חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:38 זריחה: 6:09 ט"ז באדר התשפ"א, 28/2/21
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"זכו אחישנה" בעבודת האדם
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 806 - כל המדורים ברצף
"זכו אחישנה" בעבודת האדם
עד כי יבא שילה
הרמב"ם ו"מורה נבוכים"
פרשת ויחי
ברכת הלל בראש חודש / ממתקים לילדים בתענית
הלכות ומנהגי חב"ד

בעליית האדם ממטה למעלה עדיפה דרך העבודה של "בעִתה", שאז הוא עומד בדרגה שנתעלה בה, בפנימיותו; אך בירידתו למטה עדיפה עבודה בדרך של דילוג – "זכו" * זו הוראה הן ליושבי אוהל ותלמידי ישיבות בהגיע זמנם לצאת ולפרנס, והן ביציאה בכל בוקר מההתלהבות שבתפילה להתעסקות בפרנסה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. באחד ה"ביכלאך" [=כרכי כתבי-יד] חסידות (הכולל ברובו מאמרי הצמח-צדק) שהגיע לאחרונה1, ישנו מאמר דיבור המתחיל "עניין קין והבל"2, שבו נתבאר עניין "זכו אחישנה, לא זכו בעתה"3 ביחס לאנשים פרטיים (כלומר, לא ביחס לכלל-ישראל, אלא ביחס לכל איש פרטי מישראל) – בקשר להסתלקות הנשמה מהגוף.

ומבואר שם, שכשם שבגאולה השלימה של כלל-ישראל יש מעלה ב"אחישנה" לגבי "בעתה" (שלכן "זכו אחישנה, לא זכו בעתה")4, כך גם בעניין הסתלקות הנשמה מהגוף אצל כל איש פרטי יש מעלה ב"אחישנה", שההסתלקות היא קודם הזמן (כמו בעל ה"יאָרצייט" דכ"ף מנחם-אב), כדלקמן.

ב. וזהו תוכן המאמר5 בביאור המעלה ד"אחישנה" בנוגע לעניין ההסתלקות:

אודות הסתלקותו של יעקב כתיב6 "ויאסף רגליו אל המטה גו'", ועל יסוד זה "אמרו7 קצת חכמי הקבלה – והובא באחרונים8 – כי צריך להיזהר כל אדם בעת מותו שלא יישאר כלום מאיבריו חוץ למטה . . לפי שסביבות המטה הנזכר יש מיני משחית ופורעניות . . לפיכך צריך שייאסף אל עמיו ולא חוץ לכוחות הטומאה כו'", היינו, שלא תהיה אחיזה ללעומת זה ח"ו.

אמנם, האפשרות שתהיה אחיזה ללעומת זה בעת ההסתלקות (שלכן צריך להיזהר שלא יישאר כלום מאיבריו חוץ למטה) אינה אלא במיתה שהיא "בעתה", "המיתה שאדם ימות על מיטתו בבואו עתו וזמנו דווקא", כאשר השלים את כל עבודתו במשך כל שנות חייו (שלזה "ניתן לו ימים ושנים במספר וקצבה לפי הצורך לתיקון שצריך לתקן בצלמו", שאז "יבא בהכרח עת קץ לימי חייו"), כי, סדר הבריאה הוא ש"יניקת הקליפות מתחלת דווקא בסיום שפע אור הקדושה . . ואם כן . . על-ידי מיתה . . בעתה ובזמנה שהוא לאחר שכבר נגמר התיקון דצלם הנפש . . יש בהכרח התחלה ליניקת החיצונים כו'"; מה שאין כן כאשר ההסתלקות היא באופן ד"אחישנה", "שימות בפתע פתאום . . לפני זמנו ועתו . . אז עדיין לא יש מקום ושרש התחלה כלל ליניקת החיצונים, שהרי אין התחלתם אלא מסיום אורות דקדושה דווקא כו'".

וזהו "זכו אחישנה, לא זכו בעתה": "זכו" – כאשר הנשמה היא בהזדככות ("זכו" מלשון זיכוך), אזי מסתלקת היא קודם זמנה – "אחישנה", כדי שבעת ההסתלקות תהיה הנשמה קודם סיום עבודתה בעולם הקדושה, ובמילא לא תהיה ממנה אחיזה ללעומת זה. "לא זכו" – כאשר הנשמה אינה בהזדככות, אזי מסתלקת הנשמה "בעתה" ובזמנה, לאחר סיום עבודתה בקדושה, ובמילא יש אפשרות של אחיזה ללעומת זה.

[וזהו גם מה שמצינו9 בביאור טעם הוספת ערי מקלט לעתיד לבוא10, שזהו בשביל הורגי נפש בשגגה שיהיו אז, לפי ש"כל זרעו של הבל כולם נתחייבו מיתה . . אם יזכו ותקדם הקץ, אז עדיין לא נשלם תיקון הבל . . אז ויספת לך עוד ג' ערים11 כדי להשלים זרעותיו של הבל . . יהרגו על-ידי אונס בשוגג ויתחייבו ההורגים גלות" – ד"מה שיכלה זרעו על-ידי הורגי נפש בשגגה דווקא מובן הוא מטעם הנ"ל, כדי שלא ייפול לחיצונים מאורות ניצוצי הנשמות ששורשם מבחינת הבל כשהיו מסתלקים בעתם ובזמנם"].

