חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ד באב התשע"ט, 25/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הישיבות – יסוד הקיום של עם-ישראל
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 754 - כל המדורים ברצף
הישיבות – יסוד הקיום של עם-ישראל
ודוד עבדי נשיא עליהם
חינוך הקטנים לצדקה וגמילות-חסדים
פרשת ויגש
"דידן (דהספרים) נצח"
מודים דרבנן / זמן התפילה בבית חיינו
הלכות ומנהגי חב"ד

יעקב אבינו לא סמך רק על הבטחת ה' ושלח לייסד ישיבה במצרים * הגלות במצרים היתה קשה מגלותנו, ובכל-זאת לא פסקו מללמוד בישיבות * בין הקרח האמריקאי ל"אש אוכלה הוא" – כיצד השפיע אוויר הרחוב על חלק מתלמידי הישיבות * החזקת הישיבות צריכה לבוא גם מבעלי 'כסף' ו'זהב' רוחניים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ...וזהו1 גם מה שכתוב2 "ואת יהודה שלח גו' להורות לפניו גשנה", ומפרש רש"י בשם המדרש3 "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה":

כאשר הקב"ה ציוה ליעקב לילך למצרים, דאג יעקב מקודם לכן – "לפניו" – שיהיו שם ישיבות. למרות שהקב"ה הבטיחו שילך עמו, כמו שכתוב4 "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" – השתדל יעקב להכין לפני כן ישיבות, ורק אז הלך למצרים יחד עם הקב"ה, משום שהישיבות הן יסוד קיום בני-ישראל.

הישיבות שיסד יעקב אבינו התקיימו בכל משך הזמן שהיו בני-ישראל במצרים, [כנ"ל] ש"מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם, שנאמר לך ואספת את זקני ישראל".

בכל הזמנים ובכל המקומות בהם היו בני-ישראל, אפילו בגלות מצרים שהיתה גלות קשה מאד, היו ישיבות בהן ישבו ולמדו תורה, שכן, כאמור, הישיבות הן יסוד קיומו של עם-ישראל.

ב. גלות מצרים היתה הגלות הקשה ביותר מכל הגלויות, אפילו מהגלות הנוכחית – מצד כמה עניינים:

א) גלות מצרים היתה לפני מתן תורה. אף שגם אז למדו תורה, כנראה ממאמרי רז"ל רבים, ובכללם מאמר זה גופא ש"מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם", מכל מקום, כיוון שלימוד התורה שלהם היה בכוח עצמם, הרי המקום היותר נעלה שבכוחו של נברא להגיע אליו – אינו אלא עד שורש הנבראים, ולא למעלה מזה5.

ב) גלות מצרים היתה הגלות הראשונה של עם-ישראל, ולכן היה קשה מאד לסבול אותה. כפי שרואים באדם שאירע לו אסון רחמנא-ליצלן, שבפעם הראשונה קשה לו מאד לסבול אותו, ואילו כשנשנה אסון זה רחמנא-ליצלן, אין זה קשה כל כך, לפי שכבר "הורגל" לכך.

ג) במצרים היו כל בני-ישראל ביחד. מה שאין כן בגלויות שלאחרי זה – "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות"6. כשיהודים נמצאים במקומות שונים, הרי כאשר מייסרים יהודים במקום אחד – ניתן ליהודים במקום אחר לתפוס את הנשימה ("איבערכאַפּן דעם אָטעם"), וגם, לעזור ליהודים הנמצאים במצב הקשה. לעומת זאת במצרים, היו כל ישראל במקום אחד ותחת ממשלה אחת.

ד) מצרים היתה ארץ קשה מאד, שאפילו עבד7 לא היה מסוגל לברוח משם, וכאן היו צריכים לצאת ממצרים ששים רבוא איש לבד מנשים וטף.

בכל זאת, מבלי הבט על כל הקשיים, לא פרשה ישיבה מהם. תמיד היו ישיבות בהם ישבו ולמדו תורה.

ג. כבר דובר פעמים רבות שהתורה אינה חס-ושלום ספר היסטוריה, אלא כל עניין וסיפור, ואפילו כל אות שבתורה, מהווים הוראה לכל זמן ולכל מקום.

יש כאלה הטוענים, שעתה אין הזמן מתאים לקיום ישיבות. במצב קשה שכזה די גם ב"תלמוד תורה", ואם כבר ישיבות – לא ישיבות כפי שהיו בעבר כו'.

על כך היא ההוראה מגלות מצרים: שם, במצרים, היה המצב קשה הרבה יותר מאשר עתה, ובכל זאת לא ערכו חשבונות ולמדו תורה. יתר על כן: לא זו בלבד שלא ערכו חשבון מהמצב הקשה של הגלות, אלא שגם אף לא ערכו חשבונות לאיזו דרגא מגעת התורה, אם לשורש הנבראים, או למעלה מזה. ואם כן, בימינו כשהגלות קלה הרבה יותר מאז, ולימוד התורה נעלה הרבה יותר מאז – ודאי שאין לערוך חשבונות, ויש צורך בישיבות.

