צדק) – נדפס באגרות קודש כרך יב עמ' שצ-שצא].

אחת מה'שבע ברכות' של הרב יהודה-לייב שפירא התקיימה בקליבלנד וכשכתב על-כך לרבי זכה למענה:

בודאי ינאום שם עניני נגלה ודא"ח [=דברי אלוקים חיים – חסידות].

ומעניין לעניין מוסיף הרב שפירא:

באחת הפעמים, כאשר שבו הבחורים מחזרת דא"ח ודיווחו לרבי על פועלם, היה המענה:

בוודאי שקלו וטרו גם בעניינים משלהם ולא רק מעניינים המדוברים בהתוועדות.

בטל היסוד להתנגדות

ב'יחידות' של אברך ליטאי שיבח הרבי את שיטתו של רבי חיים הלוי מבריסק, ואמר כי היא הדרך האמיתית ללימוד הגמרא.

ומפליא – הוסיף הרבי – שברוב הישיבות כיום אין לומדים בשיטה זו. יוצאות מן הכלל שלוש ישיבות:

תורה ודעת, תפארת ירושלים, ותומכי תמימים.

"בימינו אלה אשר רואים אפילו בעיני בשר אשר דווקא מהלך הרוח של חסידים ו[תורת ה]חסידות כובש מסילות וצודה נפשות בחוגים שונים ורחבים" (לשון הרבי – אגרות קודש כרך יב עמ' מג-מד).

אמנם "ישנם כאלו שהם מדמים [לעצמם] שהם 'מנגדים' – הרי זה רק מצד שטות" (י"ב תמוז תשט"ז, תורת מנחם כרך יז עמ' 64).

בח' טבת תשל"א כותב הרבי (אגרות קודש כרך ז"ך עמ' סה-ו) ליהודי, בתגובה לסיום מכתבו "על-דבר מוצאו ממתנגדים וכו'":

בוודאי ידוע גם למר אשר בעת שפרסמו ההתנגדות לחסידות וחסידים צירפו גם הטעם לההתנגדות, והוא החשש ששיטת החסידות תביא לקולות בקיום המצוות וכו' ועוד יותר מאשר קולא בעלמא, וכמבואר בהכרוזים והקול-קורא'ס דהתקופה ההיא.

זאת אומרת, אשר בעת מעשה הצהירו שבאם יתברר שהטעם אין לו יסוד וכו' ממילא בטלה ההתנגדות.

ולאחר שעברו יותר ממאתיים שנה, הנה קול המון, אשר מיהו חסיד – זה .. [ה]מחמיר להניח תפילין דרבינו-תם, והוא מאריך בתפילה, ומחמיר בנוגע לתוספת שבת, מקפיד בכשרות המאכלים ומדייק בהידור מצוות וכו' וכו'. והמסקנה בנוגע ל"התנגדות" ו"מתנגדים" מובנת.

תיקון לצאצא מתנגדים

מעשה באברך אחד שפנה לרבי וביקש 'תיקון'. הלה כתב לרבי "אשר נודע לו שהוא מצאצאי כו' [=כנראה, מתנגדים שהציקו לחסידים] ומקשר זה עם הכתוב בתניא סוף פרק ב', שאין לך נר"ן [=נפש רוח נשמה] שאין לו לבוש [=מעצמות אביו...] וכו'".

הרבי מרגיעו וכותב לו (כ"ז טבת תשי"ט – אגרות קודש כרך ח"י עמ' קסג):

והנה כיון שכמה דורות עברו מאז, וביניהם בוודאי כאלו שנתחרטו ועשו תשובה על הענין, בטח שבטל הרושם.

ומכל-מקום:

בכל זאת כיון שמעורר על-זה ושואל ל'תיקון' הרי מבואר בכמה-מקומות שהתיקון צריך להיות באותו הענין בו היה החיסרון, זאת-אומרת שהתיקון הוא על-ידי ההשתדלות [עד כדי ליגיעה גדולה, על-דרך כמו שהיה בהקלקול] בהפצת המעיינות חוצה.

הרבי מסיים את מכתבו, שאף שבלאו-הכי כל אחד מחוייב בזה, לא נצרכה אלא לזירוז והעדפה יתרה "ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור".

הפוסל – במומו פוסל

ישנו מאמר החכם (השוה מחבר הפנינים שער מח. כד הקמח אות קנאה) "לכל השנאות יש תקנה, חוץ משנאה הבאה מחמת קנאה, שאין לה תקנה לעולם".

כך אמר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (ספר השיחות תש"ב עמ' 59 ואילך) בעניין ההתנגדות לתורת החסידות, שהתנגדות זו מקורה בקנאה.

