התורה מספרת, בסוף הפרשה הקודמת, על זעקתו של משה רבנו אל הקב"ה: "למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני". תשובתו של הקב"ה מופיעה בתחילת פרשתנו: "וידבר אלוקים אל משה". רש"י מפרש, שהקב"ה דיבר איתו דברים קשים וציין את ההבדל בינו לבין האבות, שלא הרהרו אחר מידותיו, ואף אמר: "חבל על דאבדין ולא משתכחין" [=חבל על מי שאבדו ואינם מצויים עוד].
לכאורה, טענתו של משה אינה מובנת. הלוא הקב"ה כבר הודיע לאברהם בברית בין הבתרים "כי גר יהיה זרעך... ועבדום ועינו אותם... ואחרי-כן יֵצאו ברכוש גדול". משה כבר ידע ששעבוד מצרים נדרש כהכנה להתגלות האלוקית של מתן תורה. מדוע אפוא שאל "למה הרעותה"?
טענת משה
יש לומר ששאלתו של משה לא הייתה על עצם הגלות אלא על "הרעותה" – על חומרת השעבוד. הלוא הבשורה בברית בין הבתרים הייתה יכולה להתקיים גם על-ידי גלות כמו שהייתה בימי האבות – גלות "בארץ לא להם". עצם המגורים מחוץ לארץ-ישראל הם כבר גלות, ובכך היה אפשר לצאת ידי חובת "ועבדום ועינו אותם".
על כך זעק משה אל הקב"ה: מדוע השעבוד איום ונורא כל-כך ולא דיי בגלות כמו בימי האבות! זו גם משמעות שאלתו "למה זה שלחתני". משה שאל: למה שלחת אותי, והלוא אם היו האבות בחיים הייתה הגלות נמשכת כבימיהם – גלות "בארץ לא להם" ותו לא, בלי המציאות הקשה של "הרעותה לעם הזה".
בטלים לחלוטין
תשובתו של הקב"ה לטענתו של משה הייתה: "חבל על דאבדין ולא משתכחין". אילו היו האבות צריכים לעבור את הגלות, היה אפשר להסתפק בגלות קלה יותר, אבל מכיוון שהאבות כבר אינם מצויים, אין מנוס מגלות קשה בכל חומרתה.
האבות היו בטלים לחלוטין לקב"ה, עד כדי ביטול מוחלט של מציאותם האישית. אם נדרשו למסירות-נפש – מסרו את נפשם בלי לחוש שעשו דבר-מה יוצא מגדר הרגיל. אולם בדורות שלאחריהם כבר לא הייתה מדרגה זו. כשרבי עקיבא, למשל, מסר את נפשו, הוא התענג מכך, כפי שאמר: "כל ימיי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו". הוא חש תענוג מהזכות הנפלאה שזכה למסור את נפשו על קידוש השם.
אין מנוס
במובן זה היה דמיון בין משה רבנו לרבי עקיבא, כפי שמסופר שכאשר הקב"ה הראה לו את רבי עקיבא דורש תלי-תלים של הלכות על כל תג בתורה, טען משה שהתורה הייתה ראויה להינתן על-ידי רבי עקיבא. גם הוא עבד את הקב"ה מתוך הרגשת תענוג, ואם היה נתקל בקשיים ובהפרעות – הרגיש את המעלה שבהתגברות עליהם.
וזה מה שהשיב לו הקב"ה: בדור שלך, אילו הייתה הגלות קלה, לא היו מרגישים את צער הגלות, כי היו חשים את המעלה הצומחת ממנה. לכן אין מנוס מ"ועבדום ועינו אותם" כפשוטו, על-ידי השעבוד הקשה של מצרים, עד שאפילו משה עצמו כבר זועק "למה הרעותה לעם הזה". ואז באה הגאולה וההתגלות הגדולה על הר-סיני.
(תורת מנחם כרך לח, עמ' 346) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
