מטרת העבודה בזמן הזה לרומם ולזכך את העולם, כדי שיוכל להיכנס לתקופת הגאולה האמיתית והשלמה. כשיש צורך להרים דבר-מה לדרגה גבוהה יותר, אפשר לעשות זאת בשתי דרכים: האחת, שהעליון ימשוך אותו ויעלהו אליו; השנייה, שהתחתון עצמו, בכוחותיו-שלו, יעלה ויתרומם.
לכל אחת משתי הדרכים הללו יתרון מיוחד: בדרך הראשונה, העלייה גדולה ועצומה. הואיל ועלייתו של התחתון נעשית בכוחו של העליון, הוא יכול בבת-אחת לזנק מהנקודה הנמוכה ביותר אל הנקודה העליונה ביותר. בדרך השנייה העלייה איטית וקשה הרבה יותר, מכיוון שהתחתון צריך לעלות בכוחותיו-שלו. אך כאשר התחתון עולה בכוחות עצמו זו עלייה אמיתית ופנימית יותר, והוא-עצמו מתעלה; ואילו כאשר העלייה נעשית בכוחו של העליון – אין היא משנה בהכרח את מהותו של התחתון, שהרי בעצם הוא נשאר במקומו, אלא שמישהו תפס אותו והעלה אותו למעלה.
הסרת ההסתר
שתי הדרכים האלה מיוצגות על-ידי אברהם ויצחק. אברהם עסק בגילוי אור אלוקי עליון בעולם – "וייטע אשל בבאר-שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". הוא פנה אף "לערביים שמשתחווים לאבק רגליהם" וגילה להם על דבר מציאותו של בורא-העולם, עד שגם הם התפעלו ונמשכו אחריו. זו הייתה כל עבודתו בימי חייו – להביא לעולם אור אלוקי עליון, מלמעלה. הדבר גם תואם את מידתו העיקרית – מידת החסד – שעניינה נתינה, גילוי, שפע.
שונה הייתה מידתו של יצחק. אם על אברהם נאמר "אברהם אוהבי", הרי על יצחק נאמר "ופחד יצחק". מידתו הייתה הגבורה, שעניינה – ההתגברות מלמטה, עלייתו של התחתון. עבודתו הרוחנית התמקדה בהעלאתו של העולם התחתון, לא על-ידי שפע של גילוי אור אלוקי מלמעלה, אלא על-ידי זיכוך העולם וחשיפת הקדושה שקיימת בו-עצמו.
פעולתו זו מוצאת את ביטויה בסיפור חפירת הבארות על-ידי יצחק. יצחק עשה בחייו דברים רבים, ועליהם אין התורה מספרת לנו; היא מספרת על חפירת הבארות דווקא. חפירת באר משמעותה – שבאים למקום צחיח ויבש, ואין מביאים מים ממקום אחר, אלא מסירים את כל המחיצות ואת כל השכבות המסתירות, ומגלים את המים שקיימים במקום זה עצמו. על-ידי חפירת הבאר מגלים שבתוך היובש והשממה טמונים מים חיים, וצריך רק לגלותם ולהוציאם. הדבר מסמל את קו-העבודה של מידת הגבורה – העלאתו של התחתון עצמו.
זו הייתה פעולתו של יצחק אבינו – לגלות את הקדושה האלוקית החבויה בעולם הגשמי עצמו. לאחר שאברהם האיר את העולם באור אלוקי מלמעלה, הגיע השלב שבו העולם צריך להתעלות ולהזדכך מלמטה, מתוכו-עצמו. יצחק נאבק בהסתר שמכסה על האמת האלוקית. הוא גם נלחם בכוחות הרע שניסו לסתום את הבארות שחפר – שניסו לחזור ולכסות על האמת האלוקית שגילה יצחק.
"אתה אבינו"
חלוקה זו מקבילה לזמן הבית ולזמן הגלות. בזמן הבית האיר אור אלוקי בעולם, על-ידי בית-המקדש. ההתעלות באה על-ידי אור הקדושה, והוא רומם את העולם למדרגה עליונה יותר. אולם, כאמור, אין זו העלייה השלמה. זו מטרת הגלות – הקב"ה שיגר אותנו לעולם שבו האור האלוקי אינו מאיר, ואנו נדרשים לגלות בעצמנו את הקדושה החבויה בתוך העולם עצמו.
לכן בזמן הגאולה תשלוט מידתו של יצחק אבינו, ועל כך הגמרא אומרת (שבת פט,ב) שלעתיד-לבוא ייאמר ליצחק "כי אתה אבינו" – כלומר, מידתו תהיה אז המידה העיקרית והשלטת. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
