חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:45 זריחה: 5:35 י"ג בסיון התש"פ, 5/6/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 501 - כל המדורים ברצף


גיליון 501, ערב שבת פרשת תרומה, ה' באדר ה'תשס"ד (27.2.2004)

דבר מלכות

"עד דלא ידע" - 'נקודה' אחת שלמעלה מהתחלקות

שמחת המועדים, כולל חג-הפסח, היא באופן של מדידה והגבלה, מה-שאין-כן שמחת פורים היא באופן של יציאה ממדידה והגבלה - "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע" * קביעתו של חג הפורים ליום אחד דווקא קשורה קשר הדוק לכך שגזירת המן הייתה הן על הזכרים והן על הנקבות, "מנער ועד זקן טף ונשים" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אודות ימי הפורים - איתא במגילת תענית1:

"א"ר יהושע בן קרחה מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצווה לישראל חוץ ממצוות פורים, אלא שגאולת מצרים (שהיתה על-ידי משה) נוהגת ז' ימים, וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד".

וממשיך שם: "דבר אחר, ומה גאולת מצרים שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים, גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה על הזכרים ועל הנקבות, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד2, על-אחת-כמה-וכמה שאנו חייבים לעשות אותם יום-טוב בכל שנה ושנה".

ב. והנה, ממה שנאמר בפיסקא הב' "דבר אחר", מובן, ששני הפיסקאות הן שני פירושים על עניין אחד, אלא שהם חלוקים בטעם הדבר.

כלומר: כשם שבפיסקא הב' נתבאר טעם גודל השמחה דפורים (שנגזרה גזירה על הזכרים ועל הנקבות) במכל-שכן מהשמחה דפסח (שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים), כמו כן גם הפיסקא הא' באה לבאר את המעלה דשמחת פורים יותר משמחת פסח.

וכמבואר במפרשים3 המעלה דגאולת פורים שאינה נוהגת אלא יום אחד לגבי הגאולה דפסח שנוהגת ז' ימים - שרואים בטבע בני-אדם ששמחה שמתחלקת לכמה ימים, אינה בתוקף ובהתלהבות כל-כך כמו בשמחה שמרוכזת ונקבעה כולה ביום אחד.

כלומר: כיוון שהשמחה דפסח היא ז' ימים, הרי אי-אפשר שתהיה ההתלהבות בתוקפה במשך ז' ימים, ומזה מוכח שגם ביום הראשון אין השמחה בתוקף כל-כך, שהרי זה אותו היום-טוב; מה-שאין-כן בפורים שאינו נוהג אלא יום אחד, יכולה להיות השמחה בתוקף גדול ביותר.

ג. זאת ועוד:

כיוון שבפירוש הב' נאמר הטעם שבגללו גדלה מעלת השמחה דפורים ("גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה על הזכרים ועל הנקבות... על-אחת-כמה-וכמה כו'") - מסתבר לומר שגם בפירוש הא' נאמר הטעם שבגללו נוהגת שמחת פורים יום אחד, כך, שיכולים לחגוג אותה בכל התוקף.

ויש לומר, שעניין זה מבואר בתחילת הפיסקא - "מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצווה לישראל חוץ ממצוות פורים":

ויובן על-פי המבואר בדרושי פורים4, שכאשר רואים שישנו עניין שמגיע למטה מטה יותר, הרי זו הוכחה ששורשו ומקורו הוא למעלה ביותר.

ועל-דרך זה בענייננו:

איתא בגמרא5 "זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה, (ואילו) פני יהושע (היינו, אפילו מי שנאמר בו6 "לא ימיש מתוך האוהל", הרי זה רק) כפני לבנה", ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לנביאים שלאחרי זה, עד להזמן דנס פורים7.

וכיוון שרואים שבאותו זמן היו יכולים לחדש ולקבוע מצווה, כמו המצוות שנצטוו על-ידי משה - הרי מזה גופא מוכח, שהמקור לעניין זה הוא גבוה גבוה יותר מענייני המצוות שנצטוו על-ידי משה.

ועל-דרך מאמר רז"ל8 "חמורים (או "ערבים") דברי סופרים יותר מדברי תורה", והרי פורים הוא מז' המצוות דרבנן, דברי סופרים9.

אלא, כיוון שכל העניינים צריכים להיות על-ידי התורה, הרי גם העניין דפורים מרומז בתורת משה, כדאיתא בגמרא10 "שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות... עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה, כתוב11 זאת זיכרון בספר"; אבל עניין הפורים כשלעצמו הוא למעלה יותר מהמצוות שציווה משה.

ד. ועל-דרך זה מצינו בנוגע ליום-הכיפורים - שעניינו הוא "כפורים", כמו פורים12 - גודל העילוי שבמצוות התשובה לגבי כללות התורה ומצוות:

עניין התשובה הוא - לכפר על הפגם והחיסרון שנעשה בהעדר קיום התורה ומצוותיה. וכיוון שכדי לתקן ולהשלים את הפגם צריך להמשיך מדרגה נעלית יותר, הרי מוכח, שהתשובה היא למעלה מתורה ומצוות, שלכן יכולים לתקנם על-ידה13.

ומכל-מקום, מניין יודעים אודות מצוות התשובה - ממה שנאמר בתורה, שלהיותה "תורה אור"14, הרי היא מגלה את כל העניינים, גם אלו שלמעלה מהתורה15.

וכן הוא גם במצוות פורים - שגם אז היתה העבודה על-דרך עבודת התשובה:

מצינו בגמרא16 כמה טעמים וסברות שבגללם נגזרה הגזירה. ואחר-כך היתה ההצלה על-ידי זה שעמדו במסירות-נפש במשך כל השנה17, שזוהי תנועת התשובה.

ולכן פעלו על-ידי זה עילוי גדול יותר, היינו, לא רק מעמד ומצב כמו לפני הגזירה, אלא בתוספת אור, עד כדי כך, ש"רבים מעמי הארץ מתיהדים"18, כיוון ש"שמעו הולך בכל המדינות"19 - על-דרך שתשובה ממלאת את כל הפגמים, ועד לאופן ד"אנוכי אנוכי" ב' פעמים20, יותר ממה שכתוב במתן-תורה "אנוכי הוי' אלוקיך"21 (אנוכי פעם אחת), וכהפסק-דין ש"מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו"22, וכפי שמבאר הרמב"ם בספרו יד החזקה23 ובשמונה פרקים24 גודל החביבות דבעל-תשובה יותר מהחביבות דצדיק מעיקרא.

ועל-פי זה מובן שגם הפירוש הראשון (כמו הפירוש השני) הוא טעם על מעלת שמחת פורים שהיא גדולה יותר אפילו משמחת פסח על גאולת מצרים (ועל-דרך זה שאר המועדים שבתורה שעניינם הוא "זכר ליציאת מצרים"25), שכן, "מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצווה לישראל חוץ ממצוות פורים", וכאמור, שאף שפורים נרמז ונתגלה בתורה, מכל-מקום, שורשו ומקורו הוא ממקום נעלה יותר מהמצוות שבתורה.

ה. וכן הוא גם בפשטות העניינים בנוגע לפסק-דין בנגלה דתורה:

שמחת המועדים כולל גם חג הפסח - היא באופן של מדידה והגבלה26, מה-שאין-כן שמחת פורים היא באופן של יציאה ממדידה והגבלה - "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע"27.

ואף-על-פי ששמחת פורים נלמדת במכל-שכן וקל-וחומר משמחת פסח (כנ"ל) - הרי להיותה באופן של יציאה ממדידה והגבלה, אין בה גם ההגבלה ד"דיו לבא מן הדין להיות כנידון"28, אלא היא גדולה יותר מהעניין שממנו נלמדת, שלכן היא באופן ד"עד דלא ידע".

ועניין זה ששמחת פורים אינה נוהגת אלא יום אחד (דלא כשמחת פסח שנוהגת ז' ימים), אינו ממעט בהמשכתה בגדרי הזמן, אלא אדרבה: כיוון שאין בה התחלקות לשבעה ימים, שבעת ימי הבניין - נמשכת היא לאחרי זה בכל הזמנים ובכל התקופות ללא חילוקים, כיוון שנלקחת מבחינת "יום אחד", שהוא עניין האחדות שלמעלה ולפני שנעשה העניין ד"רשות הרבים", ומשם נמשכת האחדות בכל הזמנים והמקומות הבאים ומשתלשלים לאחרי זה.

ו. כל זה הוא הטעם וההסברה שבעניין;

אבל העיקר הוא הפועל שבדבר - כבכל העניינים שבתורה ש"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"29 - שתהיה השמחה באופן ד"עד דלא ידע",

ולהמשיכה אחר-כך על כל השנה כולה, בכל פרטי העניינים ד"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"30.

* * *

ז. האמור לעיל ששמחת פורים נוהגת יום אחד, מתאים להמבואר על-פי פנימיות התורה שפורים קשור עם יום הכיפורים,

- כדאיתא בתקוני-זוהר12 ש"(יום) כיפורים" היינו "כפורים", שלכן קשורים שניהם עם עניין הגורל: פורים -  "על שם הפור"31, "הפיל פור הוא הגורל"32, ויום-הכיפורים - שבו היה עניין הגורלות33, "טרף בקלפי"34 -

וכשם שיום-הכיפורים הוא יום אחד, כך גם פורים הוא יום אחד35.

