שאלה: האם מאמר חז"ל, שחייב אדם להתבסם בפורים "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'", הוא הוראה למעשה?
תשובה: כל האירועים שבמגילה היו על-ידי משתה: בתחילה נהנו מסעודתו של אותו רשע, לאחר מכן נענשה ושתי במשתה ובמקומה באה אסתר, וכן גזֵרת המן ומפלתו היו בתוך משתאות. על-כן ציוו חכמים לשתות יין בפורים.
יש פוסקים, שלדעתם מאמר זה אינו מקובל הלכה למעשה. אחרים סוברים, שהכוונה היא שהאדם ישתה יותר מהרגלו ויירדם, שאז אינו מבחין בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'. אולם בשולחן-ערוך הובאה אמרה זו להלכה, אם-כי הרמ"א מביא את דברי המסתייגים, ומסיים: "ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את ליבו לשמים".
כתב המאירי: "חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתייה, עד שלא יחסר שום דבר. ומכל-מקום אין אנו מצוּוין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטווינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג, שיגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך והודאה על הניסים שעשה לנו".
היודע שאם ישתכר הוא עלול לזלזל במצוות, כמו בברכת המזון או בתפילת ערבית, או ינהג קלות-ראש – מוטב שלא ישתכר.
הרבי מליובאוויטש מציין שביום-טוב נפסק שחייבים בית-דין להעמיד שוטרים כדי שהעם לא יגיע להוללות וקלות-ראש מרוב שמחה, ואילו בפורים לא מצאנו דבר כזה. מכאן שבפורים יש שמירה מיוחדת מלמעלה שלא יסתעף מזה (בלי כוונה) עניין בלתי-רצוי.
בתורת החסידות מוסבר ששמחת פורים היא למעלה מהגבלה, ו"נכנס יין - יצא סוד" – גילוי פנימיות הנשמה שלמעלה מן הדעת: "עד דלא ידע". כך מקבלים את התורה מחדש בשלמות, כפי שהיה בימי אחשוורוש, שעל-ידי מסירות-נפשם של ישראל "קיימו מה שקיבלו כבר" - חזרו וקיבלו מחדש את התורה.
מקורות: מגילה ז,ב. טושו"ע או"ח תרצה,ב ונו"כ. אג"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש כ,קסז. התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 454 ,391. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
