נושאים נוספים
	התקשרות 899 - כל המדורים ברצף
	אחדות שפועלת על כל השנה
	לגלות את ניצוץ משיח
	סדר ההקפות
	פרשת וזאת הברכה
	שמחת-תורה בעולם החסידי
	הלכות ומנהגי חב"ד

לאחרי שבעה ימי שמחה רצופים, מדוע נדרש להוסיף יום אחד ובמה גדול כוחו, שדווקא הוא יבטל את קושי ה'פרידה'? * בזמן חג-הסוכות גדולה האחדות של ה'אתרוג' עם ה'ערבה', אולם עם החזרה לימי השנה יש לחשוש שה'פירוד' יישאר * בשמחת תורה אין מצווה מיוחדת אלא הכול משתווים בשמחה בגשמיות, באכילה, בשתייה ובריקוד ברגליים, אולם דווקא אחדות זו מותירה רושם על השנה כולה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ישנו פתגם שאמר פעם כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בשמחת- תורה בשעת התוועדות¹: "בשמחת-תורה מותר לדבר, כי בשמחת-תורה אין זה מזיק" ("שמחת-תורה שאַדט ניט").

– בכלל, היה אדמו"ר נ"ע נזהר ביותר שלא להוציא מפיו דברים קשים ("אַ שווערן וואָרט"), ורק בשמחת תורה, בשביל עניין של התעוררות כו', אמר ש"בשמחת-תורה אין זה מזיק", כיון ששמחת-תורה הוא עת רצון ושעת שמחה למעלה – שמחה נוספת על שמחת חג הסוכות.

ב. והנה, בנוגע לשמיני-עצרת מצינו במדרשי חז"ל² משל ל"מלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר, אמר, בני, בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם". ועל דרך זה בנמשל, שלאחרי שבעת ימי חג הסוכות אומר הקב"ה לבני-ישראל "עצרת תהיה לכם"³, "עכבו עמי עוד יום אחד".

ולכאורה אינו מובן⁴:

א) מהו הלשון "קשה עלי פרידתכם" – דלכאורה הוה-ליה-למימר "פרידתנו"?

ב) מהי התועלת בכך שיישארו "עוד יום אחד" – בה בשעה שסוף-כל-סוף, לאחרי יום זה (שמיני-עצרת), יצטרכו להיפרד? והרי מלשון המדרש משמע שהתועלת שבדבר היא לא רק ליום אחד בלבד, אלא גם עבור הזמן שלאחרי זה.

וביאור העניין:

לאמיתו של דבר, לא שייך כלל פירוד בין הקב"ה לבני-ישראל. מצד הקב"ה – בודאי לא שייך פירוד, וגם מצד בני-ישראל לא שייך פירוד, כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר⁵ בשם אדמו"ר הזקן: "אַ איד, ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן פון ג-טליכקייט" (יהודי אינו רוצה ואינו יכול להינתק מאלקות).

ומה שלפעמים קורה שיהודי עושה פעולה של פירוד – הרי זה מצד "פרידתכם", הפירוד שבין יהודי לחבירו, מה שאין כן כאשר בני-ישראל עומדים בתנועה של אחדות, כפתגם אדמו"ר האמצעי⁶ שעל-ידי אחדותם של שני יהודים ישנם שתי נפשות אלוקיות כנגד נפש בהמית אחת, ואם הדברים אמורים אפילו בנוגע לשני יהודים בלבד, הרי על אחת כמה וכמה כאשר כל בני-ישראל הם יחד – "ויעשו כולם אגודה אחת (שעל-ידי זה נעשה) לעשות רצונך בלבב שלם"⁷.

וזהו ביאור הלשון "קשה עלי פרידתכם" (ולא "פרידתנו") – כיון שהפירוד של בני-ישראל מאלקות ח"ו ("פרידתנו") יכול להיות רק על-ידי שחסר בעניין האחדות בין בני-ישראל גופא ("פרידתכם").

ועל זה אומר הקב"ה "קשה עלי פרידתכם" – מכיון ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"⁸, מוכרח הוא כביכול להיזקק לבניו, ומבקש מהם שיהיו יחד ביום שמיני-עצרת ("עכבו עמי עוד יום אחד"), ועניין זה יפעל גם בימים שלאחרי זה, בהנהגה של "ויעקב הלך לדרכו"⁹ (כדלהלן).