ועניין זה מתאים גם על-פי נגלה:

איתא בגמרא36 בפירוש הפסוק37 "קיימו וקבלו היהודים", "קיימו (בימי אחשורוש) מה שקבלו כבר" (במתן-תורה בחג השבועות), היינו, שפורים קשור עם חג השבועות, והרי גם חג השבועות הוא יום אחד (מן התורה), דלא כחג הפסח שהוא שבעה ימים (כנ"ל), וחג הסוכות שהוא שמונה ימים (שלאחרי שבעת ימי הסוכות נאמר38 "ביום השמיני עצרת תהיה לכם").

ח. והעניין בזה:

בביאור הטעם שחג השבועות הוא יום אחד - איתא בספרי דרוש ומבואר בארוכה בהוספות לתורה-אור39, שזהו לפי שחג השבועות הוא "זמן מתן תורתנו", וכיוון שהתורה היא למעלה מהזמן, לא שייך שהיום-טוב דזמן מתן-תורתנו יתחלק לשבעה ימים, שבעת ימי הבניין, שכוללים את כל השינויים שישנם בעניין הזמן, אלא זוהי נקודה שלמעלה מכללות עניין הזמן, שלכן ניתנה התורה ביום אחד, וביום זה גופא - ברגע אחד.

ודוגמתו בתורה עצמה:

ידוע שכל התורה כולה נכללת בעשרת הדברות (כדאיתא באזהרות ר' סעדיה גאון40), ועשרת הדברות נכללים בדיבור הראשון, "אנוכי הוי' אלוקיך וגו'"21,

[וכמבואר בתניא41 ש"אנוכי ולא יהיה לך הם כללות כל התורה כולה, כי דיבור אנוכי כולל כל רמ"ח מצוות עשה, ולא יהיה לך כולל כל שס"ה מצוות לא-תעשה, ולכן שמענו אנוכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה42, מפני שהם כללות התורה כולה"],

והדיבור הראשון נכלל בתיבה הראשונה: "אנוכי" - "אנוכי מי שאנוכי", "דלא אתרמיז בשום אות וקוצא"43, וכיוון ש"לא אתרמיז כו'", לכן ביכולתו לכלול את כל הפרטים שבאים לאחרי זה,

ותיבת "אנוכי" נכללת בראש התיבה (שהרי העניין דראשי-תיבות הוא מהמדות שהתורה נדרשת בהם44) - אות א', ונמצא, שהתורה כולה נכללת באות אחת45.

וכיוון שכתיבת אות א' מתחילה באות יו"ד, נמצא, שהתכללות כל התורה באות א' גופא היא בהתחלתו וראשיתו, שזוהי נקודת היו"ד.

ט. ומצד השייכות דפורים לחג השבועות, שאז "קיימו מה שקבלו כבר", יש גם בפורים מעלה זו - שזהו מה שכתוב במגילת תענית ש"גאולת מצרים נוהגת ז' ימים, וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד", והיינו, שזהו עניין שלמעלה מהזמן, שלכן נמשך בהנקודה של יום אחד.

כלומר: כאשר יהודי מקיים את עניין הפורים כהוראת התורה באופן ד"עד דלא ידע" - הרי הוא יוצא מההגבלות של מקום וזמן, כך, שכל שאר הרגעים של יום הפורים אינם במציאות אצלו, כיוון שהוא כבר למעלה מטעם ודעת.

י. ועל-פי זה מובן שב' הטעמים שבמגילת תענית בנוגע להמעלה דפורים לגבי פסח - "גאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד", ו"גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה על הזכרים ועל הנקבות, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד" - שייכים זה לזה:

ידוע הפתגם - שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר כמה פעמים46 - בביאור הטעם שבסיפור המגילה אודות גזירת המן נאמר47 "יהודיים" בב' יו"דין, שב' היו"דין רומזים על עשר הכוחות של היצר-טוב ועשר הכוחות של היצר-הרע, והיינו, שישנם יהודים של יצר-טוב וישנם יהודים של יצר-הרע, ועל שניהם נגזרה הגזירה בשווה.

וזהו גם מה שכתוב "מנער ועד זקן טף ונשים" - שבזה נכללים חילוקי הדרגות לא רק בשנים, אלא גם בחכמה ובדעת, ובמעלה ומדריגה, ועל כולם נגזרה הגזירה בשוה.

ומזה מובן גם בנוגע לגאולת פורים, שהיא העלייה שלאחרי הירידה - שכל בני-ישראל הם בשווה בענייני טוב וקדושה, ועניין זה שכל בני-ישראל הם בשווה הוא רק מצד הפשטות העצמית, שבדרגה זו "לא ניכר שוע לפני דל"48, אלא כולם הם בשווה ממש, שזהו מצד אחדות הפשוטה של עצמותו ומהותו יתברך49.

וזהו הקשר והשייכות שבין שני הטעמים שבמגילת תענית בנוגע להמעלה דפורים - שעניין הפורים הוא למעלה ממדידה והגבלה, כפי שהדבר מתבטא הן בעניין הזמן, שנוהג יום אחד, והן בעניין הגזירה (ובמילא גם בנוגע להצלה) שהיתה על כל בני-ישראל בשווה.

והחידוש בזה - שאף שעניין הפורים הוא למעלה ממדידה והגבלה, הרי זה נמשך למטה עד לעניינים של אכילה ושתייה, "משתה ושמחה ומשלוח מנות"50, "יאכל בשר... וישתה יין"51, כמבואר בארוכה בתורה-אור52 שבזה מתבטא העילוי דפורים לגבי יום-הכיפורים, והיינו, לפי שפורים הוא מעין דלעתיד-לבוא.

ומזה מובן גם בנוגע להפעולה דפורים על כל השנה - שהעניינים שלמעלה ממדידה והגבלה נמשכים למטה מטה ביותר, עד לעניינים של אכילה ושתייה כפשוטם.

(קטעים מהתוועדות חג הפורים ה'תש"כ* - בלתי מוגה; באדיבות ועד הנחות בלה"ק)

----------

1) פי"ב.

2) אסתר ג,יג.

3) ראה ספר "דבר יום ביומו" י"ד אדר.

4) שערי-אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פי"ב ואילך. פל"ב ואילך.

5) ב"ב עה, סע"א.

6) תשא לג,יא.

7) חסר קצת (המו"ל).

8) ראה סנהדרין פח,ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה"ד. ע"ז לה,א. ירושלמי שם פ"ב ה"ז. ועוד.

9) רמב"ם ריש הל' מגילה. וראה סה"מ תש"ח עמ' 165 בהערה. וש"נ.

10) מגילה ז,א.

11) בשלח יז,יד.

12) תקו"ז תכ"א (נז,ב). וראה תו"א מג"א צב,ד. צה,ד. קכא,א. ובכ"מ.

13) ראה תו"מ חי"ח עמ' 209. וש"נ.

14) משלי ו,כג.

15) ראה לקו"ש חי"ח עמ' 121. וש"נ.

16) מגילה יב,א.

17) תו"א מג"א צז,א. קכ,ד. ובכ"מ.

18) אסתר ח,יז.

19) שם ט,ד.

20) ראה לקו"ת דרושי ש"ש סה,ב ואילך. ובכ"מ.

21) יתרו כ,ב.

22) ברכות לד,ב.

23) הל' תשובה פ"ז ה"ד ואילך.

24) פ"ו.

25) ראה אנציק' תלמודית ערך זכירת יצי"מ ס"ג (כרך יב עמ' רט ואילך). וש"נ.

26) ראה טושו"ע ואדה"ז או"ח סו"ס תקכט.

27) מגילה ז,ב.

28) לשון חז"ל - פסחים יח, ריש ע"ב. ועוד.

29) קידושין מ,ב. וש"נ.

30) אסתר ח,טז.

31) שם ט,כו.

32) שם ג,ז. ט,כד.

33) אחרי טז,ח.

34) יומא רפ"ד.

35) ראה גם שיחת פורים דאשתקד סל"ו (תו"מ חכ"ה עמ' 132 ואילך).

36) שבת פח,א.

37) אסתר ט,כז.

38) פינחס כט,לה.

39) יתרו קט, סע"ד ואילך.

40) הובא בפרש"י יתרו כד,יב.

41) רפ"כ.

42) מכות כד, רע"א. וש"נ.

43) ראה לקו"ת פינחס פ,ב. ובכ"מ.

44) ראה שבת קה,א.

45) ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ה עמ' 382.

46) שיחת פורים תש"ב ס"ו (סה"ש תש"ב עמ' 82). תש"ג ס"ה (סה"ש תש"ג עמ' 45). תש"ה בתחלתה (סה"ש תש"ה עמ' 71). וראה מכתב י"ט אדר תש"כ (אג"ק חי"ט עמ' רכז): "וכמדובר בהתועדות דפורים כו'". וראה  גם שיחת פורים דאשתקד סט"ו (תו"מ חכ"ה עמ' 115 ואילך).

47) אסתר ד,ז.

48) איוב לד,יט.

49) ראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקנ"ה ואילך. וש"נ.

50) אסתר ט,כב.

51) רמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו. וראה גם אג"ק ח"ה עמ' רנו הערה 5.

52) מג"א צט,ג ואילך.

*) ההתוועדות נערכה באולם הגדול אשר ב-585 אָלבאַני עוו. בסמיכות לראָטלאַנד ראוד.

