אף-על-פי שבזמן מרדכי ואסתר עדיין היו הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, בכל-זאת היה העלם והסתר כזה, עד שבכל המגילה כולה לא נזכר בגילוי שם ה' אפילו פעם אחת * ועל-אף זאת אירע אז הנס הגדול ביותר - "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר התעסק מתוך השתדלות גדולה ללקט את ה"כתבים" של רבותינו נשיאינו מכמה וכמה דורות - כתבי-יד שבהם ישנם תורות מכל הרביים, החל מרבינו הזקן, שבתורותיו ישנם כמה וכמה מתורות הרב המגיד והבעש"ט, וכן מרבותינו נשיאינו שלאחרי זה, עד לדורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר - לקנותם, או להשיגם בדרכים אחרות, מכל מקום שבו נמצאו.

ב"ביכלאך" אלו ישנם כמה כתבים של רבינו הזקן שלא נדפסו עד עתה, וכידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר¹ אודות הדרושים שנדפסו בתורה-אור ולקוטי-תורה, שהצמח-צדק ליקט אותם מתוך אלפיים דרושים של רבינו הזקן שהיו תחת ידו, ומתוך אותם אלפיים דרושים נדפסו רק הדרושים שבתורה-אור ולקוטי-תורה (שהוא החלק השני על החומשים שלאחרי זה²), ואילו שאר הדרושים, הנה מטעמים שאינם ידועים לא פירסמו אותם במשך כמה וכמה שנים, היינו, לא רק שלא נדפסו, אלא שאפילו לא ניתנו להעתקה.

אמנם, מצד העניין ד"מגלגלין זכות ליום זכאי"³, או לאיש זכאי⁴, היה עניין, סיבה ועילה (כפי שייקרא הדבר), שעל-ידי השתדלות, נדפסו לפני שנתיים שני ביכלאך מכתביו של רבינו הזקן⁵, שנכתבו לפני מאה וחמישים שנה לערך, ומאז לא ראו אור הדפוס, ולא היו אפילו בהעתקות, מלבד המאמרים היחידים שהיו בהביכלאך שנדפסו בתורה-אור ולקוטי-תורה או באיגרת-הקודש, וגם מאמרים אלו - בכמה שינויים.

וכיוון שישנם עוד כמה ביכלאך מכתבי רבינו הזקן, חוץ מהמאמרים של שאר רבותינו נשיאינו - מסתמא יבוא הזמן, "את הכל עשה יפה בעתו"⁶, להדפיס גם אותם.

ב. אחד מהביכאלך שנדפסו - הוא "הנחות הר"פ ז"ל", הנחות שנרשמו על-ידי החסיד ר' פנחס רייזעס משקלאוו, עליו העיד הצמח-צדק שההנחות שלו הן מדוייקות ביותר⁷,

ועד כדי כך, שבאותן הפעמים שרבינו הזקן היה מתגלגל על הרצפה (כלשון החסידים: "ער פלעגט זיך קייקלען", "קאטשען זיך אויפן פאל") מרוב התלהבות באמצע אמירת המאמר, היה גם הר"פ נשכב על הרצפה, כדי לקלוט עוד תיבה או כמה תיבות מדברי הרבי בשכבו על הרצפה, ומה שלא הצליח לקלוט ("דאס וואס ער האט ניט דערהערט"), לא הוסיף מסברא דיליה, אלא דילג או שציין "כו'".

ואחד המאמרים בביכל הנחות הר"פ ז"ל⁸ (שישנו גם בשינוי לשון בתורה-אור למגילת-אסתר⁹) הוא - על מאמר רז"ל בירושלמי¹⁰ - כל הנביאים עתידין ליבטל חוץ ממגילת-אסתר.

ג. ותוכן הדברים:

הפירוש במאמר רז"ל כל הנביאים עתידים ליבטל לימות המשיח, הוא - לא שיהיה שינוי בדבר, שהרי התורה היא נצחית¹¹, אלא - על-דרך "שרגא בטיהרא מאי אהני"¹², היינו, שכאשר מאיר אור השמש אזי לא ניכר אור הנר, כיוון שבטל ואינו נחשב כלל לגבי שפע האור שמאיר מהשמש, וכמו כן בנוגע להגילויים שנתגלו על-ידי הנביאים, ש"רוח ה' דיבר בם ומילתו על לשונם"¹³ - שלעתיד-לבוא, כאשר יקויים הייעוד¹⁴ "אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם", אזי לא יהיה ניכר ונחשב גילוי האור שהיה אצל הנביאים, מצד גילוי המקור ועוצם האור שיהיה לעתיד-לבוא.

