חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ד באב התשע"ט, 25/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

חינוך הקטנים לצדקה וגמילות-חסדים
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 754 - כל המדורים ברצף
הישיבות – יסוד הקיום של עם-ישראל
ודוד עבדי נשיא עליהם
חינוך הקטנים לצדקה וגמילות-חסדים
פרשת ויגש
"דידן (דהספרים) נצח"
מודים דרבנן / זמן התפילה בבית חיינו
הלכות ומנהגי חב"ד

חלוקות השליחות לצדקה למיניהן, בכינוסי ילדים, התוועדויות, במעמד חלוקת השטרות או לסתם ילדים שנקרו בדרכו של הרבי – היו חינוך מופלא לחשיבות הנתינה לצדקה בהידור, וההתעסקות בחסד בכלל * מה היתה בקשת הרבי במכתבו לילדי קיבוץ עין הנצי"ב?

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

נפתח בהתבטאות נדירה אשר נשמעה מפי קודשו של הרבי בשנת תשנ"ב (כאן ב'תרגום-חופשי' מתוך ספר השיחות – תשנ"ב כרך ב' עמ' 391-390):

בדורנו זה כבר חינכו והרגילו ילדים קטנים לתת צדקה, נוסף לכך שממנים אותם כשלוחים לתת צדקה, מעניקים להם גם כסף שנעשה ממונם הפרטי, בכדי שיתנו מכספם הפרטי לצדקה.

ב"חינכו והרגילו" אין ספק שהכוונה היתה ראשית-כול למי שנתן את הדוגמה החזקה ביותר לכך, הלוא הוא הרבי עצמו, שאגב הוסיף ואמר: "וממשיכים בכך".

בדרך עקבית ושיטתית חינך הרבי דורות של קטנים וקטנות (כמו גם מבוגרים) לתת צדקה ולעסוק בגמילות-חסדים, עד כדי קריאה מפורשת שגם תלמידים ותלמידות יקימו בכיתותיהם – ובמוסדות אשר בין כותליהם הם מתחנכים – קרנות של גמילות חסדים.

ברשימה זו ננסה להעלות ציוני דרך באחד מיסודות דרכיו ואורחותיו של הרבי, אשר טבע את חותמו היטב בתודעת המוני חסידי חב"ד וההולכים בדרכם.

נדיבים בממונם ובגופם

..שהתלמידים והתלמידות דכל בית ספר וכו' (או דכל כתה) ייסדו קרן גמ"ח [שהיא "מעלה הגדולה" בצדקה "שאין למעלה ממנה"], ושכל אחד ואחת יתרמו מזמן לזמן מממונם לקרן זו.

...בכדי להשריש בלב הילדים והילדות שיהיו לא רק "נדיבים בממונם" אלא גם "נדיבים בגופם" – נכון במאד, שקרן הגמ"ח תנוהל על-ידי הילדים והילדות עצמם. שתלמידי בית הספר (או הכתה) וכו' יבחרו מתוכם מנהל הקרן, גזבר וכו'.

אשר זה יגביר רגש האחריות, ובמילא, יוסיף גם חיות והתלהבות והקשר להגמ"ח דכל תלמידי בית הספר וכו' – הואיל וגם עשיית החסד בפועל היא על-ידי שלוחיהם ובאי כוחם.

ומה טוב שהנהלת קרן הגמ"ח וחלוקת התפקידים (מנהל, גזבר, ומנהל חשבונות וכו') תתחלף לעיתים לא רחוקות (על-ידי בחירת התלמידים והתלמידות) – בכדי לאפשר לכל תלמיד בית הספר וכו' או לרובם על כל פנים, להיות לא רק נדיבים בממונם אלא גם נדיבים בגופם, ובפרט על-פי דברי חכמים במשנתם: והכל לפי רוב המעשה...

דברים אלה השמיע הרבי בהתוועדויות פורים והתוועדות סמוכה שבאה כהמשך לה, במוצאי שבת פרשת צו תשל"ח, והוגהו על-ידו (לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 626-623). הדברים באו – כפי שהדגיש הרבי – כ"הוספה על הפשוט". כלומר, הכוונה לתלמידים ולתלמידות שעדיין לא באו לחיוב מצוות, אשר בדרך כלל לא היו רגילים בכל זה ("עניין שאינו פשוט כל-כך").

כבסיס או אסמכתא לרעיון שהעלה הרבי, בדבר הקמת קרנות גמילות חסדים על-ידי בני-הנוער, ציין את הדבר הבא (שם עמ' 625 הע' 20):

להעיר ממה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר ("התמים" חוברת ז' עמ' סה) שבימי ילדותו "כל הוני – אשר רכשתי לי שכר לימוד משניות בעל-פה . . הייתי עושה בו גמילות חסדים . . ובערב יומא דשוקא וביום שלאחריו היו לי ימי עבודה בחלוקת וקבלת סכומי הגמילות חסדים".

