נושאים נוספים
	התקשרות גליון 784 - כל המדורים ברצף
	סיום כל ענייני הגלות והתחלת הגאולה
	נחמת הגאולה לאחר הירידה
	בן יכבד הוריו
	פרשת ואתחנן
	"כתר שם טוב עולה על גביהן"
	שידוכין ונישואין
	דילוג בלימוד / מילה וסליחות
	מחיאת כף / שגיאות / קריאת צווארינו / ניגונים בתפלה / 'יד' לספר תורה
	הלכות ומנהגי חב"ד

מחיאת כפיים האסורה

שאלה: איזו מחיאת כף מותרת בשבת ואיזו אסורה?

כתב אדמו"ר הזקן¹ "אין מספקין כף על ירך ואין מטפחים כף אל כף... שמא יתקן כלי שיר לשורר או לקונן... אפילו להכות באצבע... אחת כנגד אחת כדרך המשוררים כגון אלו שמכין באמה על האגודל ועושין בזה תנועות עריבות... אסור".

מדברי אדמו"ר הזקן משמע שכל האיסור הוא רק כאשר משמיע קול בצורה מיוחדת "כדרך המשוררים" ש"עושין תנועות עריבות", אבל אם מדובר רק בהשמעת קול בלבד אין בזה איסור וחשש. וכן משמע ממה שכתב לפני כן² ש"המשמר פירותיו וזרעיו מפני חיה ועוף לא יספוק כף אל כף... כדי להבריחם... גזירה שמא יטול צרור ויזרוק להם לרשות הרבים כדי להבריחם". אם-כן, אין פה חשש שמא יתקן כלי שיר (אלא רק שמא יזרוק לרשות הרבים), כיוון שפה משמיע קול בלבד והגזירה "שמא יתקן כלי שיר" היא רק בהשמעת קול מיוחד.

ועל-פי זה צריך לומר, שמה שכתב הרמב"ם³ "ביקש [כהן גדול] להתנמנם, פרחי לוייה מכין באצבע צרידה", שיש בזה משום שבות⁴, שהטעם שיש בזה משום שבות הוא משום שהיו מכים לפניו בקול מיוחד, ולא שהשמיעו קול סתם. וכן כתב בביאור הלכה⁵ "דלהכות באצבע צרידה – לאו דרך שיר הוא... וכוונת הרמב"ם בזה, כיוון דהיה זה רק כדי שלא יישן, אם כן למה לא עשו סתם הקשה על איזה דבר? ולזה אמר, שהיו תנועות עריבות, וזה דרך כבוד יותר לפני כהן גדול מסתם הקשות".

ולפי זה, אם מכה באצבע צרידה או מוחא כף בחזקה או מקיש על הדלת וכיוצא בזה כדי להקיץ את חבירו משנתו (ואינו מכה בקצב מיוחד), מותר, כיוון שאין זה דרך שיר⁶. וכן פסק בשו"ת אז נדברו⁷ שמותרת מחיאת כפיים בשעת נאום, כיוון שאין מתכוון לשיר ובזה אין כלל חשש שיבוא לתקן כלי שיר.

והנה בשיחת שבת פרשת ויקרא תשמ"ב⁸ (הנחה בלתי מוגה) כתוב: "כמה שמתפללים באריכות, מנגנים ניגון חסידי באמצע התפילה, ומכים באצבע צרידה וכו', אף-על-פי שהכאה באצבע צרידה בשבת היא עניין של שבות כו', הרי מדובר בהכאה באצבע צרידה כתוצאה מהתלהבות באמצע התפילה (כמנהג חסידים) ובדוגמת מחיאת כפיים מפני גודל השמחה וכיוצא בזה". ובהשקפה ראשונה היה אפשר לפרש שאם ההכאה לא הייתה כתוצאה מהתלהבות אז ודאי שיש בזה איסור, ולכאורה לעיל הוכח שסתם השמעת קול מותרת בשבת, ודווקא השמעת קול בדרך ניגון אסורה.

