חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:26 ט"ז בכסליו התשפ"א, 2/12/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ימי חנוכה מאירים... בכל השנה כולה" * על ספרים, סופרים וספריות
ניצוצי רבי

ימי חנוכה מאירים... בכל השנה כולה"

"כשהקצין יראה שהעזת להעירו משנתו, הוא יתרשם ויבין את החשיבות בכך שהאסירים היהודים ידליקו נרות חנוכה בתאי מעצרם", אמר הרבי לרב מדרום-אפריקה והאיץ בו להעיר קצין בכיר משנתו בארבע לפנות בוקר * סיפור מופלא על אהבת-ישראל עמוקה, על דאגה ליהודים שהגיעו לשפל המצב ועל ראייה רחוקה ונכונה של הרבי

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

נפתח בסיפור מופלא שרמז לו מצוי בקטע יומן המופיע בשיחות-קודש (תשל"ט כרך ב עמ' 752) ופרטיו התפרסמו במקום אחר. כאמור, בשיחות-קודש (שם) מופיע המשפט הבא:

"רב בדרום אפריקה נכנס ל'יחידות' ואמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א שישתדל שיהיו מנורות [חנוכה] בשביל כל אחד [=מהאסירים] שנמצא בבית האסורים...".

מיהו אותו רב ומהו הסיפור המלא של אותו מבצע חנוכה? ובכן, מדובר ברב שבתי כץ ז"ל, אשר בנו הואיל לימים לספר את הדברים ואלה פורסמו באנגלית בתשורה מיוחדת שהופיעה על-ידי התלמידים השלוחים לישיבת חב"ד דרום-אפריקה (ובתרגום ללה"ק על-ידי ש' זהבי):

"הנושא העיקרי באותה 'יחידות' היה הדלקת נרות חנוכה לאסירים בדרום אפריקה. הרבי שאל את אבי: מה עושים שם למען האסירים היהודים?

אבי החל לספר לרבי על התנאים הבלתי נוחים בבתי-הסוהר שם, השונים מאוד באשר בניו-יורק. אף-על-פי-כן, בראש-השנה וביום-הכיפורים האסירים היהודים פטורים מעבודה; בפסח הם אף מקבלים אוכל כשר, הנעשה בידי ה'חברה קדישא'.

"הרבי הרהר קצת ושאל: 'ומה בקשר לחנוכה? מישהו חייב להעריך עד כמה חשוב לאדם היושב בודד בתא-מעצרו, להדליק נרות חנוכה; שיתנו לו תקווה וחום יהודי בסביבה החשוכה בה הוא שרוי.

"אבי הבטיח לרבי כי מיד בחזרתו לדרום אפריקה יתחיל לפעול בנושא, כדי שבשנה הבאה יוכלו האסירים להדליק נרות חנוכה. כמובן שהרבי לא היה שבע-רצון מהתשובה. הרבי אמר שהוא רוצה כי כבר באותה שנה ידליקו האסירים נרות חנוכה.

"אבי ניסה להסביר לרבי שבזמן הקצר העומד לרשותו עד לחנוכה, ובפרט  כאשר הוא מצוי בניו-יורק - ספק רב אם יצליח לסדר את העניין. הרבי לא הרפה והציע כי מיד בתום ה'יחידות' יגש למזכירות ומשם יתקשר להנהלת הכלא.

"שוב ניסה אבי להתחמק, באומרו שהשעה כרגע בדרום אפריקה היא ארבע לפנות בוקר והוא אינו יכול להעיר קצין בכיר משנתו בשעה כזו. הרבי קטע את דבריו ואמר: 'כשהקצין יראה שהעזת להעירו משנתו, הוא בוודאי יתרשם ויבין את הצורך והחשיבות בכך שהאסירים היהודים ידליקו נרות חנוכה בתאי מעצרם'.

"אך יצאנו מחדרו של הרבי ניגש אל אבי אחד המזכירים וסימן לו להיכנס לחדר המזכירות. בפנים, הראה לו היכן מכשיר הטלפון, באמצעותו אפשר להתקשר לדרום-אפריקה.

"תחילה התקשר אבי למזכירו האישי בפרטוריה, כדי לאתר את מספר הטלפון של הקצין האחראי בביתו. במקביל ביקש ממנו כי יתקשר לקצין ויכין אותו לשיחת הטלפון שיקבל בעוד כמה דקות מחוץ לארץ.