ומסיק הרבי ומוסיף:

ומזה שסיפר ופירסם הנהגתו זו מובן שהיא הוראה לרבים . . ומכיוון ש"בתר רישא גופא אזיל" (עירובין מא, א) – הרי הנהגת נשיא (וראש) ישראל, היא גם נתינת כוח.

בהתוועדות י"ב תמוז תשמ"א בשיחה השנייה ('שיחות קודש' תשמ"א כרך א' עמ' 142 ואילך) דיבר הרבי בהרחבה על ההוראה בתחום החינוך שיש להפיק מדרך החינוך של בעל הגאולה עצמו, כפי שבאה לידי ביטוי בסיפור הנ"ל: שכאשר רכש סכום כסף תמורת משניות שחזר בעל-פה, הבין בעצמו שבכסף זה צריכים לעשות גמילות חסדים, ועשה זאת בפועל מרצונו הטוב. ועד – כפי שהיה בהמשך המאורע – שעל-ידי ההתעסקות בגמ"ח העמיד את עצמו בסכנה ומסר נפשו עבור טובת הזולת, עד שהושיבוהו במאסר.

בקשתי להקים קרן גמ"ח

בט"ו אייר תשל"ח ('צדיק יסוד עולם', קה"ת תשנ"ב, עמ' 104) כותב הרבי ל"ילדי קיבוץ עין הנצי"ב, שיחיו" מכתב תגובה לברכות ואיחולים ששיגרו לו ליום הולדתו י"א בניסן.

בתוספת ("נ.ב.") כותב הרבי:

תקותי שיודעים אתם מבקשתי לתלמידים ותלמידות בכל מקום שהם יארגנו "קרן גמ"ח" משלהם, ביחד עם הוספה מיוחדת בלימוד התורה בנוסף לשיעורים הקבועים.

ויהי רצון שגם בזה תצליחו באופן הכי טוב.

הדברים באו בהמשך לשיחת פורים תשל"ח שהובאה לעיל.

בשנת תשמ"ב יסד דוד שי' מונדשיין בתלמוד תורה תורת אמת את קופת הגמ"ח "קרן דוד", על שמו של זקנו הרה"ח ר' דוד בראוומן ע"ה (בהמשך לשיחת י"ב תמוז תשמ"א, שבה עורר הרבי שיש לחנך את הקטנים גם במצוות גמ"ח בממונו).

כשהודיע על כך לרבי (ראה תשורה טו"ב כסלו תשס"ח עמ' 79), קיבל את המכתב הבא – אליו היה מצורף גם המכתב הכללי לחנוכה תשמ"ב, וכן שטר של 100 שקל – אשר בו הוסיף הרבי בכתב-יד-קודשו: "מצורף-בזה השתתפותי".

ערך הצדקה מחליש תופעות שליליות

משנת תשכ"א ואילך עורר הרבי על השתתפות ילדי-ישראל במצוות פורים. באחת האיגרות שבהן התייחס לנושא כותב בין השאר (לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 267):

...נוסף על העיקר, הוא הערך הדתי שבמצות מתנות לאביונים, שהיא ממצוות היום דפורים, ואדרבה, כמבואר בדברי הרמב"ם, עוד נעלה יותר על ענין דמשלוח מנות –

יש בזה ערך פדגוגי, לחנך ולהרגיל את הילדים לעבור על מידת הילדות ולתת מממונם למי שאינם חייבים לו ולא כלום, שיש בזה רגש עמוק יותר מאשר משלוח מנות לחבר או חברה.

ובפרט אשר הפרשת צדקה בממונו צריכה לגרור, ועל כל פנים בהשפעת המחנך שיעורר על זה, גם צדקה בגופו ובטירחתו, שהם המדריכים הכי פעילים להחליש רגש האנוכיות שהוא מקור לכל מיני התפרצויות והפרעות, ועד לידי חטא ועוון בפועל..

ביום ג' ב' אלול תשל"ז הורה הרבי (לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 279) ש"לכל ילד תהיה קופת צדקה פרטית, ובכל יום מימות החול יכניס לתוך הקופה (בלי נדר) פרוטה (מטבע) לצדקה. קופת הצדקה היא עניין גמילות חסדים".

כשהרבי דיבר על הקמת קרנות גמילות חסדים, חזר ואמר (לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 625) שבקשה זו היא "נוסף על המדובר כמה פעמים, שכדאי מכמה וכמה טעמים שלכל תלמיד ותלמידה תהיה קופסת-צדקה שלו – למטרת צדקה ויפריש לתוכה מזמן לזמן (ומה טוב – בכל יום חול בוקר) מעות לצדקה".