ד. וכן הוא בנוגע להחזקת ישיבות:

יש מי שטוען שעתה מצבו דחוק – דוחק במוח ודוחק בכיס – ורק כאשר יאכל, ישתה ויישן כל צרכו, וירווח לו בכיסו, אזי ייתן לישיבה, ואף יבצע מסירת נפש וייתן את ילדיו לישיבה עד גיל שלש עשרה שנה.

צריכים לומר לו: מצרים היתה גלות קשה יותר. אפילו תבן משלהם לא היה לבני-ישראל, והיה עליהם לשוטט במדינה זרה לחפש תבן, בשעה שהנוגשים עמדו עם שוט על הראש ועל הכתף8, ולמרות זאת – תבן משלהם לא היה להם, אבל ישיבות החזיקו.

ה. בגמרא9 יש דיון, היכן גרוע יותר לאדם לעבור – ברחוב של זונות או ברחוב של עבודה זרה. לכאורה יש להבין: המעבר ליד זונות אינו רצוי מצד הראייה, כיוון שגם ראייה, אפילו ללא הרהור – מעוררת, כידוע10, אבל מה איכפת המעבר ליד עבודה זרה? הטעם של ראייה אינו שייך לכאן, שהרי מה יראה מלבד עצים ואבנים? אך הטעם הוא: כל דבר משפיע על האוויר שמסביב לו, ובמקום שנמצאת טומאה, יש באוויר זה המשכת הטומאה, ואויר זה עלול להשפיע על האדם11.

כלפי מה הדברים אמורים?

אויר הרחוב, בו שוררת הדעה שאין זמננו מתאים לישיבות – השפיע גם על חלק מתלמידי הישיבות.

יש תלמידים הטוענים, שקשה להם ללמוד כפי הראוי, מפני שהם חייבים תחלה להבטיח לעצמם פרנסה12. אין ביכולתו ללמוד בשלוה מפני שדוחקת במוחו המחשבה: במה יפרנס את ילדיו שהקב"ה ייתן לו לאחר שיגיע לעונת השידוכים, ויעסקו בדבר, וימצא את בת זוגו, וישתדך, ויינשא, ואחר כך ייוולדו ילדים בשעה טובה ומוצלחת. כן דואג הוא מה ישאיר להם לאחר מאה ועשרים שנה. ובמילא יוצא הוא לרחוב – על כל פנים כוח ההעמקה שלו יוצא לרחוב – וחושב על "תכלית" של פרנסה13.

מנין באה הרגשה כזו לתלמידי ישיבות? – מאויר הרחוב, כנ"ל, שכן למרות שכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר14 שהקרח (בארצות-הברית) כבר ניזוז ("די אַייז האָט זיך שוין גערירט") – הרי עדיין יש חילוק ומרחק בקרח בין היותו ניזוז לבין היותו רותח ב"הוי' אלקיך אש אוכלה הוא"15. נוסף לכך נותרו גם שיריים מן העבר, וסוג זה של תלמידים סופג מן השיריים הללו.

ו. יש אמנם לימוד זכות עליהם, שהדבר בא בגלל האטמוספרה של הסביבה, אבל, לא כך צריך להיות, וגם על זה ישנה הוראה מהנ"ל:

במצרים – נוסף על כך שהיתה גלות קשה כאמור, היו בני-ישראל דחוקים ולחוצים כל כך עד שלא קלטו כל מחשבה על-דבר יציאה מן הגלות. בשעה שמשה רבינו הביא את בשורת הגאולה – "לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"16, ובכל זאת, הרי אפילו קודם שבא משה ואמר "פקדתי"17, לא ערכו חשבונות מה תהיה ה"תכלית", אלא ישבו בישיבות ולמדו. ומכל שכן עתה לא צריך הראש להיות דחוק מהמחשבה "מה תהא התכלית", וצריכים לשבת וללמוד ללא חשבונות.

ובפרט שעתה העבודה היא קלה הרבה יותר מאז, כידוע18 שר"ב ניצוצות מתוך רפ"ח הניצוצות שנפלו, נתבררו בגלות מצרים, כמו שכתוב19 "וגם ערב ר"ב עלה אתם", ולא נשארו אלא פ"ו ניצוצות, בגימטריא אלקים, וגם מתוך פ"ו הניצוצות גופא, הרי במשך הזמן ביררו בני-ישראל, בזיעה ובדם ("מיט שווייס און מיט בלוט"), רבים מהם, ולא נשארו אלא "פכים קטנים" שצריכים עדיין לבררם20.

ובמילא העבודה קלה בהרבה, שכן: א) נשאר רק מיעוט לברר. ב) ישנו הסיוע של הניצוצות שכבר התבררו.

ז. כוונת הדברים – לא לשם אמירת מוסר . . שאין זה דרכה של ליובאוויטש, אלא בנוגע לפועל:

בשבוע הבא21 תתקיים – אם ירצה ה' – החגיגה השנתית ("באַנקעט") של הישיבה, ובה תערך מגבית לטובת הישיבה. ובודאי ישתתפו כולם ויתנו עבור הישיבה כו'.