בחלוף כמה דקות התקשר אבי אל הקצין. כששמע הקצין את קול אבי בטלפון, שאל מיד בהכנעה - במה יוכל לעזור. אבי הופתע מהשאלה והחל לספר כי זה עתה יצא מפגישה מיוחדת עם מנהיג יהודי מפורסם וקדוש, המתעניין מאוד בשלומם של האסירים היהודים בדרום-אפריקה. 'אותו מנהיג קדוש', אמר אבי לקצין, 'יודע ומבין היטב עד כמה נחוצה וחשובה לאסירים הדלקת הנרות דווקא במקום הימצאם האפל; עד כמה יכולה החנוכייה להחדיר בליבם שמחה וחיות'.

"דברי אבי הרעידו את מיתרי ליבו של הקצין. הוא התרשם כל-כך עמוק, עד שלבסוף אמר לאבי כי מחר בבוקר - אף-על-פי שזה 'יום חופשי' לו - ישלח מכתבים לכל בתי-הסוהר ברחבי דרום אפריקה ובהם הוראה להתיר לאסירים היהודים להדליק נר חנוכה בכלאם כבר בחג הקרוב.

"למחרת בבוקר המתין אבי לרבי, כדי לדווח לו על תוכן שיחת הטלפון. כשהגיע הרבי ל-770, שאל הרבי את אבי 'נו?...'. לאחר שאבי סיפר את מהלך השיחה, חייך הרבי ואמר שהוא מעוניין לקבל אותו לאחר תפילת שחרית. לאחר התפילה נכנס אבי לחדרו של הרבי. הרבי סיפר לו כי בכל חמישים המדינות בארה"ב מותר לאסירים להדליק נרות חנוכה. 'כאן, בניו-יורק, זה המקום היחידי שלעת-עתה אסור לאסירים להדליק נר חנוכה. היית מאמין?!', שאל הרבי בטון רווי צער.

"הרבי ביקש מאבי כי יפעל שגם בניו-יורק יוכלו האסירים היהודים להדליק נרות חנוכה. 'אמור לממונים שאפילו בדרום אפריקה מדליקים האסירים נרות חנוכה, וממילא הם ילמדו מדרום אפריקה ויעשו גם כאן כך'.

"אבי, שהופתע מאוד מהמשימה שהוטלה עליו, אמר לרבי כי אינו יודע איך ועם מי לפעול בעניין. הרבי אמר לו  שהרב יעקב-יהודה הכט (ע"ה) מעורה עמוק בעניין והוא כבר יפנה אותו לכתובת הנכונה.

"לאחר ה'יחידות', כשניגש אבי לרב הכט, הרב הכט התפלא מאוד והצביע על העיתוי הלא-מתאים לביצוע המשימה. 'שום משרד לא מתפקד היום ' (זה היה יום חופש), אמר. אך כשאבי סיפר לו את השתלשלות העניינים, ירד הרב הכט לעומק העניין ובתוך כמה דקות איתר את האחראי הממשלתי על בתי-הסוהר. למרבה המזל, האיש היה שרוי במצב-רוח מרומם. הרב הכט הציג את אבי ואת מאמציו שגרמו לכך שאסירים יהודים בדרום אפריקה יוכלו להדליק נרות בחנוכה בכלאם.

"האחראי הסכים ברצון, ואף ציין שאם בדרום אפריקה - מקום שהיהודים הם מיעוט אפסי - הסוהרים מאפשרים לאסירים להדליק נרות חנוכה, אין שום סיבה בעולם שדבר כזה לא יקרה במדינה כמו ניו-יורק... בסוף דבריו הבטיח האיש כי הנושא יטופל על הצד היותר טוב.

"מחוגי השעון התקרבו לשעה 3:00 בצהריים, דבר שאמר לאבי למהר ל-770 כדי 'לתפוס' את הרבי בעת שהוא יוצא לתפילת מנחה. כשהרבי יצא מחדרו, שב ופנה אל אבי באותה שאלה - 'נו?...' אבי סימן בידו שהשליחות בוצעה, והרבי ביקש לראותו אחרי מנחה.