מיקומה של קופת הצדקה בשבת

עד כמה נכנס הרבי לפרטי פרטים של הוראה חשובה זו, ניתן ללמוד מהדברים הבאים, שאמר הרבי בשיחתו ביום כ"ח מנחם אב תשמ"ט (התוועדויות תשמ"ט כרך ד, עמ' 215):

ועל דרך זה בנוגע לכל ילד יהודי – שהוא צריך להיות ה"שופט" וה"שוטר" בנוגע להנהגתו הפרטית ובנוגע לחדרו, החדר שבו נמצאים הספרים שלו, קופת הצדקה שלו ושאר חפציו – שהכול יהיה מונח בסדר הראוי, שהספרים יהיו נקיים וכל ספר יהיה מוכן בעת שצריך ללמוד בו, קופת הצדקה תהיה מוכנה בכל ימות החול, ואילו בשבתות וימים-טובים תהא מונחת במקום גבוה שאמנם יוכלו לראות אותה ולזכור [=באמצעותה] על מצוות הצדקה, אבל כדי לתת צדקה בפועל ימתינו עד מוצאי השבת או היום טוב . . וכן להשפיע על החברים והחברות שגם הם ינהגו כן בחפצים שלהם הנמצאים בחדריהם...

מפעם לפעם חידש וזירז הרבי הוראה זו. כך, למשל, בשנת תשמ"ו (התוועדויות תשמ"ו כרך ג, עמ' 594):

יש להרגיל את הקטנים בנתינת צדקה מדי יום ביומו, כמסופר בזיכרונותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו . . ענין זה אמור הן בנוגע לילדים והן בנוגע לילדות. ואדרבה יש מעלה בנתינת הצדקה על-ידי אשה, ש"מקרבה הנייתה", ומזה מובן, גם בנוגע לילדות קטנות, שאף שעדיין אינן יכולות לאפות ולבשל, מכל מקום, יש להן כבר את התכונה המיוחדת של "מקרבה הנייתה".

וגם הילדות הקטנות

בכ"ה אייר תש"נ דיבר הרבי לפני נשי ובנות חב"ד, לפני הסיום בירך את המתכנסות ואחר-כך אמר (ספר השיחות תש"נ כרך ב, עמ' 485):

ובפרט על-ידי ההוספה במצוות הצדקה – כנהוג בכגון-דא ליתן לכל אחת מכן שליחות-מצווה ליתן לצדקה, ובוודאי תוסיף כל אחת (על הסכום הסמלי שתקבל עתה על-ידי אלה שתחלקנה השטרות) מממונה, הן הנשים הנשואות והן הבנות, וגם הילדות הקטנות, אשר, כנהוג בזמנינו מקבלות גם הן "דמי כיס", ובוודאי שה"הוצאה" העיקרית שלהן היא ליתן מטבעות אחדות ("פעני'ס", "ניקל'ס" "דיימ'ס") בקופת הצדקה שלהן...

ושוב בשנת תש"נ (ספר השיחות תש"נ כרך א' עמ' 108) הציע הרבי:

כדאי להנהיג, שמנהל כל מוסד חינוך (חדר, תלמוד תורה, ישיבה קטנה וגדולה) יחלק (מקופת עצמו או מקופת המוסד) שליחות (מצווה) לצדקה לכל תלמידי המוסד ולכל עובדי המוסד (המלמדים וכו') . . ניתן לחלק פרוטה וכיוצא בזה.

הרבי המשיך והסביר:

העיקר הוא הדוגמה חיה, בכדי לעורר את התלמיד והתלמידה לתת צדקה בפועל, ובהוספה מדיליה, כפי נדבת לבו (לבה) הטהור.

ויעשו זאת על כל פנים פעם אחת בשבוע, ומה טוב בערב שבת (לפני שנפרדים לפני שבת), כשעניין הצדקה (צרכי העניים) הוא בהדגשה יתירה.

צדקה הקשורה עם תורה

במשך שנים רבות, כל ילד שנכנס לרבי ל'יחידות' היה מקבל כסף (בדרך כלל דולר), והרבי היה מורה לו לתת את הכסף (או תמורתו) לצדקה, ולפעמים היה מדגיש: ובהוספה מדיליה [=משלו].

מאז נוסד ארגון הילדים העולמי "צבאות השם", היה הרבי משתתף בכינוסים המיוחדים לילדים שנערכו בבית מדרשו. בתחילה היה מתפלל מנחה עם הילדים, לאחר מכן נאמרו י"ב הפסוקים, ואחר-כך היה הרבי נושא מדברותיו לפני הילדים.