מה-שאין-כן מגילת-אסתר לא תתבטל גם לעתיד-לבוא, כי:

אודות הזמן שאודותיו מדובר במגילת-אסתר - נאמר¹⁵ "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא", היינו, שבני-ישראל היו אז במעמד ומצב דהסתר פנים (כמבואר במסכת חגיגה¹⁶ פרטי הדברים בעניין זה).

ואף-על-פי שבזמן מרדכי ואסתר היו עדיין הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, מכל-מקום, בשושן הבירה, ששם היתה הגזירה (ולאחרי זה נתבטלה מן הקצה אל הקצה), היה העלם והסתר כל-כך עד שבכל המגילה לא נזכר בפירוש ובגילוי שמו של הקב"ה אפילו פעם אחת¹⁷!

ולמרות זאת שלא היתה אז ראיית אלוקות בגילוי, מכל-מקום, אירע אז נס היותר גדול - "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"¹⁸, ועד שפעלו ("מ'האט דערנומען") גם את עמי הארץ, שגם אצלם היתה נראית יהדות.

ומובן, שכדי לפעול במקום של חושך ואפילה כל-כך ("וואו די פינצטערקייט איז מורא'דיק"), יש צורך בגודל ועוצם האור ביותר (על-דרך האמור ש"כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר"),

והיינו, שאז היה נתגלה הקב"ה בעצמו כפי שהוא למעלה מכל הגילויים ומכל השמות¹⁹, שלכן אי-אפשר לבטא זאת בגלוי ובפירוש, כי אם באופן של ראשי-תיבות, או באופן של דרוש - ש"המלך" שנאמר במגילה קאי על מלכו של עולם²⁰, אבל, מי שמסתכל מן הצד, רואה את אחשורוש מלך פרס ומדי, ולא רואה ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"²¹.

וכיוון שתוכנה של מגילת אסתר הוא ההתגלות של הקב"ה בעצמו כפי שהוא למעלה מכל הגילויים ומכל השמות (בדוגמת התגלות עצם הנפש באדם למטה) - הנה גם לעתיד-לבוא כאשר "אשפוך את רוחי על כל בשר", שזהו עניין של גילויים כו', תחשב התגלות העצם של הקב"ה לעניין של חידוש ועניין של שמחה, ולכן, מגילת אסתר לא תתבטל גם לעתיד-לבוא.

עד כאן תוכן מאמרו של רבינו הזקן, כפי שנרשם על-ידי הר"פ.

ד. וכיוון שעניינו של פורים הוא שאז "קיימו מה שקבלו כבר" - הרי מובן שכן הוא גם בכללות עניין התורה:

עניינה של התורה הוא - לא כפי שביקשו המלאכים "תנה הודך על השמים"²², אלא שיהודי יהיה בעולם, במעמד ומצב ש"למצרים ירדתם... יצר-הרע יש ביניכם"²³, שצריכים להזהיר ולהכריז "לא תרצח" ו"לא תגנוב"²⁴; ליהודים כאלו ובשבילם נותנים את התורה, ומצד זה שיש אצלם "נפש השנית (ש)היא חלק אלוקה ממעל ממש" בשלימותה ובתוקפה - ממלאים הם את הוראות התורה במילואם עד למטה מעשרה טפחים, גם בימות החול, לאו דווקא בשבת ויום-טוב וראש-השנה ויום-הכיפורים.

ובזה דווקא ניכרת גדלות התורה - שאינה עבור מלאכים שנמצאים בשמים, אלא היא פועלת באדם שנמצא בעולם, שלא זו בלבד שלא ייכנע לדרישת העולם, אלא אדרבה, שיפעל שינוי בעולם שיקויים בו "ושכנתי בתוכם"²⁵, על-ידי זה שיהיה "בתוך כל אחד ואחד"²⁶ בכל ענייניו.

יהודי צריך להיות בעולם, אפילו במקום כזה שלפני בואו לשם היה חושך כפול ומכופל, ובחושך כפול ומכופל מגיע יהודי עם ד' אמותיו, ומתנהג שם על-פי הוראות התורה, גם באכילתו ובשתייתו ובטיולו ובכל ענייניו.