"לרגע סבר אבי כי מצפה לו שליחות נוספת... בפועל, הרבי פשוט ביקש להודות לו, 'לא רק בדיבור אלא גם במעשה'. אבי עמד נבוך מול הרבי ואמר שכל מה שעשה גרם לו עונג וכבוד והוא לא רוצה כל גמול בעבור ביצוע השליחויות.

"אבל הרבי לא קיבל את תשובתו, באומרו כי אבי עשה לו 'טובה אישית', והוא אינו רוצה 'להישאר חייב'. באין-ברירה אמר אבי לרבי שהוא מבקש ספר תניא בשביל בנו, שבוודאי יוקיר ויעריך זאת. הרבי אמר לו שאחר-כך ייכנס למזכירות ויקבל את מבוקשו.

"כעבור זמן נכנס אבי למזכירות ובה חיכו לו שתי מתנות,שהיו בעצם ארבע. מתנה אחת - שני ספרי תניא. אחד בלשון-הקודש, עבורו, ושני, מתורגם לאנגלית, עבור בנו. המתנה השנייה כללה שני ספרים באנגלית בעבור הקצין האחראי על בתי-הכלא בדרום אפריקה ובעבור אשתו. 'האתגר' זהו שם הספר שניתן לקצין, ו'אשת חיל' - לאשתו.

"בהתוועדות שהתקיימה בחנוכה הסמוך, סיפר הרבי לקהל את כל מה שאירע, ואף הביט באותה שעה, כמה פעמים, לכיוון אבי שנכח במקום. בסיום השיחה, פנה אליו הרבי בחיוך וביקש ממנו לומר 'לחיים'.

"כשחזר אבי לדרום אפריקה מיהר לטלפן לקצין. עוד בטרם הספיק אבי לפצות את פיו, סיפר לו הקצין כי עוד באותו יום ששוחח עמו, הסדיר את העניין וכי האסירים היהודים אכן זכו להדליק נרות חנוכה. או-אז סיפר אבי לקצין על הספרים שהרבי שלח לו ולרעייתו. הלה הודיע כי הוא בא מיד לקחת את המתנה. כשהגיע אל אבי, שאלו אבי מדוע כל-כך מיהר לקחת את המתנות? הקצין השיב בהתלהבות: "כשאדם היושב במדינת ניו-יורק חושב על אדם אחר הנמצא בעבר השני של כדור הארץ, ומתאמץ לשמחו בנרות חנוכה - איש כזה ראוי לתואר 'מנהיג אמיתי'; וכשמנהיג כזה שולח לי מתנה, אני רוצה לראותה ולקבלה מהר ככל האפשר!"...

"די מחסורו", גם בחנוכה

בשבת-קודש פרשת תולדות תשנ"ב (ספר-השיחות תשנ"ב עמ' 132, וראה גם שיחות-קודש תשנ"ב עמ' 374), התבטא הרבי בדבר הצורך לדאוג לכך שלשום יהודי לא יחסר דבר ואפילו לא "דמי חנוכה":

בין "הצרכים הנוספים דחודש כסלו" להם זקוק יהודי ולשם כך יש לדאוג ל"נתינת צרכיו הגשמיים של יהודי" הנה "בימי חנוכה, "ימי שמחה והלל", שמוסיפים בסעודות של שמחה, כולל גם המנהג דנתינת מעות חנוכה (כפי שנהגו רבותינו נשיאינו)"...

"מבצע חנוכה במלוא ההיקף"

כך אמר הרבי בשיחת טו"ב בכסלו תשמ"א לגבי 'מבצע חנוכה' (להלן בתרגום חופשי מלקוטי-שיחות כרך כ עמ' 429):

יש לפעול במבצע חנוכה במלוא ההיקף, ובכל השלימות, בנוגע לכל אחד ואחת (והיינו גם אחת שהרי "אף הן היו באותו הנס"). ועל-אחת-כמה-וכמה - לפעול בזה עם אלו שנצרכים לכך במיוחד - אלו הנמצאים בבית האסורים, או בבית הרופאים [כפי שנקרא בלשון העולם "בית חולים"], ואלו הנמצאים בבתי זקנים, שמצד החלישות שלהם צריכים לעזר מיוחד. ועל-אחת-כמה-וכמה לפעול במבצע חנוכה עם אלו שזכו להגן בגופם בפשטות על גבולות הארץ, לשמור שלא תהיה חס-ושלום "הארץ נוחה ליכבש בפניהם"...