בכל מעמד שכזה הזכיר הרבי, כי לפני סיום הכינוס יעניק למדריכים ולמדריכות חבילות של מטבעות לצדקה כדי לחלקם לכל הילדים והילדות.

נצטט כאן קטע לדוגמה, מר"ח סיוון תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ד, עמ' 2106):

כנהוג בכל "כנס" . . נסיים בענין הצדקה, בהוספה על ענין התפילה (תפלת מנחה) וענין התורה (י"ב פסוקים ומאמרי חז"ל – תורה שבכתב ותורה שבעל-פה).

ולכן, אתן עבור כל אחד ואחת מכם – על-ידי המדריכים והמדריכות – ג' מטבעות:

מטבע הא' – לצדקה; מטבע הב' – עבור ענין הקשור עם תורה, כמו: קניית ספרים, עזר וסיוע ליהודי שמקדיש את חייו ללימוד התורה, ובגלל זה זקוק לעזר וסיוע בפרנסת בני ביתו, או לתת לצדקה עבור "ישיבה", "חדר" או "תלמוד תורה"; ומטבע הג' – לעשות בה כפי נדבת לבו, לב יהודי.

בסיום נתן הרבי מטבעות למדריכים ולמדריכות שיחיו – על מנת לחלק ג' מטבעות לכל אחד ואחת מהילדים והילדות שיחיו.

עיקר החינוך – בידיעה שזו מצווה

לגופו של עניין:

מה אכן החשיבות המיוחדת בצדקה הניתנת על-ידי ילדים? דיון הלכתי מעניין הציג הרבי בשולי אחת השיחות שהשמיע לפני ילדי-ישראל ('לקוטי שיחות' כרך יד עמ' 276 הערה 2), ובסיומו קבע:

...צריך-להיות ידיעת הקטן שזוהי [=נתינת הצדקה] מצווה.

תוכן הדברים:

אף-על-פי שאפילו 'נפל סלע מידו' ומצאה עני ונתפרנס ממנה, אומרים חז"ל (ספרי הובא בפירוש רש"י עה"פ תצא כד, יט) שהרי הוא מתברך עליה – הרי אין להשוות זאת ("אינו דומה") לנתינה מתוך כוונה, שאז יש גם נשמת המצווה (תניא פרק לח).

ובנידון-דידן בקטנים וקטנות, הרי זה לכאורה עיקר – שהרי מקיימים מצוות בתור חינוך למצוות, ולכאורה אין שייך חינוך (לכשיגדיל כו') כשאין יודע שמצווה בדבר (מה-שאין-כן כשיודע, אף שמקיימה רק מיראת הרצועה וכיוצא-בזה).

יחד עם העובדה שנדרשת, כאמור, ידיעת הקטן – לא חשובה כל כך כוונתו – שכן אפילו כוונה הפכית אינה מבטלת, כיוון שזוהי מחשבת קטן (הרבי ציין בסיכומו של דבר: "ויש לעיין בלשון אדמו"ר הזקן שולחן ערוך אורח חיים סימן שמ"ז סעיף ג. ואין-כאן-מקומו").

[וראה עוד בלקוטי שיחות כרך לח עמ' 111 ואילך (ובפרט שם עמ' 115-114) בביאור פסק-דין הרמב"ם: "האפוטרופין עושים לקטנים, אבל אין פוסקין עליהן צדקה . . מפני שמצוות אלו אין להם קצבה"; ואין כאן מקומו].

החביבות שבצדקה על-ידי ילדים

בב' דראש-חודש טבת תנש"א הוסיף הרבי וביאר את מעלת וחשיבות הצדקה שנותנים ילדים קטנים (התוועדויות תנש"א כרך ב, עמ' 75):

דווקא מפני שילד איננו עוסק במסחר, ואין משלמים לו שכירות וכיוצא-בזה, ואם כן, כספו הפרטי מדוד ומוגבל לפי מה שמקבל מהוריו; וכדי לתת צדקה הוא צריך להיות במצב שלא מתחשב בזה – וכאשר בא לפניו עני, איננו עושה חשבונות כמה אביו ואמו נתנו לו, ואף-על-פי שלא נראה שום מקור להכנסה נוספת – נותן מכספו לצדקה. ואדרבה, מלבד הכסף שמקבל מהוריו הולך ומוסיף על זה מכספו שלו, כי הוא רוצה שלו עצמו תהיה הזכות לתת צדקה.

ולא עוד אלא שלאחר שהצליח לפעול בעצמו לתת צדקה ביום הראשון, הנה מכיוון שילד יהודי צריך להיות תמיד בצמיחה וגידול, אזי כשבא יום נוסף הרי הוא מוסיף מיד ב"נר מצווה ותורה אור" דמצוות הצדקה, וכן הלאה. ובמיוחד כשהדבר מתבצע מתוך שמחה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)