יוסף ואחיו

השבטים בחרו להיות רועי צאן - עיסוק קל. הם נמצאים מחוץ לעיר וכל טרדות העולם אינן מבלבלות אותם ואינן מפריעות לביטולם ולדבקותם בקב"ה. אך יוסף הצדיק, אף שהיה טרוד מאוד בענייני העולם הזה, שהרי היה שליט בכל ארץ מצרים, לא הצליחו כל אלה לבלבלו מביטולו ומדבקותו באלוקות.

(תורת חיים)

פעולתו של יוסף

הורדת יוסף למצרים בבחינת גלות קודם בוא יעקב ובניו לשם פעלה שני דברים: האחד, קיצור תקופת הגלות של בני-ישראל במצרים; והשנייה, הקלת השעבוד בתקופה זו עצמה. כל ההקלות האלה באו על-ידי יוסף ולא על-ידי אחד משאר האחים, מפני שמדרגת יוסף עליונה ממדרגת שאר השבטים.

(אור התורה)

כוח ועבודה עצמית

"ויאמר יוסף אל העם... הא לכם זרע וזרעתם את האדמה" (בראשית מז,כג). "הא לכם זרע" – יוסף הצדיק שבכל דור ודור נותן לכל אחד ואחד כוח וחיזוק בעבודת ה', אך נתינת כוח זו בלבד אינה מספיקה, וצריך להיות גם "וזרעתם את האדמה" – עבודה של האדם בכוח עצמו.

(שיחות-קודש)

לתפור ולחבר

"בן פורת יוסף" (בראשית מט,כד). "פורת" אותיות תופר. יוסף, שהיה נשמה דאצילות, עניינו 'לתפור' – לחבר ולקשר את עולם האצילות עם העולמות שלמטה ממנו, שיהיה גילוי אור אלוקי למטה כמו למעלה.

(לקוטי תורה)

ביטחון בה' לבדו

יוסף נענש בשנתיים נוספות של מאסר משום שתלה את תקוותו בשר המשקים. ולכאורה מדוע נענש על כך, והלוא גם יעקב אביו עשה כן, שהרי שלח מנחה לעשיו כדי לרצותו? אלא שורשו של יוסף נעלה משורשו של יעקב, ולכן לא היה לו להקיש מהתנהגות אביו על התנהגותו-שלו. מצד שורשו הנעלה לא היה צריך לתלות את מבטחו בשר המשקים, ומשום שעשה כן - נענש.

(אור התורה)

חוש אסור לאבד

נשאל החסיד ר' הילל מפאריטש: נכון שיוסף, בהיותו בדרגה עליונה כל-כך, לא היה צריך לעשות כלי בדרך הטבע להצלתו, אבל ייתכן שבענוותנותו חשב שאינו במדרגה עליונה זו, ואינו טוב מאביו. אם-כן מדוע נענש? השיב ר' הילל: חוש וכישרון אסור לאבד.

ידע את מדרגתו

בהכרח שיוסף ידע על שורשו הנעלה, שהרי ראה שענייני העולם הזה לא הטרידו אותו גם בשעה שעסק בהם, כי גם בעת התעסקותו בענייני העולם היה קשור בדבקות לאלוקות, ומזה היה יכול לדעת את דרגתו הגבוהה.

(ספר המאמרים תרע"ז)

שלמות רוחנית

"ויהי יוסף יפה-תואר ויפה-מראה" (בראשית לט,ו). יוסף נקרא כך על שם "יוסף ה' לי בן אחר". כלומר, עבודתו של יוסף היא להפוך את ה'אחר' ל'בן', לעשות אותו בעל-תשובה. כדי להשפיע על הזולת ולהחזירו למוטב, צריך האדם עצמו להיות "יפה-תואר ויפה-מראה" ברוחניות.

(לקוטי שיחות)