רבי חיים אשכנזי, מגדולי הדור במצרים וממגורשי ספרד, שמח מאוד למראה האורח שנכנס אליו. "ברוך בואך, רבי יוסף", קרא לעברו והושיבו לצידו. "דע כי עתיד אתה לעלות לארץ-ישראל, ושם ייוולד לך בן. תקרא לו בשמי, חיים, והוא יגדל להיות חכם אשר לא יהיה בדור כמותו".
זו הייתה תקופת הבראשית של המקובלים. חיו אז דמויות-הוד של צדיקי עליון, אשר עסקו בתורת הסוד, ואף זכו לגילוי רוח-הקודש. הללו שאפו למלא את ייעודם בעולם בהפצת תורת הקבלה, ומן השמים הנחו אותם למצוא את הנשמות הראויות להיות תלמידיהם.
רבי יוסף ויטאל היה ממגורשי ספרד שהתגורר במצרים, עסק לפרנסתו בכתיבת סת"ם, והיה ידוע בצדקתו וביראת-שמים. כששמע את ברכתו של רבי חיים אשכנזי לא התמהמה וחש לבשר זאת לאשתו. הם החליטו לעלות מיד לארץ-ישראל.
כעבור זמן לא-רב (בשנת הש"ג) נולד להם בן, ונקרא שמו בישראל חיים. כבר מילדותו הייתה גדולתו בתורה לשם-דבר. הוא למד תורה מפי גדולי הדור, האלשיך הקדוש ורבי משה קורדובירו (הרמ"ק). כשהתבגר, החליט לנסוע לדמשק שבסוריה, כדי להתעלות בתורה באחת הישיבות המפורסמות.
באותה עת החלה להפציע שמשו של רבי יצחק לוריא אשכנזי, הידוע בכינויו האר"י הקדוש. בעודו צדיק נסתר במצרים נגלה אליו אליהו הנביא ואמר לו: "דע כי קרוב זמנך להיפטר מן העולם, ומטרת בואך לעולם תושלם רק כאשר תעביר את סודות לימודך לרבי חיים ויטאל. עליך לעלות לארץ-ישראל, שם תפגוש את רבי חיים בעיר צפת, והוא יפרסם את שיטתך בעולם".
בן שלושים וחמש היה אז האר"י. אף שלא רצה להתפרסם, נאלץ לעזוב את מצרים ולעלות לארץ-ישראל. בהגיעו לצפת השתדל להצניע את עצמו, ופתח חנות לפרנסתו. אולם כאשר בא ללמוד מפיו של רבי משה קורדובירו, רבה של חבורת המקובלים, הכיר הרמ"ק את כוחותיו הרוחניים והחל להכינו להיות ממלא מקומו.
במרוצת הזמן נפוצו סיפורים רבים על רוח-הקודש המפעמת בו, וחכמי העיר צפת ידעו כי איש קדוש ומקובל, בעל כוחות מופלאים, יושב בתוכם.
לאחר הסתלקות הרמ"ק קיבלו עליהם תלמידיו את האר"י לרבם. ישב האר"י בראש חבורת המקובלים ולימד סודות נסתרים, אולם כל אותה עת היה ממתין מתי יבוא אליו התלמיד רבי חיים.
ידע האר"י כי רבי חיים שוהה בדמשק, אך הוא לא רצה להזמינו אליו. 'על רבי חיים להשתוקק לכך מעצמו', נאמר לו. 'רק כך יהיה זכאי וראוי ללימוד חכמת האמת'.
עם זה, השתדל האר"י בכוח קדושתו לעורר את נשמת רבי חיים לשוב לארץ-הקודש ולהיות תלמידו. רגיל היה האר"י לערוך 'עליית נשמה', ואז היה משוטט בעולמות העליונים. באחת העליות הגיע אל נשמתו של רבי חיים ואמר לה: "כל סיבת ירידתי לעולם אינה אלא כדי ללמדך סודות נפלאים שלא נודעו לאיש. הזדרזי-נא לעלות לארץ-הקודש אל העיר צפת".
רבי חיים הרגיש בדברי האר"י, אך לא הבין את הצורך הבהול בעלייתו לצפת. מכיוון שלא הכיר את האר"י ולא ידע עד היכן גדלותו מגעת, הוסיף להתעכב בדמשק עוד שישה חודשים.
לאחר שישה חודשים החליט רבי חיים לבקר בארץ-ישראל, לבחון את נכונות השמועות בדבר גדולתו של האר"י, ולראות מה יוכל ללמוד ממנו.
אותו יום היה יום שמחה אצל האר"י, שכבר הכין מראש את בני ביתו לקראת בוא האורח. הוא גם אמר להם כי האורח מתכונן לבחון את ידיעותיו בנסתר. לאחר קבלת פנים חמה מצד האר"י, הציג לו רבי חיים קטע מדברי הזוהר הדורש הסבר. כשהתחיל האר"י להסביר את הדברים נותר רבי חיים משתאה ומשתומם מעומק הדברים הקולחים מפי רבי יצחק.
הוא ניסה להציג לו קטע שני, ולא היה יכול להירגע מהחידושים שנתגלו לפניו. כאשר הציג לפניו קטע שלישי אמר לו האר"י, כי נשמתו עדיין אינה ראויה לגילויים נוספים. רבי חיים חזר אל אכסנייתו בצער ובמפח-נפש.
בבית מארחו של רבי חיים רבתה הפליאה. כל אותו לילה ישב רבי חיים על הארץ, וכאָבֵל בכה בדמעות שליש. בני הבית חששו כי אולי הוא בוכה בגלל גזֵרה חמורה, אך רבי חיים בכה על שהאר"י לא רצה להוסיף ללמדו.
למחרת ניגש רבי חיים אל האר"י בתחנונים ובדמעות שליש. אז אמר לו האר"י בפנים מאירות, כי בגלל עיכובו בדמשק שישה חודשים לא היה ראוי עוד להיות תלמידו, אולם תפילתו ותעניתו בלילה הועילו לו, ומכאן והלאה לא ימנע ממנו דבר.
הרב והתלמיד נפגשו סוף-סוף. רבי חיים ויטאל (הרח"ו) דבק מאוד ברבו, והיה לגדול תלמידיו ולממלא מקומו. יותר מכולם השכיל הוא דווקא להבין את דברי רבו, ורק הוא הורשה לכתוב את שיטתו בספר וללמדה ברבים.
רק שנה אחת הספיק רבי חיים ללמוד מפי רבו ואז הסתלק האר"י, בה' במנחם-אב השל"ב, והוא בן שלושים ושמונה שנים בלבד. אולם הדברים שלימד באותה שנה מפרנסים כרכים רבים של תורת הקבלה, כפי שכתבהּ רבי חיים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
