נושאים נוספים
	התקשרות 843 - כל המדורים ברצף
	הלימוד מהיותו של יונה הנביא מעולי הרגלים
	עבודת יום-הכיפורים – בבית-המקדש
	התנא האלוקי רבי עקיבא
	יום-הכיפורים
	היום הקדוש במחיצת רבותינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

מה מוסיפה עובדת היותו מעולי הרגלים לזה ששאב רוח-הקודש בשמחת בית-השואבה? * עלייה לרגל קשורה עם הליכה ברגליים כפשוטה * כאשר עבודתו של יהודי היא באופן של "רגל" וקבלת עול, ללכת למקום שנדרש בלי עירוב הרגשתו האישית, ראוי הוא לראות אלוקות * שיאה של התמסרות זו – בעת אמירת "שמע ישראל" בסיומו של יום הכיפורים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהמשך למדובר . . יש לבאר דיוק נוסף בדברי הירושלמי¹, שאינו מסתפק באמרו שיונה בן אמיתי שאב רוח הקודש משמחת בית השואבה, אלא מקדים לזה "יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה":

לכאורה אינו מובן כלל – למאי נפקא-מינה? הרי כוונת הירושלמי היא לספר ש"למה נקרא שמה בית שואבה שמשם שואבים רוח הקודש", ומשם שאב יונה בן אמיתי את נבואתו, ולמאי נפקא-מינה אם היה "מעולי רגלים" או לא?

ובפרט שהדבר מובן בפשטות – מכיוון שיונה בן אמיתי השתתף בשמחת בית השואבה, שהשאיבה היתה במעיין השילוח – מסתמא עלה גם "לראות את פני ה'"² בבית-המקדש!

ובהכרח לומר, שעניין העלייה לרגל ("מעולי רגלים היה") הוא הקדמה לעניין "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה", "שמשם שואבים רוח הקודש", כדלקמן.

ב. ביאור עניין העלייה לרגל – בעבודת האדם:

קריאת הימים-טובים בשם "רגלים" – "שלש רגלים תחוג גו'"³ – היא מפני שהעלייה "לראות את פני ה'" צריכה להיות ברגל דווקא.

ואין זה "מליצה" בלבד, שהליכה סתם היא ברגל, אלא זהו עניין הנוגע להלכה – כדאיתא במשנה⁴ "איזהו קטן (שפטור מראייה) . . כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, שנאמר שלש רגלים", "הראוי לעלות ברגליו חייב הכתוב", וכן בגמרא – "חיגר ברגלו אחת פטור מן הראייה שנאמר רגלים"⁵, "רגלים פרט לחיגר"⁶.

והיינו, שרק מי שיכול לעלות לרגל ברגליו – יש לו שייכות לעניין העלייה לרגל, אבל מי שאינו יכול לעלות ברגליו – אף שביכולתו ללכת באופנים אחרים – אין לו שייכות לזה, כיון שעניין "לראות את פני ה'", "כדרך שבא לראות כך בא ליראות"⁷, קשור עם רגליים בריאות דווקא.

ג. וביאור העניין:

עניין ה"רגל" באדם – אין זה אבר הנותן הבנה באדם, ואפילו לא אבר הנותן הרגש באדם (עניין השייך ללב), ואפילו לא אבר המעכל את המזון ומבררו, להבחין (על כל פנים על-פי טבע) מהו פסולת ומהו אוכל וטוב; הרגל – אינו אלא אבר שמוליך את האדם ממקום למקום, ומצד עצמו אין בו שום רצונות ועניינים כלל, והוא רק ממלא את הפקודה שמקבל מהמוח והלב, שהם ה"שליטין"⁸ באדם.

ועל-פי זה יובן עניין ה"רגל" באיברי הנשמה – שהרי איברי הגוף מכוונים כנגד איברי הנשמה, שגם בה ישנם רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וכל איבר שבנשמה מתלבש באיבר המתאים שבגוף⁹ – שהוא עניין העבודה שאינה על-פי שכל והבנה, וגם אינה על-פי הרגש (אפילו הרגש הטבעי), אלא עבודה של קבלת-עול בלבד, ללא עריבות ותענוג ("געשמאַק") כלל:

כיון שקיבל "פקודה" ללכת למקום פלוני, לצאת מהמעמד ומצב שנמצא בו עתה, ולילך למקום אחר – אזי עבודתו היא עבודה של "רגל", שמוליכו ממקום שהיה בו עד עתה, "אסורה מכאן", כדי "להתקרב לשם"¹⁰.

ועבודה זו היא מצד קבלת-עול – שאין לו בזה לא תענוג בשכל, לא הרגש הלב, ואפילו לא רגש טבעי, ואדרבה – זהו אצלו עניין של "עול", דהיינו דבר כבד, שעשייתו היא רק מפני ציווי הקב"ה – על-ידי עצם הנשמה שלו, הנקראת ה"ראש" שבנשמה.

וכאשר יש אצלו אופן העבודה של עלייה לרגל, אזי יכול להיות שבהיותו נברא יהיה אצלו עניין "לראות את פני הוי'" – לא רק "ליראות", דהיינו שהקב"ה יראה אותו, אלא גם "לִרְאות", שהוא יראה את הקב"ה.

ובאופן של "כדרך שבא לראות כך בא ליראות": כשם שהקב"ה רואה אותו (לא רק בחיצוניותו, אלא) לאמיתתו ולפנימיותו, בכל הפרטים ופרטי-פרטים, ככל שיהיו מוסתרים ונעלמים – כך הוא בעניין "בא לִרְאות" (שהוא רואה אלקות), שראייתו היא לא רק באור הממלא כל עלמין שהוא בגלוי, אלא הוא עומד בהתאחדות ובהתקשרות עם פנימיות אלקות¹¹.

