בכוח האמירה
"ועתה יגדל-נא כוח ה' כאשר דברת לאמור" (במדבר יד,יז). בקשת משה רבנו הייתה, שכשם שאמירת המרגלים בהוצאת דיבת הארץ נחשבת להם כמעשה, כך באמירה בלבד של י"ג מידות הרחמים יוכלו בני-ישראל לעורר את רחמי הקב"ה.
(שארית מנחם)
מקושי לרכות
'דיבור' מבטא לשון קשה ו'אמירה' היא לשון רכה. משה רבנו ביקש שמידת הדין, שהיא בחינת 'דיבור', תתהפך למידת הרחמים, לבחינת 'אמירה'.
(רבי משה-יחיאל מאוז'רוב)
העלאת הניצוצות
"ה' ארך אפיים ורב-חסד, נושא עוון ופשע" (במדבר יד,יח). הקב"ה "נושא עוון", נושא ומעלה את ניצוצות הקדושה המצויים בתוך העוון, ומחזיר אותם לשורשם העליון.
(הבעל-שם-טוב)
תיקון הכוח המתאווה
את מעשה העבֵרה אי-אפשר להעלות לקדושה, מפני שהוא רע גמור, אך את הכוח המתאווה אפשר לנצל גם לעבודת ה'. כשאדם עושה תשובה על חטאיו, הוא מעלה ונושא את הכוח המתאווה שהיה בעבֵרה אל שורשו העליון.
(לקוטי תורה)
הקב"ה כשליח ציבור
"ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' א-ל רחום וחנון" (שמות לד,ו). אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי-אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה ואמר לו, בכל זמן שישראל חוטאין יעשו לפניי כסדר הזה – ואני מוחל להם.
(ראש-השנה יז,ב)
האשם באבות
"פוקד עוון אבות על בנים" (במדבר יד,יח). אף זה מעשה חסד, שהוא פוקד "עוון אבות", שכאשר בני-ישראל חוטאים לפניו, הקב"ה מביא בחשבון שלא בהם עצמם האשמה כולה, אלא אף אבותיהם חטאו, וממילא היה להם ממי ללמוד.
(דמשק אליעזר)
העוון מתנשא
"נושא עוון" – בשעה שאדם שב בתשובה מאהבה, נהפכים הזדונות לזכויות. נמצא שעל-ידי התשובה העוון מתנשא וחשיבותו עולה.
(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)
תולדת רוח-שטות
כשם שדבר שטות הנאמר לפני אדם חכם אינו מכעיסו, אלא מעורר שחוק לפניו, כך החטאים שהם תולדה של רוח-שטות, נושא אותם הקב"ה ומגביהם למקום גבוה ושם הם נמחקים.
(המגיד ממזריטש) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
