חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:26 זריחה: 6:35 י' בתשרי התשפ"א, 28/9/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 873 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש הגדול פרשת אחרי, י"א בניסן ה'תשע"א (15/04/2011)

נושאים נוספים
התקשרות 873 - כל המדורים ברצף
בכל ביתי נאמן הוא
"נשיא לבני אשר"
הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 873, ערב שבת-קודש הגדול פרשת אחרי , י"א בניסן ה'תשע"א (15.04.2011)

  דבר מלכות

בכל ביתי נאמן הוא

הסוד שהרבי הקודם גילה לפני הסתלקותו בדבר אמירת פרק תהילים של הרבי * מה כוונת התורה באומרה "בכל ביתי נאמן הוא" על מעלתו של משה רבנו? * בדבר הנוגע לכלל ויתר הרבי גם על נאמנותו * "מה" הבן שואל? * ומה הביאור בעבודת ה' לשאלת "מה נשתנה הלילה הזה" והמענה עליה "עבדים היינו לפרעה במצרים... ויוצאינו ה' ממצרים – בכבודו ובעצמו" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בתקופה האחרונה נתן כ"ק מו"ח אדמו"ר הוראות והבהיר כמה עניינים בנוגע להנהגה בזמן שלאחרי זה.

בשיחת י"ג תמוז דאשתקד1 אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר: "יעדער חסיד דאַרף זאָגן אַלע טאָג אַ קאַפּיטל תהילים ביחוד אַז דער זכות פון די רביים זאָל ביי זיי נמשך ווערן און עס זאָל ביי זיי נקלט ווערן דער גילוי אור אין אַ פּנימיות" (כל חסיד צריך לומר בכל יום קאַפּיטל תהילים במיוחד שתומשך בם זכות הרביים וייקלט בהם הגילוי אור בפנימיות).

ולכאורה: ההשפעה של הרביים קיימת כבר מזמנו של הבעל שם טוב, ואף-על-פי-כן, לא נאמרה ההוראה על-דבר אמירת קאַפּיטל תהילים להמשכת זכותם של הרביים וקליטת הגילוי אור בפנימיות – עד י"ב תמוז תש"ט!

ויש לומר, שהכוונה בזה היתה שכל חסיד ימשיך לומר את הקאַפּיטל של הרבי המתאים למספר שנותיו2.

ישנם חסידים שהיו אומרים את הקאַפּיטל של הרבי (מזמור ע'), אבל לאחרי יו"ד שבט נתעוררו אצלם ספקות האם להמשיך אם לאו. ועתה, לאחרי י"ב תמוז, יום הולדתו של הרבי, נתעוררו אצלם ספקות האם להמשיך באמירת מזמור ע' או להתחיל מזמור ע"א – האם גם לאחרי ההסתלקות שייך הוספה וגידול בשנים3.

שאלה זו הבהיר הרבי באמרו בי"ג תמוז האחרון בחיים חיותו בעלמא דין, שכל חסיד צריך לומר בכל יום קאַפּיטל תהילים, הקאַפּיטל של הרבי, שעל-ידי זה תומשך זכותו של הרבי ויוקלט הגילוי אור בפנימיות.

הוראה זו אמר הרבי בי"ג תמוז אשתקד, אבל, בשעתו לא כולם ידעו ממנה, וגם רשימת השיחה היתה אצל יחידים, ואילו ההמון לא ידע על זה. ועכשיו נדפס ונתפרסם לכל.

ב. דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שהכוונה בהם היתה להבהיר ולהורות בנוגע לזמן שלאחרי זה (לאחרי הסתלקותו), לא נאמרו בפירוש, וטעם הדבר – כמו שכתוב במשה "בכל ביתי נאמן הוא"4, ומבואר בספרים5 (דלכאורה, מה שייך נאמנות כשלא שייך לקחת שם איזה דבר) שהנאמנות מתבטאת בכך שלא כל מה שרואים מגלים ("ניט אַלץ וואָס מען זעט איז מען מגלה") [. .].

ג. פעם שאל מישהו על כך שב"הקריאה והקדושה" כתב הרבי עניני עתידות – למה כתב ברמז ולא בגלוי, ולמה לאחרי משך זמן הפסיק לומר עתידות.

והעניין בזה:

אילו היה רצונו של הרבי להתפרסם ("מ'זאָל אים אָפּשטעמפּלען") בתור "יודע עתידות", היה עושה זאת, אבל, אין זה ענינו כלל,

– דובר פעם6 שאצל חסידים לא נוגע בכלל אם הרבי הוא יודע עתידות, ולא בגלל עניינים כיוצא באלו נעשית ההתקשרות לרבי, העיקר זה שהוא הרבי –

ולכן, לא גילה עתידות סתם, שהרי, "בכל ביתי נאמן הוא", כי אם, במדה מסויימת לצורך העניין של "לאלתר לתשובה".

ד. בכלל בתקופה האחרונה גילה הרבי ריבוי עניינים, אף-על-פי שפעם לא היו מגלים כל כך.

בשיחת חג הפסח דאשתקד7 אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שהחליט לגלות דבר שעד עתה לא גילה8, והוסיף, "הגם דאָס איז נוגע זיך, דאַרף מען דאָס טאָן מיט אַ מסירת נפש"! [=הגם שעלול הדבר לפגוע בעצמו, אולם יש לעשות זאת במסירת נפש!].

ומזה רואים שלצורך עניין שנוגע לכלל "האָט ער זיך אַיינגעשטעלט", "אַיינגעשטעלט אפילו זיין נאמנות"!...

* * *

ה. [...כ"ק אדמו"ר נכנס לביהמ"ד עם הגדה של פסח, ישב על מקומו ואמר:]

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר9 שאביו כ"ק אדמו"ר נ"ע היה נוהג להתחיל את הסדר השני בשעה התשיעית ולסיימו כמה שעות לאחרי חצות.

וכיון ש"חייב אדם לומר בלשון רבו" [. .] צריכים כל התלמידים, המקושרים והשייכים אל הרבי – להתנהג בסדר ההנהגה של הרבי [...].

* * *

ו. "הבן שואל מה":

נוסף על הפירוש הפשוט ש"שואל" הוא מלשון שאלה וקושיא, ישנו גם הפירוש ש"שואל" הוא מלשון בקשה, על דרך מה שכתוב10 "ושאלה אשה משכנתה", שפירושו (לא מלשון שאלה וקושיא, אלא) מלשון בקשה11.

ועל-פי זה יש לפרש "הבן שואל מה" – ששואל ומבקש ומעורר הגילוי וההמשכה דשם מ"ה12.

ובזה גופא – לא רק בחינת "מה שם בנו", אלא גם בחינת "מה שמו"13.

ז. ובהמשך לזה באה השאלה והתשובה – "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות . . עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו משם כו'":

כיון שבכל השנה כולה ישנם חשבונות כו', וידע איניש בנפשיה מעמדו ומצבו ("וואו ער האַלט") – נשאלת השאלה: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", שבלילה הזה, ליל הפסח, אין חשבונות, ואצל כל אחד ואחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו, נעשה הגילוי של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו?!

והמענה על זה – "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו משם כו'" – שאין זה דבר חדש, אלא כבר היה לעולמים:

בהיותם במצרים היו בני-ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה14, ועד כדי כך, שהאפשרות להוציאם משם לא היתה יכולה להיות אלא על-ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, כלשון ההגדה: "ויוציאנו ה' ממצרים לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו", וטעם הדבר – כמבואר בכתבי האריז"ל15 "כי טומאת מצרים היתה כל כך חזקה שאם היה יורד מלאך היה ח"ו נשקע תוך הקליפה", היינו, שמלאך או שרף, לא זו בלבד שלא היו מצליחים להוציא את בני-ישראל ממצרים, אלא אדרבה, הם עצמם היו נשקעים שם!

ועם היותם במצב ירוד כזה – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה (בכבודו ובעצמו, כאמור, מלכות דא"ס ועצמות ומהות א"ס ב"ה) וגאלם", "מעבדות לחירות . . מאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה".

וכמו כן "הלילה הזה": מבלי הבט על מעמדו ומצבו – נעשה אצל כל אחד ואחד מישראל הגילוי של מלך מלכי המלכים הקב"ה להוציאו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.

(מהתוועדויות ש"פ פנחס השי"ת, וליל ב' חג-הפסח ה'תשי"א. תורת-מנחם כרכים א עמ' 149-151; ג עמ' 15-19 – בלתי מוגה)

____________________

1)    סי"א – קונטרס יב-יג תמוז שנה זו (סה"מ תש"י ס"ע 263 ואילך). ולאח"ז בסה"ש תש"ט ע' 335.

2)    ראה אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וש"נ.

3)    עיין רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ד ובצפע"נ שם (וראה גם לקו"ש ח"ב ע' 496. ח"ה ע' 103 ואילך. ח"כ ס"ע 400. סה"מ מלוקט ח"ב ע' קנב).

4)    בהעלותך יב, ז.

5)    ראה מאמרי אדה"ז – אתהלך לאזניא ע' א. ועוד.

6)    שיחת ב' אייר ס"ט (לעיל ע' 43).

7)    שיחת יום שש"פ תש"ט ס"ל – קונטרס חה"פ שנה זו (סה"מ תש"י ע' 188). ולאח"ז בסה"ש תש"ט ע' 320.

8)    והמשיך: "איך וועל דאָס מגלה זיין אין אַ סיפור . . און דאָס וועט זיין בכתב". – לא ידוע אם בין הסיפורים שמסר אח"כ בכתב ישנו גם סיפור זה.