אלא ההסבר בזה, שהרי כשמכה באצבע בתפילה – אינו בא סתם להכות, אלא מכה בצורה מיוחדת שנובעת מהתלהבות התפילה, ואם כן הדבר צריך להיות אסור, ורק מפני שהדבר קשור עם תפילה, שהיא מצווה, הותר הדבר, שזהו אחד הטעמים שמנהג חסידים וכו' לשורר ולרקוד בשבת ויום טוב גם כשנעשה בקצב מיוחד, כיוון שקשור עם שמחה של מצווה⁹.

סיכום: מותר למחוא כפיים וכדומה אם כל כוונתו רק להשמיע קול ואין זה תוצאה משירה וכדומה, אבל מחיאת כפיים בקצב מיוחד אסורה, אלא אם-כן זה לשמחה של מצווה.

הרב שבתי יונה פרידמן, צפת עיה"ק

_______________________

1)    סי' שלט סעי' ב.

2)    סי' שלח סעי' ה.

3)    הלכות עבודת יום הכיפורים פ"א ה"ח.

4)    כמ"ש הרמב"ם בהלכות שבת פכ"ג ה"ה, וראה חידושים וביאורים בהלכות בית הבחירה סימן יח.

5)    סי' של"ט ס"ג ד"ה או על הלוח.

6)    ע"פ שו"ע אדה"ז סי' שלח סעי' א, משנה ברורה שם ס"ק א, ובסי' שלט ס"ק ט וביאור הלכה שם, אלא שמביא שם דעות שמחמירות.

7)    חי"ג סי"ד.

8)    התוועדויות תשמ"ב ח"ג עמוד 1108.

9)    ראה שערי הלכה ומנהג ח"ב עמוד כו, מנהג ישראל תורה סי' שלט, נטעי גבריאל יו"ט ח"ב פכ"ג סעיפים יט-כ, ופסקי תשובות שם אות ב'. ושם כתב שכל ההיתר הוא רק במחיאת כף אל כף או על השולחן או ברגליים וכדומה אבל בעזרת כלי, ע"י כוס או כף, להשמיע קול לפי הקצב יש להיזהר לכו"ע.

שגיאות מי יבין...

גם כאשר גרים בריכוזי אנ"ש והמזון שאוכלים הוא בהשגחת רב חב"די, אין להיתפס לשאננות.

ומעשה שהיה בקיץ דשנת השמיטה תשמ"ז: באחד מריכוזי חב"ד באה"ק, סבלו כל בני משפחה אחת מגרדת. המשפחה פנתה לרבי בנדון, ונענתה (בפתק):

בטח שגגו באכילת דעניני שמיטה¹.

עם קבלת המענה, פנו בשאלה איך אפשר לבדוק את הדבר, מאחר שהחנות אינה קונה פירות וירקות אלא בהכשרים מהודרים, ונענו בשנית (כנ"ל):

עבודת ה' בשמחה (שפורצת גם גדר ד"שגיאות מי יבין").

(נדפס בלקוטי שיחות כרך לו עמ' 298, וב'שערי שמיטה' סי' כה. הפרטים תוקנו מעט).

______________________

1)    מן-הסתם הכוונה לספיחי-שביעית, דהיינו ירקות מגידולי יהודים בשנת השמיטה, האסורים באכילה.

צווארנו או צווארינו?

בברכת 'אהבת עולם' אומרים: "ושבור עול הגויים מעל צווארנו", וכן בנוסח 'הרחמן' שבברכת המזון אומרים: "הרחמן הוא ישבור עול גלות [או: עול הגויים] מעל צווארנו".

יש לבדוק אם מדובר בצווארים הרבה¹, ואז נכתבת תיבה זו ביו"ד אחרי הרי"ש, או בצוואר אחד² – ללא אותה יו"ד (במבטא האשכנזי לא נשמע הבדל, כי ה"צירי" נשמע תמיד כיו"ד) .

בסידורים מדוייקים, כמו: עבודת ישראל (בער) [שם קיים הביטוי רק בברכת המזון], סידור יעב"ץ (המקורי, הוצאת אשכול), אוצר התפילות, איש מצליח ועוד – מופיעה תיבה זו תמיד ללא יו"ד, הן ב'אהבת עולם' והן בברכת המזון.

כך גם בסידור תהלת ה' ה'רוסטובער'. גם בתרגום האנגלי של הסידור נוסח האר"י ז"ל מופיע תמיד "צוואר" לשון יחיד – NECK.

