נושאים נוספים
	התקשרות גליון 791 - כל המדורים ברצף
	יהודים! הכריזו מלכיות!
	ראש-השנה שחל בשבת – שנת "פרצת"
	תפילות ראש-השנה
	הלכות ומנהגי חב"ד

בראש-השנה ההמשכה היא בהתעוררות מלמעלה שלא מגיעה שם עבודת האדם. ממילא אין מקום לחשבונו של יהודי שלפי מצבו לא יוכל להתעורר כראוי * עבודת הימים האלה היא בקו היראה, אך בכוח התשובה אפשר לדלג ולהגיע לדרגות גבוהות * כשהוא לא רואה בעצמו כל זכות לבקש את המלכת ה' ולהיות לו לעבד – עליו לקיים זאת מתוך שמחה הפורצת כל הגדרים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. [. .] ידוע¹ שבראש-השנה צריכה להיות המשכה חדשה משורש ומקור הראשון [וכמוזכר לעיל במאמר² שההמשכה דראש-השנה היא בבחינת כלל, שכלל זה הוא לא כלל לפרטים, אלא כלל בעצם], לא רק מבחינה שלאחר הצמצום, אלא לפני הצמצום, ולא רק מבחינת רצון הגלוי, אלא מבחינת רצון המוחלט בעצמותו וכו' – דרגא הכי נעלית, שאין אתערותא דלתתא מגעת שם כלל, והמשכתה אינה אלא באופן של אתערותא דלעילא שנמשכת מעצמה.

וזהו שאומרים בראש-השנה "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון"³ – שראש-השנה הוא כמו יום ראשון דתחלת מעשיך, שאז היתה ההמשכה שלא על-ידי עבודת הנבראים באתערותא דלתתא (כמו עכשיו שבאתערותא דלתתא תליא מילתא), אלא באופן של אתערותא דלעילא, מצד "כי חפץ חסד הוא"⁴, ועל דרך זה בכל ראש-השנה, שבו נמשך אתערותא דלעילא הא' מבחינה שאין אתערותא דלתתא מגעת שם כלל⁵.

ואתערותא דלעילא זו היא הנתינת-כוח לכללות העבודה דאתערותא דלתתא בשנה הבאה:

לאחרי החשבון-צדק של חודש אלול על השנה שעברה מכל מחשבותיו דיבוריו ומעשיו שלא כדבעי, יכול לבוא למסקנה שאין בכוחו להתעורר לעבודת ה', ועד שעל-ידי עבודתו יעורר אתערותא דלעילא. והמענה לזה – שישנה אתערותא דלעילא שנמשכת מדרגא הכי נעלית שאין אתערותא דלתתא מגעת שם כלל, ולכן בכוחה לפעול אשר מבלי הבט על מעמדו ומצבו הקודם יתעורר האדם לעבודת ה', ושעבודתו באתערותא דלתתא תפעל המשכת אתערותא דלעילא.

אמנם, כיוון שראש-השנה הוא רק "זכרון ליום ראשון", "זכרון" בלבד, ולא "יום ראשון" ממש, להיותו לאחרי שכבר נקבע הסדר שבאתערותא דלתתא תליא מילתא, לכן, גם בנוגע להמשכת האתערותא דלעילא שמצד כי חפץ חסד הוא (כב"יום ראשון") צריך להיות איזה עניין של הכנה – שזוהי העבודה של חודש אלול.

* * *

ב. [כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן "די ראש-השנה'דיקע תנועה"⁶, וציוה לחזור ולנגן כמה פעמים, וגם כ"ק אדמו"ר ניגן בעצמו מתוך בכיות נוראות. ואחר-כך אמר:]

עומדים עתה בכניסה ל"ימים נוראים", שבהם מתגלית מלמעלה מדת היראה⁷, ובמילא, גם העבודה היא בקו היראה.

ביראה גופא ישנם כמה מדרגות, ובכללות: יראה תתאה ויראה עילאה. וביראה תתאה גופא ישנם כמה מדרגות, ומהם: יראת העונש ויראת הרוממות (כפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמר שיצא לאור לקראת ח"י אלול⁸).

ולכאורה, כשנמצאים בהתחלת העבודה דקו היראה (בימים נוראים), צריכים להתחיל מהדרגא הראשונה שביראה תתאה – יראת העונש.

