מדוע חוט השדרה המעמיד את כל הגוף לא נמנה בין רמ"ח איברים? * קודם שהמצוות ירדו ונפרטו לפרטים היו בבחינת כלל הכולל את כל התורה * הציווי "קדושים תהיו" אינו נחשב במניין המצוות, בהיותו נעלה מהם, אשר רק על-ידו משיגות המצוות את מטרתן * כך התפילה, בהיותה נשמת וחיות כל המצוות, היא מהתורה ולא רק מדרבנן * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. התחלת בריאת העולם היא ב"יום אחד"1 (ולא "יום ראשון"), כדאיתא במדרש2 "שבו הקב"ה יחידי בעולמו", "יחידו של עולם" בלבד:
יש אמנם מציאות של שמים וארץ וכל צבאם, שהרי "כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון . . הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה"3, אבל, זהו עולם ברור ואמיתי, שבו נראה "יחידו של עולם", באופן ש"אין עוד מלבדו"4, שכן, אף-על-פי שרואים וממששים ארץ ומלואה, שמים, כוכבים ומזלות, הרי הם אינם מעלימים ומסתירים, ואדרבה: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"5, ועל דרך זה גם בנבראים למטה, שרואים בכל נברא את דבר ה' שברא אותו, ומהווה ומקיים ומחיה אותו.
והנה, בסדר בריאת העולמות מצינו שלכל לראש נבראו כל העולמות במחשבה אחת (כדאיתא בזהר6, ומרומז גם בנגלה דתורה7); ואחר כך נמשך למטה יותר – שהעולם נברא באות ה', כמו שכתוב8 "בהבראם", בה' בראם9, אות אחת בלבד, ו"אתא קלילא דלית בה מששא"10; ואחר כך נמשך למטה יותר – "שכל בריאת העולם הוא בדיבור אחד כביכול כמו שכתוב11 בדבר הוי' כו' וכמאמר רז"ל12 במאמר אחד כו'"13; ועד שנמשך למטה יותר – "בעשרה מאמרות נברא העולם"12, ועד כפי שעשרה המאמרות באים בריבוי צירופים על-ידי חילופים ותמורות האותיות, חילופים דחילופים ותמורות דתמורות (כמבואר בשער היחוד והאמונה14), שמהם נעשו כל פרטי הנבראים באופן ד"מה רבו מעשיך"15 ו"מה גדלו מעשיך"16.
וכיוון שבריאת העולם היא "בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראת ראשית"17, הרי מובן, שגם בתורה ומצות צריך להיות באופן כזה – שתחילה ישנו עניין כללי, ואחר כך נעשית ההתחלקות לפרטים.
כלומר: תכלית התורה ומצוותיה היא – קיום המצוות והעבודה "בכל דרכיך" בעולם הזה התחתון, "למצרים ירדתם" ו"יצר הרע יש ביניכם"18, דהיינו, כפי שהעולם הוא בדרגא היותר תחתונה, לאחרי שגם העשרה מאמרות התפרטו לכמה וכמה פרטים, ולכן, עניין התורה ומצות הוא בסופו של דבר באופן של מצוות פרטיות; אבל לפני זה ישנו עניין התורה ומצות כפי שהוא באופן של כלל – כלל כל התורה.
ב. דוגמא לדבר:
ידוע מה שכתב הרמב"ם בספר המצוות בשרשים19, "שאין ראוי למנות הציוויים הכוללים התורה כולה", והיינו, שבמניין רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה נמנו רק הציוויים "לעשות מעשה מיוחד", והאזהרות "מעשות מעשה מיוחד", אבל לא ציוויים ואזהרות ש"אינן בדבר מיוחד, אבל יכללו המצוות כולם", כמו "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו"20, ועל דרך זה "קדושים תהיו"21.
והרי מובן, שהסיבה לכך שציוויים אלו לא נכללו במניין המצוות היא – לא בגלל שהם פחותים במעלה, אלא אדרבה: להיותם ציוויים כוללים, הרי הם בעילוי יותר, למעלה מעניין של מנין, אפילו מנין המצוות.
כלומר: הציווי "קדושים תהיו כי קדוש אני" לא נמנה אמנם במניין המצוות, כיוון שאינו עניין פרטי בנפשו ובעבודתו של איש ישראל; אבל לאידך, הרי זה עניין שכולל וחודר את כל מציאותו של איש ישראל, והוא הכלל והפנימיות והחיות והטעם של כל המצוות הפרטיות.
ומצד היותו הכלל שכולל את כל הפרטים, יש בו עילוי נוסף שאינו בכל הפרטים יחד כפי שהם בתור פרטים.
