חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:45 זריחה: 5:35 י"ג בסיון התש"פ, 5/6/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"עד דלא ידע" - 'נקודה' אחת שלמעלה מהתחלקות
דבר מלכות

שמחת המועדים, כולל חג-הפסח, היא באופן של מדידה והגבלה, מה-שאין-כן שמחת פורים היא באופן של יציאה ממדידה והגבלה - "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע" * קביעתו של חג הפורים ליום אחד דווקא קשורה קשר הדוק לכך שגזירת המן הייתה הן על הזכרים והן על הנקבות, "מנער ועד זקן טף ונשים" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אודות ימי הפורים - איתא במגילת תענית1:

"א"ר יהושע בן קרחה מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצווה לישראל חוץ ממצוות פורים, אלא שגאולת מצרים (שהיתה על-ידי משה) נוהגת ז' ימים, וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד".

וממשיך שם: "דבר אחר, ומה גאולת מצרים שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים, גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה על הזכרים ועל הנקבות, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד2, על-אחת-כמה-וכמה שאנו חייבים לעשות אותם יום-טוב בכל שנה ושנה".

ב. והנה, ממה שנאמר בפיסקא הב' "דבר אחר", מובן, ששני הפיסקאות הן שני פירושים על עניין אחד, אלא שהם חלוקים בטעם הדבר.

כלומר: כשם שבפיסקא הב' נתבאר טעם גודל השמחה דפורים (שנגזרה גזירה על הזכרים ועל הנקבות) במכל-שכן מהשמחה דפסח (שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים), כמו כן גם הפיסקא הא' באה לבאר את המעלה דשמחת פורים יותר משמחת פסח.

וכמבואר במפרשים3 המעלה דגאולת פורים שאינה נוהגת אלא יום אחד לגבי הגאולה דפסח שנוהגת ז' ימים - שרואים בטבע בני-אדם ששמחה שמתחלקת לכמה ימים, אינה בתוקף ובהתלהבות כל-כך כמו בשמחה שמרוכזת ונקבעה כולה ביום אחד.

כלומר: כיוון שהשמחה דפסח היא ז' ימים, הרי אי-אפשר שתהיה ההתלהבות בתוקפה במשך ז' ימים, ומזה מוכח שגם ביום הראשון אין השמחה בתוקף כל-כך, שהרי זה אותו היום-טוב; מה-שאין-כן בפורים שאינו נוהג אלא יום אחד, יכולה להיות השמחה בתוקף גדול ביותר.

ג. זאת ועוד:

כיוון שבפירוש הב' נאמר הטעם שבגללו גדלה מעלת השמחה דפורים ("גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה על הזכרים ועל הנקבות... על-אחת-כמה-וכמה כו'") - מסתבר לומר שגם בפירוש הא' נאמר הטעם שבגללו נוהגת שמחת פורים יום אחד, כך, שיכולים לחגוג אותה בכל התוקף.

ויש לומר, שעניין זה מבואר בתחילת הפיסקא - "מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצווה לישראל חוץ ממצוות פורים":

ויובן על-פי המבואר בדרושי פורים4, שכאשר רואים שישנו עניין שמגיע למטה מטה יותר, הרי זו הוכחה ששורשו ומקורו הוא למעלה ביותר.

ועל-דרך זה בענייננו:

איתא בגמרא5 "זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה, (ואילו) פני יהושע (היינו, אפילו מי שנאמר בו6 "לא ימיש מתוך האוהל", הרי זה רק) כפני לבנה", ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לנביאים שלאחרי זה, עד להזמן דנס פורים7.

וכיוון שרואים שבאותו זמן היו יכולים לחדש ולקבוע מצווה, כמו המצוות שנצטוו על-ידי משה - הרי מזה גופא מוכח, שהמקור לעניין זה הוא גבוה גבוה יותר מענייני המצוות שנצטוו על-ידי משה.

ועל-דרך מאמר רז"ל8 "חמורים (או "ערבים") דברי סופרים יותר מדברי תורה", והרי פורים הוא מז' המצוות דרבנן, דברי סופרים9.

אלא, כיוון שכל העניינים צריכים להיות על-ידי התורה, הרי גם העניין דפורים מרומז בתורת משה, כדאיתא בגמרא10 "שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות... עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה, כתוב11 זאת זיכרון בספר"; אבל עניין הפורים כשלעצמו הוא למעלה יותר מהמצוות שציווה משה.

