חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:19 זריחה: 6:09 י"ט באב התשע"ט, 20/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

לעבוד את ה' בתחושת 'מחצית' ובהתמסרות שלמה
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 867 - כל המדורים ברצף
לעבוד את ה' בתחושת 'מחצית' ובהתמסרות שלמה
משיח יכוף כל ישראל
מבצע פורים – "בכל מקום ומקום לפי ענינו"
פרשת פקודי
מגילת המהר"ש
הלכות ומנהגי חב"ד

ב"מחצית השקל" שתי תנועות הפוכות * אם העבודה לא תיחשב אלא 'מחצית', לשם מה להתאמץ? * מ'מחצית השקל' קנו קרבנות ציבור, הכוללים ומעלים את כל שאר העבודות, ומכאן שיש ליישם את שתי התנועות שבה בכל העבודות * יש לדעת שכל העבודה היא רק 'מחצית', ועם זה להתמסר בתכלית השלמות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בריש הלכות שקלים כותב הרמב"ם: "מצוות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל . . ואינו נותנו בפעמים רבות, היום מעט ולמחר מעט, אלא נותנו כולו כאחת, בפעם אחת".

ודין זה חידוש הוא בנוגע למחצית השקל בלבד:

בנוגע לקורבנות – ישנו חיוב של "בל תאחר" (לאחרי שלושה רגלים, או אפילו לאחר רגל אחד1), ומזה למדים גם בנוגע למצוות הצדקה2. אמנם, בנוגע לצדקה לא מצינו חיוב לתת "כולו כאחת", ובוודאי יכול לתת בפעמים רבות (ובפרט אם נותן בכמה פעמים במשך יום זה עצמו – שבזה יש בוודאי מעלה גדולה כו').

אמנם, במצוות מחצית השקל ישנו חיוב לתת "כולו כאחת בבת אחת", היינו, שלא מספיק לתת במשך יום אחד, חלק בבוקר וחלק בערב, אלא "נותנו כולו כאחת בבת אחת".

והנה, נתינה באופן של "כולו כאחת בבת אחת", תוכנה בעבודה – עניין השלימות, כי כאשר נותן "היום מעט ולמחר מעט", הרי עבודת היום בפני עצמו ועבודת מחר בפני עצמו אינם באופן של שלימות, מה-שאין-כן כאשר הנתינה היא "כולו כאחת בבת אחת".

מאידך גיסא מצינו במצווה זו עניין הפכי:

"זה יתנו גו' מחצית השקל"3, לא "שקל שלם", ואפילו לא "עשר גרה" (שהרי "עשרים גרה השקל"), כי אם "מחצית השקל" דווקא, מחצית בלבד, היפך עניין השלימות.

ועד כדי כך, ש"מחצית השקל זו מצוותה שייתן מחצית מטבע של אותו הזמן, אפילו היה אותו מטבע גדול משקל הקודש"4, היינו, שעיקר ההדגשה אינה על הסכום המדוייק של "עשר גרה", כי אם שיהיה "מחצית השקל", ולכן, פעמים שנותן "מטבע גדול משקל הקודש", מכיוון שזהו "מחצית מטבע של אותו הזמן" [על- דרך ובדוגמת "חמר מדינה"5 שהוא בכל מקום לפי עניינו].

וכן הוא בנוגע למנהג מחצית השקל בימינו אלו לזכר מצוות מחצית השקל [מנהג שפשט בכל תפוצות ישראל, שאז יש בו התוקף של מצוות עשה ומצוות לא תעשה כו', כפסק דין הרמב"ם6] – "שיש ליתן . . מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן", בכל מדינה ומדינה לפי עניינה7.

ואם כן, הרי זה דבר פלא – דבר והיפוכו: מצד אחד ישנה הדגשה שהנתינה אינה באופן של שלימות – לא שקל שלם, כי אם "מחצית השקל" דווקא, ולאידך – הנתינה צריכה להיות "כולו כאחת בבת אחת", נתינה באופן של שלימות!

ב. מכך למדים הוראה נפלאה בעבודת ה':

יהודי צריך לדעת שכללות עבודתו אינה אלא "מחצית השקל", היינו שאין זה דבר שלם, כי אם "מחצית" בלבד. כלומר: אף-על-פי שתכלית בריאתו היא – "אני נבראתי לשמש את קוני", ומכיוון שכן, הרי השימוש שלו אינו יכול להיעשות אלא על-ידו בלבד, מכל מקום, עבודתו אינה אלא "מחצית" בלבד, שהרי "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו"8", ובלשון חז"ל9 על הפסוק10 "מי הקדימני ואשלם", "מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג, מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית, מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום כו'", וכיוצא בזה בשאר המצוות.