9)    שיחת שש"פ תרצ"ו (סה"ש תרצ"ו ע' 129). נעתק ב"היום יום" טו ניסן, א דחה"פ. "רשימות" ע' קעט. וש"נ.

10)  שמות ג, כב.

11)  שיחת ליל א' דחגה"פ תרצ"ט ס"ד (סה"ש תרצ"ט ע' 320).

12)  ראה ד"ה מצה זו שבהערה 9 (סה"מ תשי"א ע' 220). שיחת ליל ב' דחגה"פ תרצ"ז ס"ב (סה"ש תרצ"ז ע' 224). וש"נ.

13)  לשון הכתוב – משלי ל, ד. וראה זח"ג קצא, ב. אוה"ת נ"ך (כרך א) ע' קנא.

14)  ואילו היו מתעכבים במצרים עוד זמן מועט, היו נשקעים ח"ו בשער הנו"ן, מבלי שיוכלו לצאת משם (נסמן בלקו"ש חי"ז ע' 88 הערה 70). – וראה שיחת ליל ב' דחגה"פ תש"ד ס"ה (סה"ש תש"ד ע' 8-87).

15)  סידור האריז"ל במקומו (בהגדה).

 ניצוצי רבי

"נשיא לבני אשר"

האם נכון לצאת באמצע התוועדות? * מה גרם לנוסע לבטל את נסיעתו? * השפעת לימוד תורה בישיבה על המתקרב * "קריאה ובקשה דחופה" שהכין הרבי למשלוח אל רבנים ומנהיגי קהילות * ומדוע אין הרבי חובש שטריימל?!... * רשימה מיוחדת לרגל י"א ניסן

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

'נפשי כתבית'

אחד מזקני החסידים שלח לרבי מתנה: גוף כתב יד קודש של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ. הרבי הודה לו על כך וכתב לו בין השאר – על-פי המבואר בתורת החסידות שיש כוח האומן בכלי, שמכך מובן שכוח הכותב נמצא בכתב:

ובפרט שבעָלֶה זה מדובר בנוגע לתורת החסידות, אשר רבי וחסידות הם בהתעצמות.

עכבה – לטובה!

סיפר הרה"ג ר' יהודה לייב שפירא:

יהודי שנכח פעם בהתוועדות של הרבי היה אמור להשתתף בפגישה עסקית חשובה למחרת יום ההתוועדות. לכן חשב לעזוב את התוועדות טרם סיומה. הוא ניגש אל הרבי וסיפר את הדברים כהווייתם. הרבי ענה לו:

באמצע התוועדות חסידית לא עוזבים!

לפועל, כאשר הגיע האיש למחרת לפגישה באיחור, היתה זו דווקא הסיבה להצלחתו במידה רבה יותר מאשר אילו היה משתתף באסיפה מתחילתה... – כפי שסיפר מאוחר יותר.

בין דם לדם

סיפר הרה"ג ר' יצחק אייזיק ליבעס, ששימש יו"ר איגוד הרבנים בארצות-הברית:

יהודי חיפש שידוך לבתו והציעו לו בחור שהתקרב ליהדות. היהודי נכנס ל'יחידות' וגולל בפני הרבי את פרטי ההצעה בעוד הוא מפרט את חששותיו (בשל הייחוס וכו'). הרבי לא הגיב [כלומר, לא הביע הסכמה לדברי האיש, אך גם לא סתר את חששותיו].

לעומת זה, ליהודי אחר שהציעו גם לו הצעה על בחור שהתקרב ליהדות, ושנכנס אל הרבי ופירט חששות דומים – הגיב הרבי: אינני מבין את טענותיך, והרי הלה עשה תשובה?!

כאשר נשאל הרבי לאחר מכן לפשר השוני בתגובותיו בין היהודי הראשון לשני, ענה: הבחור השני שהתקרב ליהדות למד בישיבה, ולימוד התורה בישיבה זיכך את מהותו.

מה' מצעדי גבר

גילה המזכיר הרה"ח ר' יהודה לייב גרונר:

יום אחד ביקש הרבי שיתקשר [מהמזכירות] לאחד השלוחים וימסור לו כי עליו לטוס בטיסה הראשונה היוצאת לעיר מסוימת כדי לארגן שם פעילות מסוימת. השליח הודיע למזכירות שסוכן הנסיעות שלו מסר כי הטיסה מלאה עד אפס מקום. הדברים חזרו אל הרבי והוא הורה כי על השליח לפנות לחברת הנסיעות ישירות.

השליח עשה כן, אך גם משם נתקבלה תשובה שלילית.

הרבי ביקש שהשליח יתקשר לחברה שוב רבע שעה לאחר מכן. כעבור עשרים דקות הודיע השליח למזכירות שמהחברה הודיעו לו כי אחד הנוסעים ביטל את נסיעתו וממילא יש מקום פנוי. המזכיר הודיע על כך לרבי והרבי חייך ושאל: האם הוא [=השליח] מבין למה הלה ביטל את נסיעתו?

יקרב או ירחק?

רב חשוב וידיד חב"ד מירושלים ת"ו נכנס פעם אחת אל הרבי. הרבי קיבלו בחמימות ובין השאר אמר האיש לרבי: אילו היה הרבי חובש שטריימל היו 'נדבקים' לחב"ד אברכים חסידיים רבים.

הרבי הגיב ושאל: "מחצרות אלו ואלו (כשהוא מפרט ומונה כמה חסידיות)?", הפסיק רגע קט והמשיך: "האם מה'שומר הצעיר' יתקרבו – בגלל השטריימל – יותר יהודים? אם לא – אין צורך בכך".

לכל זמן ועת

במהלך אותה יחידות נכנס המזכיר ואמר לרבי כי השר שמעון פרס צריך לחזור הערב לארץ-ישראל, והוא ממהר [= כוונתו היתה שמא ירצה הרבי לזרז את סיום היחידות של אותו רב בשל כך]. אולם הרבי הגיב בתנועת ביטול.

בפועל, שהה הרב ההוא בחדר ה'יחידות' שעה ותשע-עשרה דקות, ולאחר מכן נכנס מר פרס, שהמתין כל העת.

צרכי החג גם... לאסירים

מאז השנים הראשונות (תשי"ד ואילך) קרא הרבי לדאוג שכל יהודי יאכל בליל הסדר כזית מצה שמורה עבודת-יד. בדבריו פירט הרבי מדי שנה בשנה סוגים שונים של יהודים, וביקש לקיים את העניין במיוחד בקרב חיילים יהודיים (בחו"ל) – "אנשי חיל", ובקרב חיילי צה"ל.

בשנת תשל"ו הדגיש הרבי במיוחד את החשיבות לדאוג שגם אסירים יהודים היושבים בבתי הכלא יקיימו את מצוות הפסח כהלכתם (ראה מכתב מיוחד ששיגר למר יצחק רבין – בספר 'ניצוצי אור' עמ' 73).

והנה קטע מתוך ספר 'בית הבחירה' שהועתק בספר 'דבר יום ביומו', ליום י"ד ניסן:

"בערב פסח חיוב על כל מקום שילכו ראשי העיר ומנהיגיו לבית הסוהר לראות שמא ח"ו המצא ימצא שם איש יהודי חבוש להשתדל להוציאו משם. ואפילו יהיה רשע ובעל עבירות, כי הקב"ה הוציא אותנו ממצרים הגם שלא היינו כדאים. ואם ח"ו לא יכלו להוציאו, ישגיחו על כל פנים לתת לו מאכלי פסח ולא יכשל באיסור חמץ".

עד-כאן-דבריו של בית הבחירה, ומכאן ממשיך ה'דבר יום ביומו':

"ומכל שכן שהחיוב לראות ולהשתדל שבני-ישראל שהם בצבא שבהם תלמידי חכמים יראים ושלמים שלא יכשלו ח"ו וכן המנהג במדינתנו להשתדל בזה בכל היכולת".

הקטע הנ"ל חפץ הרבי לשלחו באופן אנונימי (חתום בשם "ועד להפצת היהדות") בתוך מכתב-קריאה לרבנים וארגוני קהילות, שבתחילתו נאמר כך:

ב"ה, קריאה ובקשה דחופה לכל הרבנים, אירגוני רבנים ומנהיגי ישראל בכלל שליט"א.

מיוסד על מאמרי חז"ל: אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, ואין מזרזין אלא למזורזין,

מרשים אנו לעצמנו להעתיק בזה אודות מנהג רבנים תורה היא, ולעורר על נחיצות הכי גדולה, לחזק ולהרחיב מנהג שהזמן גרמא, ודבר בעתו מה טוב. וזה לשונו בספר בית הבחירה ...

כאן הועתק הקטע דלעיל, ולאחריו הוסיף הרבי:

מעצמו מובן – שזה שייך גם לבתי רפואה וכיוצא-בזה. וכדי לבצע כל זה נדרשת הכנה קודם ערב פסח, לדבר על כך בדרשות שבת הגדול, וכן-הלאה.

בכבוד ובברכת חג הפסח כשר ושמח, ועד להפצת היהדות.

הדברים וצילום הכתב-יד נדפסו ב'תשורה' לוין, ח' כסלו תש"ע.

 לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד*

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת אחרי
י"ב בניסן, שבת הגדול

דרשה: "נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו אם אינו ערב פסח... והעיקר... ללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו"1.

הפטרה: "הלוא כבני כושיים..."2 (עמוס ט,ז–טו).

אחרי תפילת מנחה אומרים את ההגדה, מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו"3. הרבי נהג לאומרה עם הציבור, בישיבה על מקומו.