וכאשר יהודי הולך בתוקף של עצם הנפש, הקשורה עם התוקף של העצם שלמעלה - אזי פועל גם ב"שושן הבירה", במקום שלא נזכר בגלוי שמו של הקב"ה, שגם שם יהיה "ונהפוך הוא", ועד שאפילו "עמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם"¹⁸.

ה. וזוהי גם הוראה, שאם ישנה איזו שיטה הטוענת שצריכים להיבדל מהעולם, היינו, שלשיטה זו ניתנה התורה עבור "מלאכים", ולכן, כדי שהאדם יהיה ראוי לקבלה, צריך גם הוא להתעלות לדרגה של "מלאך" - יש לדעת שזהו היפך תורת עם ישראל, היפך תורת משה, וכיוון שזהו היפך תורת משה, אין זה יכול להיות אמת.

עניין של פשרה יכול להיות בכמה אופנים: למחצה, לשליש ולרביע. אבל עניין של אמת - צריך להיות כולו אמת, ובלאו הכי - אין זה אמת.

ובנידון דידן - הרי זה היפך העניין שבגללו ניתנה התורה למטה דווקא, ולא באופן ד"תנה הודך על השמים".

וכיוון שאין זה אמת - לא ייתכן שיהיה זה דבר טוב, כי, טוב וקדושה ואמת קשורים זה בזה ("זיי גייען צוזאמען"), כיוון שהמקור שלהם - הן של אמת, הן של טוב והן של קדושה - אחד הוא, ובמילא, לא ייתכן עניין של טוב וקדושה, שיהיה שקר, כשם שלא ייתכן עניין של אמת, שיהיה היפך הטוב והקדושה.

וזהו גם מה שכתוב²⁷ "חסד לאומים חטאת":

לכאורה, למאי נפקא-מינה מהי סיבת פעולת החסד, אם הוא עושה זאת כדי להתייהר, או בגלל טעם אחר - העיקר הוא שהעני קיבל את החסד המצטרך לו. ואף-על-פי-כן אומרים שלא זו בלבד שאין זה עניין של טוב, אלא אין זה אפילו עניין סתמי ("א פארעווע זאך"), כי אם עניין של "חטאת" - היפך הטוב!

כלומר: אף שלכאורה הרי זה עניין של חסד, מכל-מקום, כיוון שעניין זה אינו נלקח ממקור האמת, אלא זהו עניין שנעשה על-ידי בן-אדם, הנה מבלי הבט על מה שכותב בנייר הרשמי אודות תכלית הנהגתו, יהיה זה סוף-סוף באופן של "חטאת", גם אם יעשה זאת על-ידי פעולה של "חסד".

וכידוע הדוגמה לדבר²⁸ - מהנהגת אומות העולם⁷ שרצחו והשמידו באופן שלא מצינו אפילו אצל חייתו טרף... והיסוד לזה היה הצורך שמין האנושי יבוא לשלימותו!...

ו. וזהו גם תוכן הפתגם (שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בכמה מקומות²⁹) "טובה הבדידות בתוך בני אדם":

צריך אמנם להיות עניין הבדידות, אבל, אימתי הבדידות היא עניין טוב שיש בו מעלה - בהיותה בתוך בני אדם;

אבל כאשר מישהו הולך למדבר, באומרו, שאין לו דרך אחרת להגיע לשלימות עצמו, כי אם על-ידי זה שיתרחק מבני-אדם וילך למדבר, ודווקא שם יתעלה משלימות אל שלימות - הנה הנהגה כזו גורמת סוף-סוף אסון לבני ביתו ואלה אשר בסביבתו ("ער מאכט זיי אומגליקלאך"),

ולדוגמה: במצב שצריכים לשקול בין טובה קטנה עבורו לעניין שנוגע לחייו של הזולת - הנה הקטנות שלו תכריע את חייו של הזולת, כיוון שהוא מחשיב את עצמו ל"אדם השלם", ואילו הזולת הוא פחות שבפחותים!

ולכן מצינו אצל אומות העולם ששיטתם היתה מיוסדת על עניין ההתבודדות - שיטה שהיתה אמורה להביא אותם משלימות אל שלימות עד השלימות היותר גדולה - שלא היה מושלל אצלם המושג של עבודת-פרך ורדיפות; הם לא התערבו בכך.

כאשר היה מדובר אודות צער של הזולת, במדריגה היותר עמוקה, עד לעניין של חיים ממש - היתה טענתם, ש"אדם השלם" לא צריך לעמוד בקו של מידות, הן בנוגע לצער והן בנוגע לרצון.

