נושאים נוספים
	התקשרות גליון 765 - כל המדורים ברצף
	העבודה בעולם היא בבחירתו של הקב"ה
	בניסן עתידין להיגאל בניסי ניסים
	הרמ"ע מפאנו (ב)
	פרשת ויקהל-פקודי
	שואלין ודורשין בהלכות הפסח (א)
	הלכות ומנהגי חב"ד

ראש ומקור לכללים רבים וידועים המופיעים בספרות התורנית * הסבר לשאלה כיצד לתווך דברי חז"ל ש"אדם נידון בכל יום" עם הכתיבה בראש-השנה * על שמחת ראש-חודש, זריזות בכוהנים, עמידה ללא נוע בשמונה-עשרה, ועוד – בספריו של הרמ"ע מפאנו * ועל כתב-היד של ספרו כנפי יונה מהדורא בתרא * רשימה שנייה

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

בי"ג שבט תש"כ (אגרות קודש כרך יט עמ' קפ) השיב הרבי לשאלת אחד מצוות ישיבת טעלז על שורת שאלות. בין השאר אנו קוראים:

והערת כבוד-תורתו בהנוגע לראש השנה, לא הבנתי . . דאדם נידון בכל יום, דפשוט שאין בהם סתירה להכתיבה דראש השנה, וכמבואר הענין בכמה מקומות, ועיין גם כן בספר עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו מאמר חקור הדין חלק ב' פרק א' כו' ובשאר המקומות המסומנים מרבנו הזקן בספרו לקוטי תורה סוף פרשת קרח, וביאור רבנו הזקן בענין זה, ולהעיר גם כן מדברי המפרשים על המשנה במסכת ראש השנה בתחלתם פרק א' משנה ב: בארבעה פרקים העולם נדון. אף שאחד מהם הוא ראש השנה, וכמה מהתירוצים הנאמרים בהנ"ל יש לאמרם גם בנדון דידן.

ציווי התורה גם לשון הבטחה

פעמים רבות התבטא הרבי שציווי של התורה הוא גם הבטחה שיוכלו לקיים זאת, והמקור לכך הוא הרמ"ע מפאנו . הנה דוגמה (שיחות קודש תשל"ב כרך ב, עמ' 24):

כפי שאומר הרמ"ע מפאנו – ואדמו"ר הזקן מביא דברים אלו בכמה מקומות – שכל ציווי בתורה הינו הן ציווי והן בלשון הבטחה.

שמחת ראש חודש כבחגים

בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן עט (הובא להלכה במגן אברהם אורח חיים סימן תיז ס"ק ב) נאמר:

"וכשם שאין תחנה ברגלים כך אין תחנה בראש חודש . . הנוהגין להתענות ערב ראש חודש גם כן מרבים בכבוד הלילה ויום המחרת, שהרי היקשו הנביאים ראש חודש לשבת בכמה מעלות טובות גבי שער החצר הפנימית ויבא כל בשר להשתחוות, והתורה הקישתהו למועדי השמחה לתקוע בחצוצרות על הקרבן כו' ותנן ר"ה כו' ראש בית דין אומר מקודש.. קבעו לו חתימה שווה לרגלים כו'".

דברים אלו הובאו על-ידי הרבי (לקוטי שיחות כרך כו עמ' 62-61) בבואו לבאר את משמעות קידוש החודש כאשר בית-דין מקדשים (חפצא) יום מסויים כראש-חודש, לא כיום המעשה, בו מקריבים קרבן מיוחד וכו' עד אשר "והיה מידי חודש בחודשו ומידי שבת בשבתו יבוא וגו' (ישעיהו סו, כג).

והרבי מוסיף:

"וגם עתה על דרך זה – זוהר חלק ג' ע, ב. ובכמה מקומות כנסמן במראי מקומות לזהר – ניצוצי זהר ועוד".

ולאחר מכן מצטט את תשובת הרמ"ע הנ"ל.

זריזות הכהנים

באחת משיחותיו (ש"פ אמור תשכ"ה – לקוטי שיחות כרך לז עמ' 64) חוקר הרבי בכלל "כהנים זריזים הן" – אשר ניתן להתפרש בשני אופנים:

א) זהו מצד עבודת הכהונה, שכן תפקידם בעבודת הקודש (או הימצאותם במקום המקדש) פועל בהם את עניין הזריזות.

ב) זהו מצד עצם עניין הכהונה, שכן הוא טבע ותכונת הנפש של כהן בענייני כהונה [וכלשון רש"י במסכת שבת "שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים כו'" וכהנה בכמה מקומות].