מוצאי שבת-קודש – אין אומרים "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש"4. עורכים 'קידוש לבנה'.

יום ראשון
י"ג בניסן

יום ההסתלקות-הילולא של כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' נ"ע, דור שלישי לנשיאי חב"ד. נסתלק בשנת תרכ"ו, ומנוחתו כבוד בליובאוויטש. יום התחלת הנשיאות של בנו הצעיר, כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע5.

כל אחד ואחת, אנשים נשים וטף, ינצלו 'עת רצון' זו, כדי: א) ללמוד פרקי משנה (על-כל-פנים פרק אחד, המתחיל באות אחת) של שמו הקדוש. ב) להוסיף בלימוד תורתו של בעל ההילולא. ג) להוסיף בעבודת התפילה. ד) להוסיף בנתינת צדקה, ומה טוב – לעניין השייך לעבודתו המיוחדת של בעל ההילולא או למוסדות העוסקים בעבודתו, ובעבודת רבותינו נשיאינו ממלאי-מקומו. ה) לקיים התוועדות של שמחה, שבה יקבלו עליהם הנאספים החלטות טובות בענייני תורה ומצוות6.

נשיא: היום אומרים את פרשת "זאת חנוכת המזבח"7 עד "כן עשה את המנורה", שהיא כנגד שבט לוי, ללא ה'יהי-רצון'8.

יום שני
י"ד בניסן, ערב פסח

יום ראשון בלילה, אור ליום שני

סוף זמן קידוש-לבנה. לכתחילה: כל הלילה.

בדיקת חמץ:

הכנות: לפני הבדיקה צריך לנקות היטב את כל החדרים שצריך לבודקם9. כמו-כן יש לרכז במקום המשתמר מילדים וכו' את כל החמץ המיועד לאכילה בערב ולמחרת בבוקר10.

זמן קצר לפני הבדיקה מניחים במקומות שונים בבית עשר חתיכות של חמץ קשה11 (נכון שיהיו על-כל-פנים כל הפתיתים ביחד – כזית12). עוטפים כל אחד מהם בנייר13 (אך לא בנייר כסף, שאינו נשרף היטב).

זמנה: אור לארבעה-עשר – מיד אחרי צאת הכוכבים14 (בתל-אביב – בשעה 7:36), ותמיד לאחר תפילת ערבית15.

מקומה: כל המקומות שיש לחוש ולהסתפק שמא הכניס לתוכם חמץ, אפילו באקראי, צריכים בדיקה16.

אופנה17: לאור נר של שעווה ועל-ידי נוצת עוף. הבודק מניח את החמץ שמוצא בשקית קטנה של נייר. בגמר הבדיקה: מניח את השקית, הנוצה והנר שנותר בתוך כף עץ קעורה, עוטף הכול בנייר (מלבד ידית הכף שנשארת מחוץ לעטיפה), כורך חוט סביב הנייר כמה פעמים, מהדקו וקושרו18 [צריך להיזהר להוציא בעוד מועד מהשקית את הדף ובו הברכה וכו']. את החמץ הנמצא בבדיקה שומרים כנ"ל, ושורפים למחרת בבוקר, כדלקמן.

בין הברכה לתחילת הבדיקה אין לדבר כלל, אפילו מענייני הבדיקה (אלא בדבר שהכרחי לבדיקה). ונכון שלא לדבר כלל שלא מענייני הבדיקה כל זמן הבדיקה19.

כתב רבנו הזקן בסידורו: "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתיים, וייזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה", וכותב הרבי שייתכן שכוונתו היא, שמצווה לזכות גם את בני-ביתו (הגברים) בבדיקת החמץ, וכיוון שגם בעל-הבית בעצמו יבדוק קצת – אין בזה סתירה לדין "מצווה בו יותר מבשלוחו"20.

אחר הבדיקה מבטלים את החמץ שלא מצאנו, באמירת "כל חמירא" (הראשון).

מכירת חמץ: נוהגים לעשות את הרב 'מורשה', דהיינו מיופה-כוח למכירת החמץ21. מוכרים גם חמץ גמור22, וגם את כלי החמץ (שמא נותר עליהם חמץ 'בעין'), ואין צריך להטבילם לאחר הפסח23.

שחרית: אסור מן הדין לאכול מצה24. ומנהגנו שלא לאכול מכל המינים הנכנסים בחרוסת ומרור עד אחר 'כורך'25.

תפילה: משכימים להתפלל26. מהיום ועד סוף חג הפסח אין אומרים 'מזמור לתודה'27.

תענית בכורות: הבכורים, בין מאב ובין מאם, מתענים, ואפילו כוהנים ולויים. ונהגו לאכול בסעודת סיום מסכת וכדומה ולהפסיק את הצום28.

סוף זמני אכילת ושריפת חמץ (שעון קיץ): בתל-אביב מותר לאכול חמץ עד השעה 10:28, ויש לשורפו (וכן למכור לגוי את החמץ שמשאירים) לפני השעה 11:34 (שעה זו היא בנוגע לרב המוכר, אך הציבור צריך להקדים ולהגיע אל הרב מבעוד מועד, לבל יאחר את המכירה!).

לאחר השריפה אומרים "כל חמירא" (השני), ובו מבטלים את כל החמץ, שמצאנו ושלא מצאנו.

הדלקת הנר: קודם השקיעה29. מברכות "להדליק נר של יום-טוב" ו"שהחיינו". אם לא הדליקה קודם השקיעה, תדליק לפני הקידוש, מאש שהודלקה לפני החג.

אחר מנחה, קודם השקיעה30, קוראים את 'סדר קרבן פסח'.

יום שלישי
ט"ו בניסן, א' דחג-הפסח

ליל הסדר:

בני הבית מכינים הכול על השולחן ומסביבו (חוץ מסידור הקערה), כולל הצעת המושבים להסבה, בשעה שמתפללים ערבית בבית הכנסת.

טוב להרבות בכלים נאים בליל-פסח, דרך חירות31.

ערבית של יום-טוב. אחר שמונה-עשרה – הלל שלם בברכה תחילה וסוף. כופלים 'הודו לה'' אחר כל אחד מהשלושה פסוקים: "יאמר(ו) נא... כי לעולם חסדו", וגם ביחיד. דהיינו: הש"ץ מקריא: "הודו..." והציבור [אבל לא הש"ץ] עונים בקול: "הודו", ואומרים בנחת "יאמר נא ישראל..."; הש"ץ מקריא: "יאמר נא ישראל...", והציבור עונים בקול (והש"ץ עמהם בנחת): "הודו...", ואומרים בנחת "יאמרו נא בית אהרון..."; הש"ץ מקריא: "יאמרו נא בית אהרון...", והציבור עונים בקול (והש"ץ עמהם בנחת): "הודו...", ואומרים בנחת "יאמרו נא יראי ה'..."; הש"ץ מקריא: "יאמרו נא יראי ה'...", והציבור עונים בקול (והש"ץ עמהם בנחת): "הודו..."32.

לאחר ההלל – קדיש תתקבל. עלינו. קדיש יתום.

מצווה למהר להתחיל את הסדר, בשביל התינוקות שלא יישנו33 [את מצוות-החג יש לקיים לאחר צאת הכוכבים, בת"א: 7:36].

אין לובשים קיטל לסדר, וכן אין מקפידין לאיזה רוח (מזרח, מערב וכו') יהיה מקום מושבו34.

סידור הקערה:

הרבי היה מסדר את הקערה מעומד35.

בשעת סידור הקערה, לפני הנחת כל דבר בקערה, אומר הרבי את הכתוב בסידור בעניין זה, ואחר סידור הקערה אומר את כל סימני הסדר יחד, כפי שהם כתובים בהגדה. וכשמגיע זמנו של כל 'סימן', אומר 'סימן' זה לפרטיו. כל אמירות אלו היו בלחש36.

צריך להניח קערה או מגש תחת המצות. ונהגו להפסיק במפה בין המצות37.

בסידור רבנו הזקן איתא שמסדרים [קודם] הישראל, ועליו הלוי, ועליו הכהן.

המינים מונחים על המפה, ולא בתוך קעריות נפרדות. מייבשים את המרור במפיות, למניעת חשש 'שרויה'38.

כל המינים הנאכלים בליל-הסדר נלקחים מעל הקערה עצמה, ולא כנוהגים להשאירם על הקערה ולאכול מהמונח על השולחן39.

הרבי דקדק שלא לשבור את קליפת הביצה, אף שקשה להעמידה על מקומה כמות שהיא40.

הרבי היה מודד ארבע כפות גדולות מלאות 'חריין' טחון, סוחט אותן היטב בידו, ומכין ממנו עיגול קרוב לגודל ביצה. אחר-כך עוטף זאת מכל צד בעלי חסה (שניים גדולים או שלושה קטנים), ובנוסף לכך הניח בפנים חתיכת 'חריין' שאינה מפוררת41.

ל'כרפס' שעל הקערה נוטלים חתיכה גדולה של בצל (לפעמים לקח הרבי בצל שלם) עם קליפתה, ואוכלים רק מקצתו (הרבי נטל בסכין מחלקו הפנימי)42.

מקפידים שתהא 'קערה' לכל בן-מצוות43.

אדמו"ר מהר"ש היה מחלק כרפס ומרור משלו לנשים, גם לקרובות משפחה שהיו סועדות עמם, אך לא כזית מצה44.