וההסברה בזה:
מצינו בכמה עניינים שריבוי הכמות מוסיף באיכות22, וכמו: "כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה"23, והיינו, שכאשר מיתוסף עשירי מישראל, הוספה בכמות, אזי מיתוסף גם באיכות עניין חדש בעילוי גדול יותר, שלכן יכולים לומר קדושה, "קדוש גו' מלא כל הארץ כבודו"24, ועל דרך זה בנוסח ברכת המזון אומרים "נברך אלקינו כו'"25, היינו, שכאשר ישנם עשרה מישראל אזי נמשך המזון מדרגא עליונה יותר, מבחינת אלקינו.
ועל אחת כמה וכמה כשישנו עניין כללי שכולל את כל המצוות, הרי מלבד כל המעלות שיש לכל מצוה בפני עצמה, מיתוסף על-ידי צירופם יחד אור "העולה על כולנה" (על דרך שמבאר אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה26, ש"כשנצטרפו אותיות הרבה להיות תיבה, אזי מלבד ריבוי מיני כוחות וחיות הנמשכים כפי מספר האותיות שבתיבה, עוד זאת העולה על כולנה המשכת כוח עליון וחיות כללית וכו'"), ובפרט על-ידי צירוף כל המצוות כפי שהם נמצאים בכלל, שאז מיתוסף עוד עניין חדש שאינו בכל מצוה ומצוה בפני עצמה.
ג. והנה, כיוון שכללות התורה ומצוותיה נחלקים לשלשה עמודים, תורה עבודה וגמילות חסדים, שעליהם העולם עומד27, הרי מובן, שבכל אחד מהם צריך להיות עניין שכולל את כל הדבר.
ולדוגמא – בנוגע לקו העבודה, "איזו היא עבודה שהיא בלב, זו תפילה"28. ובהקדמה:
מצינו דעה שתפילה היא מדרבנן29, ולא עוד אלא שגם לדעת הראשונים (הרמב"ם30 ועוד) שתפילה היא מן התורה31, הרי זה רק בזמן מוגבל – שמספיק פעם אחת ביום, או פעם אחת בריבוי זמן, או "בעת מן העתים אשר יצטרך לדבר מן הדברים, שאז היא מצות עשה מדאורייתא שציוונו השם יתברך בזה שיבקש האדם זה ממנו יתברך לבד שיושיעו כו'"32, אבל התפילה ג' פעמים בכל יום היא מדרבנן. וכן כותב רבנו הזקן בלקוטי תורה33, שתפילה היא מדרבנן.
ומאידך גיסא, ידוע המכתב של רבנו הזקן34 שכותב ש"האומרים תפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם", וכפי שמבאר גודל ההכרח שבעניין התפילה, שנוגע לכל עניני התורה ומצוותיה.
ולכאורה הרי זו סתירה מן הקצה אל הקצה!
ויובן על-פי המבואר בלקוטי תורה35 שעניין התפילה הוא בדוגמת "חוט השדרה עצמו הנמשך בתוך החוליות", ש"אינו ממניין האברים" כמו חוליות השדרה, "ועם כל זה הוא המעמיד ומקיים את כל האברים כו'":
הטעם הפשוט לכך שחוט השדרה אינו נמנה במניין רמ"ח אברים, הוא, לפי שאבר צריך להיות בו בשר וגידים ועצמות, ואילו חוט השדרה אין לו עצם. אך עדיין צריך להבין ההסברה שבדבר: וכי משום שאין לו עצם, לא ייחשב במניין האברים, למרות שהוא מעמיד את כל הגוף כולו?!
והביאור בזה – על-פי האמור לעיל בדברי הרמב"ם בשרשים, שבמניין המצוות נמנו רק הציוויים "לעשות מעשה מיוחד", אבל לא "הציוויים הכוללים התורה כולה", שהם למעלה ממניין המצוות:
כיוון שתורה ומצות ניתנו למטה, כפי ש"למצרים ירדתם" ו"יצר הרע יש ביניכם", כדי להפוך את חומר העולם לגשם, ולעשות את הגשם כלי לרוחניות ועד שיהיה כלי לאלקות – הרי כל זה אינו יכול להיעשות על-ידי עניין כללי, כי אם על-ידי התעסקות במעשה מיוחד, בגשם מיוחד;
אבל, כדי שיוכל להיות מעשה מיוחד זה – מבלי להתפעל מהחומר, אלא לבטלו, ולזכך את הגשם שיוכל לקלוט רוחניות ואלקות – יש צורך בנשמה ופנימיות, חיות והתלהבות, שתחדור במעשה להחיות ולהאיר אותו, ועניין זה הוא למעלה ממצוות מעשיות שאותן צריך לעשות הגוף הגשמי – להיותו ה"נשמה" שלהם, ולכן אינו נכלל בגדר מנין ומספר (מנין המצוות), להיותו כמו הנשמה, שהיא אמנם מחיה את רמ"ח אברי הגוף, אבל אינה מתחלקת לרמ"ח חלקים.