ד. ועל-דרך זה מצינו בנוגע ליום-הכיפורים - שעניינו הוא "כפורים", כמו פורים12 - גודל העילוי שבמצוות התשובה לגבי כללות התורה ומצוות:

עניין התשובה הוא - לכפר על הפגם והחיסרון שנעשה בהעדר קיום התורה ומצוותיה. וכיוון שכדי לתקן ולהשלים את הפגם צריך להמשיך מדרגה נעלית יותר, הרי מוכח, שהתשובה היא למעלה מתורה ומצוות, שלכן יכולים לתקנם על-ידה13.

ומכל-מקום, מניין יודעים אודות מצוות התשובה - ממה שנאמר בתורה, שלהיותה "תורה אור"14, הרי היא מגלה את כל העניינים, גם אלו שלמעלה מהתורה15.

וכן הוא גם במצוות פורים - שגם אז היתה העבודה על-דרך עבודת התשובה:

מצינו בגמרא16 כמה טעמים וסברות שבגללם נגזרה הגזירה. ואחר-כך היתה ההצלה על-ידי זה שעמדו במסירות-נפש במשך כל השנה17, שזוהי תנועת התשובה.

ולכן פעלו על-ידי זה עילוי גדול יותר, היינו, לא רק מעמד ומצב כמו לפני הגזירה, אלא בתוספת אור, עד כדי כך, ש"רבים מעמי הארץ מתיהדים"18, כיוון ש"שמעו הולך בכל המדינות"19 - על-דרך שתשובה ממלאת את כל הפגמים, ועד לאופן ד"אנוכי אנוכי" ב' פעמים20, יותר ממה שכתוב במתן-תורה "אנוכי הוי' אלוקיך"21 (אנוכי פעם אחת), וכהפסק-דין ש"מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו"22, וכפי שמבאר הרמב"ם בספרו יד החזקה23 ובשמונה פרקים24 גודל החביבות דבעל-תשובה יותר מהחביבות דצדיק מעיקרא.

ועל-פי זה מובן שגם הפירוש הראשון (כמו הפירוש השני) הוא טעם על מעלת שמחת פורים שהיא גדולה יותר אפילו משמחת פסח על גאולת מצרים (ועל-דרך זה שאר המועדים שבתורה שעניינם הוא "זכר ליציאת מצרים"25), שכן, "מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצווה לישראל חוץ ממצוות פורים", וכאמור, שאף שפורים נרמז ונתגלה בתורה, מכל-מקום, שורשו ומקורו הוא ממקום נעלה יותר מהמצוות שבתורה.

ה. וכן הוא גם בפשטות העניינים בנוגע לפסק-דין בנגלה דתורה:

שמחת המועדים כולל גם חג הפסח - היא באופן של מדידה והגבלה26, מה-שאין-כן שמחת פורים היא באופן של יציאה ממדידה והגבלה - "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע"27.

ואף-על-פי ששמחת פורים נלמדת במכל-שכן וקל-וחומר משמחת פסח (כנ"ל) - הרי להיותה באופן של יציאה ממדידה והגבלה, אין בה גם ההגבלה ד"דיו לבא מן הדין להיות כנידון"28, אלא היא גדולה יותר מהעניין שממנו נלמדת, שלכן היא באופן ד"עד דלא ידע".

ועניין זה ששמחת פורים אינה נוהגת אלא יום אחד (דלא כשמחת פסח שנוהגת ז' ימים), אינו ממעט בהמשכתה בגדרי הזמן, אלא אדרבה: כיוון שאין בה התחלקות לשבעה ימים, שבעת ימי הבניין - נמשכת היא לאחרי זה בכל הזמנים ובכל התקופות ללא חילוקים, כיוון שנלקחת מבחינת "יום אחד", שהוא עניין האחדות שלמעלה ולפני שנעשה העניין ד"רשות הרבים", ומשם נמשכת האחדות בכל הזמנים והמקומות הבאים ומשתלשלים לאחרי זה.

ו. כל זה הוא הטעם וההסברה שבעניין;

אבל העיקר הוא הפועל שבדבר - כבכל העניינים שבתורה ש"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"29 - שתהיה השמחה באופן ד"עד דלא ידע",

ולהמשיכה אחר-כך על כל השנה כולה, בכל פרטי העניינים ד"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"30.

* * *

ז. האמור לעיל ששמחת פורים נוהגת יום אחד, מתאים להמבואר על-פי פנימיות התורה שפורים קשור עם יום הכיפורים,

- כדאיתא בתקוני-זוהר12 ש"(יום) כיפורים" היינו "כפורים", שלכן קשורים שניהם עם עניין הגורל: פורים -  "על שם הפור"31, "הפיל פור הוא הגורל"32, ויום-הכיפורים - שבו היה עניין הגורלות33, "טרף בקלפי"34 -

וכשם שיום-הכיפורים הוא יום אחד, כך גם פורים הוא יום אחד35.