בנים ובנות קטנים חייבים במצוות הסדר לפי הבנתם (שזהו גדר 'הגיעו לחינוך') בכל אחת ואחת מהכוסות בנפרד, ולכן יש להכין עבור כל אחד מהם כוסות המכילים רביעית45. אין רגילים לחנך קטנים לפני גיל מצוות בהסיבה46.

יש להכין כלי שבור, כדי לטפטף לתוכו (יש אומרים שאם מדובר בכלי חד-פעמי, או בסוג כלי שאינו בשימוש בפסח, די בזה)47.

במשך כל זמן הסדר נמצא כוסו של הרבי, כוס גדולה של כסף, לימין הקערה48.

'קדש':

בליל הסדר חובה על כל אחד ואחת49 לשתות ארבע כוסות יין. מי שאפשר לו, ישתה יין (אדום50) בלבד. אם קשה לו, יערב בו מיץ ענבים טבעי, ואם גם זה קשה, ישתה מיץ ענבים טבעי לבדו51.

הכוס: חייבת להיות שלמה52 ולהכיל 'רביעית'53. שיעור רביעית על-פי ספר שיעורי תורה – 86 סמ"ק54. נוהגים להשתמש בגביע כסף55. רבים מאנ"ש מקפידים שלא להשתמש בגביע עם רגל56.

אומרים 'אתקינו' דיום-טוב, וקידוש.

מנהגנו בקידוש ובכל כוס-של-ברכה, למזוג עד שיישפך מעט החוצה (כבהבדלה), וגם בליל-הסדר יש לנהוג כך57.

הרבי כתב בהגדה "אין מדקדקין שימזוג אחר", ובפועל אף לא הניח לאחרים למזוג לו58.

נוהגים לקדש מעומד, הן בפסח הן בשבת ויום-טוב59. וגם השומעים עומדים.

כוסו של הרבי גדולה ביותר. "מוזגין הכוס. לוקחו בימינו, מוסרו לשמאלו, מעמידו, דרך הורדה מלמעלה למטה, על כף ידו הימנית כשהיא כפופה קצת כעין בית קיבול, ארבע אצבעותיו מוגבהות והאגודל מושכב על הצד, ומקדש מעומד, והכוס מוגבה למעלה משלושה טפחים מעל גבי השולחן"60. כשמניח הכוס בימינו אינה מוגבהת טפח מהשולחן, אחר-כך מגביה ידו עם הכוס61. בכל פעם שנוטל הכוס במשך הסדר, עושה כסדר הנזכר בסעיף זה62.

כשמתחיל – ייתן עיניו בנרות63 (גם כשלא חל בשבת), ובשעת ברכת הגפן והקידוש – בכוס64.

אשה ובת שבירכו 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, גם אם מקדשות בעצמן, לא יברכוה עתה65.

כל אחת מארבע הכוסות של ליל הסדר – שותים אותה כולה ובבת-אחת66.

אין מנגנים 'ניגונים' בשעת הסדר, וכאשר צריכים להמתין זמן מה [וכן 'כדי שלא יישנו התינוקות'] שרים משירי ההגדה, כגון 'ממצרים גאלתנו', 'על אחת כמה וכמה' וכדומה67.

'ורחץ':

הרבי קרא לפני נטילה זו גם את האמור בסידור על 'כרפס'68 [לפרטי מנהגנו בנטילה, ראה להלן בסימן 'רחצה'].

'כרפס':

שיעורו: פחות מ-15 גרם69. מטבילים ואחר-כך מברכים, כדי לתכוף הברכה לאכילה ככל האפשר. ומכוונים להוציא גם המרור וגם הכורך. נוהגים לאוכלו שלא בהסיבה. לאחר מכן אין מחזירים את הנותר ממנו לקערה (ואף אם נשאר, מסירים ממנה)70.

הרבי הטבילו ג' פעמים במי מלח71.

'יחץ':

פורסים את המצה כשהיא בתוך המפה, מכוסה. פורסים את המצה לשני חלקים: האחד גדול והשני קטן ממנו. החלק הגדול מניחים לאפיקומן, והקטן מניחים במקומו בין שתי המצות72.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ומהוריי"צ נ"ע היו שוברים את האפיקומן לחמש חתיכות. פעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות, והניח האדמו"ר אחת הצידה73.

מצפינים את האפיקומן בין שני כרים, ולא תחתיהם74. "אין נוהגים בחטיפת ['גניבת'] האפיקומן בבית הרב"75.

'מגיד':

"בבית הרב אין מגביהים הקערה, ורק מגלים מקצת המצות".

הרבי היה נוהג לגלות מקצתן של כל ג' המצות, גם הפרוסה, ויש אומרים שהיה מסבבה, שיהיה הצד השלם מגולה כלפי חוץ76.

"איתא בכתבי האריז"ל שצריך לומר את ההגדה בקול רינה ובשמחה. ויש לומר שלכן היה כ"ק מו"ח אדמו"ר נוהג לומר את ההגדה בקול רם, ובזמנים שלא יכול היה לומר בעצמו בקול רם, זאת אומרת שנראה לאחר בחושיו הגשמיים שאינו אומר בקול רם, היה באותם זמנים דורש מאחרים שיאמרו הם בקול רם"77.

הניקוד: "הֵא לחמא עניא" (אף-על-פי שהכוונה היא כאילו אומרים בקמץ, היינו 'זה', ולא 'הנה')78.

אומרים זאת פעם אחת, ובישיבה79.

"לשנה הבאה בארעא דישראל" – מטעימים ב'מלעיל' (לשון עבר), ואילו "לשנה הבאה בני חורין" – מטעימים ב'מלרע' (לשון עתיד)80.

אחרי 'הא לחמא' מסלקים את הקערה עם המצות לצד אחר (הרבי רק הסיטה קימעה), אך המצות נשארות מגולות81.

אין צריך לשטוף ולהדיח את הכוס לפני המזיגה, שהרי שטפוה והדיחוה קודם הקידוש.

'מה נשתנה':

אם אין לו בן, הבת שואלת. ואם אין ילדים, אשתו שואלת. ואם אין לו אישה, הוא שואל את עצמו82.

שואלים בשפה המדוברת (בבית רבינו – אידיש [התרגום המלא לאידיש – בס' שבח-המועדים, מהדורת תשנ"ג עמ' 207]), וגם המדברים בלשון-הקודש מפרטים ומפרשים את השאלות על-פי המפורט בביאורי הרבי להגדה.

לפני "והיא שעמדה" מכסים את המצות ורק אחר-כך מגביהים את הכוס83.

"והיא שעמדה" – בישיבה84.

הרבי לא היה מניח את הכוס מידיו, עד שמקריא ההגדה סיים את הפיסקה בקול רם.

שפיכת יין מהכוס:

נוהגים לשפוך יין מהכוס: שלוש פעמים באמירת "דם, ואש, ותימרות-עשן"; עשר פעמים בעשרת המכות דהיינו פעם אחת בכל אחת מן המכות; ושלוש פעמים נוספות באמירת הסימנים "דצ"ך, עד"ש, באח"ב"85.

אין מטיפים יין על-ידי אצבע, אלא שופכים באמצעות הכוס עצמה.

בבית הרב נזהרים שלא לשפוך את היין לכלי כשהוא על השולחן, אלא כשהכלי התחתון על-גבי קרקע86. וכן אין מעבירים על-גבי השולחן את הכלי עם היין השפוך.

מילוי הכוס מחדש: הרבי ממלאה עד שנשפכת על גדותיה (כמו לקידוש), וממלאה שוב ושוב – ג' פעמים87.

'דיינו':

אין מפסיקים באמצע אמירת הארבעה-עשר 'דיינו'. כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לא היה אומר ביאורים באמצע ה'דיינו', אלא לפני תחילתם או לאחרי סיומם79.

"רבן גמליאל":

במילים "מצה ומרור" הביט הרבי במינים שבקערה79.

"מצה זו" – מנהג בית הרב לאחוז את המצה השנייה והמצה השלישית יחד על-ידי המפה שעליהן, עד "על שום" השני88.

"מרור זה" – מנהג בית הרב להניח את שתי הידיים על המרור והכורך – עד "על שום" השני80.

לפני "לפיכך" מכסים את המצות ואחר-כך מגביהים את הכוס. אוחזים את הכוס עד "ונאמר לפניו הללוי-ה", ומעמידים אותה על השולחן, לאמירת שני פרקי ה'הלל' הראשונים, וחוזרים ומגביהים אותה לברכת "אשר גאלנו"80. [אין מברכים על ה'הלל' שבסדר. וקוראים אותו מיושב, דרך חירות]89.

לפני 'רחצה' אמר הרבי בפיו בלחש את כל הדינים שבסידור, מ'רחצה' עד 'כורך'90.

נטילת ידיים. מנהגנו (בנטילת ידיים תמיד)91: בודקים תחילה ומוודאים את נקיות הידיים. לוקחים את הכלי מלא מים ביד ימין ומושיטים אותו ליד שמאל. נזהרים מרטיבות בידיים. מנהגנו לאחוז את הכלי במגבת, ומנהג זה פשט בימינו גם בין נשי ובנות חב"ד. "נטילת ידים לסעודה ג' פעמים רצופות . . ומניח משפיכה הג' מעט מים בכף יד השמאלית, ובזה משפשף שתי ידיו". מתחילים את הברכה [לפני תחילת השפשוף, וממשיכים בעת השפשוף], ומשפשפים יפה את הידיים זו בזו, ואחר-כך מנגבים אותן היטב.

'מוציא' 'מצה':

כל בני הבית חייבים במצוות אלו. ידי חובת 'לחם משנה' יוצאים על-ידי ראש המשפחה, אך כל אחד ואחד מברך לעצמו92.

"וייקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך 'המוציא'".

"ולא יבצע מהן, אלא יניח המצה השלישית להישמט מידו. ויברך על הפרוסה עם העליונה טרם ישברם ... [על אכילת מצה]. ויכוון לפטור גם-כן אכילת הכריכה שממצה השלישית, וגם אכילת האפיקומן יפטור בברכה זו – 'על אכילת מצה'. ואחר-כך יבצע 'כזית' מכל אחת משתיהן, ויאכלם ביחד ובהסבה"93.

הרבי היה מברך את כל הברכות הללו מיושב; נוטל בשתי ידיו את שלוש המצות, כשאצבעותיו מפרידות בין מצה למצה, ומברך המוציא. אחר-כך היה מניח למצה התחתונה להישמט מידיו, ומברך על אכילת מצה ושובר מהן – בהיותן מכוסות – לפרוסות קטנות כדי צורכו; מסדרן זו על גבי זו ואוכלן יחד בשתי ידיו; אינו מכניסן לפיו בבת-אחת. ניכר שלא בלע ה'זיתים' בשלמותם94.

שיעור כזית: המקובל הוא, ששיעור 'כזית' במצה הוא 29 גרם, כולל 2 גרם להנותר בין השיניים – כשליש מצת-יד. יש מקום לומר95, שהואיל ושיעור ה'כזית' הוא מידת נפח, הרי 29 סמ"ק במצת-יד (ללא דחיסה, לפי מדידה מדוייקת) אינם יותר מ-9 גרם (כעשירית מצת-יד). במקום הצורך יש לסמוך על זה, ובוודאי ב'זיתים' שמדרבנן שאחרי הכזית הראשון.

לכאורה עדיף להכין בשקיות ולחלק קודם הנטילה שני 'כזית' מצה לכל אחד ואחד מבני הבית, ולאחר ברכות בעל-הבית ייקחו מעצמם קצת מהמצה העליונה96 בתור השתתפות ב'לחם משנה'97.

מסיימים אכילת כל 'כזית' (גם במרור ובכורך) לכתחילה עד 4 דקות98, ובלבד שלא ייכנסו לחשש 'אכילה גסה'.

'מרור':

מרככים מקצת מהחרוסת שעל הקערה ביין שבתוך הכלי שתחת לכוס. טובלים מקצת המרור בחרוסת. מנערים את החרוסת, שלא יתבטל טעם המרירות. ואז מברכים "על אכילת מרור", ומכוונים לפטור בזה גם את המרור שב'כורך', ואוכלים שלא בהסיבה99. לועסים היטב כדי להרגיש את טעם המרירות.

החסה וה'חריין' מצטרפים יחד ל'כזית' מרור100.

הרבי נהג לאכול גם חלק מראש התמכא, לא-טחון. אכל שיעור גדול במיוחד. אך הזהיר בשם אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שאין יוצאים ידי חובה במרור שאין יכולים לסובלו מחמת חריפותו101.

לפי ספר 'שיעורי תורה'102 – שיעור כזית מרור 19 גרם. אולם אם אוכלים קלח (שהוא דחוס יותר), דרוש להוסיף עוד 2 גרם, וכן נכון להוסיף (תמיד) עוד 2 גרם עבור מה שנשאר בין השיניים.

הרבי לקח כשיעור ביצה של ימינו. את קלחי החסה לא אכל103.

'כורך':

לוקחים כזית מהמצה התחתונה וכזית מרור (בסך הכל) משני הסוגים. מניחים מעט חרוסת יבשה על המרור, ומנערים אותה מיד אחר-כך (הרבי מרח חרוסת – [אולי(?) כשנפלה החרוסת שטבל בה מהתמכא] – על התמכא ולא על העלים]. בסוף ה'כורך' היה טובל את חתיכת התמכא השלמה בחרוסת, ואוכלה עטופה בעלי החסה – ולא ניער104). כורכים אותם יחד, אומרים "כן עשה הילל..." ואוכלים אותם יחד ובהסיבה105.

'שולחן-עורך':

אוכלים את הסעודה שלא בהסיבה.

מתחילים באכילת הביצה שעל הקערה106. הרבי לא בדק ולא פתח כלל את הביצה לפני אכילתה. טבל אותה תחילה ג' פעמים במי-מלח. במשך הסעודה טובל את המצה ג' פעמים במלח ואוכלה107.

למים אמצעיים ואחרונים אין להעביר האצבעות על השפתיים – בכל שבעת ימי הפסח108.

אין נוהגים לומר 'לחיים', שלא ייראה כמוסיף על הכוסות109.

הרבי שתה מכוסו במשך הסעודה, ולפני מזיגת כוס שלישי מסרה לשוטפה, ואחר-כך (כבכל השנה) קינחה מבפנים ומבחוץ במפית-נייר110.

'צפון':

לפני אכילת האפיקומן יש לשתות באופן שלא יבואו לידי צימאון אחר כך111.

בסוף הסעודה מוציאים את האפיקומן, מחלקים לכל אחד ואחת כזית. טוב לאכול שני 'כזיתים', אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו34. יש לאכול את כולו במקום אחד112. אוכלים בהסיבה, ויש לסיימו קודם חצות113 (12:40 בתל-אביב).

'ברך':

הרבי מזג 'כוס של אליהו' תמיד קודם ברכת-המזון, ואחריו מזג לעצמו כוס שלישי114.

הרבי השתמש בכוס זכוכית לכוסו של אליהו, ובדקה תחילה בשוליה אם היא חלקה ללא פגם115.

מקריא ההגדה הוא המזמן116.

כל אחד מהמסובים אוחז בידו את הכוס עד אחרי 'בונה ירושלים'.

"שפוך חמתך": אחר שתיית כוס שלישי, מוזגים כוס רביעי. לוקחים נרות דולקים והולכים לפתוח את כל הדלתות שבין מקום עריכת הסדר לבין רשות הרבים (או החצר). אומרים "שפוך חמתך" בישיבה ואין צריך לעמוד. כל המסובים אומרים זאת במקומם, ורק השלוחים אומרים אותו אצל הדלת117.

שעת פתיחת הדלת היא עת רצון רבתי, ויש לבקש בה (במחשבה) על עניינים רוחניים118.

'הלל' – 'נרצה': כשהשלוחים חוזרים, מתחילים "לא לנו". אין מדקדקים לומר 'הלל' קודם חצות119.

גם אורחים שאינם מסובים לסדר, עונים 'הודו', כסדר הנהוג בבית-הכנסת בעת אמירת הלל120.

"הודו... כי לעולם חסדו": מכוונים באותיות שם הוי"ה כנדפס בסידור121.

"לשנה הבאה": שלא כב'הא לחמא עניא' (ראה שם), כאן אין מדקדקים בהטעמה מלעיל-מלרע. כי העיקר שתבוא הגאולה השלמה מיד, וממילא יהיה 'לשנה הבאה בירושלים'122.

מנהג בית הרב: אחר אמירת "לשנה הבאה בירושלים", האדמו"ר מחזיר ושופך היין מכוסו של אליהו [לכוס שלו, ומהבקבוק לכוסו (לתקן) ושוב] אל הבקבוק [וחוזר חלילה פעמים רבות], וכל המסובים מנגנים בשעה זו הניגון "א-לי אתה ואודך" – מעשרת הניגונים של רבנו הזקן123.

בבית הרב אין נוהגים לומר פזמונים (המובאים בשאר סידורים והגדות-של-פסח).

אין אומרים "חסל סידור פסח".

משנת תשי"א עד תש"ל ועד בכלל, לאחר הסדר, היה הרבי נוהג להתוועד (כמובן – בלא 'לחיים') בבית-הכנסת.

סדר כללי – לעולים ולציבור הרחב: ממכתב הרבי124: "נהניתי ממה שכתב אודות עריכת הסדרים בבית-הכנסת, ושלכל קערה היתה מצה שמורה".

קריאת שמע שעל המיטה: נוהגים לקרות על המיטה בלילה זה רק פרשת 'שמע' וברכת 'המפיל'125.

תפילת שחרית:

אם לא הספיקו להכין את שני ספרי-התורה לקריאת היום מערב יום-טוב, יש לגוללם לפני תפילת שחרית, כדי למנוע 'טרחא דציבורא'.

הלל שלם. עונים 'הודו' בקול, כנ"ל בליל הסדר. לאחר ההלל – קדיש תתקבל. שיר של יום, קדיש יתום. הוצאת שני ספרי-תורה, שלוש-עשרה מידות (פעם אחת), רבש"ע, בריך שמיה וכו'.

בספר-התורה הראשון קוראים לחמישה עולים בפרשת בא "משכו וקחו", מניחים את הספר השני על הבימה ליד הראשון (ונשאר על הבימה עד הקריאה בו) ואומרים חצי קדיש, הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פינחס "ובחודש הראשון". הגבהה וגלילה. הפטרה. אשרי. יהללו. חצי קדיש.

אם יש רק ספר-תורה אחד – אין מגביהים אחר חצי קדיש, אלא גוללים למפטיר. ומגביהים וגוללים (רק) לאחר גמר המפטיר. אולם את החצי קדיש אומרים תמיד אחרי הקריאה שלפני עליית המפטיר.