ניצוצי רבי

פתאום אמר הרבי: "כל הפושט יד נותנים לו"...

"אחד יקח על עצמו להוציא ידי חובה את כולם ב'עד דלא ידע'" * "ראו 'מופתים' ואחר-כך הלכו לאכול קוגל" * בשעה שתיים ושלושים, באמצע ההתוועדות, לקח כמה כוסות וכשגמר עד הסוף, שם ידו הקדושה על המצח ושפשף * "הקהל היה בשמחה גדולה ויתפשו איש באחיו, בין אם הכירו ובין אם לא, וירקדו על הריצפה, על ספסלים ועל השולחנות" * תיאור מלא של ההתוועדות המופלאה בפורים תשכ"ו

אחת ההתוועדויות המופלאות  של הרבי היתה בפורים תשכ"ו. תיאור ההתוועדות התפרסם לראשונה בדפוס ב'כפר חב"ד' גיליון 658 (מאת יוסף בן-יעקב). הם מבוססים על יומנו של הרה"ח ר' ישראל-יואל ע"ה סוסובר, בתוספת השלמות מרשימות פרטיות נוספות של תל' התמימים דאז, והננו מביאים את התיאור לפניכם.

בשעה שמונה ושלושים נכנס הרבי להתוועדות, התחילו בניגון ואחר-כך לקח חתיכות עוגה ושם במפית של נייר ואמר "לחיים" לכל אחד. אחר-כך התחיל בשיחה בעניין השלושה פסוקים שאמרו הילדים להמן.

היו חמש שיחות וכל שיחה היתה בערך עשרים דקות. בניגונים עודד בידו הקדושה. בין השיחות אמר לכמה אנשים להגיד "לחיים". כמה אנשים נתנו לרבי יד, והיה אחד שהרבי הושיט ידו אליו.

בשעה שתים-עשרה אמר המאמר ד"ה "וייבז בעיניו לשלוח ידו במרדכי", והסביר שגם אצל עשיו כתיב וייבז עשיו את הבכורה. המאמר ארך עשרים דקות. לפני המאמר הפסיק הרמקול לעבוד ותיקנו ואחר-כך שוב נפסק. בסוף, ר' לימא מינקאוויטש הוציא מיקרופון מהטייפ שלו ושם תחת המפה של הרבי.

אחרי המאמר ניגשו אנשים עם 'משקה', וכשהרבי דיבר אליהם, כיסה את המיקרופון. אחרי המאמר דיבר עוד שיחות קודש. אחר-כך אמר שינגנו את הניגון של הרבי מהר"ש והרבי בעצמו ניגן. אמר שינגנו את הניגון "סטאוו יא פיטו", ואחר-כך אמר שינגנו ניגון שמח ועודד בידיו הקדושות.

"צריך להיות 'עד דלא ידע'"

בערך בשעה שתיים (לפנות בוקר) אמר הרבי: "כיוון שעומדים כבר קרוב יותר לסיום מאשר להתחלה, כבר לאחר חצות, ומכיוון שצריך להיות 'עד דלא ידע' ולעת עתה לא נראה שמישהו אוחז במצב זה, שאחד ייקח זאת על עצמו ויוציא ידי חובה את כולם".

אחד רצה מיד למזוג לעצמו כוס משקה. הרבי לא כל-כך הסכים אבל בכל-זאת נתן לו 'לחיים' ושאל אם הוא הנבחר שבעם, וגם נתן לו כמה חתיכות 'מזונות' (לפי בקשתו), וכולם התחילו לתפוס ממנו. ואמר לו הרבי: "איר וועט באלד מאכן ספיטשעס" [=תיכף תתחילו לנאום]... והתחיל לענות משהו לרבי ואמר לו הרבי, "איך האב געזאגט אז באלד וועט איר מאכן ספיטשעס" [=הלוא אמרתי שתיכף תתחילו לנאום]...

אחר-כך שאל האם עושה את מלאכתו, שלכן קיבל מזונות, ושוב התחיל לדבר ואמר לו הרבי - "מיט ספיטשעס וועט איר גארניט אויפטאן, מ'דארף האבן 'עד דלא ידע'" [="בנאומים לא תפעלו מאומה. צריך להיות 'עד דלא ידע'"].

"נסו לגעת בעניבה שלו"...

הרבי קרא לר' חיים-אשר הכהן כהנובואמר, "הרי הוא כהן, שייגש". כשניגש, מזג לו כוס מלאה של 95% ושתה ולא הרגישו כלל. אמר לחיים והרבי בירך אותו שיהיה לו "א הרחבה'דיקער יאר בגשמיות" (="שנה של הרחבה בגשמיות"). אחר-כך הורה לו לומר "לחיים" עוד כמה פעמים, ואמר: "הפגישה הראשונה איתו היתה כאשר עשה קידוש על 95% בפאריז". ואחר-כך אמר לו לשתות עוד כוס ושתה עוד כוס מלאה.

הרבי דיבר שיחה בעניין שיכולים לשמוע חסידות ואחר-כך הולכים לאכול קוגל. אחד ששתה יותר מדי היה עונה אחר הרבי - "לאכול קוגל" - ורצו לסלקו, אבל כמה פעמים הביט אליו הרבי בפנים שוחקות. והרבי המשיך ואמר שראו בפועל מופתים אצל הרבי הקודם ואחר-כך הלכו לאכול קוגל.

הנ"ל ששתה הוסיף לדבר ובסוף שם ראשו על השולחן ואז החלו להוציא אותו ואמר הרבי - תהפכו לו את העניבה, ותראו... [ברשימה אחרת: רק נסו לגעת בעניבה שלו ותראו שהוא יודע הכול].

"כוס מלא על-פי שולחן-ערוך"

הרבי מזג לכמה וכמה כוסות מלאים יי"ש. רש"ל אמר שגם הוא רוצה משקה, ואמר לו הרבי "מיט אייך האב איך מורא אנצוהויבען" (=איתכם, חושש אני להתחיל"), ונתן לו. וגם נתן להרבה. להרב יצחק דובער אושפל אמר: "תאספו כוח לקחת משקה, שיהיה כוס מלא על-פי שולחן-ערוך", ואמר לו לקחת כמה פעמים.

התחיל לנגן "כאטש מי כודי" ושר מאוד "לעבעדיק" (=בחיות). ציווה לנגן "אבינו מלכנו" ועצם את עיניו. ניגון אדמו"ר הזקן ציווה לחזור שלוש פעמים.

לרש"ג מסר יין ולא יי"ש ואמר: "עס איז דאך פורים און עס איז דא א עניין להרבות ביין" (="זה הרי פורים ויש עניין להרבות ביין"). להרב חודוקוב אמר, "וואס איז מיט מיין דירעקטאר?" ("מה עם המנהל שלי?") ומזג לו יי"ש.

אלו שנסעו לאנשי החיל  העמידו משקה וגם נתנו לרבי תפוזים בשם כל החיילים. הרבי מזג לכל אחד ואחד מהם והשאר השאיר על השולחן שלפניו. אחר-כך שאל הרבי אם קיבלו את המברק ששלח להם ואמרו שלא. הרבי הביט עליהם בתימהון ועשה בידיו הקדושות כמו "חבל". גם הביט על רלי"ג בפליאה מפני מה לא קיבלו.

"מי אומר שאתה צריך לנסוע?"

ר' נחמן קובלסקי מסר לרבי תאנים ועוגות וה'משקה' ועמד על-יד הרבי משך זמן. הרבי שחק ואמר שהוא בעצמו לא יאכל מצד שאלה ב'ברכה אחרונה', ומסר לרמ"ל ראדשטיין בפנים שוחקות.

רש"ג ניגש לרבי וביקש משהו ואמר לו הרבי - "למה אתה צריך להגיד כמה פעמים? אמרתי כבר שזה שייך לחודוקוב!", והרבי נתן לו משקה.

שמעתי שהרבי אמר לאחד שאמר לו שהוא צריך לנסוע - "מי אומר שאתה צריך לנסוע? אולי אתה צריך להישאר?". ואחר-כך אמר לו עוד - "רואים כמה השליחות יקרה אצלך"... [כי לא ביקש רשות לבוא] ואיני יודע אם הרבי נתן לו יי"ש.

אחר-כך דיבר שיחה אודות כפר-חב"ד.

בשעה שתיים ושלושים שתה הרבי באמצע ההתוועדות כמה כוסות עד הסוף וכשגמר עד הסוף, שם ידו הקדושה על המצח ושפשף. כך היה כמה פעמים. פעם קרה שהביט בכוס וראה שהיא ריקה ומיד ניגש הרב מרדכי מענטליק. בדיוק אז הרבי דיבר עם מישהו והר"מ חיכה עד שהרבי אמר למזוג, ומיד מזג, ושתה הכול.

חשבו שההתוועדות נגמרה...

הרבי לקח את הסידור ופתח אותו, וכולם חשבו שההתוועדות נגמרה. פתאום קרא לנכדו של הרב זווין באומרו: אם נכדו של זווין נמצא, שיבוא לקחת משקה בעד הסבא. נתן לו 'לחיים' ולא גמר כל הכוס. ואמר לו שיגמור, כי אין לערבב את שלו עם של הסבא, וכיוון שצריך להיות 'טופח על מנת להטפיח', שיגיד קודם בעד עצמו ואחר-כך בעד הסבא. מזג לו פעם ב' ונתן לו מזונות. הנ"ל לא ידע אם זה בשבילו או בשביל זקנו, ואמר לו הרבי - "הסבא היה עושה קידוש על 95% ולא היו צריכים פארבייסן"...