ועל-פי זה מובן, שהאומרים שתפילה אינה מן התורה, הרי זה כמו שאומרים ש"קדושים תהיו כי קדוש אני" אינו מן התורה, ש"לא ראו מאורות מימיהם":
לולי החיות והנשמה ד"קדושים תהיו כי קדוש אני", שאז לא שייך להיות מובדל ומופרש מחומריות העולם – הרי לא זו בלבד שלא יוכל לפעול בחומריות העולם על-ידי המצוות, אלא אדרבה, שיומשך אחר החומריות כו';
אבל, אין זה נכלל במניין המצוות – להיותו למעלה מעניין המניין, כשם שהנשמה היא למעלה ממניין אברי הגוף מצד רוחניותה, וכמו חוט השדרה עצמו שבו נמשך חיות המוח שלא נתגשם בגשמיות של העצם, והיינו, שגם לאחרי שהחיות יוצא מן המוח ונמשך בחוט השדרה שעובר בתוך החוליות, הרי הוא עדיין חומר המוח שהוא מזוכך ("איידעלער") שלא בערך מחומר העצם, בשר וגידים שמהם מורכב האבר, ובגלל זַכּוּתוֹ אינו נמנה במניין האברים.
ועל-פי זה מתאימים ב' העניינים – שהתפילה בבקשת צרכיו ג' פעמים ביום היא מדרבנן, וביחד עם זה, התפילה היא מן התורה, אלא, שאינה נמנית במניין רמ"ח מצוות עשה, בגלל שהיא עולה על גביהן, להיותה בבחינת "מאורות" לכל עניין התורה ומצוותיה36.
ד. ועל-פי זה יובן מה שכתוב בגמרא37 "רבי יוחנן אמר ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו":
ולכאורה: כיוון שתפילה היא מדרבנן, אם כן, מה מתברך רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו – הלא מוטב שכל היום כולו יעסוק בתורה ויקיים מצות תלמוד תורה, ובכל רגע ירכוש עוד הפעם "ש"י עולמות"!
וביותר תמוה – שזהו מאמרו של רבי יוחנן שעליו אמרו שלא היתה לו שייכות לעולם, כי אם לתורה בלבד,
– כמסופר בגמרא38 ש"מסרחי גביניה (גבות עיניו גדולים ומכסין עיניו) אמר להו דלו לי עיני ואחזייה", והיינו, שהיה צריך סגולה ועצה מיוחדת כדי שיוכל לראות עניני העולם.
ועל-פי זה מבארים המפרשים39 מה שמצינו בגמרא אודות רב גידל ורבי יוחנן שהיו רגילים לישב "בשערי טבילה", שרב גידל, "אמרו ליה רבנן לא מסתפי מר מיצר הרע", ואילו לרבי יוחנן לא אמרו זאת – "משום שאמרו דרבי יוחנן היו שערות גבות עיניו שוכבות . . ואם כן לא היה יכול להסתכל בנשים" –
ואף-על-פי-כן אומר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למרות שהחיוב להתפלל ג' פעמים ביום הוא לכל הדעות רק מדרבנן.
וההסברה בזה – על-פי האמור לעיל:
כיוון שהתפילה היא בבחינת "מאורות" על כללות עניין התורה והמצות, הרי מובן, שמי שמצד עצמו אינו רואה את העולם (אלא אם כן על-ידי תחבולה מיוחדת), אזי התשוקה שלו היא – "שיתפלל אדם כל היום כולו", היינו, שיהיה מונח במשך כל היום כולו ב"תפילה", קישור והתחברות עם הקב"ה, מבלי שיהיה לו עסק עם עניני העולם, ועל-ידי זה יומשך עניין ה"מאורות" בענייני התורה ומצוותיה שבמשך כל היום כולו, כיוון שזוהי הפנימיות של התורה ומצוותיה, שלכן צריכה להיות התפילה אפילו לפני לימוד התורה, כפי שהיתה בקשתו של אבא בנימין40.
ה. על-פי זה מובן . . גם בעניינים הרוחניים דג' העמודים שעליהם העולם עומד, וכמו בעמוד העבודה, עמוד התפילה – "יתפלל אדם כל היום כולו":
במשך כל היום כולו, בכל עניין שעוסק בו – עומד הוא באותו מעמד ומצב כמו בשעת התפילה, ולכן, אף שלמטה עוסק הוא בעניין שלכאורה הוא דבר פשוט, דבר גשמי, אין זה מבלבל אותו מהקישור והייחוד למעלה.
ועל דרך המסופר אודות הבעל שם טוב41, "שהתפלל כמה תפילות והתענה תעניתים שיוכל להשיב לשואלו דבר בעת עליות נשמתו כו'", היינו, שגם בהיותו בקישור והתחברות למעלה, יוכל להשיב על שאלה בענייני העולם.
והדוגמא לזה – כפי שהיתה הנהגת יוסף, שאף-על-פי שהיה "משנה למלך", "על פיך ישק כל עמי גו' ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים"42, והיינו, שהוצרך להתעסק עם אינם-יהודים ליתן להם הוראות וכו', אף-על-פי-כן, לא היה זה מבלבל אותו כלל מלעמוד בשעת מעשה בייחוד והתקשרות למעלה בבחינת מרכבה – שזהו גם עניין התפילה, שעומד "כעבדא קמי מריה"43, ואינו מציאות לעצמו כלל.
ודוגמתו בעבודת כל אחד מישראל – ש"בכל דרכיך", באכילתו ובשתייתו וכו' (כל הפרטים שנמנו ברמב"ם44), הרי הוא במעמד ומצב ד"דעהו"45, "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם"46, וכפי שמפרש רבינו הזקן47 (מעץ חיים48) ש"דעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה49, והוא לשון התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק כו'".
ועניין זה תובעים מכל אחד מישראל (שמזה מובן שבכוחו לפעול זאת) . . וכיוון שמדתו של הקב"ה היא מדה כנגד מדה50 – הנה ריבוי זה ממשיך ריבוי גם בכל העניינים שהקב"ה נותן ליהודי, שגם הם נכללים בשלשה דברים: בני חיי ומזוני, שיהיו כולם באופן ד"רויחי" במשך כל השנה.
(מהתוועדות אור ליום ב' חול-המועד סוכות, התש"כ, 'תורת מנחם' כרך כז עמ' 46-52, בלתי מוגה)
__________________________
1) בראשית א, ה.
2) ב"ר שם. הובא בפרש"י עה"פ.
3) פרש"י שם, יד.
4) ואתחנן ד, לה.
5) ישעי' מ, כו.
6) ח"ב כ, א. רעו, סע"ב.
7) ראה לקו"ת (נשא כד, ד. נצבים מז, ג): "כמ"ש בזהר ובמדרש כו'", "ובמדרש איתא כו'".
8) בראשית ב, ד.
9) מנחות כט, ב. הובא בפרש"י עה"פ.
10) פיוט אקדמות. הובא בתניא אגה"ת פ"ד (צד, סע"ב).
11) תהלים לג, ו.
12) אבות רפ"ה.
13) לקו"ת שה"ש מג, סע"ב.
14) ספ"א. ספי"ב.
15) תהלים קד, כד.
16) שם צב, ו.
17) פרש"י ורמב"ן ר"פ בראשית. ובכ"מ.
18) שבת פח, סע"ב ואילך.
19) שרש רביעי.
20) משפטים כג, יג.
21) קדושים יט, ב.
22) ראה גם תו"מ חי"א ע' 275 ואילך.
23) ברכות כא, ב. וש"נ.
24) ישעי' ו, ג.
25) שם מט, ב (במשנה).
26) רפי"ב.
27) אבות פ"א מ"ב.
28) תענית ב, סע"א.
29) ראה רמב"ן בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע ה'.
30) ריש הל' תפלה. וראה כס"מ שם.
31) ראה שאגת ארי' סי"ד.
32) סהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה בתחלתה (דרמ"צ קטו, א).
33) בלק ע, סע"ג.
34) אג"ק שלו ח"א ס"ע לג ואילך. וש"נ.
35) שם, ד.
36) לשלימות הענין – ראה לקמן סכ"ז [תו"מ כרך כז עמ' 62].
37) ברכות כא, א. וש"נ.
38) ב"ק קיז, סע"א (ובפרש"י).
39) פי' הרי"ף בעין יעקב – ברכות כ, א.
40) ברכות ה, ב.
41) תו"ח ס"פ ויחי.
42) מקץ מא, מ-מד.
43) שבת יו"ד, א.
44) הל' דעות רפ"ה.
45) משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.
46) דברי הימים-א כח, ט.
47) תניא ספ"ג.
48) שער מח פ"ב – הובא ב"מ"מ, הגהות והערות קצרות לסש"ב" לשם (ע' מו).
49) בראשית ד, א.
50) סנהדרין צ, סע"א. וראה סוטה ח, ב ואילך. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
