את יום שישי, י"ט באייר תש"ח, אין הרב נחמן בורשטיין יכול לשכוח. הוא היה אז בן ארבע-עשרה. משפחתו התגוררה ברחוב היהודים בעיר העתיקה, והוא חווה על בשרו את האירוע הקשה של נפילת הרובע היהודי.
המתקפה על הרובע החלה כשבועיים קודם לכן. שליש מהרובע נכבש עם תחילת המתקפה. התושבים היהודים, ובהם גם בני משפחתו של הרב בורשטיין, עברו להתגורר בבתי מחסה. ביום חמישי, ל"ג בעומר, היה מצב הרובע נואש. הערבים כבר כבשו את בית-הכנסת 'החורבה' ופוצצוהו. התחמושת כמעט אזלה. צחנת המתים, שלא היה אפשר לקוברם, עמדה באוויר. באין-ברירה החליט מפקד הרובע להיכנע.
צמוד לסלים
הרב בורשטיין, כיום מזקני חסידי ברסלב, זוכר היטב את היום הקשה הזה. "הייתי הילד הגדול בבית. אחי הקטן היה בן שנתיים, אח אחד בן ארבע, אח בן שמונה ועוד אחות בת שתים-עשרה. הילדים הגדולים חילקו ביניהם את ההשגחה על הקטנים, ואני עזרתי לאימי לארוז את החפצים ההכרחיים. לא ידענו אם גם אנחנו נילקח בשבי. מילאתי שני סלי קש בכל מצרכי המזון שהיו בבית – קמח, אורז, אבקת ביצים ובקבוקי שמן. הכנסתי הכול לתוך הסלים ואמרתי לאימי: מזה אני לא זז".
המשפחה יצאה החוצה וכל הנשים והילדים עמדו בשורה ארוכה, שהגיעה עד שער ציון. נחמן נראה בוגר מעט, וחייל ירדני החליט להעבירו אל קבוצת הגברים שהייתה אמורה ללכת לשבי. החייל ניתק אותו משני הסלים שעליהם שמר כעל בבת עינו והעבירו אל הגברים.
מאבק של אם
אבל אימו החליטה להילחם על בנה. "פתאום אני רואה את אימי מגיעה לעברי. 'בוא מיד', הורתה לי והתחילה למשוך אותי לעברה. הלגיונר ראה זאת ותפס אותי מיד ביד השנייה. הוא משך אותי בחוזקה אליו ואימי משכה אותי אליה. הבנתי שזה ייגמר לא-טוב.
"הלגיונר ראה שאימא אינה מרפה, תפס את קת הרובה והחל להכות בחוזקה בפרק כף ידה, שבה אחזה בידי. התחננתי לפניה: 'אימא, עזבי אותי, הוא ישבור לך את היד. אני אלך לאן שכולם הולכים ויהיה בסדר', אבל היא לא הסכימה לשמוע. כאב לה מאוד, אבל היא הבליגה על כל הכאבים והמכות. באותו רגע הבנתי מהי מסירות-נפש של אימא. בסופו של דבר שחרר אותי החייל והניח לי ללכת עם אימי, אך כדי להראות שהוא בכל-זאת בעל-הבית, הנחית עליי בעיטה הגונה בגב, ושבועות רבים לא יכולתי להתכופף".
משוריינים בליל שבת
קבוצת הנשים והילדים עמדה וחיכתה עד שהשבת כבר נכנסה. בסופו של דבר הלגיונרים הוציאו אותם אל מחוץ לשער ציון. "שם חיכו לנו משוריינים של 'משמר העם'. רבנים, שהיו גם הם מהיוצאים משער ציון, הורו לנו לעלות אל המשוריינים אף שהשבת נכנסה", הוא מספר.
הם הובלו לשכונת קטמון ושוכנו בכמה בניינים גדולים נטושים. "רק אחרי חיפוש ארוך מצאנו בית שנהפך לבית-הקבע שלנו, בשכונת קטמון, סמוך לפורת יוסף, שכונה שאני מתגורר בה גם היום", הוא אומר. תשע-עשרה שנים אחר-כך גאה הלב לנוכח שחרורה של ירושלים וחזרת היהודים אל הרובע היהודי, הפעם בתקווה להישאר בה לנצח.
הרב בורשטיין ליד בית-הכנסת 'החורבה' המשוחזר |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
