"אנא רבי, הושיעני", התייפחה האישה לפני הצדיק רבי צבי-הירש פרידמן מליסקה. "המשטרה אסרה את בעלי על לא עוול בכפו, ומאז הוא כלוא בבית-הכלא. נותרתי לבדי עם הילדים, ואיני יכולה עוד לשאת בעול הקשה".
הרבי הקשיב לה, ויללותיה של האישה גברו והלכו. בסערת-רוחה ובמרת-נפשה הכריזה כי לא תזוז ממקומה עד שיבטיח לה הצדיק כי בעלה ישוב לביתו.
"באיזה בית-כלא בעלך נתון?", שאל הצדיק.
"בבית-הכלא של העיר קאליב", השיבה האישה.
"סעי לקאליב, לכי אל בית-הכלא ובקשי לדבר עם מנהל הכלא. אמרי לו כי הרבי מליסקה ביקש כי ישחרר את בעלך", הורה לה.
דברי הצדיק נשמעו תמוהים. וכי מניין אמור מנהל הכלא בקאליב להכיר את שמו של הצדיק מליסקה?! ומדוע יסכים לשחרר אסיר רק משום שהצדיק ביקש זאת?! אך האישה צייתה להוראת הצדיק ונסעה לקאליב.
בלב חרד ביקשה להיפגש עם מנהל הכלא. בקשתה נענתה, וכשעמדה לפניו מסרה לו את דברי הצדיק. להפתעתה, קם האיש ממקומו בהתלהבות, והורה לה לבוא בעקבותיו באומרו שוב ושוב כי העובדה שהרבי מבקש ממנו טובה מסיבה לו שמחה גדולה.
המנהל עבר עם האישה מתא אל תא וביקש ממנה לנסות לזהות את בעלה. כשמצאה אותו, פתח המנהל את דלת תאו והודיע לאיש כי הוא חופשי ללכת אל ביתו. לאישה אמר כי הוא מבקש להודיע לרבי מליסקה שבקשתו נתמלאה.
את מה שעמד מאחורי בקשתו המפתיעה של הצדיק והנכונות הנלהבת של מנהל הכלא לבצעה – סיפר תלמידו של הצדיק מליסקה, רבי ישעיה מקרסטיר.
מנהל הכלא היה בצעירותו אדם עני. הוא לא למד מקצוע כלשהו, והתפרנס בקושי רב מעבודות פשוטות. במקום מגוריו חיו יהודים רבים, וכך נזדמן לו להאזין לשיחותיהם.
פעם אחת שמע שחסידים מדברים על כוונתם לנסוע לקראת חג-השבועות המתקרב אל רבם בליסקה. החליט הגוי להצטרף אל החסידים בנסיעתם. הוא רצה לראות כיצד היהודים חוגגים את החג במחיצת רבם, וגם קיווה שאולי תצמח לו תועלת כלשהי מהנסיעה.
נענו החסידים לבקשתו והסכימו שיצטרף לנסיעתם. בתמורה התחייב הגוי לשמור על הסוסים בימי החג. כך היה, ורוב הזמן ישב הגוי מחוץ לבית-המדרש ושמר על הסוסים. מפעם לפעם הציץ לתוך בית-המדרש וראה את תפילותיהם ושירתם של היהודים.
הוא התפעל מאוד מהעובדה שבמשך יומיים תמימים החסידים כמעט אינם נחים ואינם ישנים, אלא מתפללים, לומדים, שרים ושמחים. הוא גם ראה מפעם לפעם את הצדיק מליסקה ודמותו עשתה עליו רושם עמוק.
תשוקה עזה התעוררה בליבו להתייצב מול הצדיק ולשוחח עמו. כאשר הביע את משאלתו לפני החסידים, לא ידעו כיצד לנהוג, והחליטו לשאול את פי הצדיק.
הצדיק נענה לבקשת האיש וביקש להכניסו אליו. הגוי היה נרגש מאוד בעומדו לפני הרבי, וכאשר הרבי שאל אותו מה בקשתו, ענה כי הוא רוצה שהרבי יברכו בפרנסה טובה.
שאל אותו הרבי מה עשה כדי למצוא לו עבודה טובה. האיש ענה כי הוא מנסה כל אפשרות של פרנסה אך אינו מצליח למצוא עבודה קבועה.
אמר לו הרבי: "בעיר קאליב מחפשים עכשיו מנהל לבית-הסוהר. התפקיד יוכל להתאים לך".
הגוי העני היה בטוח שהרבי חומד לו לצון. "רבי", קרא, "וכי אני מתאים לתפקיד כזה?! מי בכלל יביט בי?! הלוא אין לי הכישורים הנדרשים לעבודה כזאת".
חייך אליו הרבי ואמר: "אני אומר לך: נסה, אולי יקבלו אותך. שם יש לך הזדמנות להצליח".
נימת דבריו של הצדיק עודדה אותו לנהוג בעצתו. לאחר שובו לעירו נסע אל העיר קאליב. הוא הציע את עצמו לתפקיד, וכפי שאמר הרבי, החליטו לקבלו והוא נתמנה למנהל בית-הכלא.
עכשיו הייתה פרנסתו מובטחת. הוא נהנה משכר גבוה ואף ממתנות-יד שמשפחות האסירים שלשלו לכיסו...
כעבור זמן החליט לבקר את הצדיק מליסקה ולהודות לו על השפע שזכה לו בזכות עצתו. העמיס האיש מתנות יקרות על עגלתו, צירף להן סכום נאה, והגיש זאת אל הרבי. הצדיק קיבלו בחביבות, אולם דחה בנימוס את מתנותיו ולא הסכים לקבל ממנו דבר.
אכזבה גדולה ניכרה בפניו של האיש. הוא הוסיף להפציר ברבי כי ייטול את מתנתו, המבטאת את הכרת הטובה שהוא חש כלפיו, אולם הרבי סירב ואמר:
"לא אוכל לקבל ממך דבר. אם תרצה לגמול לי טובה, הבטח לי שאם אבקש ממך אי-פעם דבר-מה, תמלא את בקשתי".
האיש הבטיח מיד למלא תמיד כל בקשה שיבקש הרבי, וציפה שבקשה כזאת תגיע. שנים חלפו והרבי לא ביקש ממנו דבר, עד שבאה אליו האישה הזאת.
סיים רבי ישעיה את סיפורו ואמר:
"הלוא תבינו עתה מדוע כאשר שלח הרבי את האישה אל מנהל הכלא, נענה לה מיד בחפץ וברצון, ואף התרגש מהעובדה שניתנה לו סוף-סוף האפשרות לגמול טובה על העצה הטובה שהעניק לו הצדיק מליסקה". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
