מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1215 - כל המדורים ברצף
	לא נוכל להיות 'ככל הגויים'
	יש חדש
	טבילה רוחנית במי התורה
	לשון הרע
	הללוי-ה על הקרש
	פני חסיד כפני רבו
	סדר הגאולה
	ערמת היצר
	ההצלחה טמונה בחינוך להתמסרות
	ברכת 'שהחיינו' על ירקות

פרשתנו מפרטת את דרך טהרתו של המצורע מטומאתו. אחד הדברים שעליו לעשות הוא טבילה במים: "ורחץ את בשרו במים – וטָהֵר".

טבילה יכולה להיעשות בשני מקורות מים: במי מעיין (ונהר) או במי מקווה. מי מעיין הם מים זורמים, שמקורם בנביעה מתמדת. לעומתם, מי מקווה הם מים עומדים, אך הם מחוברים למאגר של מי גשמים, ולכן בכוחם לטהר.

בין מעיין למקווה

יש כמה הבדלים הלכתיים בין מעיין למקווה. אחד מהם, שמי מקווה יש להם שיעור מינימלי – ארבעים סאה של מים, אם אין במקווה שיעור המים הזה, אין הוא מטהר. לעומת זה, למי מעיין אין שיעור מוגדר. אם האדם מצליח לטבול את כל גופו במי המעיין, הוא נטהר, בלא הבדל כמה מים היו שם. עקרונית, אילו האדם היה מצליח לטבול בטיפה אחת של מעיין – היה נטהר.

כשם שהמים הגשמיים בכוחם לטהר את האדם מטומאתו, כך נמשלה התורה למים ובכוחה לטהר את האדם מכל מיני 'טומאות' ו'זוהמות' שספג. וכשם שבמים הגשמיים יש שני סוגים – מי מעיין ומי מקווה – גם בתורה קיימים שני הסוגים האלה.

חיבור למקור

כדי שלימוד התורה יפעל את הטהרה, צריך הוא להיות מתוך הרגשת קדושתה של התורה והיותה תורת ה'. לכן מברכים לפני לימוד התורה את ברכת התורה – "ברוך אתה ה' נותן התורה". יהודי צריך לחוש שהתורה שהוא לומד היא תורתו של הקב"ה, וכאילו עכשיו הוא מקבל אותה מפי הגבורה.

לימוד תורה מתוך תחושה כזאת הופך את התורה שהאדם לומד ל'מי מעיין', מים חיים שמחוברים למקורם. על כך אמרו חז"ל, שאם האדם לומד תורה לשמה "נעשית לו סם חיים", מכיוון שהיא מחוברת עם מקורה האלוקי, שהוא מקור החיים. לעומת זה, אם האדם לומד תורה ואינו חש שהיא תורת ה' – הרי היא בדוגמת מי מקווה; אמנם מים, אבל מים שאינם מחוברים בתמידות למקורם.

כוחה של החסידות

אכן, גם מי מקווה מטהרים, אבל עליהם לעמוד בתנאים מסויימים, כמו שיעור של ארבעים סאה. כשאדם לומד תורה בלי לחוש את קדושת התורה, היא תפעל בו טהרה רק אם יש בה 'ארבעים סאה', היינו ריבוי מופלג של תורה. כשהוא לומד תורה הרבה, עד שכל מציאותו מתכסה על-ידי התורה, היא תטהר אותו ותפעל בו זיכוך.

לעומת זה, כשהלימוד הוא מתוך הרגשת קדושת התורה, דיי גם ב'טיפה' של תורה כדי לטהר ולזכך את הנפש. וזו המעלה המיוחדת של לימוד תורת החסידות, שבה האדם מרגיש בכל פרט את קדושת התורה ואת היותה תורה אלוקית. לכן רואים במוחש שעל-ידי לימוד תורת החסידות משתנה מהותו של האדם מן הקצה אל הקצה, ועד שהיא פועלת שגם לימוד תורת הנגלה יהיה בבחינת 'סם חיים'.

(תורת מנחם כרך ב, עמ' 118)