כאשר נפרדו השבטים מיוסף אחיהם, לקראת חזרתם לארץ כנען, כדי להביא את יעקב, אמר להם יוסף: "אל תרגזו בדרך". רש"י מביא את פירוש המדרש, שיוסף הורה להם: "אל תתעסקו בדבר הלכה, שמא תרגז עליכם הדרך".
בקשה זו של יוסף תמוהה לכאורה. הלוא התורה מאחדת ועושה שלום, כמו שנאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". חז"ל גם הורו "אל ייפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו". מדוע אפוא הזהיר יוסף את אחיו שלא לעסוק בדברי תורה?
מחלוקת מפלפולים
התשובה הניתנת על כך היא, שיוסף הזהיר את אחיו מעיסוק בלימוד עיוני, מפלפולי התורה, שמזה יכול להתפתח עניין של "תרגזו בדרך". לעומת זה, ההוראה להיפרד "בדבר הלכה" היא לומר הלכות פסוקות, שאין עליהן קושיות, ועניינים כאלה מאחדים ומוסיפים קִרבה.
אכן, התורה ניתנה לעשות שלום בעולם והיא פועלת קירוב וחיבור בין יהודים, אבל כל זה הוא כאשר עוסקים בענייני התורה שאין בהם שאלות וקושיות, פלפולים ומחלוקות. כי כאשר עוסקים בפלפולי התורה, עלולים להתפתח מחלוקות ופירוד לבבות.
רתיחה מסוכנת
כשיהודי לומד תורה, הוא משתדל להבין את ענייני התורה בשכלו ובהשגתו. אם הוא שומע סברא שאינה מתקבלת על דעתו, הוא עלול לסעור ולרתוח. אמנם הגמרא מכנה זאת "אורייתא הוא דקא מרתחא ביה" [=התורה היא שרותחת בקרבו], אבל בפועל הוא רותח כלפי דעתו של חברו ועלול לחוש זלזול בו.
הדבר נובע מכך שהתורה מתלבשת בשכלה של הנפש הבהמית. מצד הנפש הבהמית עצמה (אם אין הנפש האלוקית משפיעה עליה ופועלת בה התבטלות) יכולה להתפתח באדם תחושת ישות עצמית. ואדרבה, ככל שהוא לומד יותר ומבין יותר, יכולה להתפתח בו רתיחה עזה יותר, ומזה עלול להיגרם פירוד הלבבות.
חיזוק האחדות
העצה לזה היא להיפרד זה מזה בדבר הלכה, הלכה פסוקה, שאין בה משא-ומתן, קושיות ותירוצים. אמנם יש מעלה מיוחדת בלימוד עניינים שיש בהם קושיות ובירורים, שעל-ידי כך מבררים את ההסתר של העולם הזה וגורמים נחת-רוח רבה למעלה. יש גם מעלה בבירור מחלוקות ובהגעה למסקנה, שיש בזה היבט של עשיית שלום (אם אין מחלוקת, לא ניכרת מעלת השלום). אבל בכל-זאת יכול להסתעף מזה פירוד לבבות.
אולם כאשר יהודים נפרדים זה מזה, עליהם לחזק את האהבה והאחדות שביניהם, כדי שכל אחד ואחד מהם ימלא במקום שהוא הולך אליו את שליחותו של הקב"ה. הדרך לעשות זאת היא דווקא על-ידי ענייני הלכה, שאין בהם מחלוקת, וממילא לא יכול לצאת מהם עניין של פירוד לבבות, אלא שלום ואחדות דווקא.
(תורת מנחם כרך לב, עמ' 163) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
