תושבי העיירה הקטנה, הסמוכה לעיר ברודי, הכירו אותו בכינויו ר' ישראל המלמד. הוא בא לעיירה לאחר שנתאלמן מאשתו הצעירה. כאן לימד ילדים והשריש בהם תורה ומידות טובות.
התושבים התרשמו מחכמתו ומלמדנותו, ובחלוף הזמן החלו להביא לפניו סכסוכים שהתעוררו ביניהם. התושבים העריכו מאוד את דרכו בבירור הסכסוכים, שכן הוא עשה זאת בנועם ובחכמה, וגם מי שחויבו בדין יצאו מרוצים.
סוחר מהעיירה ניהל עסקים עם אחד מנכבדי העיר ברודי, ר' אפרים. בנו היה הגאון רבי גרשון מקיטוב, אב בית-דין בעיר ברודי. פעם אחת נתגלע סכסוך בין ר' אפרים ובין הסוחר, ור' אפרים נסע אל העיירה כדי לברר את העניין. לאחר שלא הגיעו לעמק השווה, הזמין ר' אפרים את הסוחר לבוא עמו לברודי ולהביא את הסוגיה לפני בית-הדין.
הסוחר השיב לו: "למה לנו לנסוע לברודי, בשעה שכאן מצוי ר' ישראל המלמד, אשר טורח ללבן את פסק הדין עד ששני הצדדים מתרצים לו. הבה נלך אליו, והיה אם לא תתרצה, אלך לדון עמך בעיר ברודי". הסכים ר' אפרים והלך עם הסוחר אל המלמד.
ר' ישראל ערך את הדין ביניהם, ואת הסכסוך הסבוך והמורכב פתר בקלות, לשביעות רצון שניהם.
החל ר' אפרים לשוחח עם המלמד בדברי תורה, ונדהם מגאונותו ומעומק ידיעותיו. במהלך השיחה התברר לו כי המלמד הצעיר התאלמן מאשתו. הוא ביקש לדבר עמו ביחידות ושאל אם ירצה לקחת את בתו הגרושה לאישה.
ר' ישראל, שראה ברוח-קודשו כי בתו של ר' אפרים היא זיווגו, השיב בחיוב. אולם הוא הציב שני תנאים. האחד, שלא ייוודע הדבר לאיש, שכן רבים מנכבדי העיירה רוצים בו לחתן, וכיצד יוכל להיראות לפניהם כשייוודע שעשה שידוך עם בן עיר אחרת.
התנאי השני, שלא יצויין דבר על חכמתו או למדנותו. לכן גם לא יכתבו בשטר התנאים שום תוארי-כבוד, אלא את שמו: "ישראל בן אליעזר" בלבד.
הסכים ר' אפרים לתנאים. שטר התנאים נכתב ונחתם בשני העתקים; האחד נשאר בידי ר' ישראל, ואת השני לקח עמו ר' אפרים. מאושר יצא ר' אפרים בחזרה לעירו ברודי, אך למרבה הצער חלה בדרך, ובטרם הגיעו לביתו השיב את נשמתו ליוצרה.
בנו, רבי גרשון מקיטוב, קיבל לידיו את בגדיו וכליו של אביו. באחד הכיסים מצא את שטר התנאים שעשה. הדבר נראה מוזר ביותר בעיניו. כיצד יעשה אביו, איש נכבד ותלמיד-חכם, שידוך עם אדם בלתי-מוכר, ובלי לציין את שם עירו ודבר על משפחתו?!
הראה רבי גרשון את כתב-התנאים לאחותו, הכלה המיועדת, ותשובתה הפתיעה אותו: "אם אבינו כתב זאת וחתם על כך, אל לנו להרהר אחריו, ודאי ידע מה שעשה", אמרה.
עבר זמן, ר' ישראל סיים את תקופת התחייבותו לשמש מלמד בעיירה. הוא שם את פעמיו לעיר ברודי, אולם עכשיו שינה את חזותו. הוא פשט את הבגדים שלבש בהיותו מלמד ולבש פרוות איכרים ועליה חגורה עבה. כך הגיע לבית-הדין בברודי, מקום מושבו של רבי גרשון.
בתחילה חשב רבי גרשון כי הוא עני המבקש נדבה, ונתן לו תרומה, אך האיש רמז לו כי דבר סתר לו אליו. הוא הראה לו את שטר התנאים החתום בידי אביו וביקש לערוך את החתונה. רבי גרשון נבהל והתבייש מאוד לנוכח סגנון לבושו ודיבורו של ה'איכר', וביקש ממנו להמתין.
הוא קרא לאחותו, תיאר לפניה את האיש ושאל לדעתה. היא ענתה לו כמקודם, שאם אביהם ייעד לה את האיש הזה, הרי זה מן השמים.
באין-ברירה קבע רבי גרשון את מועד החתונה, והחל בהכנות לקראתה. אף הכלה התכוננה לחתונתה בהתרגשות ובתום-לב, אף שסברה כי החתן הוא בור ועם-הארץ. רק סמוך למועד החתונה גילה לה ר' ישראל מי הוא ומה מעלותיו.
הפתעה עצומה נכונה לכלה. היא למדה כי החתן הוא צדיק נסתר, אשר זכה להתגלויות מופלאות מן השמים, וכי הוא חבר בחבורת הצדיקים הנסתרים. היא הבטיחה לו כי לא תגלה לאיש דבר, וכי מוכנה היא גם לעבור עמו תקופות ארוכות של עוני ומחסור.
לאחר החתונה ניסה רבי גרשון ללמד את גיסו דברים יסודיים, אך ר' ישראל הגיב כמי שאינו מבין דבר וחצי דבר. רבי גרשון לא היה יכול עוד לשאת את הכלימה. הוא אמר לאחותו שאם תרצה להיפרד מהאיש הזה, יסדר לה גט; אם לאו, הוא מבקש ממנה שיעברו לעיר אחרת, כדי שלא יהיה ללעג בעיני הבריות בגלל החתן הבור שלקחה.
ר' ישראל ורעייתו עברו למקום מרוחק. היא עבדה ופִרְנסה אותם, והוא התבודד בין ההרים משבת לשבת. לאחר שעברו שבע שנים, שבהן התעלה והתקדש, קיבל את ההוראה לצאת מהמסתור ולהתגלות לעולם.
באותה עת נמסרה הודעה לחכמי ברודי: "יש אור גדול בסביבות קהילתכם, לכו אחריו להביאו העירה". או-אז הבינו כי זה ר' ישראל, שהסתיר את עצמו עד כה. גם רבי גרשון הופתע לגלות את גודל קדושתו וגאונותו של גיסו. הוא נקשר אליו קשר נפשי ונעשה תלמידו הנלהב.
ר' ישראל נודע בעולם כרבי ישראל בעל-שם-טוב, והוא נסתלק בחג-השבועות, ו' בסיוון התק"כ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