אבל, האמת היא, שכיוון שבראש-השנה ישנה גם עבודת התשובה, שעל-ידה נעשה דילוג שלא בסדר והדרגה, למעלה מסדר השתלשלות, ועד שבשעתא חדא וברגעא חדא יכול להשתנות מרשע גמור לצדיק גמור⁹ – יכולה להיות גם התחלת העבודה בדרגות נעלות.

ומזה מובן גם שהעבודה יכולה וצריכה להיות בשמחה דווקא – כיוון שתנועת הדילוג (שעל-ידי התשובה) קשורה עם שמחה, שפורצת גדר¹⁰.

ג. ובפרטיות יותר:

כתיב¹¹ "וגילו ברעדה", היינו, שגם העבודה ד"ימים נוראים" בקו היראה, "רעדה", צריכה להיות מתוך שמחה – "גילו ברעדה"¹².

ויש להוסיף בדיוק לשון הכתוב "גילו ברעדה" – ולא "רעדו בגילה" – שההתחלה היא בעניין השמחה ("גילו"), אלא שהשמחה צריכה להיות מכוסה ברעדה.

ומה שכתוב בכתבי האריז"ל¹³ ש"כל מי שאינו בוכה בראש-השנה ויום הכיפורים אין נשמתו שלימה" – אין הכוונה לבכייה של מרירות על מצבו הלא טוב, אלא בכייה של שמחה, שמצד גודל ועוצם מעלת הגילויים דראש-השנה ויום הכיפורים שאין כלי מוחו יכולים להכיל נעשית אצלו בכייה בדמעות, על דרך מה שכתוב¹⁴ אודות רבי עקיבא שזלגו עיניו דמעות כששמע סודות התורה מרבו רבי אליעזר¹⁵.

[ועל-פי זה יומתק דיוק הלשון "כל מי שאינו בוכה כו' אין נשמתו שלימה", שבכייה זו קשורה עם שלימות הנשמה – כיוון שאין הכוונה לבכייה של מרירות על מצבו הלא טוב, שאינה שייכת לשלימות הנשמה, ואדרבה כו', אלא הכוונה היא לבכייה שמצד הרגש גודל ועוצם מעלת הגילויים דראש-השנה ויום הכיפורים, שגילויים אלה נרגשים מצד שלימות הנשמה דווקא, אלא שלהיותם גילויים נעלים ביותר, הרי גם מצד שלימות הנשמה אין בכוחו להכילם].

ד. ובביאור הטעם שגם בימים נוראים צריכה להיות התחלת העבודה מתוך שמחה ("גילו") דווקא – יש לומר:

אם תהיה ההתחלה "ברעדה" – יתכן שלא תבוא ההתעוררות לעבודה עצמה, כי, כשיעשה חשבון-צדק בחודש אלול על כל מחשבותיו דיבוריו ומעשיו הלא טובים שהיו במשך השנה החולפת ורואה שהנהגתו היתה שלא כדבעי, ויוסיף לעשות חשבון-צדק על העבודה דחודש אלול גופא, שגם בחודש המיוחד שנתן הקב"ה כדי לתקן את כל השנה כולה, לא היתה הנהגתו כדבעי – אזי יבוא לתנועה של הכנעה ושפלות גדולה ביותר,

– כמשל "העני ומדוכה בייסורים . . שאינו צריך שום התעוררות לבכות"¹⁶, "כשנזכר . . על רוב דחקו . . יבכה במר נפשו תיכף כו'"¹⁷ –

ועד כדי כך, שלא יוכל להעיז ולבקש מהקב"ה להיות מלך ולקבל אותו לעבד! – לא זו בלבד שלא יוכל לדרוש ולטעון שצריכים לקבלו לעבד, אלא לא יוכל אפילו לבקש זאת בתורת צדקה. לא תהיה לו החוצפה וההעזה לבקש מהקב"ה – אפילו בתורת צדקה – שיקבלו לעבד!...

(כ"ק אדמו"ר בכה הרבה, ואחר כך המשיך:) וגם כשהקב"ה כבר מוחל לו, ומוכן ליתן לו מבוקשו מבלי הבט אם ראוי הוא לכך אם לאו, הרי עדיין צריך להיות "פשט העני את ידו"¹⁸, ובמילא, צריך שיהיה לו "כלי" שעל-ידו יוכל לקבל – וכיוון שכן, נשאלת השאלה: במה יוכל לקבל ("מיט וואָס וועט ער נעמען, מיט וואָס")?!...

