התורה שניתנה לנו בהר-סיני מורכבת משני רבדים, נגלה ונסתר. נגלה - הוא פשט הדברים, המצוות, ההלכות וכו'; נסתר - זו הפנימיות האלוקית שבתורה, הסוד שבתורה.

בפרשת יתרו התורה מתארת את מעמד הר-סיני, שבו נתגלה הקב"ה לעם-ישראל ונתן לו את התורה. במעמד נשגב זה ניתנה לנו כל התורה כולה, הנגלה והנסתר. ובעצם, במעמד הר-סיני היה הנסתר גלוי לעין-כול, שהרי כל בני-ישראל ראו 'מעשי מרכבה', ואילו הנגלה היה נסתר, שכן עדיין לא פורטו כל ענייני המצוות וההלכות (בעשרת הדיברות יש תר"ך אותיות [620], כנגד תרי"ג המצוות ושבע מצוות דרבנן; אבל כל זה הוא רמז שחבוי בתוך האותיות, ואינו גלוי לעין-כול).

שתי טענות

יש מי שמסתפקים בלימוד הנגלה שבתורה ואינם רוצים ללמוד את פנימיות התורה, תורת החסידות. להצדקת שיטתם הם מציגים שתי טענות: א) אם לימוד הפנימיות אכן נחוץ, מדוע לא עסקו בכך קודם התגלות החסידות? שנים רבות הסתדרו בלא לימוד החסידות, ומכאן שאין זה הכרחי. ב) לימוד החסידות מביא עמו את תחושת התבטלות מציאותו של האדם, ואין רצונם לעסוק בדברים שגורמים שלילה של המציאות.

את התשובה לשתי השאלות הללו אפשר למצוא במקצוע הרפואה. הרמב"ם משווה בין מחלות הגוף למחלות הנפש, ועל-כן אפשר ללמוד מדרכי הריפוי של תחלואי הגוף על דרכי הריפוי של תחלואי הנפש.

גידול ותרופתו

מחלה, בדרך-כלל, עניינה שאיבר כלשהו בגוף האדם נפגע ונחלש, אבל בדורות האחרונים התפשטה מחלה שסיבתה הפוכה - היא נובעת מגידול שמתפתח בגוף, תוספת של בשר ורקמה. אלא שגידול זה גורם נזק חמור כל-כך לגוף, אף יותר ממחלות שנובעות מחיסרון באיבר כלשהו.

הדרך לטפל במחלה זו שונה מדרך הריפוי של מחלות אחרות. בדרך-כלל משתדלים לרפא ולחזק את האיבר שנפגע, וכאן נוקטים גישה הפוכה - שואפים להרוס ולהצמית את הגידול, ודווקא הרס זה מביא רפואה לאדם. שיטה רפואית זו הומצאה בדורות האחרונים דווקא, ומזמן לזמן היא משתכללת ומתפתחת.

'תרופה' נחוצה

זה משל למצב מקביל בחיי הנפש. בדורות האחרונים, ימי עקבתא דמשיחא, התפתחה מחלה חדשה, שעניינה - גידול. נוצרה תוספת של מציאות - גאווה וחוצפה, בלי שום היגיון וטעם (גם בעבר היו קיימות גאווה וישות עצמית, אך לא במידה כזאת).

הקב"ה הקדים תרופה ומכה ונתן לנו את תורת החסידות פנימיות התורה, שגורמת הרס של ה'גידול', ביטול תחושת המציאות והגאווה, אבל דווקא על-ידי כך באה רפואה לאדם. ומובן שאין מקום לטעון שבעבר לא נזקקו ל'תרופה' זו, שכן בעבר גם ה'מחלה' לא הייתה שכיחה, אולם כיום הכרח גמור הוא ללמוד את פנימיות התורה, כדי לתת כוח להתמודד עם הניסיונות של הזמן ולחזק את החיים הרוחניים של עם-ישראל.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 149)