ג. ועניין זה – הסתלקות קודם הזמן באופן ד"זכו אחישנה" – מצינו אצל כמה גדולי-ישראל:

ידוע הסיפור12 אודות הסתלקותו של אדמו"ר הזקן – שכתוצאה מהטעות שנעשתה במהלך הנסיעה בעת הגיעם לפרשת דרכים, נסתלק רבינו הזקן קודם זמנו.

– בנו של אדמו"ר מהר"ש, ר' אברהם סענדער – שהיה מופלא ביותר, ואדמו"ר הצמח צדק השתעשע עמו מאד – נסתלק בהיותו בן שמונה שנים, וקודם הסתלקותו אמר, שרבינו הזקן יבוא להיות ביחד אתו. נשמתו של ר' אברהם סענדער היתה נשמתו של רבינו הזקן, וחי מספר השנים שרבינו הזקן נסתלק קודם זמנו13.

ועל דרך זה מצינו אצל כמה מנשיאי וגדולי-ישראל שנסתלקו קודם זמנם – שאצלם היה זה בבחינת "זכו אחישנה", כלומר, שמצד גודל הזדככות נשמתם ("זכו") היתה הסתלקותם באופן ד"אחישנה", כך שאין נתינת מקום שתהיה אחיזה ללעומת זה.

ד. ויש להוסיף ולבאר עניין "זכו אחישנה" שבעניין ההסתלקות – בעבודת האדם בחיים חיותו בעלמא דין. ובהקדמה:

סדר העבודה בקדושה יכול להיות בשני אופנים: א) בדרך דילוג – על דרך "אחישנה", ב) לאט לאט – על דרך "בעתה". אלא, שהעבודה שבדרך דילוג, לבד זאת שאינה בכוחו של כל אדם, לא כדאי ("עס איז ניט געזונט") לילך בה, כי, כאשר עלייתו תהיה בדרך דילוג, לא יעמוד על עמדו במדריגה העליונה ("ער וועט זיך דאָרטן ניט האַלטן"), כיוון שעדיין אינו אוחז בה ("ער האַלט ניט דערביי"). ולכן, כדאי יותר סדר העלייה לאט לאט, שזהו בכוחו של כל אדם, ובעלייה כזו יעמוד על עמדו בכל דרגא ודרגא.

אמנם, כל זה הוא בנוגע לעליית האדם מלמטה למעלה, מה שאין כן בנוגע לירידה מלמעלה למטה:

על-פי תורה ישנם זמנים שבהם צריך יהודי – לא רק בעל-עסק, אלא גם יושב-אוהל – לירד מהתעסקותו בענייני קדושה ולעסוק בדברים הגשמיים.

וגם ירידה זו יכולה להיות בב' אופנים – בדרך דילוג, או לאט לאט: בדרך דילוג – שתיכף ומיד לאחרי התפלה, בהיותו חדור עדיין ברגש ההתלהבות שבתפלה, הרי הוא יורד להתעסק בדברים גשמיים (שמוכרח בהם על-פי התורה). או לאט לאט – שאינו מתחיל להתעסק בדברים גשמיים מיד לאחרי התפלה, אלא ממתין עד שרגש ההתלהבות יתקרר מעט ("ער זאָל זיך אַביסל אָפּקילן"), ולאחרי זה יתקרר יותר, עד ש"יקפא" לגמרי ("ער וועט אינגאַנצן פאַרפראָרן ווערן")... ורק אז יורד הוא להתעסק בדברים הגשמיים.

וכאן – בירידה מלמעלה למטה – הסדר הרצוי הוא בדרך דילוג דווקא (דלא כבעלייה מלמטה למעלה שצריך להיות לאט לאט דווקא), כי:

באם ימתין להתעסק בעניינים הגשמיים עד שיתקרר מההתלהבות שבתפלה, תהיה שייכותו לדברים הגשמיים בפשיטות, ובמילא יכולה להיות יניקה גדולה ביותר לחיצונים. מה שאין כן כאשר ירידתו לענייני העולם תהיה בדרך דילוג – אזי תימשך פעולת הרגש והחיות שבתפלה גם בעת ההתעסקות בעניינים הגשמיים, לבטל או להחליש על כל פנים את התאווה שבדברים הגשמיים. ומה גם שבמצב כזה נקל יותר לדלג ולקפוץ חזרה להתעסקות בענייני קדושה.

ובסגנון אחר קצת: המעלה דלאט לאט שבסדר העלייה, שבאופן כזה אוחז הוא בפנימיות בדרגא שעולה אליה, היא היא החיסרון דלאט לאט בסדר הירידה – שהמדריגה התחתונה שיורד אליה היא היא דרגתו ("אין דער מדריגה וואו ער איז – איז ער טאַקע", הן לטוב והן למוטב); מה שאין כן כאשר הירידה היא בדרך דילוג – המדריגה התחתונה אינה מדרגתו, ולא עוד אלא שיכול תמיד לדלג ולשוב למדריגתו העליונה ("ער קען זיך אַלעמאָל צוריק אַרויפכאַפן").