ההבדל לדינא בין שני אופני החקירה – האם גם בעניינים שאינם שייכים לעבודת הכהונה, חל הכלל של כהנים זריזים הן.

בצד הא' של החקירה מציין הרבי (בהערה 25):

ראה שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן א ד"לא אמרו כהנים זריזים הם אלא בעבודה אי-נמי באכילת תרומה כו'" (ומוסיף: ולהעיר דאכילת תרומה איקרי עבודה – פסחים עב, סוף עמוד ב' ואילך).

ובמקביל – גם בצד הב' של החקירה מציין הרבי:

להעיר משו"ת הרמ"ע שם "ואימת מקדש עליו ועוד דכהנים זריזים הם".

ומשמע – מסיק הרבי – שהם אכן ב' עניינים הקיימים בכהן.

מספר האותיות בתורה

בעניין מספר האותיות שבתורה (לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 419 הערה 12 ובשולי הגיליון שם) כותב רבינו הזקן "אף שבתורה אין נמצא ס' ריבוא אותיות..", ומציין הרבי:

כי אם ערך ל"ו ריבוא אותיות – המשך וככה תרל"ז (לאדמו"ר מהר"ש) פפ"ט. ובספר המאמרים קונטרסים חלק א קצא, ב: שמספר אותיות הכתובים בתורה הם בערך ש"ה אלפים כו'. וכן הוא במאמר הנפש (לרמ"ע מפאנו) חלק ג' פרק ה' (שאין בתורה רק בערך ל"א וחצי ריבוא אותיות (ש"ה אלפים)). וראה בניצוצי זוהר לזהר החדש עד, א (במילואים – קכו, א) שהביא מכמה ספרים שמספר האותיות בתורה בדיוק הוא: 304,805.

גימטרייה של 'עגל'

הגמרא בסנהדרין (קג, ריש עמוד ב') מציינת שירבעם בן נבט "היה שונה . . בתורת כהנים מאה ושלושה (פנים)". כשהרבי מזכיר זאת, הוא מציין (ספר השיחות תנש"א כרך א, עמ' 367) ש"מאה ושלושה" הוא הגימטרייה של 'עגל'.

מקור הדברים מופיע בשורת ספרים (כתבי האריז"ל, ועוד) והראשון הוא: מאה קשיטה (להרמ"ע מפאנו) סוף פרק ח'.

על ספרו כנפי יונה – מהדורה בתרא

ברשימת ספרי הרמ"ע שערך החיד"א ב'שם הגדולים' (בסוף ערכו) צוין באות ח הספר 'כנפי יונה'. בספרו 'עבודת הקודש' עמ' עו-עז, מספר הרב שלום-דובער לוין, על כתב-יד מיוחד שנמצא בספריית הרבי ועל הניסיון לפרסמו:

בכסלו תשמ"ה היתה מכירה פומבית (של חברת C.M&W). אחרי שביקרתי בתערוכה הקודמת למכרז, כתבתי בן השאר:

בספרייה כאן ישנו כתב-יד הספר כנפי יונה, עם הגהות מרובות על הגיליון. מצורת ההגהות נראה שהם של המחבר בעצמו. בסופו רישיון הצנזור משנת ש"ס, שהיא תקופת המחבר הרמ"ע מאפנו.

במכרז יימכר כתב-יד נוסף של הספר כנפי יונה, גם הוא עם הגהות מרובות של המחבר על הגיליון וגם הוא ברישיון הצנזור משנת ש"ס (מקווים לקבל תמורתו כ-20.000$).

לאחר העיון נראה שהמחבר הגיה את הספר כמה פעמים, ולאחר שהעתיקו הסופר מחדש הגיהו שוב המחבר.

ההגהות שבכתב-יד הנמכר נכללו בכתב-יד הסופר שבספרייה ובנוסח הנדפס, ואילו ההגהות של המחבר שבכתב-היד שבספרייה לא נכנסו לנוסח הנדפס; היינו שהנדפס הוא מהדורה קמא, ומהדורה בתרא הנמצא בספריה עדיין לא נדפס.

הרבי השיב:

על-פי זה כדאי להוציא לאור (בעיבוד המתאים) בהמשך הזמן.

התחלתי במסירת העבודה להרב התמים ר' דוד שי' אולידורט, שהכין סקירה כללית שנדפסה בקובץ יגדיל תורה חוברת סב סימן יח.

כשהכנסתי את עלי ההגהה, הרבה הרבי להגיהו, בתיקוני לשון וטעויות דפוס, וכתב, שהמאמר נכתב:

בסגנון הדורש ביאור.

