על יום-הכיפורים נאמר בתורה (ויקרא טז,לד) "חוקת עולם": "והיתה זאת לכם לחוקת עולם, לכפר על בני-ישראל מכל חטאתם, אחת בשנה". חז"ל (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד) למדו מהפסוק הזה שיום-הכיפורים יישאר גם לעתיד לבוא: "כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם. אמר רבי אלעזר: אף יום-הכיפורים לא ייבטל לעולם, שנאמר והייתה זאת לכם לחוקת עולם".
המפרשים דנים בפירוש הדברים, מה הכוונה ב'ביטול' המועדים לעתיד לבוא ומה המיוחד בפורים וביום-הכיפורים שיישארו תמידיים. הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתכא) מסביר: "אלו המדרשים וכיוצא בהם מדברים לימות המשיח, שתרבה הטובה והשמחה והמנוחה והתענוג, עד שיהיו כל הימים שווים אצל בני-אדם כאילו נתבטלו המועדים, שאין הפרש בין חול למועד, ולא שתתבטל המצווה חס ושלום". לדבריו, הטעם הזה יביא לידי אובדן השמחה היתרה של המועדים, אבל לא יבטל את ייחודו של יום-הכיפורים, "לפי שאין השמחה מבטלת עינוי. דאדרבה, כל מה שיהיה אדם בשמחה ותענוג, מרגיש בעינוי יותר".
"כמו התחייה"
המהר"ל מפראג מסביר בדרכו שלו את המיוחד ביום-הכיפורים, ואת הקשר המיוחד שלו לתקופת הגאולה ותחיית המתים (תפארת ישראל פרק נג): "כי עניין אלו המועדים הם כמו התחייה, שאחר שהגיעו למיתה יחזרו לחיים כבראשונה. וכן יום-כיפורים שהאדם אשר הוא חוטא ונגזר עליו המיתה – יחזור לו החיים... (וזה) אי-אפשר רק על-ידי עולם העליון".
עוד הוא מוסיף "כי ביום-הכיפורים מקריבים שני שעירים... היה נוטל הקב"ה עוונות ישראל ונותן אותם על עשיו, שנאמר: 'ונשא השעיר עליו את כל עוונותם', ואין שעיר אלא עשיו שנאמר 'הן עשו אחי איש שעיר'. הרי מדרגת יום-הכיפורים שהוא יתברך היה נותן עונש של יעקב על עש'ו. וכן היא מדרגת פורים, מה שהיה רוצה המן, שהוא מזרע עשיו, לעשות למרדכי, שהוא מזרע יעקב, שהיה חפץ לאבדו – נטל הקב"ה ונתן על זרע עשיו הוא המן, ונאבד... ולפיכך אמרו כי פורים ויום-הכיפורים לא יעברו ולא יהיו בטלים, כי אלו שניים הם ביטול כוח עשיו שבא לעולם, ומאחר כי מדרגתם מעולם העליון – אין ביטול להם אף לזמן התחייה".
מעינוי לעונג
יום-הכיפורים אכן יישאר לעתיד לבוא, אבל ייתכן שיציינו אותו בדרך של עונג דווקא. כך מבואר בתיקוני-זוהר (תיקון כא נז,ב): "פורים אתקריאת על שם יום-הכיפורים, דעתידין לאתענגא ביה ולשנויי ליה מעינוי לעונג" [=פורים נקרא על שם יום-הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנות אותו מעינוי לעונג].
וכבר מצאנו פעם אחת שבה לא התענו ביום-הכיפורים – בעת שמחת חנוכת בית ראשון (מועד קטן ט,א): "אותה שנה לא עשו ישראל את יום-הכיפורים, והיו דואגים... יצתה בת-קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא".
רבי צדוק מלובלין כותב ('פרי צדיק' חלק ה, מוצאי יום-הכיפורים פרק ב) שאין הכוונה שלעתיד לבוא לא יתענו, אלא יתבטל רק העינוי של נעילת הסנדל: "באמת, למה אכלו ביום-הכיפורים, וכי שכחו חס ושלום כל ישראל קדושת יום-הכיפורים? אך באמת... נראה שלעתיד יתבטל עינוי נעילת הסנדל. ואז יהיה רק מצוות עינוי התענית מאכילה ושתייה, שהתורה לא תשתנה חס ושלום. ואף אחר התיקון יהיה נצרך התענית, לכפר על העבר... ואז סברו שכבר הגיע זמן התיקון ויהיה שלמה משיח, ולכן סברו שאין צריך תענית, וסברו שאין עוד מקום לתענית יום-הכיפורים. אך אחר-כך הרגישו שעל-כל-פנים נצרך התענית, לכפר העבר". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