ה. ועל דרך זה בנוגע לתלמידי הישיבה, בבוא הזמן שצריכים לירד ולצאת לעולם לעסוק בענייני פרנסה – שירידה זו יכולה להיות בב' אופנים: בדרך דילוג או לאט לאט:

אופן הא' – לאט לאט – שקודם ירידתו לעולם נעשה תחילה "אויס בטלן" [=לא בטלן]... כלומר, במצב ניטרלי... ולאחרי זה מתחיל "להידמות" לבני אדם... עד שנעשה ככל בני האדם ("אַ מענטש מיט מענטשן גלייך"), אדם שיכול להרוויח כסף וכו'.

ואופן הב' – בדרך דילוג – שעד ל"דקה האחרונה" יושב הוא בישיבה ולומד, ולפתע פתאום, בבוא הרגע שצריך לצאת לעולם, מדלג הוא ("גיט ער אַ שפּרונג") לעולם העסקים.

והסדר הרצוי בירידה זו הוא – כאמור – בדרך דילוג דווקא:

אם ירידתו של תלמיד הישיבה לעולם תהיה לאט לאט – יכולה להיות כתוצאה מזה יניקת החיצונים כו', כלומר, שינתק את עצמו לגמרי מעולם הקדושה. מה שאין כן כאשר ירידתו לעולם תהיה בדרך דילוג – תומשך פעולת זמן שהותו בישיבה ליתן לו את הכוח שגם בהיותו בעסק לא יהיה מסור ושקוע לגמרי בזה, וגם, כיוון שירידתו מישיבה לעסקים היתה בדרך דילוג, אזי יוכל תמיד לדלג ולקפוץ חזרה ולהתיישב ללמוד.

אלא מאי, אם ישב בישיבה עד ל"דקה האחרונה", כיצד יוכל לפתע לצאת לעולם העסקים?! – הנה על זה נאמר14 "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". ובאופן כזה "יורשים שני עולמות"15 – הן עולם העסקים והן עולם התורה, ולא עוד אלא שבהיותו עסוק בענייני העולם יעמוד למעלה מהגבלות העולם (על דרך ובדוגמת מעמדו ומצבו בישיבה), כך שההצלחה בעסקיו תהיה למעלה מדרך הטבע, כולל גם שהכסף שירוויח בעסקיו ילך (לא על עניינים של עגמת-נפש, ח"ו, כי אם) למקום הראוי.

ו. וזהו תוכן הביאור ד"זכו אחישנה" בנוגע לעניין ההסתלקות – בעבודת האדם:

עניין ההסתלקות בעבודת האדם הוא עניין הירידה מלמעלה למטה (במידה המוכרחת על-פי תורה) – "מאן דנפל מדרגיה איקרי מית"16.

וזוהי המעלה שבהסתלקות באופן ד"אחישנה" לגבי "בעתה" – שהירידה היא בדרך דילוג דווקא, שירידה זו היא באופן שהמדריגה התחתונה אינה נעשית מדרגתו, ולא עוד אלא שיכול תמיד לדלג ולשוב למדריגתו העליונה.

(מהתוועדות כ' מנחם-אב, ה'תשי"ב. תורת מנחם כרך ו, עמ' 117-121, בלתי מוגה)

_____________________________

1)    להעיר ממכתב י"ג מנ"א שנה זו (אגרות-קודש ח"ו ע' רסז ואילך).

2)    נוסף על מאמרו של אדמו"ר האמצעי ד"ה זה הנדפס בתורת חיים (שמות תב, ב ואילך).

3)    סנהדרין צח, א.

4)    אף שבפרטיות יותר יש גם מעלה ב"בעתה" לגבי "אחישנה" – כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי בדרושי פורים (שערי אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פצ"ד ואילך) הן המעלה ד"אחישנה" והן המעלה ד"בעתה".

5)    מאמרו של הצ"צ – לא מצאנו לע"ע. – תוכן הדברים דלקמן נמצא גם בתו"ח שם. וראה גם ד"ה זה בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תתמג ואילך (המו"ל).

6)    ויחי מט, לג.

7)    פי' הרקאנטי עה"פ (לח, א).

8)    ט"ז ובאה"ט יו"ד סו"ס שלט (בשם הרקאנטי).

9)    ל"ת, סה"ל ושער המצוות להאריז"ל פ' שופטים עה"פ (יט, ח) ואם ירחיב גו'. וראה גם לקו"ש חכ"ד ע' 107 ואילך. וש"נ.

10)  ראה רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ב.

11)  פ' שופטים יט, ט.

12)  לקו"ד ח"א יד, ב. וראה גם "רשימות" חוברת ד (יומן א) ע' 24 ואילך.

13)  ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 99 ואילך (נעתק בספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת תש"ז; תשנ"ז) ע' 22 ואילך). "התמים" ח"ה ע' לח.

14)  תהלים נה, כג.

15)  שמו"ר פט"ו, כז.

16)  ראה זח"ג קלה, ב.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)