בנוגע לעצמם - השתמשו וניצלו את הרצון כולו... אלא שזה היה צריך להיות בשביל שיבואו משלימות אל שלימות; והיכן באה לידי ביטוי גודל מעלתם שהם "למעלה מכל בני-האדם" - כשדובר אודות עשיית טובה להזולת!...

ז. ומעניין לעניין:

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם סיפור³⁰ אודות אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, שאירע עוד בחיי הצמח-צדק, שאז היה אדמו"ר נ"ע לא יותר מגיל חמש או חמש וחצי שנים (שהרי בעת הסתלקות הצמח-צדק היה בן חמש וחצי שנים), כאשר שיחק עם אחיו הגדול ר' זלמן אהרן.

כיוון שגדלו בבית שבו נסב הדיבור אודות חסיד ורבי, החליטו לשחק ב"חסיד ורבי". וכיוון שהרז"א היה מבוגר מאדמו"ר נ"ע בשנה ומחצה, הוחלט שהרז"א יהיה ה"רבי", ואדמו"ר נ"ע ייכנס אליו כמו חסיד, "פראווען זיך" (ל"יחידות").

התיישב הרז"א על כיסא, תיקן את כובעו, ואדמו"ר נ"ע נגש אליו וביקש ממנו "תיקון". ושאל הרז"א: על מה הנך מבקש תיקון? והשיב אדמו"ר נ"ע, שבשבת שעברה, או לפני שתי שבתות, אכל אגוזים, ואחר-כך נודע לו, שרבינו הזקן כותב בסידורו³¹ ש"טוב למנוע מלאכול אגוזים בשבת". ואמר לו הרז"א, שיקפיד להתפלל מתוך הסידור, ולא בעל-פה.

נענה אדמו"ר נ"ע ואמר לו: העצה שלך לא תעזור, ואינך רבי. ושאל הרז"א: מדוע? והשיב אדמו"ר נ"ע: רבי - בשעה שמשיב, צריך להתאנח ("ער דארף א קרעכץ טאן")!... העצה שלך היתה אולי מועילה, אבל לא נאנחת ("דו האסט ניט א קרעכץ געטאן"), וכיוון שלא נאנחת - אינך "רבי", ועצתך אינה עצה!

כאשר יהודי עוזר לחבירו - כהציווי "ואהבת לרעך כמוך"³², וכמאמר רז"ל³³ "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא" - לא די בפעולת החסד לעזור לו, אלא צריכה להיות גם האנחה ("דער קרעכץ").

וכאשר ישנה האנחה, היינו, שצער הזולת נוגע לו, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר³⁴ בפירוש מה שנאמר במגילה³⁵ "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו", שכאשר שמע אודות גזירה על יהודי שני, היה זה מאורע שקרה לו ("אשר קרהו"), שאז נאנח - אזי עוזר ומסייע לחבירו.

אבל כאשר יושב על כיסא, או בשמי מעלה, והולך משלימות אל שלימות, ובשביל השלימות שלו נותן גם עצה להזולת, "עצה טובה קא משמע לן"³⁶, אבל ללא אנחה ("אן א קרעכץ"), כיוון שאין זה עניין שכואב לו, להיותו למעלה מרגש של כאב וכו' וכו' - אזי העצה שלו אינה עצה, והחסד שלו אינו חסד, ואין זה אפילו עניין סתמי, אלא זהו עניין של "חטאת", שזהו היפך הטוב והקדושה והאמת (כנ"ל ס"ה).

ח. וזהו גם מה שראינו בהגזירות רח"ל שאירעו בדורנו זה, שהיסוד לזה היתה השיטה שאדם צריך לילך משלימות אל שלימות עד שיתעלה מכל המין האנושי, ובמילא, אין לו להתרגש ("זיך נעמען צום הארצן") משום דבר, כיוון שעניין של רגש הוא למטה ממעלת ודרגת ותכלית האדם.

שיטה כזו היא היפך האמור שגזירה על הזולת היא מאורע "אשר קרהו", כיוון ש"כולן מתאימות ואב אחד לכולנה" (כדברי רבינו בתניא³⁷), וכיוון שזהו היפך האמת, טוב וקדושה - הרי זה שקר, רע וטומאה.

אלא מאי, כיוון שחיים בעולם השקר - לא מבחינים בכך ("מ'כאפט זיך ניט אויף דעם"), לא ביום הראשון, או מחר ומחרתיים;

אך על זה ישנו העניין ד"אורה זו תורה", שהיא מאירה את חשכת עולם-הזה, שיראו, היכן נמצאת "אבן טובה" שתוסיף עילוי בכתר המלכות, והיכן נמצאת "גחלת בוערת" שעלול להיכוות בה עד לסכנת נפשות ממש!