ואשר לכן כדאי:

להחליף.

במאמר נזכרה החברה 'קריסטיס' שארגנה את המכירה הפומבית והרבי כתב על זה:

להחליף בסימן אחר.

ולכן נדפס שם החברה: C.M&W.

אחר-כך הוסיף לדברים האלו ר' יוסף אביבי בחוברת סד סימן נו, וכשהכנסתי את עלי ההגהה כתב הרבי:

המוציא לאור הספר על-פי כתב-יד שבכאן, כמדובר מאז?

על כך השבתי:

חלק גדול הימנו כבר נעתק (מכתיבה איטלקית) על-ידי הרה"ת ר' דוד שי' אולידורט. אך בדבר עריכת הציונים וההשוואות אליו, נתעוררו כמה ספיקות – לאחר מאמרו של אביבי:

הוא מציין לעריכה רביעית של הספר כנפי יונה, שבו חילקו לכמה ספרים... ובהם מצוין אצל כל קטע אם הוא העתק מכתבי האריז"ל, אם הוא העתק מכתבי הר"י סרוג או מה שהוא כותב בעצמו... [יהיה צורך] להשיג את צילומי כתבי-היד המפוזרים בכמה וכמה ספריות בעולם ולאחרי זה להשוות אליהם.

הרבי לא השיב על זה, וכנראה שקיבל הדברים, וכתבתי אז עוד מאמר בנושא הזה בקובץ יגדיל תורה חוברת ס"ה סימן סו.

מקור להלכה באופן תפילת העמידה

"ויש מי שאומרים שאין להתנועע אלא בפסוקי דזמרה . . אבל לא בתפילת י"ח" – כך מביא אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו סימן מח סעיף ד', ומקורו מהרמ"ע מפאנו בתשובה סימן קי"ג (של"ה עניני תפילה בתחילתו. הובא במגן אברהם שם).

וכך נהג הרבי נשיא-דורנו, כנרשם בהנהגות משנת תשכ"ה אות לח: "בתפילת שמונה עשרה אינו מתנועע כלל".

אמנם לדברי הרמ"ע עצמו (בספר עשרה מאמרות מאמר אם כל חי חלק א' סימן לג) הובא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן (שם) "רק בחתימת הברכות נוהגין קצת להתנועע בנחת", אלא שזה לא ראו אצל הרבי.

מקור שיוחס בטעות להרמ"ע מפאנו

בשיחותיו (לקוטי שיחות כרך יז עמ' 517) במעלת עיר-הקודש צפת – הביא הרבי את הנאמר לגבי צפת – שצפת עם הכולל עולה בגימטרייה (במספר קטן) כ"ב – "כנגד כ"ב אותיות התורה, לרמוז שצפת היתה מוכנת ומזומנת להשיג בה סוד עומקה של תורה וסודותיה", משום ש"אין אוויר זך בכל ארץ-ישראל כמו אוויר צפת".

הדברים הובאו בספר "טוב הארץ" מר' נתן שפירא בעל מחבר הספר 'מצת שימורים', שספריו מובאים בתורת החסידות ומייסדים על דבריו כמה ביאורים וכו', ולפניו בספר 'חסד לאברהם' (אשר נמנה הן עם תלמידיו של הרמ"ק והן עם תלמידיו של האריז"ל וספריו מובאים בכמה מקומות בחסידות), והרבי קובע: "ויש לומר שזהו מקורו [=עליו התבסס] של "טוב הארץ" ".

בהערה 35 שם איתא:

בספר טוב הארץ שלפנינו איתא: "מספר כנפי יונה" (להרמ"ע מפאנו). אבל בספר כנפי יונה (גם בחלקו שנדפס לאחרונה) לא מצאתי עד עתה מה שהעתיק בטוב הארץ שם. ואפילו אם תימצי לומר שנמצא בכתב-יד ולא נדפסו – הרי כיוון שנמצא מפורש בספר חסד לאברהם, שהוא אחד מ"ארבע יסודות" שעליו נבנה הספר טוב הארץ (הקדמת המחבר), למה ישמיט החסד לאברהם שהוא אחד מיסודי הספר ויכתוב "שהוא מספר כנפי יונה, ואף-על-פי שדבריו כו' מכל-מקום העתקתי כו' מעט ממשות".

ולפי-עניות-דעתי – מסיים הרבי – יש כאן טעות הדפוס, והתיבות "מספר כנפי יונה כו' " – שייכים לעניין שלפניו או לאחוריו.