והרבי סיים את אותה שיחה:

ויהי רצון שעל-ידי ההכנות למבצע חנוכה נזכה בקרוב ממש לחנוכת בית-המקדש השלישי, על-ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש ומתוך מנוחה ושמחה וטוב לבב.

"הזמן גרמא"

ונחתום בהתבטאות של הרבי במכתב פרטי מימי חנוכה תשמ"ט שמסתיים כך:

והזמן-גרמא גם-כן - ימי חנוכה מאירים, ויהי רצון שיאירו בכל השנה כולה.

 

על ספרים, סופרים וספריות

"נכון לנצל מנהג ישראל, להעניק שי ספרי קודש הנדפסים כמתנה לאחרים, כולל לילדים לרגל שמחתם, לקראת חג וכיוצא בזה" * הרבי מעודד הוצאה לאור של ספר שמטרתו להגביר אהבת-ישראל ומביע צער על מחסור בספרי היסטוריה יהודית ברוח ישראל סבא * לרגל ה' בטבת היום שבו "דידן דהספרים – נצח!"

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בהתייחסו לספרי רבותינו המצויים בשביה, קרא הרבי, בהתוועדות שבת-קודש פרשת ויגש תשנ"ב (ספר-השיחות תשנ"ב כרך א עמ' 226), לכל אחד ואחד לתרום את חלקו לגאולת הספרים:

על ידי שכל אחד ואחד, מהאנשים, נשים וטף, יעשה עניין דוגמתו, על-ידי שיכניס לביתו או בספרייה וכיוצא בזה ספרי (וכתבי) קודש חדשים, בהוספה על הספרים המצויים אצלו עד עתה ב"בית מלא ספרים" שלו.

ומכיון שכיום הדבר הוא בנקל, שכן מדי שבוע נדפסים ענייני תורה חדשים, הן הדפסות חדשות של ספרים שמכבר יצאו-לאור, ובמיוחד-ספרים חדשים ממש...

וכל הזריז הרי זה משובח לקבל החלטות בנידון כבר עתה, ולממשם בהקדם האפשרי, כולל על-ידי עשיית מינוי מראש (בתשלום) על ספרים טרם צאתם-לאור (ובלשון המופיע בכמה ספרים "פרענומעראנטן")...

וכן דבר נכון לנצל מנהג ישראל להעניק כשי ספרי קודש הנדפסים כמתנה לאחרים, כולל לילדים לרגל שמחתם לקראת חג וכיוצא בזה.

שהבית יהיה חדור בתוכן הספרים

על רכישת ספרים והרחבת הספרייה הפרטית בכל בית ובית, דיבר הרבי ביתר הרחבה בשבת פרשת ויגש ה' בטבת תשמ"ח ('התוועדויות' תשמ"ח כרך ב עמ' 171-172):

בכל בית פרטי של כל אחד ואחד מישראל צריכים להיות ספרי היסוד של יהדות (נוסף לחומש, סידור, תהילים, ובבית חסידי גם ספר התניא וכו'), כולל ובמיוחד ספרי הלכה בעניינים הנוגעים לחיי היום-יום, שילמדו בהם לעתים קרובות, כדי לדעת המעשה אשר יעשון.

וכן בנוגע לחתן וכלה שמתכוננים לבנות בית יהודי שביחד עם ההשתדלות להכין כלי הבית. יש להשתדל (ואדרבה לכל לראש) שבבית יהיו ספרי קודש, שילמדו בהם כו' ועד שנעשה "בית מלא ספרים" – ... שכל מציאות הבית וכלי תשמישו חדורים בתוכנם של ה"ספרים", ובלשון חז"ל "בית ועד לחכמים"...

יש לעורר עוד פעם אודות המדובר כמה פעמים שלכל ילד וילדה (גם הקטנים ביותר, שהגיעו לכלל הבנה, משתינוק מתחיל לדבר כו') יהיו ספרי קודש משלהם, כמו סידור, חומש ותהילים, ספרים שיהיו ברשותם ואחריותם, ויניחו בחדרם...

ובוודאי יסבירו להילדים  שלא יחששו להרבות להשתמש בהספרים מחשש שיתקלקלו וייקרעו מכיוון שהבטיחו להם ספרים חדשים ומהודרים עוד יותר.