וזהו העילוי של ישראל - ש"הבדילנו מן התועים" על-ידי זה ש"נתן לנו תורת אמת"³⁸, שעל-ידי "תורת אמת" יכולים לידע ולהגיע לחסד וטוב וקדושה.

וכללות ההנהגה בזה היא - "נקהלו ועמוד על נפשם", להקהיל את היו"ד של היצר-טוב עם היו"ד של היצר-הרע, שיעמדו במלחמה על נפשם,

ועל-ידי זה פועלים "אורה ושמחה וששון ויקר",

ובאופן שמתקבל גם אצל עמי הארץ - ש"נפל פחד היהודים עליהם", ונותנים את "בית המן" למרדכי היהודי ולאסתר המלכה³⁹,

ולאחרי זה נעשית שמחה "עד דלא ידע", וממשיכים אותה על כל השנה כולה.

(קטעים מהתוועדות חג הפורים ה'תש"כ* - בלתי מוגה; באדיבות ועד הנחות בלה"ק)

----------

1) "היום יום" יד אדר א, פורים קטן.

2) ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ס"ע תקס ואילך. וש"נ.

3) תענית כט,א. וש"נ.

4) כנראה הכוונה למהרש"ז שזר, ש"היה מהגורמים בזה" (אג"ק חט"ז עמ' רלו), שהיה נוכח בעת ההתוועדות (המו"ל).

5) מאמרי אדה"ז: הנחות הר"פ ז"ל; אתהלך לאזניא שיצאו לאור בשנת תשי"ח (ראה אג"ק חט"ז עמ' קצד, ובהנסמן בהערות שם. תו"מ חי"ט עמ' 307. וש"נ).

6) קהלת ג,יא.

7) ראה שיחת פורים תרצ"ו ס"ה (סה"ש תרצ"ו ס"ע 32 ואילך).

8) עמ' קכה ואילך.

9) צ,ד ואילך.

10) מגילה פ"א ה"ה.

11) תניא רפי"ז. ובכ"מ.

12) חולין ס,ב. וש"נ.

13) ע"פ שמואל-ב כג,ב.

14) יואל ג,א.

15) וילך לא,יח. וראה חולין קלט,ב. וראה גם תו"מ סה"מ אדר עמ' עד ואילך. וש"נ.

16) ה, סע"א ואילך. וראה עיון יעקב בעל שם.

17) ראה גם לקו"ש ח"ו עמ' 190. וש"נ.

18) אסתר ט,א.

19) ראה גם תורה-אור מג"א ק,ב. ובכ"מ.

20) ראה מגילה טו, סע"ב. ועוד.

21) לשון הרגיל - ע"פ משלי כא,א. וראה לקו"ש חי"ג עמ' 285 הערה 1. וש"נ.

22) תהילים ח,ב.

23) שבת פח, סע"ב ואילך.

24) יתרו כ,יג.

25) תרומה כה,ח.

26) ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט,א. ועוד.

27) משלי יד,לד. וראה ב"ב י,ב. תניא ספ"א.

28) ראה גם מכתב ט"ז שבט שנה זו (אג"ק חי"ט עמ' קפז).

29) סה"מ תרפ"א עמ' רנג בשוה"ג. לקו"ד ח"א קמד, סע"ב. סה"ש תרצ"ט עמ' 310. תש"ג ריש עמ' 191.

30) ראה "רשימות" חוברת קיח עמ' 7. וראה גם תו"מ ח"ב ס"ע 27.

31) ב"הלכתא רבתא לשבתא".

32) קדושים יט,יח.

33) שבת לא,א.

34) שיחת פורים תש"ג ס"ד (סה"ש תש"ג עמ' 44). תש"ה ס"ו (סה"ש תש"ה עמ' 73). וראה גם שיחת פורים דאשתקד סכ"ז (תו"מ חכ"ה עמ' 32 ואילך).

35) אסתר ד,ז.

36) לשון חז"ל - עירובין לט,א. וש"נ.

37) רפל"ב.

38) נוסח התפילה "ובא לציון גואל".

39) אסתר ח,א-ב.

*) ההתוועדות נערכה באולם הגדול אשר ב-585 אלבאני עוו. בסמיכות לראטלאנד ראוד.