ועניין זה מודגש במאמר רז"ל "אני נבראתי לשמש את קוני" – היינו, שלכל לראש בורא הקב"ה את מציאותו של האדם, ורק אחר-כך שייך כל עניין העבודה. ובזה נכלל – שבריאתו היא באופן שהקב"ה נותן לו את כל הכוחות הדרושים לעבודת השימוש לקונו. ומכיוון שכן, הרי עבודתו מצד עצמה אינה אלא "מחצית" בלבד.

אמנם, על-פי זה יכול לחשוב שאין לו להשתדל ולהתייגע שעבודתו תהיה באופן של שלימות, מכיוון שככל שיתייגע כו' לא תהיה עבודתו אלא "מחצית" בלבד, מפני שזקוק לנתינת כוח של הקב"ה, ומדוע לו להתייגע בעבודה – הוא יעשה רק מעט, והשאר ישלים הקב"ה!

הנה על כך אומרים לו שנתינת "מחצית השקל" צריכה להיות באופן של שלימות, "כולו כאחת בבת אחת", היינו, שהוא מצדו חייב למלא את עבודתו בתכלית השלימות, אלא שצריך לדעת שלאחרי כללות הכול אין זה אלא "מחצית" בלבד, מכיוון שכל עבודתו היא על-ידי נתינת הכוח של הקב"ה.

ג. והנה, שתי התנועות הללו במצוות "מחצית השקל", נתינה באופן של שלימות, "כולו כאחת בבת אחת", וביחד עם זה "מחצית השקל" בלבד – צריכים להיות בכל ענייני העבודה, ומה שעניין זה נתפרש במצוות מחצית השקל דווקא, הרי זה מפני שבה כלולים כל ענייני העבודה, כדלקמן, כך שאין צורך לפרט זאת בכל עניין פרטי, ובלשון חז"ל11: "אטו תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל".

והביאור בזה:

התרומה דמחצית השקל היא – עבור קורבנות ציבור, וכמובא בפירוש רש"י12 שאחת התרומות היא "תרומת המזבח בקע לגולגולת לקופות לקנות מהן קורבנות ציבור".

והנה, קורבנות הציבור, החל מתמיד של שחר ותמיד של בין הערביים, כוללים את כל ענייני הקורבנות שהקריבו במשך כל היום – שהרי תמיד של שחר הוא הקורבן הראשון שמקריבים בבית-המקדש, היינו, שעניין זה מהווה ה"פתיחה" לכל ענייני הקורבנות, ותמיד של בית הערביים הוא סיום וגמר כל הקורבנות, "עליה השלם כל הקורבנות כולם"13. ונמצא, ששני התמידין כוללים את כל פרטי הקורבנות.

ועל-דרך זה בנוגע לכל פרטי העניינים בעבודת האדם, שעלייתם להיות "ריח ניחוח לה'" היא – על-ידי עבודת הקורבנות, ובעיקר – על-ידי תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים:

תמיד של שחר היה מכפר על עבירות הלילה, ותמיד של בין הערביים על של יום14 – כפי שמביא אדמו"ר הזקן באיגרת-התשובה15. וכשם שמצינו בנוגע לעניין הכפרה שבקורבנות, ששני התמידין מהווים כפרה על כל ענייני היום, כמו כן מובן בנוגע לעליית כל ענייני העבודה על-ידי הקורבנות, שכל ענייני העבודה עולים על-ידי שני התמידין.

וכן הוא בזמן הזה – בעבודת התפילה, כמאמר רז"ל16 "תפילות כנגד תמידין תיקנום", הן בנוגע לעניין הכפרה – כפי שמסיים באיגרת-התשובה בנוגע לכפרת תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים – "וכן התפילה בזמן הזה עם התשובה", וכמאמר רז"ל17 "אם ראית תלמיד-חכם שעובר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה כו' ודאי עשה תשובה", והן בנוגע לעליית כל ענייני העבודה של כל היום – שהתפילה היא בבחינת "שער השמים"18 שעל-ידה עולים כל ענייני העבודה שבמשך כל היום כולו19 ("יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב"20), שלכן, סדר העבודה הוא21 – "מבית-הכנסת לבית-המדרש"22, ואחר-כך "הנהג בהם מנהג דרך ארץ"23, היינו, שלכל לראש באה עבודת התפילה בבית-הכנסת, ואחר-כך – לימוד התורה בבית-המדרש, ואחר-כך – "הנהג בהם מנהג דרך ארץ" – מעשה המצוות, כולל – "כל מעשיך יהיו לשם שמים", ו"בכל דרכיך דעהו"24.