בשאר סידורינו יש בלבול רב, ואפרט:

ב'סידור עם דא"ח': ב'אהבת עולם' של חול – עם יו"ד, ואילו בשבת ובברכת המזון – בלא יו"ד.

בסידור 'תורה אור' ובסידורי תהלת ה' החדשים (וכן בנוסח התפילה הנדפס ב'סדור רבנו הזקן עם ציונים והערות' להרב ראסקין שי'): ב'אהבת עולם' בחול ובשבת – עם יו"ד, ואילו בברכת המזון – בלא יו"ד.

בסידורי תהלת ה' הישנים: ב'אהבת עולם' של שבת – ביו"ד, בשל חול ובברכת המזון – בלא יו"ד.

אשמח אם יימצא מי שיסביר את פשר העניין.

______________________

1)    כמו "הביאו את צוואריכם בעול מלך בבל" (ירמיה כז,יב).

2)    כמו "על צווארנו נרדפנו" (איכה ה,ה).

ניגונים בתפילה

ב'התקשרות', גיליון תנט עמ' 17 (בהערה **), מסופר (מפי השמועה) שפעם אחת התחיל הרבי, כשעבר לפני התיבה באמירת פיוט 'א-ל אדון', לנגן את הניגון 'שאמיל' מהחרוז 'פאר וכבוד' ואילך (וראה בגיליון תסז עמ' 20).

הנה התאריך של המעשה: בש"פ עקב, כ' מנ"א ה'תש"כ ¹, כשרבינו התפלל לפני העמוד, התחיל לשיר בפיוט 'א-ל אדון' את החרוז "פאר וכבוד..." בניגון 'שאמיל'.

_____________________

1)    ב'לקט הליכות ומנהגי ש"ק' עמ' 32, נדפס "תשכ"ב" אבל באותה שנה חל כ' מנחם-אב ביום השני בשבוע. וב'משפחה חסידית' (נספח ל'כפר חב"ד', תשרי תשס"ט), מסרו בשם השליח הרה"ח ר' גרשון-מענדל שי' גרליק: "תש"כ", ואכן באותה שנה חל כ' מנחם-אב בשבת-קודש.

'יד' לספר-תורה

לכאורה, הטעם למנהג בהרבה קהילות ישראל לקרוא בתורה בעזרת 'יד', הוא "לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב"¹. אך לעת-עתה לא מצאתי מנהג (וטעם) זה בספרי הלכה ומנהג שראיתי.

והנה ענייני נוי במצוות, רובם ככולם אינם נהוגים בין אנ"ש, כיוון שיש חשש שיעלימו על הפנימיות, על העניין עצמו². וכמדומני שגם 'כתר' לספר-תורה לא היה בבית חיינו עד סיום ספר-התורה לקבלת פני משיח צדקנו, ביום ט' שבט תש"ל, שאז הכינו 'כתר' והרבי הניח אותו על ספר-התורה³.

כעשר שנים לאחר-מכן, כאשר יזמו נשי חב"ד ירושלים ת"ו כתיבת ספר-תורה לזכות הרבי והרבנית, הורה הרבי לנציגות שלהן ביחידות⁴: "... ואבקשכן להתקין, כמנהג הדורות, גם 'יד' מכסף וכו'".

אמנם גם לאחר-מכן (ועד היום) לא קראו, במניין של הרבי או בין אנ"ש בכלל, עם ה'יד'. וכבר שאלו: אם-כן, 'יד' זו – למה באה?!

הרב יוסף שמחה גינזבורג, רב אזורי עומר

___________________________

1)    שו"ע (הב"י) סי' קלט סו"ס ג.

2)    לדוגמא, ראה ב'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' רסז (והנסמן שם) בקשר לנוי סוכה.

3)    ראה 'סקירה קצרה' בעניין ס"ת זה, שנדפסה בסה"מ מלוקט (במהדורה הישנה ח"א עמ'  צח, ובחדשה ח"ב עמ' רס) ע"י ציון 22.

4)    אור לי"ג שבט תש"מ, נדפס בס' 'מגבעות אשורנו' עמ' 226.