ד. וזוהי בקשתו של כל אחד ואחד מישראל, החל מראש-חודש אלול¹² – "את פניך הוי' אבקש"¹³, דהיינו שמבקשים (לא סתם גילוי אלקות, אלא) הארת פנים, פנימיות אלקות.

וממשיכים בבקשה זו במשך כל חודש אלול, ראש-השנה, עשרת ימי-תשובה ויום-הכיפורים, ועד שבסיומו של יום הכיפורים אכן פועלים עניין זה – באמירת "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד"¹⁴, שעניינה (כפי המובא בסידורים) לא רק מסירות-נפש בכוח, כמו בקריאת שמע של כל השנה כולה, אלא מסירות-נפש בפועל – שזוהי תכלית העלייה שיכולה להיות בנברא.

אלא שביום הכיפורים עניין זה הוא בתנועה של עלייה, על דרך עניין קריאת שמע; והרי צריך להיות קריאת שמע ותפילין יחד, היינו שתהיה גם ההמשכה מלמעלה למטה – הנה על זה באה עבודת חג הסוכות, כמו שכתוב¹⁵ "בכסה ליום חגנו", שהעניינים ש"בכסה", "חג שהחודש מתכסה בו . . זה ראש השנה"¹⁶, מתחילה המשכתם למטה בגלוי "ליום חגנו", בחג הסוכות¹⁷,

ועד שבסוף חג הסוכות, בשמיני-עצרת, פועלים את אותו עניין שפעלו בסיומו של יום הכפורים¹⁸ באמירת "הוי' אלקינו הוי' אחד" –

כמאמר רז"ל¹⁹ שבשבעת ימי הסוכות היו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות, מה שאין כן בשמיני עצרת הקריבו רק "פר אחד איל אחד"²⁰, "כנגד אומה יחידה", שאין שם אלא הקב"ה וישראל בלבד, וכמו שכתוב²¹ "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך",

– וזהו שגם קרבן יום הכיפורים הוא "פר בן בקר אחד איל אחד"²², כיון שאותו "פר אחד איל אחד" שביום הכיפורים הוא בתנועה של עלייה, נמשך אחר כך בגלוי ב"פר אחד איל אחד" של שמיני עצרת –

והיינו, שבכל מקום ובכל זמן שבו נמצא יהודי, נמצא הקב"ה עמו בגלוי, ובמילא הרי הוא "כל יכול" לפעול כל מה שברצונו, כיון שאינו עושה אלא את רצונו של הקב"ה, ונגד הקב"ה אין שום דבר יכול לעמוד,

ובמילא זוכה גם למילוי כל צרכיו, הן הרוחניים והן הגשמיים – בדוגמת מה שכתב הרמב"ם (בהלכות תשובה²³ ובסוף הלכות מלכים) ש"נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה", "כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל",

ומעין עניין זה – פועל הוא בכל מקום ובכל תקופה שבה נמצא, על-ידי העבודה של "עלייה לרגל", היינו, שישנם "רגליים בריאות", עבודה בריאה של קבלת-עול,

ואז עולה לרגל ושואב רוח-הקודש בעת ניסוך המים, ועל-ידי זה יודע הוא "שאין יכולין לברוח מאת פני הקב"ה", וכן "יש בו כוח התשובה" (כנ"ל..) – שבכוחו לשנות את כל סביבתו, ועל-ידי זה את כל העולם כולו (שהרי "כל העולם חציו זכאי וחציו חייב . . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות"²⁴), שיהיה "הוי' אחד ושמו אחד"²⁵ בכל העולם כולו.

(מהתוועדות ליל ג' חול-המועד תשט"ז. תורת מנחם כרך טו, עמ' 91-94)

________________________

1)    סוכה פ"ה ה"א. הובא בתוס' סוכה נ, רע"ב.

2)    תשא לד, כד. וילך לא, יא.

3)    משפטים כג, יד.

4)    ריש חגיגה ופרש"י.

5)    שם ג, א.

6)    שם ד, סע"א.

7)    שם ב, א. וש"נ.

8)    זח"ב קנג, א.

9)    ראה תניא פנ"א.

10)  פרש"י שמות ג, ג.

11)  ראה אוה"ת ס"פ וירא (קג, ב ואילך).

12)  סידור אדה"ז. וראה בארוכה שער הכולל פי"א סכ"ח. וש"נ.

13)  תהלים כז, ח. וראה לקו"ת האזינו עד, א. דרושי סוכות פב, ב. דרושי שמע"צ פז, א. ובכ"מ.

14)  ואתחנן ו, ד.

15)  תהלים פא, ד.

16)  ר"ה ח, סע"א ואילך. וש"נ.

17)  ראה סד"ה ולקחתם לכם תרצ"ו – י"ל בקונטרס חודש תשרי שנה זו (ונדפס בסה"מ קונטרסים ח"ג ע' קפח, ולאח"ז בסה"מ תרצ"ו ע' 39. וש"נ).

18)  ראה גם ד"ה ביום השמע"צ תרצ"ו – י"ל בקונטרס הנ"ל (ונדפס שם ע' קצ, ולאח"ז שם ע' 42).

19)  סוכה נה, ב. במדב"ר פכ"א, כד. ועוד.

20)  פינחס כט, לו.

21)  משלי ה, יז.

22)  פינחס שם, ח.

23)  ספ"ט.

24)  קידושין מ, רע"ב (בשינוי לשון – ע"פ פרש"י שם ד"ה לפי). רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד.

25)  זכרי' יד, ט.