בהתוועדות שבת פרשת ויקהל תשי"ד חזר הרבי על הדברים (תורת מנחם כרך יא עמ' 113), והוסיף:

כאשר רואים "שיטה" שבמשך רוב ימיה פעלה כל העניינים כדבעי, ובמילא יש חזקה שגם להבא יהיו כל עניניה כדבעי – מתעוררת קנאה כנגד שיטה זו.

אלא, שיש קנאה שהיא על דרך הענין ד"שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו", ועל-דרך "קנאת סופרים תרבה חכמה"; אבל על-ידי הירידה וההשתלשלות למטה נעשית מזה קנאה כזו שיכולה להביא לידי שנאה – שנעשים שונאים כפשוטו לשיטה זו, ונעשים בבחינת "רוצה לטעות", ומחפשים ללא הרף ("מען האַלט אַלץ אין איין זוכן") – בבחינת "מתי יבוא לידי ואקיימנו"... – קושיות וטענות, וכאשר מוצאים "קושיא" – מסתובבים ברחוב ומכריזים: "שישו בני מעי"! מצאתי מה שחיפשתי במשך כל הזמן!...

כל אלו ששואלים קושיות כו' – צריכים לידע שכבר אמרו חז"ל "כל הפוסל במומו פוסל"!

כלל הוא שהרע שאדם רואה בחבירו אינו אלא הרע שבו עצמו, וכפירוש הבעש"ט על הפסוק "תיסרך רעתך", שכל אחד ואחד מישראל הוא בדוגמת 'מראָה', כמו שכתוב "כמים הפנים לפנים גו'". וכשם שכאשר אדם מביט במראה, רואה הוא (לא את חבירו, אלא) את עצמו – כך כאשר אדם מביט בחבירו ורואה בו רע, אין זה אלא הרע שבו ("תיסרך רעתך")!

אלא מה?, העובדה שאין האדם מכה את הרע שבו אלא רק את חבירו – הרי זה פשוט משום שלהכות את חבירו קל ונעים יותר ("ס'איז גרינגער און געשמאַקער")!...

– כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם אודות אדם שאחז את ה"מחזור" על גבו של חבירו, ובשעת אמירת "על חטא" הכה על חטאיו – של חבירו!...

גם כאשר מכים על הרע של הזולת – טוען הוא – יכול הדבר להועיל לפעמים גם בנוגע לעצמו, דכיון שעל-ידי הכאת הרע של חבירו ממעטים את כללות הרע בעולם, הרי במשך כמה-וכמה שנים יפעל הדבר גם אצלו עצמו... אלא מאי, דבר זה ימשך זמן רב – לא איכפת לו!..

יסוד ומקור לדרכי החסידים

באופן כללי ניתן להגדיר כמה אופני התנגדות בדורנו, עמם נאלץ הרבי להתמודד:

א. התנגדות להקמת מוסדות חב"ד, בעיקר בעת הקמת 'רשת אהלי יוסף יצחק'.

ב. הפרעות לשיעורי חסידות בישיבות.

ג. ניסיונות לחדש את המלחמה הישנה בחסידות, בעיקר בשל פחד מהצלחת חב"ד והתפשטותה.

ד. הפצת "קושיות" וטענות נגד גדולי החסידות ודבריהם, מנהגי חסידים וכיוצא-באלו.

במכתבו מיום ט' שבט תש"ד (אגרות קודש כרך א' עמ' רלא) מודיע הרבי:

שמחים אנו לשמוע הערות נכונות.. מעניין אותנו לדעת את כל דברי הביקורת... ומאיזה סוג אנשים באה... מאלו שכוונתם רצויה, [או-] אלו המחפשים עלילות על חב"ד והחסידים וכיוצא-בזה.

באותה שנה החל להופיע 'קובץ ליובאוויטש'. כך למשל כתב הרבי שהוא מודע לכך שישנה "כת המבקרים על מנת לקנתר ושמחים למצוא תקלה... [אלו טוענים כי] דרך החסידים ומנהגם לאמר... בלי כל יסוד ומקור" (תשובות וביאורים, קה"ת תשל"ד, עמ' 2). לכן דייק להראות תמיד כי כל דברי רבותינו נשיאינו "אף אלו הנראים לתמוהים בעינינו, יש להם פירוש וביאור היטב" (תשובות וביאורים, שם עמ' 5).

ובמענה לשאלה "אם יש מקור גם בתורת הנגלה למה שכתוב בתניא" (שם עמ' 64), פותח הרבי את תשובתו במלים:

דוגמא להנ"ל בנגלה, ולא עוד אלא גם בהלכה למעשה...

וכך על פני כל השנים, היה זה ביטוי שהופיע מדי פעם, כאשר במהלך התוועדות בא הרבי להשיב ל"אותם ש'תואנה הם מבקשים' ומקשים"...