ועניין זה מתאים גם על-פי נגלה:

איתא בגמרא36 בפירוש הפסוק37 "קיימו וקבלו היהודים", "קיימו (בימי אחשורוש) מה שקבלו כבר" (במתן-תורה בחג השבועות), היינו, שפורים קשור עם חג השבועות, והרי גם חג השבועות הוא יום אחד (מן התורה), דלא כחג הפסח שהוא שבעה ימים (כנ"ל), וחג הסוכות שהוא שמונה ימים (שלאחרי שבעת ימי הסוכות נאמר38 "ביום השמיני עצרת תהיה לכם").

ח. והעניין בזה:

בביאור הטעם שחג השבועות הוא יום אחד - איתא בספרי דרוש ומבואר בארוכה בהוספות לתורה-אור39, שזהו לפי שחג השבועות הוא "זמן מתן תורתנו", וכיוון שהתורה היא למעלה מהזמן, לא שייך שהיום-טוב דזמן מתן-תורתנו יתחלק לשבעה ימים, שבעת ימי הבניין, שכוללים את כל השינויים שישנם בעניין הזמן, אלא זוהי נקודה שלמעלה מכללות עניין הזמן, שלכן ניתנה התורה ביום אחד, וביום זה גופא - ברגע אחד.

ודוגמתו בתורה עצמה:

ידוע שכל התורה כולה נכללת בעשרת הדברות (כדאיתא באזהרות ר' סעדיה גאון40), ועשרת הדברות נכללים בדיבור הראשון, "אנוכי הוי' אלוקיך וגו'"21,

[וכמבואר בתניא41 ש"אנוכי ולא יהיה לך הם כללות כל התורה כולה, כי דיבור אנוכי כולל כל רמ"ח מצוות עשה, ולא יהיה לך כולל כל שס"ה מצוות לא-תעשה, ולכן שמענו אנוכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה42, מפני שהם כללות התורה כולה"],

והדיבור הראשון נכלל בתיבה הראשונה: "אנוכי" - "אנוכי מי שאנוכי", "דלא אתרמיז בשום אות וקוצא"43, וכיוון ש"לא אתרמיז כו'", לכן ביכולתו לכלול את כל הפרטים שבאים לאחרי זה,

ותיבת "אנוכי" נכללת בראש התיבה (שהרי העניין דראשי-תיבות הוא מהמדות שהתורה נדרשת בהם44) - אות א', ונמצא, שהתורה כולה נכללת באות אחת45.

וכיוון שכתיבת אות א' מתחילה באות יו"ד, נמצא, שהתכללות כל התורה באות א' גופא היא בהתחלתו וראשיתו, שזוהי נקודת היו"ד.

ט. ומצד השייכות דפורים לחג השבועות, שאז "קיימו מה שקבלו כבר", יש גם בפורים מעלה זו - שזהו מה שכתוב במגילת תענית ש"גאולת מצרים נוהגת ז' ימים, וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד", והיינו, שזהו עניין שלמעלה מהזמן, שלכן נמשך בהנקודה של יום אחד.

כלומר: כאשר יהודי מקיים את עניין הפורים כהוראת התורה באופן ד"עד דלא ידע" - הרי הוא יוצא מההגבלות של מקום וזמן, כך, שכל שאר הרגעים של יום הפורים אינם במציאות אצלו, כיוון שהוא כבר למעלה מטעם ודעת.

י. ועל-פי זה מובן שב' הטעמים שבמגילת תענית בנוגע להמעלה דפורים לגבי פסח - "גאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד", ו"גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה על הזכרים ועל הנקבות, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד" - שייכים זה לזה:

ידוע הפתגם - שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר כמה פעמים46 - בביאור הטעם שבסיפור המגילה אודות גזירת המן נאמר47 "יהודיים" בב' יו"דין, שב' היו"דין רומזים על עשר הכוחות של היצר-טוב ועשר הכוחות של היצר-הרע, והיינו, שישנם יהודים של יצר-טוב וישנם יהודים של יצר-הרע, ועל שניהם נגזרה הגזירה בשווה.

וזהו גם מה שכתוב "מנער ועד זקן טף ונשים" - שבזה נכללים חילוקי הדרגות לא רק בשנים, אלא גם בחכמה ובדעת, ובמעלה ומדריגה, ועל כולם נגזרה הגזירה בשוה.

ומזה מובן גם בנוגע לגאולת פורים, שהיא העלייה שלאחרי הירידה - שכל בני-ישראל הם בשווה בענייני טוב וקדושה, ועניין זה שכל בני-ישראל הם בשווה הוא רק מצד הפשטות העצמית, שבדרגה זו "לא ניכר שוע לפני דל"48, אלא כולם הם בשווה ממש, שזהו מצד אחדות הפשוטה של עצמותו ומהותו יתברך49.

