חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:50 זריחה: 5:43 ט"ז בתמוז התש"פ, 8/7/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ספרו בגויים
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1234 - כל המדורים ברצף
להתמקד באור ולא בחושך
יש חדש
כשהחושך עצמו מאיר
השגחה פרטית
משחיז בדמעות
ספרו בגויים
התשובה לשאלה 'מתי יבוא'
מעלת היהודי הפשוט
הרב שריד בנתיבות החסידות
תקיעות של אלול

אש פרצה ביערות שליד העיר הומיל ברוסיה הלבנה. הלהבות התפשטו במהירות. פחד גדול נפל על התושבים בראותם כי הרוח נושבת בחוזקה לכיוון העיר. עוד מעט תגיע האש אל הבתים וכל העיר תהיה בסכנה.

אלה היו ימיה הראשונים של חסידות חב"ד, שיָסד רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך. מעת לעת נהג לבקר במחוזות חסידיו. גם קהילת החסידים בהומיל הזמינה את הרבי, והוא נענה וקבע את מועד ביקורו ליום מסויים.

כשהגיע היום המיוחל יצאו בני הקהילה, נערים וזקנים, לקבל את פני הרבי, אולם למרבה האכזבה הוא לא בא. למחרת יצאו התושבים שוב אל שער העיר, בתקווה שאולי היום יבוא, אך לשווא. ביום השלישי נודע פתאום כי הרבי בא לעיר בחשאי. שמחת החסידים הייתה גדולה, ובבית שבו השתכן הייתה תכונה ערה של נכנסים ויוצאים.

זה היה בדיוק אותו יום שבו פרצה השרֵפה. כל הניסיונות לכבותה עלו בתוהו. מאות פועלים ומשרתיו של הגרף, מושל העיר, התגייסו למלאכת הכיבוי. הם נשאו חביות ודליי מים וניסו לבלום את האש המתקרבת, אך כל מאמציהם לא צלחו.

תושבי הומיל דחקו בחסידים להעתיר לפני הרבי על הסכנה הגדולה. החסידים דיווחו לאדמו"ר הזקן על האש. הרבי קם, יצא מן הבית, עמד ברחוב והביט לעבר האש. באותו רגע אירע דבר פלא. הרוח העזה, שנשבה עד כה לעבר העיר, שינתה בבת-אחת את כיוונה. לא עבר זמן רב והכבאים השתלטו על האש, עד שכבתה לגמרי.

המופת הגלוי היה לשיחת היום והגיע לאוזני הגרף. האיש התפעל מאוד ואמר למשרתיו כי הוא מעוניין לפגוש את הרב שחולל את הנס. "אִמרו לו", אמר למשרתיו, "כי רוצה אני לראותו. הוא מוזמן לבוא אליי, ואם רצונו שאבוא אליו – מוכן אני לכך".

משרתי האדון חזרו ובפיהם התשובה כי הצדיק מוכן לקבל את הגרף. מיד עלה הגרף אל מרכבתו ההדורה ויצא אל הבית שבו השתכן אדמו"ר הזקן. הרבי יצא אל פתח הבית ובירך את הגרף לשלום.

התרגשות עזה נראתה על פני האיש. בקושי הצליח להוציא מילה מפיו. לבסוף שאל: "העודך חי?!". חיוך קל עלה על שפתותיו של הרבי, והוא ענה: "טועה אתה בי. אני תלמיד-תלמידו של מי שאתה מתכוון אליו". פגישתם הסתיימה. הגרף, שנראה קורן מאושר, הודה לרבי על הפגישה.

החסידים והצופים בפגישה היו סקרנים לפשר הדבר. כמה מהם אזרו עוז ופנו אל הגרף בבקשה להסביר להם את הדברים. הגרף היה עתה נינוח. הוא התיישב בכורסה מרוּוחת והחל לספר:

את הסיפור שמעתי מאבי. בזמנו היה מפקד גדוד, ונאלץ לצאת עם גדודו למרחקים. הגדוד קבע את משכנו סמוך לעיירה מז'יבוז'. זו הייתה תקופת מלחמה. הדואר לא פעל, והקשר היחיד התנהל על-ידי שליחים. בגלל המצב הזה לא קיבל אבי כל ידיעה מאשתו ומהנעשה בביתו במשך חודשים רבים, והדבר גרם לו דאגה רבה.

יום אחד נודע בגדוד כי שר הצבא העליון אמור לבוא לביקור. לקראת הביקור פנה אבי אל החייט של הגדוד כדי להזמין בעבור החיילים מדים חדשים. החייט, שהכיר את אבי כאיש צוהל ושמח, הביט עליו בעין בוחנת ואמר: "אתה נראה לא-טוב. קרה משהו?".

בתחילה נמנע אבי מלספר את אשר על ליבו, אך כשלחץ עליו החייט עוד, סיפר כי כאשר עזב את הבית הייתה אמי בחודשי הריונה הראשונים. עברו חודשים רבים ועדיין לא שמע ממנה מאומה.

אמר לו החייט: "יש בסביבתנו איש עושה פלאות. הוא יוכל לומר לך מה שלום אשתך". שמח אבי, קרא לאחד החיילים ושלח אותו אל הצדיק. הוא ביקש מהצדיק לבוא אליו, והנחה את החייל שאם לא יסכים הצדיק לבוא אליו, יקבע לו מועד שבו יוכל אבי לבוא אל הצדיק.

החייל חזר ואמר כי הצדיק מבקש שאבי יבוא אליו. הצדיק קיבלו במאור-פנים, ועוד בטרם הספיק אבי לשטוח את בקשתו, נתן הצדיק בידו מראה ואמר: "הבט בה ואמור לי מה אתה רואה".

אבי הביט במראה ונדהם. הוא ראה כי הוא גומא מרחקים, כאילו טס באוויר. חלף  מעל כפרים, נהרות ואגמים, עד שהגיע אל עירו, הומיל. בהיכנסו לעיר התקדם לעבר ביתו, והנה ראה את החווה הגדולה שבה מוצב ביתו המפואר. בהתקרבו אל הבית נוכח ששער החצר נעול. הוא הביט פנימה, מבין סורגי השער, וראה את משרתיו רצים אנה ואנה. פתאום שמע אחד מבשר לחברו כי זה עתה ילדה אשת האדון בן זכר...

לאחר אותו רגע לא ראה עוד כלום. הצדיק פטרו לשלום, ואמר לו כי הבשורה תימסר לו גם על-ידי שליח שיבוא אליו בעוד כמה ימים, וכך היה.

"הבן שנולד, הוא אני", סיים הגרף את סיפורו באוזני החסידים. "הצדיק ההוא היה מכונה 'בעל-שם-טוב'. כאשר שמעתי על הפלא שחולל רבכם בהביטו על האש, אמרתי בליבי שזה בוודאי אותו צדיק שאבי היה אצלו. לכן שאלתיו אם עודנו חי, והוא ענה לי כי הוא תלמיד-תלמידו. אך הפגישה עמו גרמה לי עונג לא-יתואר".

(לרגל ח"י באלול, יום הולדת הבעל-שם-טוב ובעל התניא)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)