והנה, מכיוון שכל ענייני העבודה כלולים בהקרבת שני התמידין של קורבנות ציבור, הבאים מתרומת "מחצית השקל" – נמצא, שנתינת מחצית השקל כוללת את כל ענייני העבודה.

ולכן, כאשר מצינו ב"מחצית השקל" ב' תנועות, נתינת "מחצית" בלבד, וביחד עם זה נתינה באופן של שלימות, "כולו כאחת בבת אחת" – מובן, שכן הוא בכל ענייני העבודה, שבכולם צריכים להיות שתי תנועות אלו: ההרגש שעבודתו אינה אלא "מחצית" בלבד, להיותה בכוחו של הקב"ה, וביחד עם זה – עבודה בתכלית השלימות.

דוגמא לדבר: הכוונה לשמה בלימוד התורה – מספיקה בהתחלת הלימוד, או בהתחלת כל שעה, שבה שולט צירוף אחר משם הוי' או שם אדנ-י, וכוונה זו מתפשטת על כל משך זמן הלימוד25. ויתירה מזו בנוגע ל"ברכת התורה" – שהברכה בהתחלת היום היא היסוד ללימוד כל היום כולו26 [מלבד כאשר מדובר אודות לימוד באופן נעלה יותר – כאשר קורין לו לעלות לתורה, שאז מברך ברכת התורה פעם נוספת27, מכיוון שלימוד זה הוא באופן נעלה יותר כו' (אמנם, כאשר עולה לתורה לפני ברכת התורה של ברכות השחר – הרי יש בכלל מאתיים מנה, ולכן יוצא ידי חובת ברכת התורה על-ידי הברכה בעת העלייה לתורה, ואינו צריך לברך ברכת התורה פעם נוספת28)]. וכך גם בענייננו – שמספיק לפרש את ההוראה הנ"ל בנוגע ל"מחצית השקל", שהיא יסוד וכללות כל העבודה.

ד. וזוהי ההוראה הנלמדת מכללות עניין מחצית השקל – שבכל ענייני העבודה בכל ימי השנה כולה, צריכים להיות ב' תנועות הנ"ל: הידיעה שעבודתו היא "מחצית" בלבד, וביחד עם זה – עבודה בשלימות, "כולו כאחת בבת אחת".

ולדוגמא – בלימוד התורה: מצד אחד יודע הוא שלימוד התורה שלו אינו אלא באופן של מחצית בלבד, מכיוון שאין זה אלא בכוחו של הקב"ה. ולאידך – אין לו לחשוב שמספיק לו ללמוד מעט, בהסתמכו על כך שכאשר יבוא למעלה עם המעט שלמד ("תלמודו בידו"29) ישלים לו הקב"ה את כל השאר... אלא הוא חייב להתייגע בלימוד התורה בתכלית השלימות, ועד שלימודו הוא באופן שהתורה נקראת על שמו30, אלא שיודע שכל זה אינו אלא בכוחו של הקב"ה, כנוסח ברכת התורה: "ונתן לנו את תורתו . . נותן התורה".

ועל-דרך זה בנוגע לקיום המצוות, וכל ענייני העבודה – שמצד אחד יודע הוא שעבודתו אינה אלא "מחצית", וביחד עם זה עבודתו היא בשלימות, ועד לשלימות ד"בכל מאודך"31, עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה32.

דהנה, גם כאשר העבודה היא "בכל לבבך ובכל נפשך"13, כולל עבודת האתהפכא, שמהפך את היצר הרע, "בכל לבבך בשני יצריך"33 – הרי כל זמן שעבודתו אינה באופן של "בכל מאודך", עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, הנה לא זו בלבד שעדיין אין זו שלימות העבודה, אלא עוד זאת, שעבודה כזו נקראת בגמרא34 "אין עושין רצונו של מקום"!... רק כאשר העבודה היא באופן של "בכל מאודך", למעלה ממדידה והגבלה, נפעל אז עניין "עושין רצונו של מקום", כפירוש החסידות35 – שפועלים רצון חדש, על דרך עניין "יהי רצון".

