חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 י"ד בתשרי התש"פ, 13/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

סוף זמן קידוש לבנה / עלייה לקבר אחר שבע שנים
בירורי הלכה ומנהג

נושאים נוספים
התקשרות 735 - כל המדורים ברצף
אכילה שממשיכה מלמעלה מהשתלשלות עד לגשמיות
הגאולה נמצאת בתוך התפילה והבקשה עבורה
על הזיכרון והשכחה
פרשת עקב
ועל כורחך אתה חי
סוף זמן קידוש לבנה / עלייה לקבר אחר שבע שנים
הפטרת מסעי / כתב אדמו"ר הזקן / גזירת ה'משקה' / עוד על חלום

מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג

סוף זמן קידוש לבנה למנהג חב"ד

ברשימת הגר"י לנדא ז"ל1 הביא מה ששמע מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (כשהיה העניין נוגע הלכה למעשה): שבשו"ת 'והשיב משה'2 פסק שאפשר לקדש את הלבנה ביממה השש-עשרה לחודש, אבל לפני אביו כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע קידשו ביממה השבע-עשרה, ובמפורש עשו זאת כרגיל, "ללא תחבולות של [אמירת הקידוש-לבנה מתוך] גמרא או אלפס3". והעדיף זאת על קידוש לבנה בשבת ויום-טוב, שפסק בשו"ת שבות יעקב4 [כהפוסקים] שלא לקדש בהן את הלבנה; וזאת מפני שמעולם לא ראה [אדמו"ר מהורש"ב, את רבותינו נשיאינו] שקידשו אז.

והרי 'מעשה רב'. ולכאורה, לפי זה: בדיעבד – מקדשים עד מלאות שבע-עשרה יממות מן המולד.

מכיוון שהוראה זו היא חידוש גדול שלא מצאנו לעת-עתה בפוסקים, והיא נאמרה לכאורה רק פעם אחת, נשמח לדעת אם לא נפלה בזה טעות כלשהי, ולחילופין – האם אכן ברור שניתנה כהוראה קבועה לרבים, או שמא יש הוראה (או הנהגה) אחרת לרבים בעניין זה, וכמו-כן אם ידוע למישהו מה המקור (בנגלה או בקבלה) להוראה זו5.

_____________________

1)    'כפר חב"ד' גיליון 986 עמ' 35. אגב, העירני הרה"ח ר' מענדל שי' ווכטר, שבתאריך רשימה זו נפלה שם טעות, ונדפס "עטר"ת. ליל ש"ק בשלח י"ח שבט", וצ"ל י"ז שבט – כפי שחלה שבת זו בלוח אותה שנה, וראה שם להלן בעמוד הבא שש"ק פ' בא היתה יו"ד שבט (יארצייט הרבנית מרת רבקה ע"ה).

2)    סי' יד (ותמה עליו בשדי חמד אסיפת דינים מע' הבי"ת סי' ב ס"ק ט).

3)    ראה בקשר לתחבולה זו בס' 'קידוש לבנה – אוצר הלכות ומנהגים' (להרב יעקב טננבוים, ירושלים תשנ"ה) פ"ד ס"ה.

4)    ח"ג סי' לא.

5)    באנציקלופדיה התלמודית, ערך 'ברכת הלבנה' (כרך ד טור תסז), ובס' 'קידוש לבנה' (הנ"ל) פ"ד, אספו כל הדעות בעניין זה, והמקילה מכולן היא דעת החת"ם סופר (בשו"ת חאו"ח סי' קב, שלא הובאה באנציקלופדיה): "כמו י"ב [כצ"ל – עיי"ש בספר הערה י'] שעות ביום ט"ז".

ביקור בקברי אבות אחרי שבע שנים

רבים מקפידים, שמי שלא הלך על קברי אבותיו עשר שנים – שוב לא ילך1. ויש מקפידים גם בשבע שנים2.

הטעם הוא, כנראה, מחשש לקפידא של הנפטר על בנו, החייב בכבודו, שלא ביקר את קברו זמן רב (וכעת בא לבקש ממנו להתפלל עליו למעלה), שלכן לא יטה אוזן קשבת להכניס תפילתו למרום3. או אף ילמד עליו חובה4.

