קראקוב, עיר ואם בישראל, זכתה לרב חדש. בהתרגשות רבה הוכתר הגאון רבי העשיל ועלה לשבת על כיסא הרבנות. הציבור ידע כי הוא גאון בתורה ובעל מידות טובות, אולם הבריות לא ידעו עד היכן גדולתו מגעת.
זמן קצר לאחר שנתמנה לתפקידו נטל הרב החדש את מקלו ותרמילו ויצא למסע בכפרים וביישובים שבמחוז קראקוב. הוא ביקש לעמוד מקרוב על מצב היהדות ביישובים הקטנים, ובכל מקום עורר את התושבים לקבוע עיתים לתורה ולהתחזק בקיום המצוות.
בבואו אל אחד היישובים יצאו לקראתו היהודים המעטים שהתגוררו במקום וקיבלוהו בכבוד גדול. זכות נדירה זכו שרבה של קראקוב בכבודו ובעצמו יבוא לבקרם.
הרב בחן את ענייני הדת ביישוב והורה לתקן את הטעון תיקון. לקראת ערב הזמינוהו יהודי המקום לסעודת ערב משותפת. הם בחרו לערוך את הסעודה באכסנייתו של החוכר, וזה הגיש אל השולחן מאכלים ומשקאות ביד רחבה.
הרב השמיע לפני הנוכחים דברי תורה, חיזק את ליבם לעסוק בתורה ובעבודת ה', והתעניין במעשיו של כל אחד ואחד ובמצב פרנסתו. בני היישוב שמעו בצמא את דבריו ובלעו בשקיקה כל מילה. השעות חלפו ואיש לא רצה להינתק מהאווירה הנשגבה והמרוממת, עד שלפתע הופרעה השלווה.
ביישוב התגורר מלמד-מורה, ר' מרדכי רוטנר שמו. איש טוב ותמים היה, ומלאכתו הייתה ללמד את ילדי היישוב תורה. האיש לא ביקש לעצמו דירה למגורים. עם רדת הערב היה בא אל אכסנייתו של החוכר, מניח את גופו על ספסל בין התנור ובין הכותל וישן את שנתו.
בכל לילה היה קם בחצות, יושב על הרצפה ולאור הנר אומר 'תיקון חצות' בבכי, ומצטער על חורבן הבית וגלות השכינה. מכיוון שהיה משכים לקום, היה גם מקדים לישון.
גם בערב הזה שכב על הספסל שלו בשעה מוקדמת, ולכן לא ידע על הסעודה החגיגית שנערכה במקום לכבוד רבה של קראקוב.
שעת חצות הגיעה והמלמד התעורר משנתו. פתאום הבחין בהמולה שבפונדק, וראה את הרב יושב עם תושבי היישוב והם מגלגלים שיחה נאה. הדבר לא מצא חן בעיניו, והוא ניגש אל הרב ואמר: "הלוא השכינה שרויה בגלות, מלאכים בוכים בקול מר, וכיצד אתם מרשים לעצמכם לשבת בהרחבת-הדעת שכזו?!".
פניו של רבי העשיל הרצינו, וניכר היה כי הדברים פילחו את חדרי ליבו. תיכף ביקש מהנוכחים להביא מים אחרונים ולברך, וסיים את הסעודה.
למחרת בבוקר ביקש הרב לקרוא למלמד. "כמה אתה משתכר ביום?", שאל אותו הרב. המלמד ענה כי הוא מקבל עשרה טאלר ליום עבודה.
"אם-כן", אמר רבי העשיל, "אבקש ממך שתבוא עמי לקרקוב ותהיה לי למוכיח קבוע, ואני אשלם לך חמישה-עשר טאלר ליום".
נראה שההצעה קסמה למלמד, והוא הביע מיד את נכונותו. עתה יהיה תמיד לצידו של הרב. גם החיים בעיר הגדולה, שבה מתגוררים תלמידי-חכמים רבים ובתי-כנסת לרוב עומדים בה, יסייעו לו בחייו. הוא נפרד מתלמידיו ומבני היישוב, ויצא עם רבי העשיל לקראקוב.
במשך שנים היה ה'מוכיח' מבקר כל תנועה ולוּ הקלה ביותר של הרב, ומעוררו מיד לתקן את מעשיו. רבי העשיל קיבל תמיד את תוכחתו בהכנעה, גם אם הייתה לעיני עם ועדה, והתאמץ מאוד שלא להיכשל.
יום אחד איחר הרב לבוא לבית-הכנסת. הרב כבר התכונן לקבל את 'מנתו' מאת ה'מוכיח'. כאשר נכנס לבית-הכנסת ראה כי ה'מוכיח' הבחין בכניסתו המאוחרת, אך לא אמר לו דבר.
בסיום התפילה נכונה לרב הפתעה. ה'מוכיח' ניגש אליו בכובד-ראש ואמר: "מהיום והלאה אינני רוצה להיות ה'מוכיח' של כבוד הרב". הרב היה בטוח כי התפטרותו של ה'מוכיח' באה משום שאיחר לתפילה, והחל להתנצל כי לא עשה זאת בכוונה, אלא היה שקוע כל-כך בנבכי הסוגיה שלמד בביתו, עד שלא שם לב לשעה המתאחרת.
ר' מרדכי הרגיעו ואמר, כי זו אינה סיבת התפטרותו. להפך, הוא מרגיש שאינו מסוגל עוד להוכיח אותו. "מדוע?", תמה הרב.
ר' מרדכי הביט ברבי העשיל בתמימות שאפיינה אותו, ואמר: "כאשר נכנס הרב לבית-הכנסת ראיתי שנלוֶוה אליך רבי יעקב מאורליינש, מבעלי ה'תוספות'. אם הרב זכה לכך, מי אני שיוכיח אותו!".
רבי העשיל התרגש למשמע דבריו של ר' מרדכי. "כיצד ידע שבדיוק בקושייתו של הר"י מאורלייניש עסקתי בלימודי בביתי?", הרהר. ואכן, כל הבוקר עמל רבי העשיל למצוא תירוץ לקושיית ה'תוספות' ששאל הר"י מאורלייניש, וזו הייתה סיבת איחורו. "אין זאת אלא שר' מרדכי אינו אדם פשוט כלל", הסיק הרב.
לאחר שהרהר בדבר החליט הרב לבקש מר' מרדכי לגלות לפניו את זהותו הנסתרת, שזה עתה זכה להכיר בה, אולם באותו יום נעלם ר' מרדכי מהעיר ולא נראה עוד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
