שעת בוקר מאוחרת. אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש בא למז'יבוז' ונכנס אל בית-הכנסת של הבעל-שם-טוב. מרבית המתפללים כבר עזבו את בית-הכנסת, ולא נותרו בו אלא כמה אנשים שהתרכזו באחת מפינות הבית. כשהתקרב הרבי עוד, הבחין כי הללו מאזינים לדבריו של ישיש מופלג, בעל זקן לבן עבות ועיניים בורקות, שיושב ומדבר מתוך בכי תמרורים.
באותם ימים, בשנת תרנ"ח, ערך הרבי מסע מיוחד ברחבי רוסיה. הוא נסע להשתטח על אוהלי הקודש של גדולי החסידות: הבעש"ט – במז'יבוז'; המגיד ממזריטש – באניפולי; רבי אברהם המלאך – בפסטוב; רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב – בברדיצ'ב; אדמו"ר הזקן – בהאדיץ'; ואדמו"ר האמצעי - בנייעז'ין.
בהגיעו למז'יבוז' סר תחילה לבית-הכנסת, ושם ראה את הזקן הבוכה מתוך כאב רב. הוא שאל לזהותו ואמרו לו שזה ר' טוביה-לייב השמש. הוא היה נינו של ר' יוסף-צבי, שזכה לשמש בבית הבעש"ט בעשור האחרון לחייו, ואף זכה לברכת אריכות ימים ממנו, לו ולזרעו עד שלושה דורות.
כשהתעניין הרבי לסיבת בכיו של השמש הזקן, נאמר לו כי הדבר קשור במצבו הרעוע של בית-הכנסת, הזקוק לשיפוץ בדחיפות. המתפללים הזקנים אין בכוחם לשאת בהוצאה זו, ואילו בעלי ההון בעיירה לא התעניינו כלל במצבו של בית-הכנסת, וכך היה הבניין מלא פגמים ועזובה.
הרבי עמד והקשיב לדברי ר' טוביה-לייב. הזקן דיבר על ביזיונו של 'ספר-התורה המופתי' המוחזק בבית-הכנסת. "כל השנים היו מוציאים את ספר-התורה המיוחד הזה מארון-הקודש רק שלוש פעמים בשנה – ב'הושענות', בשמיני-עצרת ובשמחת-תורה. עתה, לנוכח מצבו הקשה של בית-הכנסת, הגבאים מוציאים את ספר-התורה לתפילות גם בימות החול, כדי לעודד אורחים לעלות לתורה בספר-התורה הזה, בתקווה לעודדם לתרום כסף לשיפוץ בית-הכנסת. זה ביזיון לספר-התורה הקדוש", ייבב השמש הזקן.
הרבי ביקש לשמוע מפי ר' טוביה-לייב מהו 'ספר-התורה המופתי', והשמש נענה וסיפר:
בשנת תקי"ב הייתה עת צרה. מגֵפה קשה פשטה באזור והפילה חללים רבים. יהודי המקום פנו אל הבעש"ט בתחנונים, שיעורר רחמים עליהם ויתפלל בעדם, כי לא היה בית אשר לא נפגע.
אמר להם הבעש"ט: "בתפילת שמונה-עשרה אנו אומרים: 'ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך'. והפירוש הוא, כי עבודת ישראל היא תמיד לרצון לפני ה' יתברך. ואיזו היא עבודת ישראל התמידית המעוררת רצון טוב למעלה? – זו העבודה באותיות התורה, ובשתי דרכים: אמירת אותיות התורה ותהילים, וכתיבת ספר-תורה שבו ישתתפו כל בני העיירה".
הוחלט מיד להתחיל בכתיבת ספר-תורה מיוחד. ר' צבי, סופר הסת"ם של הבעש"ט, כתב את שתי היריעות הראשונות, ומיד, באורח פלא, נעצרה המגֵפה. גם מי שכבר חלו במחלה החלו להירפא. מאז נקרא הספר 'ספר-התורה המופתי'.
השמש סיים את סיפורו. בינתיים הגיעה שעת תפילת מנחה והרבי עמד להתפלל. לאחריה, בעודו שרוי בתענית, פנה לטבול במקווה ומשם נסע אל ציונו של הבעש"ט. הוא שהה בציון עד שעת ערב. כשסיים שב לבית-הכנסת לתפילת ערבית, וביקש מאחד ממלוויו, ר' בנימין ברלין, להתעניין ולחקור אצל השמש הזקן והגבאים מה עלות השיפוץ הדרוש לבית-הכנסת.
ר' בנימין דיווח לרבי כי הוגשו לגבאים שתי תכניות שיפוץ: האחת, שיפוץ בסיסי, שעלותו כשלוש-מאות רובל כסף; והשנייה, שיפוץ יסודי ומקיף, שעלותו כארבע-מאות וחמישים רובל כסף.
הרבי הסמיך את ר' בנימין לומר להם, כי האיש הזה – הרבי – הוא סוחר מאזור מוגילוב, והוא מסכים לתת את כל הסכום הנחוץ לשיפוץ יסודי ומקיף של בית-הכנסת.
הרבי ביקש כי בתפילת שחרית של יום המחר יוציאו את ספר-התורה של הבעש"ט, ויכבדו אותו – את הרבי – בעלייה לתורה, בגלילה ובהלבשת המעיל. הוא גם ביקש שהתפילה תהיה בהשכמה, שהמניין יהיה מהזקנים דווקא, שיקפידו כי כוהן ולוי יעלו תחילה לתורה, וכי בשלושת הימים הראשונים לא יֵדע על כך איש מלבדם.
גבאי בית-הכנסת הסכימו לכל התנאים, והרבי נתן מיד מאתיים רובל כסף דמי קְדימה. לקבלת יתרת הכסף מסר לגבאים את כתובת אחד מחסידיו. הוא ישב עם ר' טוביה לייב והזקנים בבית-הכנסת לאמירת 'לחיים' עד שעה מאוחרת.
באותו לילה ישן הרבי שעות מעטות בלבד, ובטרם עלה השחר כבר קם לעבודת הבורא. לאחר טבילה במקווה בא לבית-הכנסת, והתפילה והעלייה לתורה התקיימו כרצונו. עם סיום התפילה פנה שוב לבית-העלמין, לציונו הקדוש של הבעש"ט, ותיכף לאחר מכן נסע לתחנת הרכבת, להמשך מסעו.
(על-פי איגרת שכתב בנו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
