הגאולה היא שלב הסיום של התפקיד הגדול שהטיל הקב"ה על עם-ישראל. הקב"ה ברא עולם גשמי וחומרי, שמסתיר ומעלים את האמת האלוקית, ותפקידנו להסיר את מסך ההסתר ולגלות את הקדושה האלוקית שבבריאה. משימה זו החלה במתן-תורה ותגיע לסיומה בימות המשיח.
אך מדוע אנו מציינים את חג-השבועות כיום שבו ניתנה התורה ובו התחיל כל המהלך, בשעה שתורה כבר הייתה לבני-ישראל קודם לכן? חז"ל אומרים שהאבות קיימו את כל התורה עוד בטרם ניתנה. גם בני-ישראל במצרים, ובמיוחד שבט לוי, עסקו בתורה. מהו אפוא החידוש הגדול והכביר של מעמד הר-סיני?
הכוח לחבר
תורת החסידות מסבירה, שהחידוש של מעמד הר-סיני לא היה בעצם גילוי התורה, אלא בשינוי מהותי ביחסים שבין האדם לבוראו. המדרש ממשיל עניין זה למלך שגזר גזֵרה: "בני רומי לא יעלו לסוריה ובני סוריה לא יֵרדו לרומי". אחר-כך עמד המלך וביטל את הגזֵרה, ואמר: "ואני המתחיל". כך לפני מתן-התורה הייתה קיימת גזֵרה: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם". ובמעמד הר-סיני נתבטלה הגזֵרה, והקב"ה אמר: "ואני המתחיל", וכפי שכתוב: "ויירד ה' על הר-סיני".
לפני מתן-התורה היתה 'גזֵרה' בין השמים לבין הארץ, או במילים אחרות: בין האור האלוקי ובין העולם הגשמי. עמד ביניהם פער אין-סופי שלא היה אפשר לגשר עליו. ובאמת, איך אפשר לקשור את מציאות העולם החומרית עם אור אלוקי אין-סופי? משום כך לא היה לתורה ולמצוות שלפני מתן-תורה הכוח לקדש את המציאות הגשמית ולהעלותה מחומריותה ומגשמיותה.
עבודת-ה' של האבות ושל בני-ישראל לפני מתן-תורה הצטמצמה למישור הרוחני בלבד. לא היה אפשר לקחת דבר גשמי ולהפכו ל'דבר שבקדושה'. העולם לא היה מסוגל להתעלות ולהתקדש, ואף היה הפרעה אמיתית להתקרבות אל ה'. דבקות בה' לא התיישבה עם חיי עולם, מכיוון שאז הם באמת סתרו זה את זה.
שינוי במציאות העולם
זה ההסבר לדברי אברהם אבינו, שכאשר רצה להשביע את אליעזר עבדו, אמר לו: "שים-נא ידך תחת ירכי". וכי לא מצא דרך אחרת להשביעו? אלא שהוא עשה זאת מכיוון שהנשבע צריך לאחוז בידו חפץ של קדושה, ואילו לאברהם לא היה שום דבר שבקדושה לבד ממצוות המילה. כל עבודתו הנפלאה ודבקותו בה' לא יכלו להפוך דבר גשמי לחפץ קדוש. רק מצוות המילה, שבאה על-פי ציווי ה', נתנה לו בפעם הראשונה מציאות של 'דבר שבקדושה'.
במעמד הר-סיני העניק הקב"ה לעם-ישראל את הכוח המופלא לחבר ולקשר בין דברים גשמיים מוגבלים לבין אורו האין-סופי. בכוחותינו-שלנו לעולם לא היינו יכולים להגיע לכך, שכן האדם עצמו אינו יכול להתעלות ממגבלותיו של העולם הגשמי. רק הקב"ה, הכל-יכול והבלתי-מוגבל, מסוגל לעשות את החיבור הזה בין מציאות גשמית לבין האור האלוקי, וכוח זה נתן לכל יהודי בעת מתן-תורה.
כשיהודי נוטל, לאחר מתן-תורה, קלף גשמי וכותב עליו באותיות גשמיות מזוזה או פרשיות של תפילין – הוא יוצר מציאות חדשה: חפץ של קדושה. כשהוא שותה כוס מים ומברך 'שהכול נהיה בדברו' – הוא מחולל שינוי מהותי במים הגשמיים ומעלה אותם לקדושה. כל מצווה וכל דבר שיהודי עושה לאחר מתן-תורה מותירים רושם לא רק במישור הרוחני העליון, אלא גם במציאות הגשמית; העולם הגשמי מתקדש ומזדכך על-ידי כך, ונעשה 'דירה' לקב"ה – "דירה בתחתונים". ובבוא הגאולה השלמה, בקרוב ממש, יתגלה כל זה לעיני-כול. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