הקמת והרחבת ספריות ציבוריות

באותה הזדמנות התייחס הרבי גם להקמת והרחבת ספריות ציבוריות (שם עמ' 273):

בכל מקום ומקום שהקימו ויקימו בית ציבורי לתורה, תפילה וצדקה, וכיו"ב יש להשתדל שנוסף לספרים המוכרחים, סידורים, חומשים, ספרי תהילים וכו', יהיו עוד הרבה ספרים "בית מלא ספרים" בכל מקצועות התורה, כלומר, להקים ספרייה תורנית (או להרחיב את הספרייה הקיימת) לתועלת הציבור כולו, שיוכלו להוסיף ולהרבות בלימוד התורה, הן בכמות והן האיכות, על-ידי העיון והלימוד בריבוי ספרים בכל מקצועות התורה.

הרחבת ספרית חב"ד העולמית

 ומכאן המשיך הרבי לעניין נוסף השייך באופן ישיר ל'ספריית אגודת-חסידי-חב"ד – ליובאוויטש' להוסיף ולהרחיב את הספרייה עצמה:

קריאה – ...שמבקשים מכבוד הרבנים, מחברי ספרים, והמו"לים, שיואילו בטובם לשלוח העתק בתור תשורה לספרייה הגדולה של אגודת חסידי חב"ד ליובאוויטש.

וכן מבקשים מאספני ספרים שיש ברשותם ספרים מיוחדים, מדפוסים נדירים כו', מעזבון קרובי משפחה וכיו"ב (שאין זקוקים להם ללימוד כו') לתורמם לספרייה הגדולה של אגודת חסידי חב"ד ליובאוויטש, לטובת הציבור והכלל.

ולהוסיף שבקריאה הנ"ל על-דבר תרומות הספרים, היתה הכוונה לספרים בכל מקצועות התורה, וגם לספרים וכתבי-עת בשאר מקצועות כו'... ויתירה מזה אפילו לספרים אלה שבניגוד לתורה, שלפעמים יש צורך להסתכל גם בהם, בבחינת "ודע מה שתשיב לאפיקורס" (אם כי, השימוש בסוגי ספרים אלה אינו אלא לאותם הראויים לכך, שיודעים "להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו").

"ביותר וביותר"!

בהזדמנות מסויימת (בהיותו אחראי על הספריה של הרבי) שאל המזכיר הרה"ח הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר בפתק את הרבי:

"באשר הרב בן ציון שי' שם טוב נמצא כעת באמסטרדם אם כדאי לעוררו להתעניין על-דבר השגת ספרים עתיקים וכו' בעד הספרייה כאן".

הרבי השיב על-כך:

ביותר וביותר (אם עדיין לא נסע משם) וכן בשאר מקומות שיבקר. כן לעורר עוד-הפעם את הרב יוסף שי' ווינבערג ואת אחיו [=של הריל"ג] הרב יצחק-דוד שי'.

כבוד הספרים

בחודש אדר ראשון תשכ"ה התרחש המאורע הבא:

הרבי פותח את דלת 'גן-עדן-התחתון' בדרכו לצאת לביתו. גיסו הרש"ג עומד בפתח כדי להיכנס לביתו, ומכיוון שרש"ג הגיע אחרי לימודו ב'זאל' הקטן, היו בידו ספרים. הרבי סימן לרש"ג שייכנס קודם כי הוא נושא עמו ספרים. הרש"ג ניסה להתווכח עד שלבסוף נכנע. הרבי חייך אליו חיוך רחב.

לברור הסולת מהבר

פרט מעניין מצוי במכתב ששיגר הרבי בתור יו"ר ועד הפועל של 'המרכז לענייני חינוך' בח' בשבט תש"ה (תש"ג) להרה"ח הרב משה-יצחק העכט (לימים השליח לייסוד ישיבת 'אחי תמימים' בניו-הייבן, אך באותם ימים ניהל את הישיבה בווסטר) הניתן כאן בלשונו:

שולחים אנו לו שני ספרים על-דבר שבת וטהרת המשפחה. ואף שלא הספקנו לברר אם הכל [=המופיע באותם ספרים] שם כדבעי, הוא בעצמו הלא יוכל לבחור משם חומר הדרוש לו לנאום וכדו[מה], אבל לא יתנם לקריאה לאחרים קודם שיברר.