ויש שכתבו5, שמנהג זה אין לו מקור בש"ס ופוסקים, ואדרבה מביאים ראיה להיתר מכלב שנשתטח על קברי אבות6. וכן7 מהמסופר בזוהר8, שלחמא בר ליואי לא היה על קבר אביו ליואי כבר י"ב שנה, וכשהודיעו לאביו שבנו לחמא יבוא אליו במהרה, נתעורר בקברו ושמח לקראתו.

אף המקפידים בזה, יש להם תקנה על-ידי שישלח מראש שליח לקבר אבות, להודיעם תחילה שהבן רוצה לבוא, ואחר-כך ילך9.

הנה מקורות שבהן מופיעה דעת הרבי בנדון:

א) רבנו הזכיר מנהג זה במלאות שבע שנים להסתלקות אביו ז"ל10, וסיים: "אבל בדורות האחרונים, בגלל בלבול העניינים ובלבול הסדרים כו', ביטלו מנהג זה, אלא שהנהיגו לשלוח תחילה שליח (ולאחרי זה הולכים גם בעצמם)".

ב) גם במקור נוסף11, כנראה במענה לבן הנפטר, מביא הרבי מנהג זה: "באם לא ביקר שם שבע שנים – יש נוהגין [לשלוח] להודיע על הציון (את השמש דבית החיים שי' וכיו"ב) שיבקר שם, ולתרום לצדקה לז[כות] נ[שמתו]. אף שהפסק-דין שאין זקוקים לזה12.

ג) מענה13 לאישה שלא ביקרה על קבר אימהּ יותר משבע שנים, ומצטערת מאוד אם לא תוכל ללכת14: "על-פי זה15 תוכל ללכת בערב-ראש-חודש16 ולאחרי טבילה במקווה17 באותו יום. אלא שתוסיף מקודם לזה בענייני כבוד הנפטרת עליה-השלום [תיקון המצבה – באם [יש] צורך בזה]. העיקר: דינגען [=לשכור] באיזה מוסד (כולל חב"ד וכיוצא בזה) שישמרו היארצייט שלה וכו'18. ביום הליכתה – תפריש לצדקה לפני ההליכה ולאחריה19".

_____________________

1)    נטעי גבריאל הל' אבילות ח"ב פרק פה סעיף ה ואילך, בשם ס' משמרת שלום אות ה' ס"ק לב ועוד - הנהגת הרה"צ מהר"ש מבעלזא ופסק הרה"צ מצאנז ועוד (משם גם רוב המקורות דלהלן, מלבד מה שצויין לספרים אחרים).

2)    יש נוהגים, כמובא בס' משמרת שלום שם ובשו"ת שם משמעון או"ח סי' יד.

3)    פני ברוך סי' ל"ז הערה מז, משו"ת דודאי השדה סי' לח.

4)    ע"פ המובא בנטעי גבריאל שם הע' ה' בשם הרה"צ מקופישניץ.

5)    יוסף דעת יו"ד סי' שנה. שו"ת התעוררות תשובה יו"ד סי' קפז. שו"ת שם משמעון הנ"ל. וכ"כ בגשר החיים פרק כט סט"ז, וכן הורה הרה"צ ממונקאטש בעל ה'מנחת אלעזר' כמ"ש בס' דרכי חיים ושלום סי' תתריב, וכן בשו"ת דברי יואל סי' קד.

6)    סוטה לד,ב - יוסף דעת שם, ושו"ת שם משמעון שם. ובשו"ת תירוש ויצהר סי' קמו ובס' שלחן חי עמ' עד דוחים, שהרי לא היו אבותיו ממש, וכן כתב בשו"ת דודאי השדה הנ"ל. וכן י"ל ע"פ מש"כ בשו"ת תירוש ויצהר הנ"ל, שאם אביו צדיק גדול אין קפידא.

7)    שו"ת שם משמעון הנ"ל.