ויש לומר, ששלימות עבודת "בכל מאודך" מתבטאת בעניין "כולו כאחת בבת אחת":

כאשר עבודתו היא במדידה והגבלה – שייך שיעשה חשבון וייתן "היום מעט ולמחר מעט". אבל כאשר עבודתו היא למעלה ממדידה והגבלה – נותן הוא את הכול, "כולו כאחת", כל מציאותו ("ער גיט זיך איבער אינגאנצן") "בבת אחת".

רק על-ידי עבודה באופן של "בכל מאודך", למעלה ממדידה והגבלה – נעשה הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית36, היינו, שחלקו הוא בדוגמת חלקו של ה"שותף" השני (הקב"ה) כביכול, ושניהם ביחד – נעשים מציאות שלימה, כידוע תורת המגיד37 בפירוש עניין "חצוצרות" – שהקב"ה וכנסת-ישראל הם בדוגמת שתי חצאי צורות כביכול, שביחד נעשים מציאות שלמה, כמבואר בדרושי הצמח-צדק לתהילים38, ובהמשך תער"ב39.

ה. והנה, כאשר יהודי עוסק בכל ענייני העבודה של "מחצית השקל" בנוגע לבית המקדש הרוחני שבנפשו – פועל הוא שכל עניינים אלו יבואו בפועל ובגלוי בנוגע לבית המקדש הגשמי כפשוטו.

וכאשר עבודת "מחצית השקל" היא באופן של "כולו כאחת בבת אחת" – הנה גם פעולתו בנוגע לבית-המקדש הגשמי כפשוטו נעשית "בבת אחת", תיכף ומיד ממש, ברגע כמימרא.

(קטעים מהתוועדות שבת קודש פרשת פקודי-שקלים תשד"מ, התוועדויות תשד"מ כרך ב, עמ' 1130-1135 – בלתי מוגה)

__________________________

1)    ר"ה ד, סע"א ואילך.

2)     שם ה, רע"ב.

3)     ר"פ תשא.

4)     רמב"ם הל' שקלים פ"א ה"ה.

5)     פסחים קז, א. רמב"ם הל' שבת פכ"ט הי"ז. טושו"ע (ואדה"ז) סרצ"ו ס"ב (ס"ח). ועוד.

6)     ריש הל' ממרים.

7)     רמ"א או"ח סתרצ"ד ס"א.

8)     קידושין ל, ב. סוכה נב, רע"ב. תניא פי"ג (יח, א).

9)     ויק"ר פכ"ז, ב.

10)   איוב מא, ג.

11)   גיטין לג, רע"א. וש"נ.

12)   תרומה כה, ב. וראה גם פרש"י תשא ל, טו.

13)   יומא לג, א. וראה פסחים נח, ב. וש"נ. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"א ה"ג.

14)   במדב"ר פכ"א. כא. תנחומא פנחס יג.

15)   פי"א (ק, ב).

16)   ראה ברכות כו.

17)   ברכות יט, א. מדרש תהלים מזמור קכה בסופו.

18)   ויצא כח, יז.

19)   תו"א עו, ח. דרמ"צ פג, א. ועוד.

20)   תהלים קד, כג.

21)   ראה שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה-קנו.

22)   ברכות בסופה.

23)   שם לה, ב.

24)   אבות פ"ב מי"ב. משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז שם סקנ"ו ס"ב.

25)   תניא ספמ"א.

26)   טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סמ"ז ס"י (ס"ז).

27)   טושו"ע שם סקל"ט ס"ח.

28)   שם ס"ט. וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך ברכת התורה (ע' תרכ. תרכח). וש"נ.

29)   פסחים נ, א. וש"נ.

30)   ראה קידושין לב, רע"ב ובפרש"י שם.

31)   ואתחנן ו, ה.

32)   תו"א מקץ לט, ג. לקו"ת שלח מב, ג. דרמ"צ קס, ב. ובכ"מ.

33)   ברכות נד, ד (במשנה). הובא בפרש"י עה"פ שם.

34)   ברכות לה, ב. ובחדא"ג מהרש"א שם. וראה או"ת להה"מ עקב נג, סע"ג ואילך.

35)   לקו"ת ברכה צט, ג. אמרי בינה שער הק"ש פפ"ו. שערי תשובה ח"ב פמ"ט.

36)   ראה שבת קיט, רע"ב. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רסח.

37)   או"ת מה, ד ואילך.

38)   אוה"ת לתהלים (יהל אור) ס"ע שנז ואילך.

39)   ח"ב פשפ"ד (ע' תשצ) ואילך.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)