חומץ במקום יין

"בתקופתנו זו שלצערנו יש ספרים וסופרים מקרוב באו המתארים את חכמת הקבלה וגם תורת החסידות איש הישר בעיניו, ולא שמוריקים יין ישן לתוך קנקנים חדשים, אלא מוציאים חומץ, והקורא לפי תומו הולך שולל בחושבו שממלא כרסו בקבלה וחסידות" – כך מתאר הרבי במכתב משנת תשכ"ג ('מקדש מלך' כרך ד עמ' שנב) את בעיית הספרות על הקבלה והחסידות מבית מדרשם של ההשכלה והמשכילים.

לא כל הרוצה ליטול את ה'

בהזדמנות אחת (במרחשוון תשמ"ח) התייחס הרבי להוצאה-לאור של שיחותיו הקדושות וכתב בין השאר:

יבררו סו"ס [=סוף-סוף] מי הם המו"ל [=המוציאים לאור] השיחות וכו' בכותרות שונות ולשונות שונות ויתדברו ביניהם (באמצעות הבד"ץ וכיו"ב?)

ע"ד [=על דבר] סדר (קצת עכ"פ)... לשלול שכאו"א [=שכל אחד ואחד] מטף אנשים ונשים מו"ל [=מוציא לאור] וכו'

בדפוס ולרבים ולדורות

ובכתב-יד-קדשו התפרסם מענה שנכתב, כנראה, לעורכי ספר המנהגים בעת שלבי העריכה של הספר:

דבר גדול ונחוץ מאד

אסיפת כל דינים ומנהגים יחד וסידורם

ולכן כדאי ביותר לגמרם

אבל אין להדפיסם עד שיהא הזמ"ג [=הזמן גרמא] לעבור עליהם בעיון המתאים לדבר המו"ל [=המוצא-לאור] בדפוס לרבים ולדורות.

הצרה נובעת מהעדר תגובה מיידית

בהתוועדות שבת-קודש פרשת ניצבים-וילך, כ"ה באלול תש"ל, הביע הרבי את צערו על המחסור השורר בתחום בספרי היסטוריה ("דברי ימי עם ישראל") ברוח ישראל סבא. בהקשר זה סיפר דברים ששמע מחותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בעניין הרקע לכך, וכה אמר בין השאר (הדברים מתוך הנחה פרטית בלתי מוגה):

...כ"ק מו"ח סיפר לי פעם שבתחילת תקופת המשכילים הם כתבו ספרים אודות דברי ימי ישראל עם כמה וכמה שקרים, וכפרו בניסים, וסילפו דברים היפך ההשגחה והיפך המציאות, וגדולי ישראל בעת ההיא לא אמרו דבר משום שסברו שהרי כולם יודעים שזהו שקר גמור ובמילא לא יתקבלו הדברים.

באותם ספרים כתבו שקרים רבים כל כך עד שכתבו שקריעת ים סוף לא היתה נס אלא שהיתה על פי טבע, ונראה שכן מסתבר לפי שיטת ה"מארקסיזם", שטענו שמשה רבינו ידע לכוון אל הרוחות, והגיעה רוח חזקה וגדולה שדחפה את המים הנקראת כיום "טייד".

שזוהי שטות לומר כן, שכל חכמי מצרים, שהיו החכמים הגדולים ביותר בעולם, עד כדי כך שעד היום הזה לא הצליחו להשיג כמה עניינים שחכמי מצרים השיגו אותם, והם, חכמי מצרים לא ידעו לכוון נכונה את הרוחות, ורק משה רבנו ידע לכוון מתי תבוא הרוח הזו. הדבר הזה הוא שטות, וכדי שיהיה כן, זה נס גדול יותר מקריעת ים סוף! זהו נס גדול יותר אם מישהו יאמין לזה!

וכך סילפו ועיוותו המשכילים כמה וכמה עניינים בדברי ימי ישראל, וגדולי ישראל לא הגיבו אז כלום ולא ניסו לכתוב ולהוכיח היפך הדברים, ומכך השתלשל שבדור שלאחרי זה כאשר צריכים ללמוד דברי ימי ישראל אין ספרים כשרים ממה ללמוד.