ה. ולכן, צריכה להיות ההתחלה מתוך שמחה ("גילו") דווקא – שפורצת גדר:

על-ידי השמחה נעשית אצלו פריצת הגדרים – אשר מבלי להתחשב במעמדו ומצבו, יקיים את ציווי הקב"ה בתורה¹⁹: "אמרו לפני בראש-השנה מלכיות כו' כדי שתמליכוני עליכם"!

הקב"ה אומר לבני-ישראל: יהודים, הכריזו מלכיות ("אידן, שרייט מלכיות") – שזוהי נתינת-כוח לכל בני-ישראל ולכל אחד ואחד מישראל אשר מבלי הבט על מעמדם ומצבם יוכלו לומר מלכיות, לבקש מהקב"ה להיות מלך עליהם, ויתירה מזה, לשבח ("אמרו" כמו "האמרת", לשון שבח²⁰) את הקב"ה בעניין המלכיות – "כדי שתמליכוני עליכם".

וכאשר יהודי אינו מתחשב במעמדו ומצבו ואומר מלכיות, אזי מתנהגים עמו מלמעלה באופן כזה – שלא מתחשבים במעמדו ומצבו אם הוא ראוי אם לאו, אם הוא כלי ויש לו במה לקבל אם לאו, ונותנים לו כל העניינים – גם הכלים, כמו שכתוב²¹ "והוא יכלכלך", היינו, שהקב"ה נותן גם את הכלים²² – לא מצד מעלת עבודתו, אלא מצד העניין ד"יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה"²³.

[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ניגון שמח].

(מהתוועדות ש"פ ניצבים ה'תשי"א. תורת מנחם כרך ג, עמ' 347-351, בלתי מוגה)

__________________________

1)    ראה סידור (עם דא"ח) שער התקיעות רמו, א ואילך. ובכ"מ.

2)    ס"ע 339 ואילך.

3)    נוסח תפלת מוסף דר"ה (ר"ה כז, א).

4)    מיכה ז, יח.

5)    ראה לקו"ת שה"ש שם (בנוגע לאתעדל"ע הא'): "מאחר שהוא נמשך מעצמו כמו בהתחלת הבריאה שנמשך מבחי' כי חפץ חסד הוא, הרי א"כ שרשה נמשך מבחי' העצמות ממש אשר אין אתערותא דלתתא מגעת שם כלל, רק כי חפץ חסד הוא".

6)    הניגון שבו היו מתפללים רבותינו נשיאינו תפלת ערבית בליל א' דר"ה (ראה ספר הניגונים ח"א ניגון ט. וש"נ) – המו"ל.

7)    ראה אוה"ת ואתחנן ס"ע קעט ואילך. ועוד.

8)    ד"ה כי קרוב אליך דש"פ נצבים תרפ"א פ"ב (סה"מ תשי"א ע' 321), ולאח"ז בסה"מ תרפ"א ע' שכה.

9)    ראה גם שיחת ח"י אלול סכ"ה (לעיל ע' 20-319).

10)  ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך.

11)  תהלים ב, יא.

12)  ראה לקו"ת פרשתנו מז, א. ובכ"מ.

13)  פע"ח שער השופר פ"ה. שער הכוונות דרושי ר"ה (קודם דרוש א). סידור האריז"ל סוף סדר הנסירה.

14)  ראה מהנ"ע וירא צח, ב. ט"ז באו"ח סרפ"ח סק"ב (בשם ז"ח).

15)  ראה לקו"ת תצא לז, ד. לקו"ש ח"ט ע' 208. וש"נ.

16)  ד"ה כי קרוב הנ"ל פ"ו (סה"מ תשי"א ע' 335, תרפ"א ע' שלט).

17)  דרך חיים פ"ב (ה, ד).

18)  לשון חז"ל – ריש מס' שבת.

19)  ר"ה טז, סע"א. וש"נ.

20)  ראה אוה"ת תבוא ע' תתרסט. תתרפ.

21)  תהלים נה, כג.

22)  ראה סה"מ קונטרסים ח"ב שלח, סע"ב. סה"מ תרפ"ח ע' כח. תרצ"ט ע' 21.

23)  תהלים מז, ה.