וזהו הקשר והשייכות שבין שני הטעמים שבמגילת תענית בנוגע להמעלה דפורים - שעניין הפורים הוא למעלה ממדידה והגבלה, כפי שהדבר מתבטא הן בעניין הזמן, שנוהג יום אחד, והן בעניין הגזירה (ובמילא גם בנוגע להצלה) שהיתה על כל בני-ישראל בשווה.

והחידוש בזה - שאף שעניין הפורים הוא למעלה ממדידה והגבלה, הרי זה נמשך למטה עד לעניינים של אכילה ושתייה, "משתה ושמחה ומשלוח מנות"50, "יאכל בשר... וישתה יין"51, כמבואר בארוכה בתורה-אור52 שבזה מתבטא העילוי דפורים לגבי יום-הכיפורים, והיינו, לפי שפורים הוא מעין דלעתיד-לבוא.

ומזה מובן גם בנוגע להפעולה דפורים על כל השנה - שהעניינים שלמעלה ממדידה והגבלה נמשכים למטה מטה ביותר, עד לעניינים של אכילה ושתייה כפשוטם.

(קטעים מהתוועדות חג הפורים ה'תש"כ* - בלתי מוגה; באדיבות ועד הנחות בלה"ק)

----------

1) פי"ב.

2) אסתר ג,יג.

3) ראה ספר "דבר יום ביומו" י"ד אדר.

4) שערי-אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פי"ב ואילך. פל"ב ואילך.

5) ב"ב עה, סע"א.

6) תשא לג,יא.

7) חסר קצת (המו"ל).

8) ראה סנהדרין פח,ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה"ד. ע"ז לה,א. ירושלמי שם פ"ב ה"ז. ועוד.

9) רמב"ם ריש הל' מגילה. וראה סה"מ תש"ח עמ' 165 בהערה. וש"נ.

10) מגילה ז,א.

11) בשלח יז,יד.

12) תקו"ז תכ"א (נז,ב). וראה תו"א מג"א צב,ד. צה,ד. קכא,א. ובכ"מ.

13) ראה תו"מ חי"ח עמ' 209. וש"נ.

14) משלי ו,כג.

15) ראה לקו"ש חי"ח עמ' 121. וש"נ.

16) מגילה יב,א.

17) תו"א מג"א צז,א. קכ,ד. ובכ"מ.

18) אסתר ח,יז.

19) שם ט,ד.

20) ראה לקו"ת דרושי ש"ש סה,ב ואילך. ובכ"מ.

21) יתרו כ,ב.

22) ברכות לד,ב.

23) הל' תשובה פ"ז ה"ד ואילך.

24) פ"ו.

25) ראה אנציק' תלמודית ערך זכירת יצי"מ ס"ג (כרך יב עמ' רט ואילך). וש"נ.

26) ראה טושו"ע ואדה"ז או"ח סו"ס תקכט.

27) מגילה ז,ב.

28) לשון חז"ל - פסחים יח, ריש ע"ב. ועוד.

29) קידושין מ,ב. וש"נ.

30) אסתר ח,טז.

31) שם ט,כו.

32) שם ג,ז. ט,כד.

33) אחרי טז,ח.

34) יומא רפ"ד.

35) ראה גם שיחת פורים דאשתקד סל"ו (תו"מ חכ"ה עמ' 132 ואילך).

36) שבת פח,א.

37) אסתר ט,כז.

38) פינחס כט,לה.

39) יתרו קט, סע"ד ואילך.

40) הובא בפרש"י יתרו כד,יב.

41) רפ"כ.

42) מכות כד, רע"א. וש"נ.

43) ראה לקו"ת פינחס פ,ב. ובכ"מ.

44) ראה שבת קה,א.

45) ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ה עמ' 382.

46) שיחת פורים תש"ב ס"ו (סה"ש תש"ב עמ' 82). תש"ג ס"ה (סה"ש תש"ג עמ' 45). תש"ה בתחלתה (סה"ש תש"ה עמ' 71). וראה מכתב י"ט אדר תש"כ (אג"ק חי"ט עמ' רכז): "וכמדובר בהתועדות דפורים כו'". וראה  גם שיחת פורים דאשתקד סט"ו (תו"מ חכ"ה עמ' 115 ואילך).

47) אסתר ד,ז.

48) איוב לד,יט.

49) ראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקנ"ה ואילך. וש"נ.

50) אסתר ט,כב.

51) רמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו. וראה גם אג"ק ח"ה עמ' רנו הערה 5.

52) מג"א צט,ג ואילך.

*) ההתוועדות נערכה באולם הגדול אשר ב-585 אָלבאַני עוו. בסמיכות לראָטלאַנד ראוד.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)