ג. ובפרטיות יותר:

בעניין ד' המינים שבחג הסוכות – אמרו רז"ל¹⁰ "פרי עץ הדר¹¹ – אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים . . וערבי נחל – אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים . . אמר הקב"ה, יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו".

כלומר: כאשר האתרוג ("בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים") מתאגד עם הערבה (דהיינו אנשים פשוטים, "בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים") – הרי זו תועלת הן עבור האתרוג והן עבור הערבה: התועלת ל"אתרוג" – שכאשר משפיל את עצמו להתעסק עם אנשים פשוטים, אזי לא יהיה אצלו עניין הישות; והתועלת ל"ערבה" – שלא יהיה אצלה עניין של ייאוש (כידוע הפתגם ש"ייאוש – שלא מדעת"¹²), ולא תהיה בבחינת "אסקופה הנדרסת"¹³ ח"ו. וכמו כן ישנה גם תועלת ל"לולב" ול"הדס".

וכיון שעניין ד' מינים הוא במשך כל שבעת הימים של חג הסוכות [כי אף שבשבת אין עניין נטילת ד' מינים והנענועים בפועל, הרי העניינים הנפעלים על-ידי זה – "לעצור רוחות רעות . . לעצור טללים רעים"¹⁴ – ישנם גם בשבת, כדאיתא בלקוטי תורה¹⁵], וכמו שנתבאר לעיל¹⁶ ששבעת ימי הסוכות הכוללים את שבעת ימי השבוע פועלים על כל שבעת ימי השבוע במשך כל השנה (יום ראשון בשבוע – על כל ימי ראשון, יום שני בשבוע – על כל ימי שני, וכן בשאר הימים) – נמצא, שמצד חג הסוכות אין מקום לפירוד בין בני-ישראל, ובמילא גם מאלקות, במשך כל השנה.

ד. אמנם, לאחרי חג הסוכות, כשמסתיימת תקופת הימים-טובים, וכל אחד ואחד פונה לדרכו – הרי כיון שד' המינים אינם אגודים, עלולה הערבה ליפול בייאוש, והאתרוג עלול לבוא לידי גאווה.

וכך עלולים הם לרדת מדחי אל דחי – כמאמר רז"ל¹⁷ "כך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה".

– היצר-הרע אינו בא ליהודי לומר לו מיד שיעבור עבירה ח"ו, בידעו שהיהודי לא ישמע לו, שהרי אין רצונו להיות נפרד מאלקות (כנ"ל, שעניין זה ישנו בכל אחד ואחד מישראל); אלא לכתחילה אומר לו היצר-הרע "עשה כך" – כפירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר¹⁸ שלא מדובר כאן אודות עבירה, אלא אודות מצוה, היינו, שכאשר יהודי רוצה לעשות מצוה, פונה אליו היצר-הרע ואומר לו: עשה כך! גם אני מסכים שתקיים את המצוה!...

ולכאורה: מה איכפת לנו ("וועמען אַרט דאָס") שגם היצר-הרע מסכים לעשיית המצוה? – אך העניין הוא, שבכך הרי הוא נותן מקום ליצר-הרע, ולכן, אף שעושה מצוה, מכל מקום, כיון שיש מקום גם ליצר-הרע, היינו, שמתערב בזה ("עס וואַרפט זיך אריין") ישות ופניות, אזי נעשה היצר-הרע "בעל דיעה" עליו (כמאמר הגמרא¹⁹ "בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש"), ומוליכו מדחי אל דחי, "עד שאומר לו עבוד עבודה זרה".

ה. ולכן מבקש הקב"ה מבני-ישראל שיישארו יחד "עוד יום אחד", שמיני-עצרת,

ודווקא יום "פשוט" שאין בו עניינים מיוחדים – כמודגש בחילוק בין שמיני-עצרת לשאר הימים טובים, שבכל שאר הימים-טובים יש בכל יום-טוב מצוה מיוחדת (ובפרט בחג הסוכות, שהמצוה מקיפה את האדם כולו, "תשבו כעין תדורו"²⁰), מה שאין כן בשמיני-עצרת אין מצוה מיוחדת,

ואדרבה: המצוה של שמיני-עצרת היא לאכול ולשתות ולשמוח, היינו, שקשורה עם עניינים גשמיים, שלכאורה בחיצוניות ישנם גם אצל אינם-יהודים –

וכאשר גם בזמן זה (יום "פשוט", שאין בו עניינים מיוחדים) נמצאים בני-ישראל יחד – הרי זה מועיל גם על הזמן שלאחרי זה.