קודם מוסף מכריז השמש "מוריד הטל", ובתפילה זו מפסיקים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם". (אמר 'מוריד הגשם', אם נזכר טרם שסיים ברכת 'מחיה המתים' – חוזר ל"אתה גיבור" [ולא מהני לומר מיד 'מוריד הטל'], נזכר אחר שאמר "ברוך אתה ה'", יסיים 'למדני חוקיך' ויתחיל "אתה גיבור", נזכר אחר-כך – חוזר לראש התפילה. נזכר כשהגיע זמן מנחה, מתפלל שתיים. אמר "משיב הרוח ומוריד הטל" אינו חוזר, והמסופק – עד שלושים יום, חוזר. שמע הכרזת 'מוריד הטל' קודם שהתפלל שחרית – אם אינו מתפלל במניין אחר – יאמר גם בשחרית 'מוריד הטל')126.

בחזרת הש"ץ – תפילת טל.

לאחר אמירת תהילים, 'שש זכירות'127.

בקידוש: 'אתקינו', 'אלה מועדי', ו'בורא פרי הגפן'.

אכילת מצה: "צריכה להיות [על-פי חסידות] אכילת מצה גם בהשישה ימים, ויש בזה קצת מצווה"128.

שמחת יום-טוב: חייבים בה מדאורייתא, וחייבים (הגברים) לשתות רביעית יין בכל יום ביום-טוב ובחול-המועד129 (אם כי יוצאים ידי-חובה זו גם ביין הקידוש130); ועם-כל-זה, כדברי הרמב"ם, "לא יימשך ביין"131.

יום רביעי, ט"ז בניסן
א' דחול-המועד פסח

מוצאי יום-טוב132:

ערבית: בתפילה הראשונה של חול-המועד יש לזכור לומר ארבעה דברים אלו133: א) מוריד הטל; ב) אתה חוננתנו; ג) ותן ברכה; ד) יעלה ויבוא.

שכח אחד מהם, ונזכר אחר שסיים תפילתו:

א. אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" – יחזור לראש התפילה.

ב. שכח לומר "אתה חוננתנו" – לא יחזור (אלא אם צריך לעשות מלאכה לפני הבדלה יאמר אחרי שמונה-עשרה: "ברוך המבדיל בין קודש לחול").

ג. אמר 'ותן טל ומטר' – יחזור לראש התפילה.

ד. שכח 'יעלה ויבוא' – יחזור לראש התפילה.

קדיש תתקבל.

ספירת העומר

מברכים וסופרים בעמידה134, אחר צאת-הכוכבים135. ולכתחילה צריך לדעת את הספירה של הלילה בשעת הברכה136. אחרי הספירה (והנוסח שלאחריה): עלינו, קדיש יתום137.

הבדלה:

מתחילים "הנה א-ל ישועתי"138. אין מברכים על הבשמים ולא על האש.

לימוד תורה:

"ובהמשך למדובר על דבר "כיבוש" כל העולם כולו על-ידי הוספה ויגיעה בלימוד התורה וביתר שאת וביתר עוז – מהראוי ונכון וטוב אשר בימי חול-המועד פסח יוסיף כל אחד ואחד בעסק התורה, הן בלימודו הוא והן בנוגע לזולת: להשתדל עם כל מי שיכול לפעול עליו, שגם הוא יוסיף אומץ בלימודו בימים אלו ובהתאם להנ"ל. ופשיטא שעניין הנ"ל שייך במיוחד לתלמידי הישיבות, דגם בשאר הימים הרי "תורתם קבע" היא – גם במובן כמות הזמן – עליהם מוטל חיוב מיוחד לנצל את כל ימי חול-המועד פסח הבא עלינו לטובה להוסיף בלימוד התורה ביתר שאת וביתר עז"139.

חינוך:

בהוראת כ"ק רבותינו, אדמו"ר מוהריי"צ והרבי נשיא דורנו, על המורים/ות לשמור קשר עם התלמידים/ות בימי חול-המועד140. מותר (ומצווה) לפתוח בית-ספר, ואם יש צורך – גם לכתוב, כדי להעסיק את התלמידים שלא יסתובבו ויבלו את זמנם בחוצות בימי חול-המועד141.

יש להכין את ספרי-התורה לקריאת היום עוד בערב שלפני, ולפחות לפני תפילת שחרית.

שחרית: אין מניחים תפילין. אין אומרים 'מזמור לתודה' (בכל ימי הפסח). יעלה ויבוא. חצי הלל, קדיש תתקבל. שיר של יום, קדיש יתום. מוציאים שני ספרי-תורה, בראשון קוראים לשלושה עולים בפרשת אמור 'שור או כשב' (ויקרא כב,כו–לג, כג,א-מד. מיקום ההפסקות – כפי קריאת כהן, לוי, ישראל שבסידורנו ליום-טוב, והישראל קורא עד גמירא142), הגבהה וגלילה, ובשני יעלה רביעי בפ' פינחס 'והקרבתם', חצי קדיש. הגבהה וגלילה. אשרי, ובא לציון גואל. יהללו. חצי קדיש. תפילת מוסף.

בעניין שמחה ביין – ראה לעיל יום א' דחג-הפסח.

טוב לעשות בסעודה איזה דבר (דהיינו הוספה: באכילה, בניגון, ב'לחיים' או בכולם143) זכר לסעודת אסתר שהייתה ביום זה, שבו נתלה המן144.

יום חמישי, י"ז בניסן
ב' דחול-המועד

בשחרית מוציאים שני ספרי-תורה. בספר הראשון קוראים לשלושה עולים בפרשת בא "קדש לי... ממצרים" (שמות יג,א-טז). הגבהה וגלילה. ובספר השני – לרביעי, "והקרבתם". חצי קדיש. הגבהה וגלילה. אשרי, ובא לציון וכו'. מוסף.

יום שישי, ח"י בניסן
ג' דחול-המועד

יום הולדת אביו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, הגאון המקובל הר"ר לוי יצחק נ"ע. ויום היכנסו של הרבי לבריתו של אאע"ה.

בשחרית מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון קוראים לשלושה עולים בפרשת משפטים "אם כסף... בחלב אמו" (שמות כב,כד-ל, כג,א-יט). הגבהה וגלילה. ובספר השני – לרביעי "והקרבתם". חצי קדיש. הגבהה וגלילה. אשרי, ובא לציון וכו'. מוסף.

בשיחת ליל הושענא-רבה תשמ"ה145 הובא כדבר הפשוט, על-פי המנהג שנתפרסם ע"י כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, שאף שבשבת ראש-חודש מפטירין 'השמים כסאי', הרי ביחיד יש לומר גם את ההפטרה של פרשת השבוע, "ועל-דרך-זה בנוגע לשבת חול-המועד, שבציבור מפטירין בהפטרה המיוחדת לשבת חול-המועד, אבל ביחיד יש לומר גם את ההפטרה הקשורה עם פרשת השבוע" [השבוע – הפטרת פרשת קדושים]. זאת למרות שאין אומרים היום 'שניים מקרא'146.

בהדלקת נש"ק מברכת "להדליק נר של שבת-קודש" בלבד.

__________________

*)     חלק מהדינים והמנהגים הנוגעים להכנות לחג הפסח ולליל-הסדר עצמו הובאו בגיליונות קודמים, במדור "שואלים ודורשים".

1)    שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"ב.

2)    ספר המנהגים עמ' 33. לוח כולל-חב"ד.

3)    הגש"פ של הרבי.

4)    לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדמוה"ז סי' רצה ס"ג.

5)    לקוטי-שיחות כרך לב, עמ' 23 הע' 39, וראה אג"ק הצמח-צדק, עמ' שסג-ד.

6)    קטע זה ע"פ  ההוראות שבלקוטי-שיחות כרך כא, עמ' 276 ועמ' 296. אג"ק ח"ד, עמ' קמב. התוועדויות תשמ"ז ח"ב, עמ' 286 (מוגה) ועמ' 292. שיחות-קודש תשנ"ב ח"א, עמ' 382.

7)    לקוטי-שיחות כרך לב, עמ' 19 (ע"פ שיחת י"ג ניסן תשמ"ה, ודלא כמ"ש בשו"ע אדמוה"ז סי' תכט סעיף טו להתחיל ביום זה "בהעלותך", ראה בספר-המנהגים, עמ' 36 בהערה וב'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן-אייר, עמ' ז).

8)    לקוטי-שיחות שם, עמ' 21 הערה 21.

9)    שו"ע אדמוה"ז סי' תלג סעיף לח.

10)  שם סי' תלד ס"א-ג.

11)  שם סי' תלב סי"א, סידור אדמוה"ז, ספר-המנהגים.

12)  כי רק בכזית מקיימים ביעור חמץ לדברי הכל, כמ"ש בשו"ע אדמוה"ז סי' תמו ס"ג. נכון לרשום היכן הניחו כל פירור, שמא ישכח – נטעי-גבריאל פ"ח ס"ח.

13)  ספר-המנהגים.

14)  שו"ע אדמוה"ז סי' תלא ס"ה.

15)  ספר-המנהגים. וראה הוראה אחרת בלקוטי שיחות כרך יז עמ' 434, וראה ב'אוצר מנהגי חב"ד – חודש ניסן', עמ' פג (י"א שהכוונה: שהרגיל להתפלל ערבית בצאת-הכוכבים בציבור, והפעם מתפלל ביחיד – יתפלל לאחר הבדיקה. ועצ"ע).

16)  שו"ע אדמוה"ז סי' תלג סי"ב-יג ואילך.

17)  "מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ" (בבדיקה וחיפוש בפועל ממש – אג"ק ח"ב, עמ' שדמ. וראה המובא ב'אוצר', עמ' פג).

18)  ספר-המנהגים.

19)  שם סי' תלב ס"ו-ז.

20)  אג"ק חט"ו, עמ' קנז, 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב, עמ' פג.