אחד הנוכחים רצה להוסיף לו 'משקה' וסירב, והרבי אמר לו: "הרי זה דין בשולחן-ערוך!" [לבסומי בפורים]. כאשר הרבי התחיל את השיחה האחרונה ואמר "מ'גייט מסיים זיין", הפסיק ואמר לו "דו מעגסט מסיים זיין" [="מותר לך לסיים" (את הכוס)].

אמר להרב חיים מאיר בוקיעט שיגיד 'לחיים' ושאל כמה פעמים אם הכוס מלאה.

דיבר שיחה ולאחר השיחה שאל אם חיים-אשר (הנ"ל) כבר ישן, ומישהו אמר שכבר יצא ב'עד דלא ידע'. בינתיים בא ר' חיים-אשר לרבי והרבי מזג לו עוד כוס מלאה ואמר ר' חיים-אשר לרבי - קיבלתי ברכה שתהיה לי הרחבה בגשמיות, אבל ברוחניות עוד לא קיבלתי. וכיסה הרבי את המיקרופון ואמר לו משהו [ברשימה אחרת שאמר לו הרבי "בשמחה וטוב לבב"].

"עשו לי טובה וקחו 'משקה'"

בינתיים שתה הרבי עוד כמה כוסות והתעניין בכמה בחורים שנסעו למחנה צבא לקרוא את המגילה ושאל כמה בדיוק נסעו - חמישה? שישה? או שבעה? - ואת כל אחד מהם שאל: "גם אתה נסעת?". וניגשו הת' יצחק-מאיר קגן, שלום-בער העכט, ובן-ציון שאפרן. גם הם הביאו משקה, והרבי מזג לכל אחד. אחרי כן נתן משקה להרב יעקב-יהודא העכט ואמר בחיוך: "המדריכות לא יידעו"...

אחר-כך אמר להרב מענטליק בחיוך - "טוט מיר א טובה און נעמט 'משקה'" ("עשו לי טובה וקחו 'משקה'"), ומזג לו כוס מלא של 95% והנ"ל שתה את כולה. הרבי חילק משקה לעוד כמה ואחר-כך שאל על ר' משה-יצחק העכט אבל הוא לא היה.

בהתוועדות נערכה גם מגבית.

אחר-כך אמר: "מסתמא יארגנו התוועדות", ומסר להרב דוד רסקין עוגה גדולה ששלחו לו למשלוח-מנות, וגם מהמזונות שלו וקצת יי"ש ובקבוק סודה.

מאז שהרבי פתח את הסידור עברה בערך חצי שעה. ואחר-כך היו עוד הרבה "גילויים", כדלקמן.

"אני רואה רק ריקים"

באמצע אמר: "מ'זאל אויסליידיקן אלע בוטלעך וואס זיינען דא. איך מיין ניט אויסגיסן, ס'איז דאך בל-תשחית ובפרט בשנת השמיטה איז דאך דער לימוד לאכלה ולא להפסד... [="לרוקן את כל הבקבוקים שיש כאן. אינני מתכוון לשפוך, שהרי זה בל-תשחית ובפרט בשנת השמיטה שישנו הלימוד 'לאכלה ולא להפסד'"]. הרבי התחיל למזוג, וכמה וכמה התקרבו אליו ומזג להם. ואחר-כך אמר: "אני רואה רק ריקים, 'כלים ריקים אל תמעיטו', שהכלים לא יישארו מלאים". מיד נעשה רעש ובמהירות 'רוקנו' את כל הבקבוקים. אחר-כך שאל אם כל הכלים כבר ריקים ונעשה רעש גדול עוד יותר.

הזקנים ברחו ממש בניסים

פתאום אמר: "כל הפושט יד נותנים לו...", ומיד התחילו מאות לרוץ כו' ונעשתה מהומה. הטייפרעקארדערס והרמקול נשברו וכו', והרבי יושב ומוזג לכל אחד, ואמר "לא לדחוף, כך אי-אפשר לחלק", אבל לא הועיל כי היתה מהומה גדולה. כולם יצאו מהכלים. מרוב גודל הגילויים גם היו כאלו שכבר היו מבושמים ואפילו נדחפו אל שולחן הרבי. עלו אחד על השני, קומה על קומה והזקנים ברחו ממש בניסים...

וכל הזמן הזה הרבי עומד ומתוך שמחה וקירוב מוזג לכל אחד ואחד משקה וכשגומר בקבוק, נותנים מיד בקבוק שני וכך הלאה. בינתיים הרבי לקח את סידורו ובירך ברכה אחרונה וסגרו ולאט לאט, עד שפילסו הדרך - ויצא בניגון (שהתחיל) "כי בשמחה".

הרבי אמר - "בלי התפעלות"...

כאשר הרבי הגיע למדרגות הבימה. נפלה פתאום חומת אנשים, ובתוכם היו גם הרב חודקוב, שגם הוא לקח 'משקה'. עד שקמו כולם ועשו דרך, היו שם דחיפות רבות.

הרבי יצא מבית-המדרש בשעה שלוש ושלושים (בבוקר).

הקהל  היה בשמחה גדולה ויתפשו איש באחיו בין אם הכירו ובין אם לא וירקדו על הרצפה, על ספסלים ועל השולחנות. כאן רוקדים בעיגול וכאן ככוכב וכאן שניים מתלהבים בריקוד יד על יד וכאן אחד בודד קופץ על מקומו, מוחא כף וצועק ושר ככרוכיא והיה המחזה נורא ונפלא.

לפני שיצא מ-770 רצה הרבי למזוג 'משקה' למישהו, אבל כשגברו הדחיפות והחלו לחטוף לא נתן. וכשהרבי התחיל לצאת, התחיל הנ"ל לצעוק: "רבי, רבי, איר האט מיר צוגעזאגט, רבי פארגעסט מיר ניט!" [="רבי רבי, הבטחתם לי, רבי אל תשכחו ממני!"...] והרבי חייך.

כשיצא מחדרו, הנה ליד היציאה ראה שאחד מחזיק בקבוק יי"ש, והרבי לקחו ממנו והתחיל לחלק. מיד כשנשמע הקול בבית-הכנסת למטה אשר הרבי מחלק משקה בחוץ כולם רצו החוצה. הדחיפות כמובן היו נוראות וכמעט כמעט שדחפו את הרבי ח"ו. לאחד שביקש לעכב את הדחיפות אמר הרבי: "אן התפעלות"... [=בלי התפעלות"...].

לא נדחף - לא מקבל...

לעוד אחד שרצה לעכב את הדחיפות אמר הרבי - "הרי כבר קיבלת ומדוע אתה עדיין עומד כאן?". וענה שמנסה לעכב את הדחיפות. אמר לו הרבי - "אם אתה מצליח לעצור את הדחיפות או לא אינני יודע, דבר אחד בטוח שאתה תופס מקום".

לאחד שביקש אמר: "הרי כבר קיבלת!". וענה הנ"ל שבכוס היה חור והמשקה נשפך. ואמר לו הרבי - "ומה יועיל עכשיו אם גם עכשיו יש חור?" [ברשימות אחרות: "כלי שבור אינו מחזיק"]...

לאחד אמר - "תיגש לסוף השורה".

אחד מהת' צילם והרבי שאל לדעת "מי זה?", באומרו, "מ'טיילט משקה... חיצוניות ממש" [=מחלקים 'משקה'... 'חיצוניות' ממש] ולאחר שאמרו לרבי את שמו אמר - האם לכל הפחות קיבל לחיים?

לאחד מאלו שביקשו יי"ש אמר - "בתנאי שתלמד כל שבוע את התורה-אור ולקוטי-תורה של הפרשה". ושאל הנ"ל "כל שבוע?". ואמר לו הרבי - "זה המסחר" [=זאת העסקה].

שמעתי אשר אחד ניגש וביקש גם בשביל חברו. ושאל הרבי "למה החבר אינו לוקח בעצמו?". ואמר הנ"ל כי "אינו רוצה להידחף". ואמר הרבי, "אם אינו רוצה להידחף אינו יכול לקבל". הרבה אנשים ביקשו דברים פרטיים ולהרבה נתן ברכתו, אבל לאחרים לא נתן.

ריקוד שמח בחוצות ניו-יורק

בתוך כל ההמולה הזאת נשברו הקפיצים של המכונית של ר"י קרינסקי, כי הרבה אנשים נדחפו על המכונית כל אותו זמן שהרבי עמד ליד המכונית, כמו שעה, לחלק יי"ש וענה לכולם "לחיים ולברכה" בקול רם, ובמילא הגג שקע ולא יכלו לפתוח את הדלת.

ואז בא ר' מרדכי ריבקין עם המכונית שלו והרבי נסע לביתו עם המכונית הזו. זה היה בשעה ארבע ושלושים.

(ר"י קרינסקי נהג את המכונית אבל גם ר"מ ריבקין נסע בה עם הרבי). הרבי אמר להרב חודקוב שגם הוא יכול להיכנס במכונית ולא ידחפו אותו ונכנס וישב במושב האחורי.

הרבה מהקהל הלכו אחרי המכונית באמצע הרחוב, וקול גדול של שירת "כי בשמחה" ליווה את המכונית. וכשהיא נעלמה מהעין יצאו המונים בריקוד שמח בחוצות ניו-יורק.

