נושאים נוספים
	התקשרות 841 - כל המדורים ברצף
	אין לנו עסק אלא עם הקב"ה בעצמו
	כלו כל הקיצין
	לקראת ראש-השנה
	פרשת ניצבים וילך
	הלכות ומנהגי חב"ד

כ"ה באלול נותן כוח לאדם לגרום להמשכה על-ידי עבודתו * מאז בריאת האדם כל המשכה, ואף זו שאין לעבודת האדם ערך אליה, מוכרחת להימשך על-ידי עבודה, והכלי לכך היא השמחה * מדוע בוחרים ישראל לבקש דווקא בתורת צדקה, אף שכבני מלכים מגיע להם משורת הדין? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ואמר מאמר ד"ה להבין מה שאומרים בר"ה זה היום תחלת מעשיך.

ב. אף-על-פי¹ שמבואר בחסידות (כמדובר לעיל במאמר) ש"זה היום תחלת מעשיך" קאי על ראש השנה, ולא על כ"ה באלול, מכל מקום, יש גם בכ"ה באלול איזה עניין של "תחלת מעשיך".

והעניין בזה:

מבואר² בעניין "והימים האלה נזכרים ונעשים"³, שבכל שנה ושנה חוזרים ומתעוררים אותם העניינים שהיו ביום זה בפעם הראשונה, וכידוע הראייה לזה מנגלה שבתורה ש"בודקין את היין כו' ובהוצאת סמדר"⁴ – ולכן, בכל שנה בחג הפסח מאיר עניין יציאת מצרים, ובחג השבועות מאיר עניין מתן-תורה, וכיוצא בזה בשאר העניינים⁵.

ומזה מובן גם בנוגע לכ"ה באלול שבו נברא העולם⁶ – שבכל שנה ושנה חוזר ומתעורר ביום זה כללות עניין ההתהוות, "תחלת מעשיך".

ואף שראש השנה נקרא "תחלת מעשיך", להיותו יום ברוא אדם הראשון שהוא עיקר הבריאה, מכל מקום, בהכרח לומר שגם בכ"ה באלול ישנו עניין "תחלת מעשיך".

וזהו מה שכתב הר"ן⁷ "הא דאמרינן . . זה היום תחלת מעשיך . . על יצירת אדם קאמרינן", "שבו נגמר העולם", "אבל בכ"ה באלול תחלת בריאת העולם הוא". ומסיים: "ולכך נהגו בברצלונה וגלילותיה להשכים באשמורות הבוקר בכ"ה באלול".

וגם בתורת החסידות – הנה אף-על-פי שעל-פי רוב מבואר עניין "תחלת מעשיך" בנוגע לראש השנה, ואילו בנוגע לכ"ה אלול לא ניכר שגם עתה יש בו איזה עניין, מכל מקום, במקום אחד בחסידות מצאתי בפירוש שגם כ"ה באלול הוא עניין מיוחד כו'.

ג. ויש לומר ביאור העניין:

מהתירוצים שנתבארו בתורת החסידות על השאלה מדוע נקבע ר"ה ביום א' תשרי, יום ו' למעשה בראשית, ולא בכ"ה באלול, יום הראשון של הבריאה – לפי שתחילת ההתהוות היתה מצד כי חפץ חסד הוא⁸, ועכשיו באתערותא דלתתא תליא מילתא, והיינו, שעל-ידי זה שבני-ישראל מבקשים "מלוך על העולם כולו בכבודך", נעשה הקב"ה "מלך על כל הארץ" (לאחרי ועל-ידי זה שנעשה מלך על עמו ישראל), ולכן קבעו ראש-השנה ביום ברוא האדם, כי המשכת עניני ראש השנה עכשיו היא על-ידי עבודת האדם דווקא⁹.

אמנם, כדי שתוכל להיות עבודת האדם באופן של אתערותא דלתתא, ואשר האתערותא דלתתא תמשיך את האתערותא דלעילא – יש צורך בנתינת כוח מלמעלה בדרך אתערותא דלעילא.

ואתערותא דלעילא זו נמשכת (לא בראש השנה, יום ברוא אדם הראשון, שאז היה כבר עניין העבודה, על-ידי זה שאדם הראשון אמר לכל הנבראים "בואו נשתחוה ונכרעה גו'"¹⁰, אלא) בכ"ה באלול, שאז היתה התחלת הבריאה מצד "כי חפץ חסד הוא".

ולאידך גיסא, אף-על-פי שענינו של כ"ה באלול הוא אתערותא דלעילא מצד עצמה, מכל מקום, יש בו גם עניין של עבודה, כאמור, שנהגו בכמה מקומות "להשכים באשמורות הבוקר בכ"ה באלול" – כי, אחרי בריאת האדם הוקבע אשר כל העניינים, גם אותם הבאים בדרך אתערותא דלעילא, נמשכים על-ידי עבודה, אלא שהעבודה היא להיות כלי לקבלת ההמשכה שמלמעלה.

