לפני פטירתו השביע יעקב אבינו את יוסף לקבור אותו בארץ-ישראל. מדוע לא רצה להיקבר במצרים? רש"י מביא כמה טעמים, ואחד מהם: "שאין מתי חוצה-לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות". מקור הדברים במדרש רבה (פרשה צו): "אמר רבי אלעזר... 'אתהלך לפני ה' בארצות החיים'... למה האבות מחבבין קבורת ארץ-ישראל? שמֵתי ארץ-ישראל חיים תחילה בימות המשיח".
מה יהיה אפוא על מי שמתו בחוץ-לארץ? המדרש ממשיך: "הקב"ה עושה להן מחילות בארץ, ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים, עד שהם מגיעין לארץ-ישראל, והקב"ה נותן בהם רוח של חיים והן עומדין. מניין שכן? כתיב: 'הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל' – ואחר-כך: 'ונתתי רוחי בכם וחייתם'. אמר ריש-לקיש: מקרא מלא הוא שכיוון שהן מגיעין לארץ-ישראל הקב"ה נותן בהם נשמה, שנאמר: 'נותן נשמה לעם עליה' [= על ארץ-ישראל]".
גלגול מחילות
הווי אומר: הצדיקים הקבורים בחוץ-לארץ יבואו לארץ דרך מחילות מיוחדות שייפתחו במקום קבורתם, וכאן – בארץ-ישראל – יקבלו רוח-חיים, נשמתם תחזור לגופם, והם יקומו לתחיית-עולם.
ובכל-זאת יעקב רצה להיקבר בארץ-ישראל דווקא, משום ש'גלגול' זה דרך ה'מחילות' גורם צער, ויעקב רצה לחסוך מעצמו את הצער הזה. כך מפרש ה'מתנות כהונה': "אותן מחילות עושה כאותן מערות, והן מתגלגלין כנוֹדוֹת [=חביות] הללו המתגלגלין – וזהו צער להם. ולפיכך ציווה יעקב לבניו שיישאוהו ממצרים".
בגמרא (כתובות קיא,א) יש מחלוקת בעניין תחיית המתים שבחוץ-לארץ. רבי אלעזר אומר: "מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר: 'ונתתי צבי בארץ חיים'; ארץ שצביוני בה – מתיה חיים; שאין צביוני בה – אין מתיה חיים". על כך מקשה עליו רבי אבא בר-ממל מהפסוק (ישעיה כו,יט) "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" שפירושו: "'יחיו מתיך' – מתים שבארץ-ישראל; 'נבלתי יקומון' – מתים שבחוץ-לארץ". לכן הוא סבור שגם מתי חוץ-לארץ יקומו לתחייה.
הגמרא ממשיכה לדון בשיטת רבי אלעזר: "ולרבי אלעזר, צדיקים שבחוץ-לארץ אינם חיים?! אמר רבי אילעא: על-ידי גלגול". והגמרא מקשה: "גלגול לצדיקים צער הוא!". משיב אביי: "מחילות נעשות להם בקרקע". רש"י מפרש שרבי עילאה, שדיבר על גלגול, התכוון לומר ש"מתגלגלים העצמות עד ארץ-ישראל וחיין שם". על כך הקשתה הגמרא שגלגול כזה גורם צער לצדיקים. השיב אביי ש"מחילות נעשה להם בקרקע ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ-ישראל ושם מבצבצין ויוצאים", ותהליך כזה אינו כרוך בצער.
ארץ קיימת לעולמים
הרבי מליובאוויטש דן באריכות בסוגיה זו (אגרות-קודש כרך ב עמ' עא) וקובע כי על-פי כללי הש"ס נראה שההלכה כרבי אלעזר ולא כרבי אבא בר-ממל, "כיוון שכמה אמוראים בסוגיה זו סבירא להו כרבי אלעזר או שקלו וטרו אליביה [=דנו בדבריו], שמע מינה שהלכה כמותו". ממסקנת הגמרא עולה שגם רבי אלעזר סבור כי הנקברים בחוץ-לארץ חיים, "אלא שצדיקים זוכים למחילות ואין להם צער גלגול לארץ-ישראל; מה-שאין-כן אותם שאינם צדיקים כל-כך. אבל כולם באים לארץ-ישראל – ואז נקראים מתים שבארץ-ישראל – ושם חיים".
למה באמת תהיה התחייה בארץ-ישראל דווקא? הזוהר (חלק א, דף קיד,א) מסביר: "נשבע הקב"ה לבנות ירושלים ושלא תיהרס לעולמים... לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים, כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