לא להתפעל מה'עולם'

באותה שעה ועוד קודם כבר התאספו ליד ביתו של הרבי כשלושים בחורים בערך, וכשהגיע הרבי לביתו החלו לשיר, והיו אחדים שעשו "שא, שא", כי לא רצו להרעיש ליד ביתו של הרבי. אולם הרבי הראה בידו הקדושה שימשיכו ולא יתפעלו מה'עולם'" ועודד בידיו הקדושות הרבה. כשעלה על המדריגות התחיל כמו לחפש בבגדיו את המפתחות, ופתח את הדלת ומיד יצא ועודד הרבה בידיו הקדושות. אחד עשה אל מול הבית קוליע והרבי עודד הרבה בידיו בניגון ניעט ניעט ניקאוואו.

ליד הבית הרבי חילק עוד הפעם משקה. אחד בירך את הרבי שיהיה בריא והרבי ענה לו: "גם אתם וכל אשר אתכם".

הכל היה לפלא והרבי היה שמח מאוד מאוד ובעומדו ליד דלת הבית רקד על מקומו זמן רב.

והעיר ואיסטערן פארקוויי צהלה ושמחה...

בסוף החלוקה אמר "למה דוחפים? הרי הקהל קטן!", ואמר, "שלא ייקחו פעמיים, זה לא יוסיף כלום", והתחיל לעלות במדרגות התחתונות.

לפני שעלה אמר לו אחד: "איבער א יאר נאך אמאל" [=תזכו לשנה הבאה]. והרבי לא ענה לו אלא המשיך ללכת הלאה. הנ"ל נבהל לנפשו על זאת וירץ אחרי הרבי וחזר על דבריו ויען לו הרבי: "און מיט א הוספה" [=ובהוספה"].

כל זה נמשך לערך חמש-עשרה דקות ואחר-כך נכנס הרבי לתוך ביתו, "והעיר והרחוב איסטערן פארקוויי צהלה ושמחה" עד אור הבוקר.

"עדיין פורים"

שושן פורים בבוקר.  כשיצא הרבי לקריאת התורה ניגש אחד הת' ואמר לרבי שלא קיבל 'לחיים', והרבי ענה לו שעל-פי דין אסור לשתות קודם קריאת-התורה. [ברשימה אחרת: "ס'האט ניט קיין ארט פארן דאווענען" - אין לזה מקום קודם התפילה], ושיבוא אחרי קריאת התורה. ואחר-כך נכנס הרבי לחדרו הקדוש ויצא עם בקבוק יי"ש ונתן לו ולעוד אחד. זה יום ההולדת של הנ"ל והרבי בירך אותו, "א הצלחה'דיקער יאר [=שנת הצלחה] בגשמיות וברוחניות".

לאחר מנחה ניגשו עוד כמה וכמה וביקשו שלא קיבלו וכו' וביניהם ניגש אחד עם בקבוק 'משקה', ואמר לו הרבי: "אתם יכולים למזוג לבד ולשתות לבד, זה עדיין פורים אף שאין אומרים 'ועל הניסים'".

בלילה, כשנכנס הנ"ל ל'יחידות', הנה קודם צאתו אמר לו הרבי: "תסלחו לי שלא נתתי משקה בצהרים, חששתי שיחריבו את בית-הכנסת"...

אחד כתב פתק לרבי שלא קיבל, וענה לו שילמד תורה בהתמדה ושקידה ותלמוד-תורה כנגד כולם.

ממעייני החסידות

פרשת תרומה

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן... וכן תעשו (כה,ח-ט)  

יש להבין:

א) מדוע לא נאמר "ועשו לי בית (שישמש) מקדש"?

ב) מהו "ושכנתי בתוכם" לשון רבים. לכאורה היה לו לומר "ושכנתי בתוכו"?

אלא: בני ישראל נצטוו "להעתיק" את המקדש העליון, הרוחני, ולבנות משכן גשמי שיהיה "מרכבה" אליו. לכן נאמר "ועשו לי מקדש" (ולא בית-מקדש), כי הציווי הוא שבני ישראל יעתיקו את ה"מקדש" העליון.

ומנין הכוח לבריות, בשר-ודם, להקים מקדש כדמות מקדש העליון? לכך נאמר, "ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד מעושי המלאכה. הקב"ה מבטיח שתישרה עליהם השכינה כדי שיוכלו לעשותו כתבניתו העליון.

(כתר-שם-טוב סימן שיט דף מב עמ' ג')

בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו (כה,טו)

בטעם הדבר כתב "החינוך" (מצווה צו):

"נצטווינו לבל נסיר בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה וחיפזון לא נבדוק יפה להיות בדים חזקים כל הצורך... אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו, יעשו אותן חזקות".

לפנינו מוסר השכל נפלא: אדם הלומד תורה הריהו משול לארון, שבו ניתנו הלוחות. בנוסף להתמסרותו ללימוד התורה, עליו להיות מוכן תמיד להביא את התורה - ובמהירות - אל כל אחד ואחד מישראל, בכל עת ובכל מקום שיהא צורך בכך.

(לקוטי-שיחות כרך טז, דף 334)  

 

מלאכת המקדש

"כאילו הם עוסקין בבניין הבית"

על-פי קריאת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו משבת פרשת משפטים, מברכים-החודש אדר ראשון ה'תשמ"ט ('התוועדויות' ה'תשמ"ט, כרך ב, עמ' 317) להוסיף לשיעורי החת"ת של ימים אלו "מפירושי חז"ל בתורה שבעל-פה (על-כל-פנים מאמר ופירוש אחד על פסוק אחד), כפי שנלקטו כבר בספרים" - הננו להגיש בזה מפירושי חז"ל לפרשת תצווה, מחולקים לפי ימי השבוע הבאים עלינו לטובה

שבת-קודש פרשת תרומה
אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים (כז,יח)

חצר אורכה מאה אמה ורוחבה חמישים, שנאמר "ועשית את חצר המשכן". אבל אי אתה יודע כמה רוחבו של קומה [קלע]. כשהוא אומר וקומה ברוחב חמש אמות, הווי, מה קומה חמש אמות, אף רוח בחמש אמות. כיצד היה מעמיד את החצר? היה נותן עשרים אדנים של נחושת בצפון ועשרים בדרום ועמוד בתוך כל אחד ואחד, וטבעת קבועה באמצעיתו, והיה נותן את הקונטיסין במיתרין ובעמודין; והקונטיסין - אורכו של כל אחד ואחד שישה טפחים ורוחבו שלושה; ותולה את הטבעות בתוך האונקלין וכורך בה את הקלע כמין קלע זו של ספינה. נמצא הקלע יותר מן העמוד שתי אמות ומחצה מצד זה ושתי אמות ומחצה מצד זה, וכן לעמוד השני.

(ילקוט-שמעוני)

יום ראשון
ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך (כז,כ)

מה מנורה שאינה לאכילה, טעונה שמן זית זך, מנחות שהן לאכילה אינו דין שיהיו טעונין שמן זית זך?! תלמוד לומר: זך כתית למאור ולא זך כתית למנחות.

אמר רבי חנינא סגן הכוהנים, אני הייתי משמש בבית-המקדש ומעשה ניסים היה במנורה. משהיו מדליקין אותה מראש-השנה, לא הייתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן, התחילו הכוהנים לכבות (ספרים אחרים: לבכות).

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, כיוון שהיו מדליקין המנורה, כל חצר שבירושלים, הייתה משתמשת לאורה. לכך נאמר, ויקחו אליך שמן זית זך כתית.

(מדרש-תנחומא)

יום שני
ועשית חושן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד (כח,טו)

לפי שנאמר "מעשה חושב כמעשה אפוד", תלה עניין החושב באפוד, לומר לך שקילקול הדינין שקול כנגד עבודה-זרה, כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין ז,ב), "כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשירה כו'", דהיינו עבודה-זרה. על כן אמר שחושן המשפט המכפר על הדינין יהיה כמעשה אפוד המכפר על עבודה-זרה, וכן דרשו רז"ל פסוק "לא תעשון אתי אלוקי כסף", על דיין שאינו הגון (ירושלמי, ביכורים פ"ג ה"ג), כי עיקר חטא זה תלוי במחשבת הדיין, כמו שנאמר (משלי יב,ה), "מחשבות צדיקים משפט", כי הם שלמים במשפט גם במחשבתם.

(כלי-יקר)

יום שלישי
ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת (כח,מ)

לכבוד ולתפארת. טעם שאמר כן פעם ב', לרמוז מה שאמרו בזבחים (יח,ב) וזה לשונם: "היו מטושטשין או מקורעין ועבד - עבודתו פסולה". ותניא עוד שם בד שיהיו חדשים, ואמרו בש"ס (שם), "חדשים - אין, שחקים - לא. והתניא משוחקין כשרים וכו'? אלא למצווה וכו'". והוא אומרו "לכבוד" - כנגד קרועים וזה לעיכובא, "ולתפארת" - כנגד חדשים וזה למצווה. ולזה הוצרך הכתוב לומר שניהם, וזולת זה היה לו לומר "לתפארת", שהוא יותר מאומר "לכבוד".