והיינו, שכדי שהאתערותא דלעילא תומשך למטה בפנימיות להיות נתינת כוח לעבודת ראש השנה – צריך להיות איזה עניין של הכנה וכלי שעל-ידו יוכל האדם לקבל את האתערותא דלעילא בפנימיותו.

ואף שההכנה אין לה ערך כלל לגבי הגילוי שנמשך מלמעלה מצד כי חפץ חסד הוא [כידוע¹¹ החילוק שבין אתערותא דלעילא שנמשכת על-ידי אתערותא דלתתא לאתערותא דלעילא שמצד עצמה, שהאתערותא דלעילא שנמשכת על-ידי אתערותא דלתתא היא בערך העולמות, מה שאין כן האתערותא דלעילא שמצד עצמה היא שלא בערך כלל], מכל מקום, יש צורך בעניין של עבודה, ועל זה אמרו חז"ל¹² "אדם רוצה בקב שלו כו'", והיינו, שעל-ידי זה באה ההמשכה מלמעלה בפנימיות.

ד. והנה, כיון שכל עניין של גילוי הוא על-ידי שמחה דווקא, שעניינה גילוי – הרי מובן שכדי לקבל המשכה נעלית ביותר שאינה בערך המטה כלל, צריכה להיות העבודה בשמחה דווקא.

– פעם¹³ הלכו חסידים לאמירת "זכור ברית" כשהם מתנודדים ("מ'האָט זיך געשאָקלט")... כיון שהתוועדו במשך כל הלילה! וכפי הנראה, היתה השנה ההיא שנה שמחה.

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) כיון שנשארו ימים אחדים עד ראש השנה, יש עדיין מספיק זמן להתעורר בשמחה, ושתהיה העבודה בשמחה, ובאופן כזה (מתוך שמחה) נדלג ("זאָל מען אַריינטאַנצן") לשנה החדשה, וייתן השם יתברך שתהיה שנה שמחה ומלאה חיות ("אַ פריילעכער און אַ לעבעדיקער יאָר").

[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ניגון שמח].

* * *

ה. [. .] בסליחות¹⁴ אומרים "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים"¹⁵, היינו, שהקב"ה הוא הצודק ("ביי דעם אויבערשטן איז גערעכטיקייט"), כמו שכתוב¹⁶ "צדיק ה' בכל דרכיו", ואילו אנו – מצד העניינים הבלתי-רצויים שנעשו במשך השנה – צריכים להתבייש.

אמנם, לפי פירוש זה שהקב"ה הוא הצודק, הוה ליה למימר "לך ה' הצדק", ולמה נאמר הלשון "צדקה", שיש בזה גם הפירוש דנתינת צדקה לעני?

ויובן בהקדם ביאור החילוק שבין צדק לצדקה:

צדק פירושו – שנותנים לו בשכרו, שזוהי הנהגה צודקת. אבל צדקה פירושה – שנותנים לו מתנת חנם, והיינו, שלא זו בלבד שלא מגיע לו תשלום על-פי דין, אלא גם בדרך מתנה לא מגיע לו, שהרי גם במתנה "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא"¹⁷, ומה שמשפיעים לו הרי זה רק עניין של צדקה, מתנת חנם.

וזהו שאומרים "לך ה' הצדקה", שיש בזה ב' פירושים – כי גם כאן המכוון הוא ב' עניינים: הקב"ה הוא הצודק בכל דרכיו ולנו בושת הפנים, ואז מרגישים שמצד צדק אין לתבוע, כי אם לבקש צדקה, כמו שאומרים בסליחות הלשון "פנים אין לנו פניך לחלות, צדקה לך לבד נבקש".

ו. באמת יכולים לתבוע על-פי דין, שהרי "כל ישראל בני מלכים הם"¹⁸, ובן מלך, מצד זה שאינו רגיל במלאכה, וגם מצד מעלתו שהוא בן מלך – כל דבר שעושה, אפילו דבר קטן ביותר ("גאָר אַ קלייניקייט"), הרי זה רבותא גדולה, עבודה קשה, ומגיע לו תשלום גדול.

אבל, מצד זה היתה ההמשכה ממקום נמוך – מבחינת האור השייך לעולמות, ששם מגעת אתערותא דלתתא, שזהו אור מוגבל. והרי אנו רוצים דרגא נעלית יותר.

– אדמו"ר הזקן אמר¹⁹: מי לי בשמים ועמך לא חפצתי²⁰, אינני רוצה מאומה, אינני רוצה את הגן-עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך כו', רוצה אני אותך בעצמך ("איך וויל זע גאָר ניסט, איך וויל ניט דיין גן עדן, איך וויל ניט דיין עולם הבא כו', איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין").