וכאשר מסייעים בהחזקת הישיבות שמתנהלים ברוחן של הישיבות שהיו בזמן האבות ומשה רבינו, הרי נוסף לכך שעל-ידי זה מקבלים חלק בלימוד התורה של תלמידי הישיבות22 – מסייעים בהכנה לגאולה העתידה, כמו שהיה ב"ימי צאתך מארץ מצרים"23, שתלמידי הישיבות נעשו "זקני ישראל" שהוציאו את בני-ישראל ממצרים.

ח. [. .] כמו כן יש להבהיר בנוגע למדובר לעיל (ס"ד-ז) אודות הנתינה עבור הישיבה:

מבואר בחסידות24 ש"כסף" ו"זהב" קאי על אהבה ויראה, ואדרבה, אהבה ויראה הם הכסף והזהב האמיתיים.

ובמילא, יכול מישהו לחשוב שהדברים האמורים על-דבר נתינת כסף עבור הישיבה, מכוונים רק לאלה שאינם שייכים לכסף וזהב רוחניים, מה שאין כן אלה השייכים לכסף וזהב רוחניים – מהם דורשים עניינים אחרים.

מה לו – טוען הוא – ליתן כסף גשמי, בשעה שיכול הוא – בהיותו מהמצוינים שבחסידים גופא – ליתן עבור הישיבה כסף וזהב רוחניים, שהם הכסף וזהב האמיתיים.

צריכים להבהיר אפוא שאין האמת כן, ובשעה שעורכים מגבית, צריכים גם הם (אלה השייכים לכסף וזהב רוחניים) ליתן כסף וזהב גשמיים, ואדרבה: נתינת כסף וזהב גשמיים דווקא – מהוה הוכחה שיש לו כסף וזהב רוחניים, כמובן מתוכן המאמר "אין חכם כבעל הנסיון"25.

(מהתוועדות ש"פ שמות, כ"ג טבת, ה'תשי"ג. 'תורת מנחם' כרך ז עמ' 282-287, בלתי מוגה)

____________________________

1)    מכאן ועד סוס"ו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר, ונדפס בלקו"ש ח"א ע' 95 ואילך.

2)    ויגש מו, כח.

3)    תנחומא (באָבער) ויגש יב. יל"ש שם רמז קנב.

4)    שם, ד.

5)    ראה לקו"ש ח"א ע' 40 ואילך.

6)    פסחים פז, ב.

7)    מכילתא ופרש"י יתרו יח, ט.

8)    פרשתנו ה, ו ואילך.

9)    ע"ז יז, א.

10)  זבים פ"ב מ"ב. וראה גם קונטרס העבודה פ"ב.

11)  אודות השפעת האויר – ראה גם "היום יום" יא טבת (מסה"ש תש"ב ע' 116). אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"א ע' רלה ואילך.

12)  איתא בגמרא (ב"ב עח, ב) "בואו ונחשוב חשבונו של עולם", ומבואר בחסידות (ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 116 ואילך. וש"נ) שקאי על המלחמה נגד היצה"ר ונה"ב. – אבל בחורים הנ"ל מפרשים מאמר זה ("בואו ונחשוב חשבונו של עולם") – כפשוטו, שצריכים לחשוב אודות "תכלית" (מהנחה בלתי מוגה).

13)  ברוסיא, תחת משטרו של סטאַלין, כשהיו צריכים להתחבא כדי לקיים מצוות תפילין (לא רק תפילין דר"ת, אלא גם תפילין דרש"י...), והי' קשה לשמור שבת (מי ששמר שבת לא הי' יכול להסתדר בפרנסה), וכדי לטבול במקוה היו צריכים לנסוע מרחקים עצומים, וכיו"ב בשאר עניני תומ"צ – שם לא הי' איכפת שום דבר. לא הי' דוחק במוח, וגם לא בנעל... וישבו במרתפים ולמדו תורה; ואילו כאן – דוחקת המחשבה ע"ד פרנסה, וכל זה – אף שלא מדובר אודות דברים המוכרחים, לחם וכיו"ב, כמו ברוסיא, אלא אודות ענינים של מותרות כו' (מהנחה בלתי מוגה).

14)  ראה סה"מ תש"י ס"ע 190 ואילך.

15)  ואתחנן ד, כד.

16)  וארא ו, ט.

17)  ג, טז.

18)  ראה כנפי יונה ח"ג סנ"ו. הובא במג"ע אופן נח. תו"א בא ס, ג. ובכ"מ.

19)  בא יב, לח.

20)  ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 181 ואילך.

21)  ביום ראשון לפרשת בא, שני בשבט. וראה גם שיחת יום ה' פ' האזינו, וא"ו תשרי ס"ח (לעיל ע' 20). וש"נ.

22)  ראה רמ"א יו"ד רסרמ"ו, ובנ"כ.

23)  מיכה ז, טו.

24)  תו"א ותו"ח ר"פ וישב. ובכ"מ.

25)  ראה גם סה"מ תש"א ע' 69. אגררות-קודש כ"ק אדמו"ר חט"ז ע' רלג. וש"נ.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)