(אור-החיים)

יום רביעי
וזה הדבר אשר תעשה להם לקדם אותם לכהן לי (כט,א)

זה שאמר הכתוב, כבוד חכמים ינחלו (משלי ג,לה) אלו ישראל. וכסילים מרים קלון (שם), אלו עובדי עבודה-זרה. ואימתי נחלו ישראל כבוד? בשעה שקיבלו את התורה. אמר רבי יוחנן, שישים ריבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש-ברוך-הוא לסיני, שנאמר, רכב אלוקים ריבותיים אלפי שינאן (תהילים סח,יח), והיו נותנים עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל.

(מדרש-תנחומא)

יום חמישי
ובגדי הקודש אשר לאהרון יהיו לבניו אחריו למשחה בהם (כט,כט)

אמר רב חיסדא: מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי, ואין נאכלות אלא בחרדל. מה הטעם? "למשחה" - לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים.

(חולין קלב)

יום שישי
ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (כט,מג)

צריך לדעת כוונת הכתוב מה בא ללמדנו באומרו "ונועדתי שמה לבני ישראל"? וייראה, כי בא לתת טעם למה שאומר בגמר דבריו "ונקדש בכבודי", ואמרו זיכרונם לברכה (זבחים קטו,ב) שכאן נאמר למשה "בקרובי אקדש". לזה הקדים לומר "ונועדתי שמה לבני ישראל", פירוש לצד [=מפני] שאני מזמן שכינתי לבני ישראל, חוששני להם מפרצת גדר ומיעוט כבוד מהם. לזה צריך לקדשו בקרוביי, כדי שיראו ממקדשי, ורמז לו שלא הוצרך לעשות דבר אלא לצד ישראל, אבל לצידו [=של משה] אינו צריך לאיום זה.

(אור-החיים)

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

הכנות לפורים:

בקשר למצוות ומבצעי חג הפורים, כתב הרבי: "אשר כל זה דורש זמן והכנה ופעולה - על-כל-פנים מתחיל מראש-החודש"1, וכן: "כבכל דבר חשוב - צריכה להיות הכנה מבעוד מועד, על-כל-פנים מראש-החודש"2.

יש להתחיל ולהשלים מבעוד מועד את כל ההכנות הדרושות למבצע פורים בכל העולם כולו, שלא יישאר אפילו יהודי אחד בפינה נידחת בקצווי תבל שלא יהיה נכלל במבצע פורים3.

נוסף על קיום כל המצוות דימי הפורים על-ידי כל אחד ואחת, יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחו"ל וכן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארצנו הקדושה, על-דבר ההשתדלות שכל ענייני פורים יהיו באופן ד"ברוב עם הדרת מלך"4.

* בכמה תחפושות וכובעי פורים (במיוחד של חיילים ושוטרים ממזרח אירופה) ובכובעי-חורף (קוצ'מע), נמצא שעטנז גמור. החכם עיניו בראשו לבודקם מראש במעבדת-שעטנז מוסמכת5.

מבצע פורים:

יש לעורר על ההכנות לענייני פורים (ואף בשבת, שהרי "מפקחין על צורכי ציבור בשבת"), כדי שייעשו באופן מסודר ובהצלחה, ובהדגשה מיוחדת ליהודים הנמצאים בבתי-זקנים, בתי-רופאים, בתי-האסורים, ובצבא [ומשטרה] בכל מקום, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לצה"ל, שעומדים ומגינים בגופם במסירות-נפש ממש על גבול ארץ-ישראל . ו"שמחה פורץ גדר" תגרום הצלחה רבה בכל זה.

כמו-כן יש להשתדל בעוד מועד לדאוג לנתינת צורכי הפורים לכל הזקוקים לכך.

זיכוי הרבים:

* המזכים את הרבים במקרא מגילה, יעדיפו את הקריאה ביום על זו של הלילה, הן מפני שהציבור אינו מודע לה דיו, והן ועיקר מפני (וכדאי לפרסם) שהיא הקריאה העיקרית6.

"שתי המצוות: 'משלוח-מנות' ו'מתנות-לאביונים', מכיוון שהן עיקר בעניין הפורים, בנקל יותר לקיימן... ולכן החובה (והזכות) להשתדל ביותר... ולפרסם... [בכל דרך: מכתבים, כרוזים, עיתונות, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט וכו']: א) גודל מעלת מצוות אלו; ב) שנקל מאוד לקיימן; ג) שכל אחד ואחת שהגיעו לגיל מצוות מחוייבים בהן; ד) ולא עוד, אלא שגם הקטנים והקטנות שהגיעו לחינוך [ו"ספיקא לחומרא"], יקיימו בעצמם מצוות אלו.

הרבה מהצעירים סומכים על הדעה שאפשר לצאת ידי חובה על-ידי שההורים מקיימים מצוות אלו, אבל לצערנו קורה שגם הורים רבים אינם מקיימים זאת כראוי. על-כן, עם כל הכבוד הראוי, מתבקשים הרבנים, המחנכים וההורים, להזכיר לילדים שתחת השפעתם [בכל בתי-הספר מכל סוג]... לקיים באופן אישי את מצוות 'משלוח מנות' ו'מתנות לאביונים', ביום הפורים:

ל'משלוח מנות' דרושים רק שני מיני מאכל, כגון תפוח וסוכרייה; או מאכל ומשקה, כגון פרוסת עוגה ומשקה קל. ו'מתנות לאביונים' אפשר לקיים בשתי פרוטות, פרוטה7 [5 אג'] לכל אביון. ומובן שכל המרבה בצדקה הרי זה משובח.

כשנותנים לחיילים וכדומה 'משלוח-מנות', יש להקפיד לתת לגברים בשם 'צעירי-חב"ד' ולנשים בשם 'נשי-חב"ד', וכדי שהם בעצמם יקיימו את המצווה - יש להדריכם להחליף את המנות (ויכולים לקיים זאת גם במנות המוכנות להם בחדר האוכל) ביניהם לבין עצמם, איש לרעהו ואישה לרעותה. כמו-כן יש לחלק להם מטבעות כדי שיקיימו 'מתנות לאביונים'.

 

שבת-קודש פרשת תרומה,
ו' באדר

בקריאת התורה, קריאת 'שלישי' מתחילה מפרשת המנורה: ועשית מנורת זהב טהור (כה,לא)8.

בשבת אחר חצות, כבר מתחילים העניינים השייכים לז' אדר, הרי זו 'עת רצון' לקבל החלטות טובות בנוגע לכל העניינים הקשורים לז' אדר, ולכל לראש: החלטות טובות בדבר ההוספה בלימוד התורה - "זכרו תורת משה עבדי"9.

יום ראשון,
ז' באדר10

יש להשתדל להוסיף ביום זה בשמחה של תורה ובשמחה של מצווה, כיוון שנולד בו משה רבינו ע"ה, מושיען של ישראל11.

בשבעה באדר - וכן בתפילת מנחה שלפניו - לא היו נשיאי חב"ד אומרים תחנון. זאת דווקא לאחר שעלו לנשיאות, אבל לא לפני זה12.

יום חמישי,
 י"א באדר, תענית אסתר (מוקדם) 13

חולה (אפילו שאין בו סכנה)14, מעוברת ומניקה15, ויולדת כל ל' יום16 - פטורים מהתענית17.

מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר18. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה19.

עלות השחר במרכז הארץ לדעה המקדימה ביותר: 4:06

הציבור אומר 'עננו' רק במנחה. הש"ץ אומר (בחזרת הש"ץ) 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', "אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים"20. ואם אין, אומרו ב'שומע תפילה'21.

סליחות22:

אומרים אותן בעמידה23, ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו. מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, 'והוא רחום' ו'שומר ישראל'24, בסדר דלהלן25:

קווה קיווינו / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אדם בקום / א-ל מלך26, ויעבור / כי עמך / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אתה הא-ל / א-ל מלך, ויעבור / במתי מספר27 / א-ל מלך, ויעבור / זכור רחמיך28 / זכור לנו ברית אבות / זכור לנו ברית ראשונים / שמע קולנו29 / הרשענו ופשענו30 / משיח צדקך / א-ל רחום שמך / עננו ה' עננו / מי שענה לאברהם / רחמנא דעני31 / 'אבינו מלכנו' הארוך32, ובו: 'ברך עלינו שנה טובה'; 'זכרנו ל...' [ולא 'זכרנו בספר'33] / ואנחנו לא נדע / חצי קדיש.

קריאת התורה:

קוראים 'ויחל' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים34.

מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה35. ואם קראוהו בשחרית - יעלה36.

את הפסוקים: "שוב מחרון אפך...", "ה' ה' א-ל רחום...  ונקה", "וסלחת לעווננו" - אומר הציבור בקול רם ורק אחר שסיימו, אומרם הקורא בתורה37. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם יחד עם הציבור38.

בקריאת הפסוק "ויקרא בשם ה'"39 יש להפסיק מעט בין "בשם" ל-"ה'", כי בפסוק מופיע תחת המלה "בשם" טעם מפסיק, הטעם 'טיפחא'.

מחצית-השקל:

נותנים 'מחצית-השקל' לצדקה [ובפרט לבית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בדוגמת המשכן והמקדש40] ביום התענית41 לפני מנחה42, זכר למחצית-השקל שקשורה לנס פורים, "הקדים שקליהן לשקליו"43.