ואף-על-פי שזוהי מדריגה גבוהה ביותר, מכל מקום, כיון שאנו תלמידיו של אדמו"ר הזקן, ומקושרים ההולכים בעקבותיו, ולכל הפחות תושבי המקום שבו הוא (אדמו"ר הזקן) מרא דאתרא – מוטל עלינו החוב והזכות להתנהג, בנוגע לפועל על כל פנים, בהנהגות שהורה לנו²¹, ובכלל זה גם בהנהגה ד"מי לי בשמים כו'"²².

והתנועה של "מי לי בשמים כו'" בנוגע לפועל היא – לצאת ממציאותו ("אַרויסגיין פון זיך"), לצאת מכל הגבלותיו, ולעשות את רצונו של הקב"ה.

וכיון ששם הרי זה בלי גבול – אזי גם ההמשכה כפי שבאה למטה היא ללא צמצומים והגבלות.

ולכן אומרים אנו "צדקה לך לבד נבקש" – לא בגלל שאי אפשר לתבוע, אלא בגלל שאין אנו רוצים להתעסק עם אף אחד ("מיר ווילן ניט האָבן צו טאָן מיט קיינעם"); אנו רוצים "לך ה'", "את פניך ה' אבקש"²³.

והכלי ל"לך הוי'", הכלי למצוא "פניך ה'" – אינו טענות ("אויס'טענה'ן זיך") מצד חשבונות, שהרי "אם צדקת מה תתן לו"²⁴; הכלי הוא – "ולנו בושת הפנים". ביטול והעדר הישות – הוא הכלי לגעת ("צו אָנרירן") בעצמות ולהמשיך משם, אשר, כל ההמשכות משם הם – צדקה.

ומבלי הבט על כך שזהו מקום שמעשה התחתונים אינו נוגע שם, בכוחם של בני-ישראל (כוח שניתן להם מלמעלה) לפעול את עניין "בקשתם משם" – "ומצאת"²⁵, לתבוע שיתנו להם צדקה, ובטוחים הם שיפעלו זאת²⁶, שלכן לובשים לבנים וכו'²⁷, ובטוחים שהקב"ה ימלא משאלות לבנו לטובה בבני חיי ומזוני רויחי לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

(מהתוועדות ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול ה'תשי"ג. תורת מנחם כרך ט עמ' 184-189)

_____________________________

1)    תוכן שיחה זו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר, ונדפס בקיצור בהוספות ללקו"ש ח"ד ע' 4-1353.

2)    ראה ס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט (ע"פ מש"כ הרמ"ז בס' תיקון שובבים). שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה.

3)    אסתר ט, כח.

4)    משנה ספ"ג דגיטין.

5)    ראה סה"מ תש"ד ס"ע 13. ועוד.

6)    ויק"ר רפכ"ט. ועוד.

7)    ר"ה טז, א.

8)    מיכה ז, יח.

9)    ראה גם לקו"ת נצבים מז, ב.

10)  תהלים צה, ו. זהר ח"א רכא, ב. ח"ג קז, ב. תקו"ז תנ"ו (צ, ב). וראה פרקי דר"א פי"א.

11)  ראה לקו"ת שה"ש כג, ד ואילך. ובכ"מ.

12)  ב"מ לח, א.

13)  ראה גם "רשימות" חוברת קיב ע' 8. תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ריש ע' 327.

14)  מכאן ועד סוף השיחה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש) ונדפס בלקו"ש ח"ב ע' 396 ואילך. במהדורה זו ניתוספו כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה, וגם כמה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

15)  דניאל ט, ז.

16)  תהלים קמה, יז.

17)  ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.

18)  שבת סז, א. וש"נ.

19)  סהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה פ"מ (דרמ"צ קלח, סע"א). – נעתק ב"היום יום" חי כסלו.

20)  תהלים עג, כה.

21)  כאשר חסיד הולך ברחוב צריך הוא לחשוב חסידות, ועי"ז פועל הוא על כל העוברים ושבים. ובמכ"ש וק"ו מהמדה דהיפך הטוב, שהענין דהיפך הטהרה נפעל לא רק ע"י נגיעה, אלא גם כאשר נמצאים עם הדבר שאינו טהור תחת קורת גג אחת, ומרובה מדה טובה כו' (ראה יומא עו, א. וש"נ) – שכאשר נמצאים בד' אמותיו של חסיד, נעשים מושפעים ממנו, ובמילא, צריך כל אחד להשפיע על הסביבה (מהנחה בלתי מוגה).

22)  ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ע' 13. וש"נ.

23)  תהלים כז, ח.

24)  איוב לה, ז.

25)  ואתחנן ד, כט.

26)  ראה תניא אגה"ת פי"א.

27)  ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג.