הכול יכולים להניח תפילין ארבע על ארבע
א. בגיליונות תשנ"ו ותשנ"ט העירו על מקום הנחת תפילין של יד, והקשו על מנהגנו להניח תפילין של יד בגודל של 4 ס"מ על 4 ס"מ, שלכאורה, לדעתם, חלק מהמעברתא, ולנערים בגיל בר-מצווה גם חלק מהבית עצמו – אינו מונח במקום הנכון.
הנה לפני שמעוררים 'סערה בכוס מים' ומטילים ספק במנהג שנוהגים רבים, חייבים לכל לראש לבדוק היטב-היטב את הדברים. אין זה מן הצדק ומן היושר, לזרוק פצצה לחלל האוויר, באופן שמעוותים את המציאות, ובלשון הידועה: "מניחים הנחה ומקשים קושיא".
לאחר בדיקה יסודית של הדברים ברור שאין שום ספק וספק ספיקא שבעולם להניח תפילין 4 ס"מ על 4 ס"מ גם לנערי בר-מצווה הנמוכים ובעלי איברים קטנים, וכל שכן לנערי בר-מצווה ממוצעים, ועל אחת כמה וכמה למבוגרים.
האמת היא, שצריך היה להתבטא בביטויים חמורים יותר כלפי מי שבגלל חוסר ידע בסיסי מרשים לעצמם לערער על מנהגי חב"ד. ולהעיר, שגם בעניינים אחרים מפסקי אדה"ז או ממנהגי חב"ד, הקושיות שמעוררים עליהם נובעות מתוך חוסר ידע בסיסי, שאין כאן המקום לפרטו.
ב. לא צריך להיות מומחה בבדיקה פשוטה ביותר של מדידה. כל אחד יכול לקחת 'סרט מדידה', ולמדוד מהמרפק ועד הכתף, וייווכח שגם נערים בגיל בר-מצווה יכולים להניח תפילין 4 על 4 ס"מ ללא שום חשש.
כל זאת, כמובן, על יסוד דברי אדמו"ר הזקן בשולחן-ערוך שלו ובסידורו. בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן כז סעיף ב:
"צריך להניחה בגובה הבשר שבפרק הזרוע שבין המרפק שקורין (אולמבוגין1 בל"א) להכתף, וזה המקום נקרא קיבורת2. אבל לא יניחנה למעלה מהקיבורת דהיינו שלא יניחנה למעלה מחצי הפרק שבין המרפק לכתף. ואפילו בחצי התחתון של זה הפרק לא יניח בתחתיתו ממש למטה מהקיבורת".
בסידור, פסק אדה"ז:
"מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו, בגובה הבשר שבפרק, שבין המרפק שקורין עלינבויגי"ן להכתף, וזה המקום נקרא קיבורת. ולא יניחנה למעלה מחצי הפרק, ולא למטה בתחתיתו ממש, למטה מן הקיבורת".
כלומר: מקום הנחת התפילין מחצי הזרוע ומטה, אבל לא למטה ממש ליד המרפק.
ג. כדי שלא ייווצרו שאלות ואי הבנות בעניין זה, הנה ההוראות הפשוטות למדידה:
1. רצוי שאדם אחר יעשה את המדידה ולא האדם הנמדד, כי קשה להחזיק ביד אחת את 'סרט המדידה' מהכתף ועד למרפק.
2. המדידה צריכה להיות מהעצם של הכתף (בזווית החיבור בין הכתף ליד), ועד למקום קיפול היד בדיוק ממול עצם המרפק, בזווית החיבור שבצד הפנימי של היד.
כתף – כדי לזהות את זווית החיבור בין הכתף ליד, רצוי להניע מעט את היד, ולהניח את האצבע במקום החיבור, כך ניתן להרגיש באצבע ולמצוא בקלות את מקום החיבור בין הכתף ליד.
מרפק – יש למתוח היטב את היד, שתהיה ישרה ככל האפשר, כך ניתן למדוד בדיוק את אורך היד, מהכתף עד לקו של מקום הקיפול3.
3. יש לסמן את נקודת החצי בין המרפק לכתף, באופן שהסימון ייראה היטב לאדם המניח את התפילין.
4. גם מי שאין ברשותו 'סרט מדידה' יכול לקחת חוט פשוט, ולמדוד מהכתף ועד למרפק. אחר-כך לקפל את החוט לשניים. אורך החוט שמקופל לשניים הוא מידת החצי בין המרפק לכתף.
יניח קצה אחד בכתף, ואת הקצה השני של החוט (המקופל לשניים) ימתח כלפי מטה, ויסמן (בעט או במדבקה קטנה) את הנקודה שאליה מגיע קצה החוט.
5. אחר-כך יניח את התפילין של יד, כך שקצה המעברתא יהיה מעט למטה מאותה נקודה שסימן, וייווכח שיש מספיק מקום לתפילין של 4 ס"מ על 4 ס"מ.
ד. תוצאות המדידות שיתקבלו:
אנשים מבוגרים: 30-32 ס"מ. בחורים: 26-28 ס"מ. נערים ממוצעים בגיל בר-מצווה: 24 ס"מ. נערי בר-מצווה שאיברי גופם קטנים: 22 ס"מ.
לאור הנ"ל, אין שום חשש או ספק כלשהו בהנחת תפילין של 4 על 4 ס"מ, אפילו לנערי בר-מצווה קטני מימדים.
ה. להשלמת העניין מובא החישוב במספרים, בשיעור הקטן ביותר של נערי בר מצווה:
1. אורך הזרוע בשיעור המינימלי: 22 ס"מ.
2. שיעור התפילין של יד שהבית שלהם הוא 4 על 4 ס"מ, בתחתיתם עם המעברתא והתיתורא, הוא 7 עד 8 ס"מ.
3. שיעור המרחק מהמרפק "שלא יהיה בתחתיתו ממש" 2 ס"מ.
והחשבון פשוט: 7 או 8 ס"מ ועוד 2 ס"מ מהמרפק יוצא 9-10 ס"מ לערך.
חצי האורך שבין המרפק לכתף, בשיעור המינימלי, הוא 11 ס"מ.
יוצא אפוא שיש מקום מספיק, גם בזרוע קטנה של נער בר-מצווה, כדי להניח תפילין 4 על 4 ס"מ, ונשאר עוד מקום כדי שלא יהיו צריכים לצמצם את השיעור.
למותר לציין, שלשאר נערי בר-מצווה הגדולים יותר ולאנשים מבוגרים יש בוודאי מקום ברווח4.
לסיכום: כל אנ"ש וההולכים בדרכי רבותינו נשיאינו יכולים להמשיך להניח תפילין 4 על 4 ס"מ, כולל נערים צעירים בגיל בר-מצווה, ללא שום חשש או ספק בעולם.
מובא כאן צילום זרוע של ילד נמוך: גובה הילד 130 ס"מ. אורך הזרוע מהכתף למרפק 22 ס"מ. גודל התפילין עם המעברתא והתיתורא 7 וחצי ס"מ. הרי ברור שיש מספיק מקום ברווח, אפילו לזרוע של נער בר-מצווה קטן-מימדים.
הרב יעקב סנגאוי, קריית-גת
____________________________
1) להעיר שבסידור אדה"ז (כדלהלן) הלשון הוא "עלינבויגין", וכן הוא בט"ז סק"ב, בבה"ט סק"ב, בא"א סק"ב ובמשנ"ב סק"ג, וכן בלשון ימינו. ואולי גם בשו"ע רבינו צ"ל כן - המערכת.
2) להעיר, שמלשון המחבר בשו"ע שם ס"א: "מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בשר התופח שבעצם שבין הקובד"ו [=המרפק] ובית השחי", וכן מלשון הרמ"א שם: "וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו, אבל לא בחצי העצם הסמוך לשחי", נראה שהמדידה צריכה להיות עד בית השחי.
לפי זה, המדידה קצת יותר קשה, כי צריכים להרים את היד למעלה, ולסובב מעט את הזרוע, כדי שתהיה בקו אחד עם בית השחי, ואת חוט המדידה צריך להניח בתוך קו הקיפול של בית השחי בפנים. אבל, על-פי פסק אדה"ז, המדידה היא מהמרפק עד הכתף.
3) אפשר למדוד עד לעצם המרפק, מהצד החיצוני של היד, אבל,יש לשים לב שהיד צריכה להיות ישרה, ולא כפופה. להעיר, שאם היד תהיה כפופה, אזי המרחק בין הכתף לעצם המרפק (בצד החיצוני), יהיה ארוך יותר. במדידות שלנו, נקטנו בשיעור הקצר יותר, כאשר היד ישרה ולא כפופה.
4) הערה: אדם שמסתכל על היד שלו, כשמניח תפילין, היד נראית יותר קצרה ממה שהיא במציאות. אפשר לקרוא לזה "טעות אופטית". כי מקומות הקיפול של הכתף והמרפק יוצרים את הרושם שהיד קצרה. כאילו מקומות הקיפול "מקצרים" את אורך היד. נראה שזו הסיבה לדברים שנכתבו, בגיליונות הנ"ל, שאורך היד של אדם מבוגר הוא 20 ס"מ, ולנער בר-מצווה פחות בהרבה.
מתוך הבדיקה יוצא, שאורך הזרוע מהכתף למרפק בשיעור של 20 ס"מ, מתאים לילד בגיל 7 שגובהו 115 ס"מ...
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