כל אחד נותן שלוש מטבעות של 'מחצית' מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן [דהיינו שלושה חצי ₪]44, ומנהג זה כולל את כל ישראל, ועל-כל-פנים - כל אחד מבן עשרים שנה ומעלה, או החל מי"ג שנה. ומה טוב ומה נעים - שיחנכו גם קטנים לתת ג' מחצית-השקל מכספם [ו"מפורסם המנהג לתת גם עבור כל בני הבית"45], ובאופן שההורים עוזרים להם, שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה, ושיישאר להם עוד מספיק כסף לצורכיהם, כך שלא יחסר להם כלום46.

מנחה:

התפילה - "בשעה מאוחרת"47. וידבר וקטורת, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית, לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים "דרשו ה' בהימצאו", ומברך אחר-כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש48.

מי שאינו מתענה וקראוהו לעלות לתורה, וצר לו להודיע זאת מפני חילול השם - יעלה49.

גם היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע", ואם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה) אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' האחרון, והש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו50, וכשאין נושאים כפיים אומר הש"ץ ברכת כוהנים.

אומרים תחנון, ו'אבינו מלכנו'51.

כ"ק אדמו"ר הנהיג מחדש את המנהג שנהגו בעבר בקהילות ישראל על-פי המשנה, לומר 'דברי כיבושין' בימי תענית ציבור לאחר תפילת מנחה52.

'צאת הכוכבים' באזור השפלה: 6:05.

"יש להתחזק ולהוסיף ביתר שאת וביתר עוז... בכל ענייני תורה ומצוות... ומתחיל משבת שלפני וסמוך לפורים, בעניינים המותרים ביום השבת. כולל גם הזהירות שלא לטלטל המגילה עד לאחרי צאת השבת53. ויש לחקור בנוגע להכנת המגילה מערב שבת - האם כדאי להוציא את המגילה ממקומה הקבוע בכל השנה כולה ולהניחה במקום עראי במשך כל יום השבת (אף שאין זה דרך כבוד) כדי שתהא מוכנה מיד להקריאה במוצאי שבת, ללא טירחא דציבורא שיצטרכו לילך ולהביא המגילה לבית-הכנסת54".

----------

1) לקוטי-שיחות כרך יא עמ' 340.

2) ממכתב (כללי-פרטי) אדר"ח אדר תשמ"ב.

3) משיחת ש"פ תרומה תנש"א ס"י, ספר-השיחות ח"א עמ' 350.

4) משיחת ש"פ ויקרא תשמ"ט ס"ח, ספר-השיחות ח"א עמ' 335, ושם פירוט: במשתה ושמחה - שהולכים לשמח מבית לבית (מלבד ההשתתפות ברוב עם לאחר הסעודה עם בני משפחתו); במתנות לאביונים - לתת ברוב עם לגבאי או לקופה של צדקה (שהרי לעניים עצמם יש לתת בתכלית הזהירות בכבודם). וכל זה - כהוספה באחדות ישראל, הבאה כהכנה לסיום הגלות, עיי"ש.

5) לוח 'דבר בעתו'.

6) ראה שע"ת סי' תרפ"ז ס"ק א.

7) ערך ה'פרוטה' כיום לפי 'קרן המעשרות' דירושלים ת"ו - 3 אג' בדיוק, ונפקא-מינה לנותן שווה-כסף. אך המטבע הקטן ביותר בארה"ק כיום הוא של 5 אג'.

8) כך נקט הרבי בפשטות, 'תורת מנחם - התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1511, בלתי מוגה (כבחומשים הרגילים, ולא כבתנ"ך קורן). אגב, מכיוון שהרבי נהג בקביעות לשמוע קרה"ת ולקרוא ההפטרה מתוך חומש 'תורה תמימה' [משא"כ לשיחות-רש"י השתמש ב'מקראות גדולות', כמדומני הוצאת 'חורב'], נהג הבעל-קורא בבית-חיינו, הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן ע"ה, לקרוא כחומש זה - שהוא 'מנהג מדינתנו' - בכל מקום שיש חילוקים בין הדפוסים השונים ואין הוראה אחרת (וכן מוקלט מפיו בראש קלטות קרה"ת שלו), וכן נהג גם כאן.

9) משיחת ש"פ תרומה תשמ"ג, 'התוועדויות' תשמ"ג ח"ב עמ' 1006.

10) ביום זה כתב משה רבינו ע"ה שנים-עשר ספרי-תורה ונתנם לכל השבטים, ועוד אחד שהניח בארון. ומזה הוראה לחיזוק השליחות להגברת לימוד התורה מתוך קבלת-עול (לקוטי-שיחות כרך כ"א עמ' 317. וראה 'היום יום' דהיום).

ביום זה נאמר הציווי לכל איש ישראל לכתוב ספר-תורה לעצמו. ביאור אודות אופן קיום מצווה זו למעשה לכל ישראל, בלקוטי-שיחות כרך כ"ד עמ' 207 ואילך, ובלה"ק ב'שערי הלכה ומנהג' יו"ד סי' קיא.

11) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 388. 'התוועדויות' תשמ"ו ח"ב עמ' 589.

12) ספר-המנהגים עמ' 72, מרשימותיו של הרבי.

13) טעם מחודש בשם 'תענית אסתר', ראה בלקוטי-שיחות כרך ו עמ' 371.

14) רמ"א סי' תרפ"ו ס"א. וכן המצטער הרבה מכאב עינים (שם), וזקנים תשושי-כח (כה"ח תק"נ ס"ק ו).

15) רמ"א שם. והיינו במעוברת אחר מ' יום או שמרגשת חולשה יתירה, ומניקה - בפועל (ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים פ"ה, וש"נ).

16) דינה כחולה (שו"ע אדה"ז סי' של ס"ה), נטעי-גבריאל שם.

17) לעניין חתן וכלה בז' ימי המשתה בתענית זו דנו בפוסקים, ורבים מקילין. ראה משנ"ב סי' תרפ"ו בשער הציון ס"ק טז, כף-החיים תקמ"ט סק"י ותרפ"ו סקט"ז וס"ק כח, קיצושו"ע סי' קמא ס"ב, שו"ת יחווה-דעת ח"ב סי' עח, ונטעי-גבריאל נישואין ח"ב פכ"ה ס"ג-ד וש"נ. וכל-שכן בקביעות הנוכחית, כמובן.

18) בסידור אדה"ז 'סדר ספירת העומר' כ' שהצום מתחיל בעלות-השחר. וראה אגה"ת פ"ג, לקו"ש כרך כב עמ' 313 ו'התקשרות' גיליון קא עמ' 17. שיחות-קודש תשנ"ב ח"ב עמ' 494 ע"י ציון 12.

19) שו"ע סי' תקס"ד ונו"כ. באג"ק ח"ג עמ' עה איתא, שגם לפי האוסרים זאת בכלל על-פי הזוהר, מותר לכל הדיעות באם עושה זאת לרפואה, לכוון דעתו בתפילה וכיוצא בזה.

20) ספר-המנהגים עמ' 45, וש"נ לפסקי דינים לאדמו"ר הצמח-צדק או"ח סי' תקס"ו ולשו"ת שלו שער המילואים ס"ח, עיי"ש. ואף באג"ק חט"ז עמ' שיג ובהגהות הרבי ללוח כולל-חב"ד תשט"ז (הובא בלוח זה להיום) מעתיק הרבי רק "ג' מתענים" ללא איזכור ה"שבעה שאכלו" כלל (וראה 'התקשרות' גיליון לג עמ' 18).

21) משנה-ברורה סי' תקס"ו ס"ק יג.

22) סידור תהילת ה' עמ' 359. ובהוצאת קה"ת אה"ק שלהי תשס"ב עמ' 394.

23) מובא מס' קיצור של"ה.

24) כך נהגו תמיד במניין של הרבי בתענית ציבור שחלה בימי שני וחמישי (ואינו דומה לסדר הסליחות דצום-גדליה, כי שם נכלל 'שומר ישראל' בנוסח ה'סליחות').

ס"ק יג. לוח כולל-חב"ד.

25) ע"פ לוח כולל-חב"ד, ספר-המנהגים עמ' 53, ו'ליקוט טעמים ומקורות' של הרבי שבסוף ה'סליחות - מנהג חב"ד'.

כשהיה הרבי מתפלל עם הציבור (כגון בעברו לפני התיבה בשנות האבלות תשכ"ה ותשמ"ח), לא היה אומר 'אשמנו', כיוון שכבר אמרו בסדר התפילה, אך בשנת תשכ"ו יצא אל הציבור רק לאמירת ה'סליחות', ואז אמר 'אשמנו' מפני שלא היה זה אצלו בסדר התפילה ('אוצר' עמ' רנ).

26) וצ"ל בו "כהודעת", כנדפס בכל מקום במחזור השלם וב'סליחות - מנהג חב"ד'. ובסידור תהילת ה' הוצאת קה"ת אה"ק שלהי תשס"ב.

27) פיוט מסוג 'פזמון'. בווידאו מתענית אסתר תשמ"ח ברור שהרבי חזר את כל החרוז הראשון גם בין כל בית ובית.

28) סידור תהילת ה' עמ' 347. בהוצאת קה"ת אה"ק שלהי תשס"ב עמ' 406. וצ"ל 'פקדנו בישועתך', ללא וא"ו, כבפסוק, וכן נדפס ב'סליחות - מנהג חב"ד'.