הדפסת ספר לזכות ולרפואת ילדה

להדפיס ספר שיחות או מאמרים לטובת ילדה הזקוקה לרפואה ולכשתגדל תקרא בעצמה בספר – כך כותב הרבי באגרת מד' בתשרי תשי"א להרה"ח הרב משה-יצחק העכט. המדובר הוא בתקופה שקדמה לקבלת הנשיאות על-ידי הרבי (באופן רשמי). אף-על-פי-כן אפשר להתרשם מן התוקף והחדות של תשובת הרבי:

בהנוגע להילדה.. תי'...

הנה כבקשתו, הזכרתי בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ וגם ביום ראש-השנה העבר, ולפי דעתי, נוסף על זה, יציע להוריה שיחיו, שיקחו על עצמם שלאחרי שתבריא הילדה תי' לגמרי, ידפיסו ספר מאמרי או שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, היינו שיתנו על זה אז שני אלפים וחמש מאות שקל. ולהוראה אשר בטחונם חזק בהשי"ת אשר הוא רופא כל חולי בני ובנות ישראל, ישלחו עתה על חשבון זה שקל אחד לקה"ת, לא יותר. ואם יעשו כזה, מובטחני שכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ יגין עליה, שתהיה בריאה ושלימה, וכשתגדל וועט זי אליין לייענען דעם ספר שידפיסו. אם (חסר) ביכולתם עתה, זאלן זיי ניט נתפעל (חסר) , כי אם יחליטו בנפשם לתתו בשלימות לתכלית זה הרי על הקב"ה להמציא דרכים ואופנים שיוכלו להביא החלטתם הטובה לידי פועל בזמן שתקויים ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לרפואה שלימה של הילדה תי'. כמובן, לא יפרסמו כל עניין זה. אם יחליטו לטוב כנ"ל, טוב שישלחו הדולר לקה"ת קודם יום-הכיפורים הבע"ל.

"להתחיל כפשוט בט' בכסלו"

כך כתב לרבי המזכיר הרה"ח הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר לרבי, בעת שהיה (הריל"ג) ממונה על ספרי קה"ת:

"מצורף בזה פסקי דינים מכ"ק אדמו"ר האמצעי על הלכות גיטין. הרשנ"ז [=הרב שניאור זלמן] שי' הלוי לויטין העתיק זה מכתב יד המצורף בזה. האם למסור לדפוס ולהדפיסו באותו הפורמט דפסקי-דינים שלו על יורה-דעה?".

הרבי מחק תיבת "האם" וסימן עליה חץ לעבר "למסור" והוסיף:

ובזריזות

להתחיל כפשוט בטי"ת בכסלו"

בראש הדף נרשם: "מהיר"

"הלעומת-זה מתנכל"...

בשעתו התפרסם צילום מענה של הרבי ליהודי שהכין לדפוס ספר בנושא של אהבת-ישראל, ושאל את הרבי אם כדאי להדפיסו להלן תשובת הרבי:

אדרבא ואדרבא יועיל ויועיל

להו"ל [להוציא לאור], ומה טוב בהקדם

כי רואים במוחש איך שהלעומ"ז [=שהלעומת-זה] מתנכל באופנים ובדרכים משונים להפיץ שנאת ישראל ר"ל [=רחמנא ליצלן],

ושומו שמים על שכו"כ [=שכמה וכמה] נפלו ברשתו ועושים מלאכתו וכו' אף שיודעים שהגלות הזה הוא מפני שנאת חינם וכו'

[ואין לדבר, ובפרט להאריך, בהיפך טובתם של ישראל כ"א [=כי-אם] המוכרח ביותר]

וכל דיבור ובפרט הנדפס שתוכנו מביא לאהבת השם התורה וישראל (כולל כפס"ד רז"ל אע"פ [=כפסק-דין חז"ל – אף-על-פי] שחטא ישראל הוא) שחד הוא ה"ז [=הרי-זה] ענין שהזמ"ג [=שהזמן-גרמא] ודורש ומכריח [ובכהנ"ל אפילו על הספק צריך להו"ל ובפרט שלדעתי זהו ודאי]

אזכיר עה"צ לכהנ"ל

מצו"ב [=מצורף בזה] לצדקה באה"ק [=בארץ הקודש]    


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)