8)    ח"ב דף טז ע"ב. ויש לדון, אולי שם לא ביקר הבן כל השנים מחמת אונס (עיי"ש בזוהר, או שמעולם לא היה שם, שאז יש שאינם מקפידים (ראה בנטעי גבריאל שם).

9)    נטעי גבריאל שם סעיף יא, בשם מאסף [בית] ועד לחכמים ח"ג סי' תרפ"ו, שו"ת תירוש ויצהר הנ"ל, ואוצר יד החיים אות רעח בשם הרה"צ מצאנז. (ובשו"ת תירוש ויצהר שם כ' שאנשי ח"ק בעיר ביאלא אמרו לו, שיקח עמו עשרה אנשים [ע"פ הנפסק בשו"ע אדה"ז סי' תר"ו ס”ה] לבקש מחילה ע"ז שלא בא בכל הזמן על קברו. ובשם מורו הרה"צ מפאפא הביא, כשהיה על קבר אביו אחר כמה שנים, אף ששלח שליח, עם כל זה עמד חוץ לד' אמות מאוהל אביו - כ"ז הביא שם רק בהערה. וכנראה דעתו שאינו הוראה לרבים, כיוון שיש מבטלים את כל המנהג).

10)  שיחת כ"ף מנ"א תשי"א סכ"ט, בלתי מוגה - 'תורת מנחם - התוועדויות' (ג) תשי"א ח"ב עמ' 267. ועיי"ש כרך יב עמ' 158. כל המקורות הובאו בס' אוצר מנהגים והוראות' יו"ד סי' קטז, וחלקם הובא גם ב'שערי הלכה ומנהג' יו"ד סי' קמט.

11)  לקוטי שיחות כרך כ' עמ' 647. ובהערת המו"ל: "מכתב זה הוא רק תרגום חפשי".

12)  ומציין ע"ז: "דרכי חיים ושלום [סי'] תתרי"ב, ילקוט דת ודין עמוד קמט וש"נ".

13)  אגרות קודש כרך כד עמ' שלח, מיום כ' אייר תשכ"ז.

14)  הערת המו"ל שם.

15)  משמע שזהו רק בגלל שמצטערת הרבה, ובלאו-הכי לא היה מורה לה לבקר כלל, למרות שהפסק-דין העקרוני הוא שאין לחשוש לזה כלל, כאמור בקטעים הקודמים. ואולי יש כאן סיבה פרטית (כמו מה שלא שמרו את היארצייט עד עתה), שבגללה ניתנו כאן הסתייגויות ודרישות רבות יותר מאשר בשאר המקורות, וכדלהלן.

16)  הרבי בחר תאריך שרבים נוהגים לבקר בו קברים, כחלק מחשבון הנפש, כמובא בס' נטעי גבריאל אבילות ח"ב פרק פב ס"א, משו"ת מהר"ם חאגיז... ונימוקי או"ח סי' רכד, וכן נהג הרבי עצמו מידי חודש בחודשו.

17)  פרט זה צ"ע. סביר להניח שמדובר באשה נשואה (כי לפי הנהוג בימינו, פנויה אינה טובלת גם בערב יו"כ, למרות האמור גם בשו"ע אדה"ז סי' תרו סי"ב ונתיב-החיים לדרך-החיים סי' קנז ס"ק ה, כמבואר באלף-המגן למטה-אפרים שם ס"ק טז). בימי נדתה אין תועלת בטבילה, וזה שייך רק בימי ליבונה (שמתירים בשעת הדחק לבקר בהם קברות ללא טבילה - ראה הנסמן בס' מחשבת-הטהרה-השלם פי"ד סעיף קכט ובילקוט-יוסף [הישן] חלק ז' עמ' פד), או כ'טבילת טהרה' בימי טהרתה.

18)  כאמור - כנראה לא עשתה בזה מאומה כנראה לפני-כן, ולכן דרוש לעשות לפחות משהו.

19)  נתינת הצדקה בזה היא כנראה חידוש (שלפחות מופיע לראשונה אצל) הרבי, כי בנטעי גבריאל לא הביא זאת משום מקור אחר מלבד הלקוטי שיחות הנ"ל. ופה מוסיף לתת הן לפני ההליכה והן לאחריה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)