29) פותחים הארון ואומרים פסוק אחר פסוק, חזן וקהל, עד הפסוק 'אל תעזבנו' ולא עד בכלל, ואחרי "אתה תענה, ה' אלוקינו" סוגרים הארון.

30) מדלגים "או"א... אשמנו... סרנו...", כיוון שכבר אמרו זאת בנוסח התפילה.

31) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן תפילה זו בסיום הסליחות (ספר-הניגונים, ניגון רמז).

32) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה" (ספר-הניגונים, ניגון ו).

אין מנהגנו לומר חלק מ'אבינו מלכנו' פסוק בפסוק קהל וחזן, אלא אומרים כולו יחדיו מתחילה ועד סוף ('אוצר' אלול-תשרי עמ' קב).

בסידורי תורה-אור ותהילת-ה', והחל משנת תשמ"ט גם במחזור השלם, נדפס: זכויות  ה-ז' בשבא וה-כ' בשורוק, וזאת ע"פ לוח התיקון לסידור תו"א (נ.י. תש"א) - 'אוצר' שם עמ' קא.

33) ספר-המנהגים עמ' 45.

34) ספר-המנהגים שם.

35) שו"ע סי' תקס"ו ס"ו בשם יש מי שאומר, והובא למעשה בשו"ת צמח-צדק (שער-המילואים ח"א סי' י, ובמהדורת תשנ"ד או"ח סי' קי).

במשנ"ב ס"ק כ הביא מסידור דרך-החיים דה"ה למי שאין בדעתו להשלים התענית, ויש מקילין בזה (שערי-אפרים ש"א ס"ט רק במקום צורך גדול, ובשו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ב סי' נח ושו"ת אפרקסתא דעניא סי' עז מקילין בכלל, ולכאורה כן משמע משו"ת הצ"צ הנ"ל המביא לצירוף גם "ז' שאכלו פחות מכשיעור" שהרי מדובר שאח"כ יאכלו כרגיל).

36) לוח כולל-חב"ד.

37) שערי-אפרים שער ח סעיף קז.

38) וסיים עם הש"ץ, 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18. ודלא כמ"ש בשערי-אפרים שם, שאומר רק עם הש"ץ.

39) לוח כולל-חב"ד, צום גדליה. במג"א (תקס"ח ס"ק ה, בשם אבודרהם) כ' זאת על האמירה בתפילה. ומש"כ זאת בלוח רק בקשר לקרה"ת, י"ל כיוון ששם חייבים לקרוא דווקא כפי הטעמים (לקוטי-שיחות כרך טז עמ' 572. ומשמעם - שה' קרא, כפי' רשב"ם וראב"ע, וכ"פ הרא"ם בדעת רש"י), אבל בתפילה ייתכן לפרש שמשה קרא (כפי' האברבנאל, וכ"פ הגו"א והדברי דוד בדעת רש"י. גם בדרז"ל יש מקום לב' הדעות, ראה תורה-שלמה שם אותיות מח-נה), ולכאורה לפי הנהוג כשאומרים 'א-ל מלך' מפסיקים בין התיבות הללו, משא"כ כשאומרים 'א-ל ארך אפים'. וע"ע.

40) משיחות ש"פ שקלים תשכ"ד ותשמ"ב. אך אין בזה ח"ו שלילת נתינת צדקה זו לעניים כפשוטה, ראה סה"ש תש"נ עמ' 303 (לקו"ש ח"א עמ' 182, וסה"ש תנש"א ח"א עמ' 320) - 'אוצר' עמ' רנג. וכשמניחים הגבאים קערה, רצוי לציין בה במפורש לאיזו מטרה נותנים.

41) ספר-המנהגים - מנהגי פורים. ומלשון זו נראה שאין זה רק קדימת הנתינה לפני פורים, אלא שיש לזה קשר ענייני עם התענית, כמ"ש במקור הדברים (מהרי"ל עמ' תכא, הובא בד"מ סי' תרצ"ד). ובכף-החיים שם ס"ק כה מבאר "כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר". ומסיים, שמטעם זה יש לתיתו אז גם כשחל פורים במוצש"ק. וכ"כ בלוח כולל-חב"ד. ולכאורה עפ"ז צריך לתיתו אז גם בירושלים ת"ו, וכמ"ש בלוח עץ-חיים, ולא כמ"ש בלוח כולל-חב"ד לתיתו שם במנחת פורים-דפרזים. וע"ע.

42) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א תרצד ס"א ממהרי"ל.

43) ספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 299.

44) רמ"א שם. בעבר לא היו בארה"ק מטבעות של "מחצית", ולכן הורגלו לתת חצאי דולרים (ראה לוח עץ-חיים ופסקי-תשובות סי' תרצ"ד הערה 25), אבל כעת אין טעם לזה. וכן לא מצאתי טעם למה שיש נותנים ג' פעמים ג' מחציות.

עניינה: נתינה בבת-אחת סכום השווה לכל, דהיינו עבודה שלמעלה מגדרי האדם - 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 311. ומהטעמים לזה: א) ברמ"א או"ח ר"ס תרצ"ד - כנגד ג' פעמים שכתוב 'תרומה' בפ' שקלים. ב) רמז לשלושת ימים שהתענו בימי אסתר, כדאיתא בספרים (מטה-משה סי' תשנ"ו, א"ר סי' תקס"ו ס"ק ב) שביום התענית יש ליתן סכום הסעודות לצדקה, כדי שמה שאינו אוכל ושותה באותו היום אכן יעלה לקדושה ממש - שערי-המועדים, אדר, עמ' קמה. ג) ע"ד "אוריין תליתאי לעם תליתאי" רמז למתן-תורה בפורים "קיימו מה שקיבלו כבר", 'התוועדויות' תנש"א ח"ב עמ' 332.

45) מג"א תרצ"ד ס"ק ג מהגהות מיימוניות, כף-החיים שם ס"ק כז, דרכי-חיים-ושלום סי' תתמג, שיחת תענית אסתר תשמ"ט - 'אוצר' עמ' רנג. - ולכאורה כאשר הם נותנים בעצמם, אין האב צריך לתת עבורם.

46) שיחות-קודש תשנ"ב ח"ב עמ' 787. ובספר-המנהגים שם, שהאדמו"ר נותן מחצית-השקל גם בעד הרבנית ובנים ובנות קטנים, ע"כ. וכמו ששנינו (שקלים פ"א מ"ה) "אם שקלו - מקבלים מהם".

אגב, מהלשון 'מחצית-השקל' (שהיא לשון הרבי עצמו) מוכח שאין צריך להיזהר ולומר "זכר למחצית-השקל". (ולא כמנהג העולם שנזהרים בזה, וכ"ה בלוח כולל-חב"ד, ע"פ מסכת סופרים פכ"א ה"ד, סידור רע"ג, שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' מ, שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' עד ועוד). והטעם נתבאר בשיחות-קודש תשכ"ו עמ' 219, כיוון שמוכח מהגמ' ב"ב ט,א ופירש"י ותוס' שם, וכן מהלימוד מהפסוק "כי באמונה הם עושים" שנאמר במחצית-השקל, לענייני צדקה - שגם עניינה של מחצית-השקל עצמה הוא צדקה, עיי"ש. וראה גם לקוטי-שיחות כרך כא עמ' 469. סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 287.

47) ספר-המנהגים עמ' 48 ובהערה - ע"פ הגמ' (תענית כו, סע"ב. הובאה להלכה בשו"ע אדה"ז סי' קכט ס"א), שבתעניות "שאין בהן נעילה" נוהגים להתפלל מנחה רק "סמוך לשקיעת החמה".

48) בסרטי הווידאו נראה, ש(גם) כאשר היה הרבי ש"ץ, התחיל את החצי-קדיש במנחת ת"צ מייד לאחר סיום ברכות-ההפטרה (כדי למנוע הפסק, ע"ד מנהגנו במנחת ש"ק), ותוך-כדי אמירתו אמרו 'יהללו' והחזירו את הס"ת לארה"ק.

49) לוח כולל-חב"ד בצום גדליה, ממשנה-ברורה סי' תקס"ו סוף ס"ק כא ושו"ת מנחת-אלעזר ח"ב סי' עד.

50) 'לוח כולל חב"ד' בצו"ג, עשרה בטבת וכו', ובתענית זו נשמט. ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד עכ"פ כהספרדים שלא לישא כפיים אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים שם ס"ק ז, ע"פ הב"ח. וראה ילקוט-יוסף ח"ה עמ' 550 וש"נ, ונטעי-גבריאל הל' בין-המצרים פי"ג ס"ו וש"נ).

51) לוח כולל-חב"ד (כיוון שאין זה ערב פורים).

52) ראה לקוטי-שיחות כרך כ עמ' 352, וש"נ.

53) "ראה השקלא-וטריא בזה בשערי תשובה או"ח ר"ס תרצ"ג. ערוך השלחן שם ס"ג. ועוד" (ומשמע דלא כהמקילין בהבאה לביהכ"נ וקריאה בשבת, ועכ"פ בעצם הטלטול, נסמנו בילקוט יוסף ח"ה עמ' שטו הע' כא ובפסקי תשובות סי' שח סק"ח).

54) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 351 הערה 130, 'שערי המועדים - חודש אדר' סי' נה (אך: א. חבל שהתחילו שם מאמצע עניין. ב. חבל שלא נעתק כלל בס' שערי הל' ומנהג, גם לא בחלק ה).


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)