מדורים נוספים
	שיחת השבוע גליון 1231 - כל המדורים ברצף
	פעם בשנה נכנסים למקלט
	יש חדש
	קשר בלי תנאים
	יראת-שמים
	לרעים ולטובים
	"יזכור!"
	שתי תקופות
	גם זו בחירה
	מעצר בלהות
	בלי עין הרע

בתחילת הפרשת התורה מבטיחה את השכר על שמירת התורה והמצוות – "ראה אנכי נותן... את הברכה אשר תשמעו אל מצוותיה". הקב"ה מודיע לעם-ישראל שהוא נותן להם ברכה, שכן הם צפויים לשמור את התורה – "אשר תשמעו". אין כאן לשון תנאי – שאם בני-ישראל ישמעו את המצוות, יקבלו את הברכה, אלא הניסוח הוא כעובדה ודאית – "אשר תשמעו" – בוודאי תשמעו, ואז תקבלו ברכה.

אולם במקום אחר בתורה הדברים נאמרים בלשון של תנאי – "אם בחוקותיי תלכו". שם הקב"ה אומר שאם עם-ישראל ילך בדרך התורה, יקבל את הברכות. שם הדבר אינו מובטח ואינו ודאי, אלא הוא תלוי במעשיו של עם-ישראל.

אירוסין ונישואין

כל אחד ואחד משני הפסוקים האלה מדבר על מצב אחר של עם-ישראל ועל תקופה אחרת. עם-ישראל נקשר עם הקב"ה בעת מתן-התורה בקשר של 'אירוסין', כמו שנאמר "וארשתיך לי לעולם". הקב"ה הוא כביכול ה'חתן', וכנסת ישראל היא ה'כלה'.

מאז מעמד הר-סיני ועד עתה, הקשר בין הקב"ה לעם-ישראל הוא קשר של 'אירוסין' בלבד. ה'נישואין' יהיו בימות המשיח, בעת הגאולה, שאז יתקיים החיבור הפנימי בין הקב"ה לעם-ישראל.

בלי תנאים

אחד ההבדלים בין אירוסין לנישואין, שאירוסין יכולים להיעשות על תנאי; ואם התקיים התנאי – האישה מקודשת, ואם לא התקיים התנאי – אינה מקודשת; לעומת זה, אין נישואין על תנאי, כפי שהכלל ההלכתי קובע: "אין תנאי בנישואין". במקרה כזה התנאי מתבטל והמעשה קיים.

הסיבה לכך היא, שלא סביר שבני-אדם מסכימים להינשא על תנאי. לכן גם אם נאמר ביניהם תנאי, סביר להניח שהם ויתרו עליו ומחלו על אי-קיום התנאי, שאם לא-כן לא היו מתחתנים. ויתרה מזו, גם אם אנו יודעים בוודאות שלא הייתה מחילה על התנאי – אין התנאי מועיל, משום שמעשה הנישואין חזק מכל התניה.

ברכה ודאית

לכן בזמן הזה, כאשר הקשר בין הקב"ה לעם-ישראל הוא קשר של 'אירוסין', יש מקום להתנות את הברכה בקיום התורה והמצוות. על כך נאמר: "אם בחוקותיי תלכו", שאז בני-ישראל יקבלו את הברכות; ואם חלילה לא יקיימו את התורה והמצוות – לא יהיו ראויים לברכה. אבל בזמן הגאולה, כאשר הקשר יהיה קשר של 'נישואין', לא יהיה כל עניין של תנאי.

על התקופה הזאת מדברת פרשתנו, ולכן אין היא אומרת את הדברים בלשון של תנאי, אלא בלשון ודאי – "אשר תשמעון". בתקופה ההיא לא תהיה עוד מלחמה עם הרע, שכן "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ולכן בוודאי יעסקו כל ישראל בתורה ובמצוותיה ויקבלו את הברכה האלוקית.

(תורת מנחם כרך ט, עמ' 150)