21)  בשער-הכולל, סדר מכירת חמץ (נדפס בסוף שו"ע אדמוה"ז הוצאת קה"ת תשכ"ז חלק ג-ד, עמ' 1401) ס"ק י, כתב שנוהגים – עוד מזמן אדמוה"ז – לעשות את הרב 'מורשה'. וכן הורגלו רבני וקהילות אנ"ש. אבל ב'היום יום' דהיום איתא: "בבית רבינו נוהגים שלא לעשות את הרב למורשה, אלא למכור לו את החמץ, ובערב קבלן" (נעתק בספר-המנהגים, עמ' 37. ולכאורה, ע"פ השיחה הנדפסת בראש ספר זה, מנהגי בית-הרב שפורסמו ברבים, מהווים הוראה לרבים. וע"ע). בס' 'שאלות ותשובות הרב' ר"ס כו מביא הטעם, כיוון שי"א דלא מהני הרשאה בזה, וש"נ (כן מוכיח שם, שלא רק בשאלה שנדונה שם, אלא גם בליובאוויטש בזמן הצמח-צדק, נהגו כן כולם. וע"ע). בשעתו היו מאנ"ש שפנו אל המרא-דאתרא בבית חיינו, הגרז"ש דבורקין ע"ה, וביקשו למכור לו ממש את החמץ, וענה: "בשביל הרבי אני מוכן להיות 'גוי', אבל לא בשבילך". אך הרבנים שלאחריו, הגרי"ק מארלאו ע"ה ויבלח"ט הגר"א אזדאבא, נענו לבקשה זו.

22)  'אוצר', עמ' פ – מאדמו"ר הצמח-צדק ומאדמו"ר מהורש"ב.

23)  לקוטי-שיחות כרך יח, עמ' 364, 'שערי הלכה ומנהג' שם סי' קצד, וש"נ.

24)  שו"ע אדמוה"ז סי' תעא ס"ד.

25)  ספר-המנהגים. ולכאורה בליל הסדר הראשון בחו"ל אין חשש לאכול חרוסת ומרור ב'שולחן עורך' כמו שאין איסור לאוכלם בליל ערב-פסח (וכן משמע בשוע"ר סי' תעא סי"א שחילק את אי-האכילה בע"פ וביום א' דפסח לשני עניינים) – הרב שבתי פרידמן, צפת.

26)  לוח כולל-חב"ד.

27)  סידור אדמוה"ז. וראה צמח-צדק , חידושים רח,ב (שמצדיק את האומרים זאת בערב פסח) וביאור דבריו בלקוטי-שיחות חי"ז, עמ' 426.

28)  לקוטי-שיחות חי"ז, עמ' 67, שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב, עמ' קז. 'אוצר', עמ' פט-צ.

הרב בנימין שי' אלטהויז, כשהיה 'חיוב' בשנת אבלו על אביו הרב פנחס ע"ה, שאל את הרבי איזה קדיש לומר בסיום מסכת, והוסיף שראה בהתוועדות של הרבי (כ"ד טבת תשי"ב, הפעם היחידה שנערך 'סיום' ממש בהתוועדות) שהרב מאיר אשכנזי ע"ה אמר קדיש "של הגמרא" (="בעלמא דהוא עתיד..."). וענה הרבי: "אצלי זה חידוש, מלבד הפעם הזאת לא ראיתי זאת מעולם" (תודה להרב מיכאל שי' זליגזאן).

29)  קיצור דיני נש"ק, עמ' לו, ממטה-אפרים סי' תרכ"ה סל"ג, וכן הורה הגרז"ש דבורקין ז"ל, וכ"מ בלקוטי-שיחות חכ"ד, עמ' 297 הע' 69.

30)  "בזמן שהקרבת קרבן-פסח כשרה" הגש"פ של הרבי.

31)  שו"ע אדמוה"ז סי' תעב ס"ו.

32)  טור סי' תכב. הגש"פ של הרבי.

33)  שו"ע אדמוה"ז ר"ס תעב.

34)  ספר-המנהגים.

35)  הגש"פ היכל-מנחם.

36)  'אוצר מנהגי חב"ד', עמ' קכה.

37)  ספר-המנהגים.

38)  ויש הזוכרים שהרבי השתמש במפית, ותחת החרוסת היו שתי מפיות (הגש"פ היכל-מנחם).

39)  'אוצר', עמ' קלו.

40)  שם, עמ' קלא, וראה בהגדה הנ"ל.

41)  שם, עמ' קלה.

42)  שם, עמ' קלג-ד.

43)  שם, עמ' קכג.

44)  שם, עמ' קמח.

45)  ראה שו"ע אדמוה"ז סי' תעב סכ"ה, נטעי-גבריאל פסח ח"ב עג,י-יב.

46)  אך ראה בנטעי-גבריאל עח,כד שהביא מבן-איש-חי ועוד, שיש לחנכם בזה.

47)  ראה בהגדה הנ"ל, עמ' סח.

48)  'אוצר', עמ' קלח.

49)  שו"ע אדמוה"ז סי' תעב סכ"ה.

מידע לסובלים מסוכרת: היין 'קברנה סוביניון' אדום של 'כרמל' כמעט אינו מכיל סוכר כלל (מדובר בסוכר שמהיין עצמו. ביינות יבשים אחרים יש המכילים 4% ויותר).

מידע כללי: היינות (הרגילים) מתוצרת 'כרמל' וכן היין בהכשר בי"ד רבני אנ"ש הם מפוסטרים (לגבי יצרנים אחרים – יש רבים שאינם מפסטרים כלל, כמו 'יקבי הגולן' [ביקבי 'כרמל' בד"כ הכל מפוסטר, אך יש יינות בודדים שאינם מפוסטרים, הנמכרים בשנים האחרונות בציון "לא מבושל"], והמצב משתנה מזמן לזמן גם במגוון של כל יצרן. בדרך כלל 'מיץ ענבים' הוא מפוסטר). כמו-כן הם מכילים מעט מאוד תוספות. יש יצרני יין מאנ"ש שהיינות ומיץ-הענבים שלהם הם ללא כל תוספות, והיין היבש הוא גם ללא סוכר כלל. הם משווקים גם יין מבושל ממש. וראה בהערה הבאה.

50)  שו"ע אדמוה"ז סי' תעב סכ"ו (אם אין הלבן משובח ממנו), וכן נהג כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, וראה 'הגדה-היכל מנחם' עמ' לז, שהקפיד על כך גם כל השנה. אמנם בכו"כ שנים השתמש הרבי (וראה אג"ק כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ח"א עמ' תו) ביין שאינו אדום, בליל הסדר וכל השנה.

מצווה מן המובחר לקחת יין שאינו מבושל ושאין בו שום תערובת כלל. אבל אם אין יין אחר משובח כמוהו, אפילו לכתחילה אפשר לצאת בהם ידי חובה אם הם כשרים לברכת הגפן (שו"ע אדמוה"ז סי' תעב סכ"ז).

כיום, ובפרט בסדרים הציבוריים, שמארחים גם כאלה שיש חשש בנגיעתם ביין, סומכים רבים על הפסטור כיין מבושל. ויש מחמירים (ראה שו"ת אגרות-משה יו"ד ח"ב סי' נב, שו"ת מנחת-שלמה סי' כה, ועוד).

51)  ראה המובא בס' סדר פסח כהלכתו ח"ב פ"ג הערה 26, פסקי תשובות סי' תעב אות יא, וילקוט-יוסף סי' ערב הע' יא. באג"ק כרך יט עמ' ריג מציע הרבי מיץ ענבים כפתרון לשתיית ארבע כוסות לחולה. (בקונטרס 'ר"ח כסלו' מובא שבליל שמע"צ תשל"ח אחרי אירוע-הלב בא הרבי לקדש בסוכה, והציעו הרופאים שיקדש על מיץ ענבים, והרבי סירב, באומרו "קידוש מאַכט מען אויף וויין" [=קידוש עושים על יין]).

52)  שו"ע אדמוה"ז סי' קפג ס"ד.

53)  שו"ע אדמוה"ז סי' תעב סי"ז-יח.

54)  אך כוסו של הרבי גדולה ביותר – 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' שג.

55)  'אוצר' עמ' קלח. 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' שכ. כף-החיים סי' תעב ס"ק יא. אך 'כוס של אליהו' מזג הרבי בזכוכית שקופה ('המלך במסיבו' שם עמ' שכב).

56)  במאמרו של הרה"ג רח"י שי' אייזנבך בגיליון 400 של 'כפר חב"ד', מסביר נוהג זה – הקיים גם בקהילות חסידיות אחרות – כיוון שע"פ הזוהר נעשה עניין אחד מחמש אצבעות היד יחד עם הכוס, ולכן אין מפסיקים ביניהם. וצ"ע לפי זה, באם אירע שיש רק כוס עם רגל, האם לדידן יש לאחוז מתחת הרגל או מעליה.

מאידך, הגר"י לנדא ז"ל לא הכיר זהירות זו כלל, והיו שנים בהן השתמש בגביע עם רגל (מפי בנו הרה"ח ר"א שי'). ולהעיר שבידי אדמו"רי סדיגורא עובר מדור לדור כוסו של אבי המשפחה הה"מ ממעזריטש נ"ע, שהיא עם רגל, וצילומה פורסם בכמה מקומות.

57)  שם, עמ' קמב, וש"נ.

58)  שם, עמ' קמ-קמא.

59)  ספר-המנהגים.

60)  הגש"פ של הרבי ('קדש' הב'). ספר-המנהגים, עמ' 28 (גם בקידוש דכל שבת ויו"ט).

61)  אלא ש(עכ"פ פעמים רבות) הרבי עצמו לא הגביה כל-כך.

62)  'אוצר', עמ' קסז.

63)  וטוב שיהיו אלו (עכ"פ אחד מה)נרות שברכו עליהם, ובפרט ביו"ט שמברכים גם 'שהחיינו' (לקו"ש דלהלן).

64)  הגש"פ של הרבי, משו"ע אדמוה"ז סי' רעא,יח-יט. ביו"ט – לקוטי-שיחות כב, עמ' 283 ע"פ שוע"ר שם ס"ד.

65)  'אוצר', עמ' קמה, וש"נ.

66)  הגש"פ של הרבי.

67)  'המלך במסיבו' ח"א, עמ' קמד.

68)  הגש"פ היכל-מנחם, עמ' מב.

69)  ע"פ 'שיעור מקוה' ר"ע קפב.

70)  'אוצר', עמ' קמט.

71)  שם, עמ' קמח.

72)  סידור אדמוה"ז וספר-המנהגים.

73)  ספר-המנהגים.

74)  'אוצר', עמ' קנא.

75)  הגש"פ של הרבי. ספר-המנהגים. וכן המנהג הבא.

76)  שם, עמ' קנז. וב'הגדת הרבי' מספר הרב אופן שהרבי כיסה את המצות אח"כ.

77)  שם, עמ' קנד (וראה נוסח שונה בתורת-מנחם חט"ז, עמ' 196).

78)  הגש"פ של הרבי.

79)  שם.

80)  ספר-המנהגים.

81)  שם, עמ' קנט.

82)  שו"ע אדמוה"ז תעג,מ. 'התוועדויות' תשד"מ ח"ג, עמ' 1525.

83)  ספר-המנהגים, ובאריכות בהגש"פ של הרבי.

84)  'אוצר', עמ' קסז. וכן המנהג הבא.

85)  סידור אדמוה"ז. וכן המנהג הבא.

86)  'אוצר', עמ' קע.

87)  שם, עמ' קעא.

88)  ספר-המנהגים.

89)  שו"ע אדמוה"ז סי' תעג סמ"ז-מח.

90)  הגש"פ היכל-מנחם.

91)  ע"פ: סדר נט"י לסעודה ס"א-ו. היום יום כ' שבט. ספר-המנהגים, עמ' 21. תורת-מנחם ח"י, עמ' 197. 'התקשרות' גיליון שט עמ' 18.

92)  ראה אג"ק חי"ד, עמ' כט, 'שערי הל' ומנהג' או"ח ח"א סי' קמג.

93)  סידור אדמוה"ז.

94)  'אוצר', עמ' קעו.

95)  ראה מש"כ בקובץ יגדיל-תורה נ.י. חוברת סה סי' סד. ובכ"מ.

96)  שלדעה העיקרית בשוע"ר סי' תעה ס"ה – עליה מברכים 'המוציא'.

97)  כיוון שצריכים לטעום משל בעה"ב (שוע"ר סי' רעד ס"ד וקס"ז ס"כ), ומאידך אין לבעה"ב לעשות הפסק גדול בין המוציא לטעימתו, כאשר בני הבית מברכים כ"א לעצמו כמנהגנו – הערת הרב שבתי פרידמן, צפת.

98)  שיעור-מקוה, עמ' קפב.

99)  ספר-המנהגים.

100)  שו"ע אדמוה"ז סי' תעג סכ"א.

101)  'אוצר', עמ' קלה-ו.

102)  סי' ג סי"ג.

103)  'אוצר' שם.

104)  ראה שם, עמ' קעט.

105)  ספר-המנהגים. וכן המנהג הבא.

106)  שם. לעניין אכילת מרור וחרוסת כאן בליל א' בחו"ל, ראה לעיל הערה 25.

107)  שם, עמ' קפג.

108)  ספר-המנהגים.

109)  שם, עמ' קפד.

110)  שם, עמ' קפח.

111)  הגש"פ של הרבי.

112)  שו"ע אדמוה"ז סי' תעח ס"ב.

113)  שם סי' תעז,ד.ו. וספר-המנהגים (קודם חצות – בסדר א' בלבד).

114)  'אוצר', עמ' קצב.

115)  שם, עמ' קצד.

116)  שם, עמ' קפט. וכן המנהג הבא.

117)  ספר-המנהגים.

118)  'אוצר', עמ' קצה.

119)  הגש"פ של הרבי. ספר-המנהגים (העניין השני – לעיל בפיסקא 'צפון'). וראה הנסמן ב'אוצר', עמ' קצז.

120)  ספר-המנהגים, ושם, עמ' קצח.

121)  הגש"פ של הרבי (ואין הספק שעורר הרבי בזה במכתב פרטי, באג"ק ח"ב, עמ' קכד, מוציא מידי הוראה ודאית לרבים, כמובן).

122)  לקוטי-שיחות ח"ב, עמ' 543.

123)  ספר-המנהגים. וכן שני המנהגים הבאים.

124)  אג"ק חי"א, עמ' סד.

125)  שו"ע אדמוה"ז סי' תפא ס"א. ובסדר השני – כבכל יו"ט (ספר-המנהגים).

126)  לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע אדמוה"ז סי' קיד ס"ד וס"ב.

127)  ע"פ מחזור-השלם.

128)  לקוטי-שיחות חכ"ב, עמ' 276 [מכתב זה בלה"ק: אגרות מלך ח"ב, עמ' רלז], מביאורי הזוהר להצמח-צדק, עמ' צו וסה"מ תרס"ח, עמ' קעא. מלשון המכתב ברור, שהכוונה גם ליום ראשון דחה"פ. בלקו"ש שם, עמ' 33 נתבאר, שזה בדומה לעניין 'תפילת ערבית רשות', וחבל שב'שערי הל' ומנהג' סי' רט לא ציינו זאת (וע"ע 'הגדה שלמה', עמ' 160).

129)  שו"ע אדמוה"ז סי' תקכ"ט ס"ז. ובתו"א מגילת-אסתר צט,ג: רביעית.

130)  שיחות-קודש תשל"א ח"ב, עמ' 87, פסחים קח,ב תוד"ה ידי יין. ועצ"ע, שהרי צריך גם "לקבוע סעודתו על היין", כמ"ש בשו"ע אדמוה"ז שם ס"ד. וראה ב'התקשרות' גיליון תקל"ט.

131)  הל' יו"ט פ"ו הי"ז-יח, ספר-המנהגים, עמ' 38 (ה'רשימה' הנזכרת שם [בנושא: שמחת פורים] נדפסה במלואה בלקוטי-שיחות חי"א עמ' 336 ובאג"ק ח"ה עמ' רנה).

132)  לבני חו"ל: אין אוכלים מהמינים הנכנסים בחרוסת ומרור עד אחר כורך של ליל סדר שני. יום שני של פסח. ערבית דיום-טוב. הלל שלם. קדיש תתקבל. ספירת-העומר וכו'. סדר-פסח שני. בקידוש: יין, קידוש, שהחיינו. הגדה כדאתמול (אלא שאין מקפידין לאכול האפיקומן קודם חצות). ק"ש שעל המטה כמו בכל יום-טוב. שחרית כדאתמול. מוציאין שני ספרי תורה, בראשון קורין לה' עולים בפרשת אמור 'שור או כשב', ובשני מפטיר כדאתמול 'ובחודש הראשון'. הפטרה: וישלח המלך ... (מלכים ב כג,א-ט, כא-כה). מוסף דיום טוב.

133)  ע"פ 'שבח המועדים'. אתה חוננתנו – שו"ע אדמוה"ז סי' רצד ס"ג. טל ומטר – סי' קי"ז ס"ג. יעלה ויבוא – סי' תצ ס"ג.

134)  שו"ע אדמוה"ז סי' תפט ס"ד.

135)  אג"ק חי"ט, עמ' ערב-ג, וראה בשו"ע רבינו שם סי"ב.

136)  שם, סי"ט.

137)  במקום שסופרים אחר עלינו, כדאי להנהיג שיאמרו רק קדיש אחד לאחר הספירה (אלא אם מנהג המקום כך הוא, ולא ניתן לבטלו) – אג"ק ח"ה, עמ' שיג.

138)  כן מנהגנו, כמ"ש בפרמ"ג סי' תצא שאומרים זאת גם במוצאי יו"ט וכ"מ בלבוש, ודלא כמנהג העולם שלא לומר פסוקים אלו במוצאי יו"ט ע"פ מטה-אפרים סי' תרכד ס"ה ולקוטי מהרי"ח בהבדלה דמוצש"ק.

139)  לקוטי-שיחות ח"ז, עמ' 267.

140)  אג"ק חי"א, עמ' סא וחכ"ב, עמ' רמז.

141)  חוה"מ כהלכתו פ"ו סע"ה.

142)  כן מסר הרב יוסף-יצחק שי' אופן.

143)  'המלך במסיבו' ח"א, עמ' רצא.

144)  שו"ע אדמוה"ז סי' תצ ס"ב. (בפיוט 'אדם בקום' בסליחות לתענית אסתר, מקשר זאת עם הפסוק 'וישבות המן ממחרת' בהפטרה דאתמול).

145)  סט"ו, 'התוועדויות' ח"א ס"ע 351, בלתי מוגה.

146)  ראה שו"ע אדמוה"ז סי' רפה ס"ט-י וכף החיים שם. וכנראה לפ"ז אמירת ההפטרה היא עניין בפ"ע. וע"ע.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)