ו. וזהו גם שענינו של שמיני-עצרת הוא – הריקודים עם הספר-תורה²¹:

השמחה בשמיני-עצרת אינה באופן שלומדים בספר-תורה, ויתירה מזה, שאפילו לא פותחים אותו, אלא כפי שהוא סגור ומכוסה ("אַ פאַרוויקלטע") רוקדים עמו – ריקוד דווקא, שהוא על-ידי הרגליים, שמורה על ז' תחתונות וכוח המעשה – שבזה שווים כל בני-ישראל, מהגדול שבגדולים ועד לפשוט שבפשוטים.

ודווקא על-ידי זה שבני-ישראל נמצאים יחד גם בדברים פשוטים וגשמיים – הרי זה פועל על כל ימי השנה.

ז. ובנוגע לפועל:

יש לדעת, שההתעוררות של שמיני-עצרת צריכים להמשיך על הימים שלאחרי זה ("ויעקב הלך לדרכו") – כיון שזהו כל עניין שמיני-עצרת.

והתעוררות זו צריכה להיות בעניין האחדות – הן אחדות של יהודי אחד עם חבירו, והן אחדות באדם עצמו, לאחד את השעות שבהם הוא לומד ומתפלל עם שאר שעות היום, שיהיו מתאימים זה לזה, דהיינו לקשר גם את הגשמיות עם אלקות,

– שזהו גם עניין "פר אחד איל אחד"²², דהיינו, לעשות גם מה"פר" וה"איל" הגשמיים – "אחד"²³, חיבור המטה עם אלקות, שעל-ידי זה מתמלאת הכוונה של "דירה לו יתברך בתחתונים".

(משיחת יום שמחת-תורה, ה'תשט"ו. תורת-מנחם כרך יג עמ' 69-73 – בלתי מוגה)

____________________

1)     תרס"ה – ראה סה"ש תורת שלום ע' 53 ואילך. ע' 56. ע' 58. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ חי"א ע' קפח. וראה גם מכתב י"א תמוז שנה זו (אגרות-קודש חכ"א ע' שא).

2)     ראה פרש"י אמור כג, לו. פינחס כט, לו. בחיי שם, לה.

3)     פינחס שם.

4)     ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ז ע' 334. ח"י ע' 266. לקו"ש ח"ב ע' 433 ואילך. ח"ט ס"ע 233 ואילך. ועוד.

5)     אגרות-קודש שלו ח"ד ע' שפד (נעתק ב"היום יום" כה תמוז). שם ע' תקמז (נעתק ב"היום יום" כא סיון). ועוד.

6)     ראה סה"ש תרצ"ז ע' 210. וש"נ. "רשימות" חוברת ט ריש ע' 11 (נעתק ב"היום יום" כ טבת). וראה גם מכתב כ"ט אדר שנה זו (אגרות-קודש ח"י ס"ע תיא), ובהנסמן שם.

7)     נוסח תפלת ימים נוראים.

8)     ברכות לג, ב. וש"נ. הובא בפרש"י עה"ת עקב יו"ד, יב.

9)     ויצא לב, ב.

10)   ויק"ר פ"ל, יב.

11)   אמור כג, מ.

12)   ב"מ כא, ב. וראה גם תורת מנחם – התוועדויות חי"א ע' 137. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ח ריש ע' עב. ח"כ ס"ע שכה. ועוד.

13)   ל' הש"ס – עירובין צח, ב. וראה פרש"י שם.

14)   סוכה לז, סע"ב.

15)   דרושי ר"ה נז, א ואילך.

16)   שיחת שמחת בית השואבה ס"ו (לעיל ריש ע' 20).

17)   שבת קה, ב. וש"נ.

18)   סה"מ קונטרסים ח"א לז, א. ועוד.

19)   סוכה נב, ב.

20)   שם כח, ב. וש"נ. וראה גם תורת מנחם – התוועדויות חי"א ריש ע' 198, ובהנסמן שם בהערה 80.

21)   ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ריש ע' 30. ח"ד ע' 68. ח"ז ס"ע 95. ובהנסמן שם.

22)   פינחס כט, לו.

23)   ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ריש ע' 54.