קבלת התורה הייתה בזכות האחדות שנוצרה בתוך עם-ישראל. בתורה מסופר (שמות יט,א-ב): "בחודש השלישי לצאת בני-ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני... ויחן שם ישראל נגד ההר". מפרש רש"י: "כאיש אחד בלב אחד".
במדרש רבה (ויקרא ט,ט) נאמר במפורש שבזכות האחדות קיבלו את התורה: "גדול השלום, שבכל המסעות כתוב 'ויסעו' 'ויחנו' – נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת – כיוון שבאו לפני הר-סיני, נעשו כולם חניה אחת, דכתיב: 'ויחן שם ישראל'. ויחנו שם בני-ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל. אמר הקב"ה: הרי שעה שאני נותן תורה לבניי".
נוגע לכל יהודי
בהזדמנויות אין-ספור אמר הרבי מליובאוויטש שאהבת-ישראל נחוצה כיום ביתר שאת, מכיוון שהיא הכלי לזירוז הגאולה. הנה אחת ההתבטאויות (תרגום מלקוטי שיחות כרך כז, עמ' 297):
"הגמרא אומרת שהגלות בהווה (חורבן בית שני) היא תוצאת ההפך של אהבת חינם. מזה מובן שעל-ידי אהבת ישראל באופן של אהבת חינם מבטלים (את סיבת הגלות, וממילא) את הגלות ומביאים את הגאולה, כדברי המדרש (תנחומא ניצבים א): 'אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת'.
"מזה מובן, שמכיוון שעדיין שרויים בגלות, אף-על-פי שעל-פי כל הסימנים בתורה (בסוף מסכת סוטה וכו') הגאולה הייתה צריכה לבוא מזמן, ואדרבה, חושך הגלות נהיה קשה יותר – יש להוסיף עוד יותר בעניינים שמבטלים את הגלות וממהרים את הגאולה, שבכללות הם – מעשינו ועבודתנו בכלל, כולל ובמיוחד – העניין של אהבת ישראל.
"כמובן ופשוט, הדבר נוגע לכל יהודי ללא יוצא מן הכלל (הן שכל יהודי צריך בעצמו להוסיף באהבת ישראל, הן שצריך ליצור אהבת ישראל אצל כל יהודי) – מכיוון שאף-על-פי שבנוגע לכמה עניינים אין דעותיהם שוות ויש מנהגים שונים וכו' – אבל אהבת ישראל והגאולה נוגעים לכל יהודי ללא יוצא מן הכלל, בכל מקום וזמן שבו הוא נמצא, לאשכנזים ולספרדים, לחסידים וללא חסידים וכו' וכו', מכיוון ש'ואהבת לרעך כמוך' הוא ציווי בתורה שבכתב, ודין בתורה שבעל-פה, ומובא להלכה ברמב"ם ובספרי גדולי ישראל במשך כל הדורות, בנגלה דתורה ובפנימיות התורה, כולל – של רבותינו נשיאינו; כך גם עניין הגאולה נוגע לכל יהודי, כי כל יהודי צריך לצאת מן הגלות, כמבואר בנגלה דתורה ובפנימיות התורה".
להיות בבחינת 'הפקר'
אהבת-ישראל וביטול המחלוקת קשורים קשר מהותי לקבלת התורה, כפי שהרבי מסביר בשבת פרשת בהר-בחוקותי תנש"א (התוועדויות תנש"א כרך ג, עמ' 238 ואילך):
"לכן ניתנה התורה במדבר, במקום הפקר – כדי לרמז שהשלמות האמיתית של קבלת התורה היא כשמקבלים גם את דרגת התורה שלמעלה לגמרי משייכות לעולם, וכדי שיוכלו לקבלה צריך הקב"ה לתת אותה במקום הפקר דווקא. ויש לומר, שתכלית השלמות של נתינת התורה במקום הפקר תהיה לעתיד לבוא, כש'תורה חדשה מאיתי תצא': 'מאיתי' – תורתו של הקב"ה ממש, שלמעלה לגמרי משייכות לעולם, ולכן נתינתה לעולם היא על ידי זה ש"(מאיתי) תצא", שיוצאת (כביכול) מרשותו של הקב"ה, שמפקיר אותה כדי ש'כל הרוצה לקבל יבוא ויקבל'.
"...כדי לקבל את דרגת התורה שלמעלה משייכות לעולם ולאדם, שניתנת במקום הפקר, צריך האדם לצאת ממציאותו, על ידי זה ש'עושה עצמו כמדבר הפקר', תכלית הביטול, וביטול זה מתבטא (לכל לראש) בשלילת המחלוקת ואהבת השלום (כי סיבת המחלוקת היא ישות עצמו), ועל ידי זה נעשה ראוי ומוכשר לקבל את דרגת התורה שלמעלה משייכות לעולם, שניתנת במקום הפקר". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
