מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1128 - כל המדורים ברצף
	לחזור ולהיות עם-הספר
	יש חדש
	טוב לצדיק, טוב לשכנו
	אהבת ה'
	הרב נח?
	ההצעה הראשונה
	נחמה כפולה
	דור דור ומנהיגו
	הפצצה באמצע תפילת תשעה באב
	קמח-מלא, סובין וסולת

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1128, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן / נחמו, י"ד במנחם-אב תשס"ח (15.8.2008)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לחזור ולהיות עם-הספר

עם-ישראל כונה בעולם כולו 'עם הספר', משום שכל אחד ואחד מבני העם חש קִרבה טבעית לעולם הספר והלימוד. האווירה הזאת חינכה את הדור הצעיר לאהוב ספרים ולרצות ללמוד

חז"ל אומרים, שמט"ו באב ואילך יש להוסיף בלימוד התורה. התאריך הזה מציין (בממוצע) את הנקודה שבה הלילות מתחילים להתארך, ולשם מה ניתן לנו הלילה אם לא כדי לעסוק בתורה? ביום עובדים, וכשחוזרים הביתה מוקדם יותר, יש יותר אפשרות לפתוח ספר וללמוד. לכן ט"ו באב מזכיר ומעורר שיש להוסיף בלימוד התורה, וחז"ל הבטיחו לאדם את השכר על כך – "יוסיף חיים על חייו".

דווקא התייחסותו של האדם הפשוט אל הספר ואל הלימוד משקפת, למעשה, את מהותו של העם. עם-ישראל כונה בעולם כולו 'עם הספר', לא רק מפני שיהודים בעלי דרגה רוחנית גבוהה עסקו בתורה, אלא משום שכל אחד ואחד מבני העם חש קִרבה טבעית לעולם הספר והלימוד. לאורך כל הדורות זה היה מראה טבעי לחלוטין, להיכנס בערב לבית-המדרש ולמצוא שם את כל בעלי המלאכה, הסוחרים ומכובדי העיר, יושבים ולומדים. זה וגמרא בידו, זה ומשנה לפניו, זה עם חומש, זה עם שולחן-ערוך, ומי שאינו יודע ללמוד – עם ספר תהילים.

טעם החיים

הזיקה הטבעית הזאת אל הספר עשתה אותנו ל'עם-הספר'. האדם הפשוט מן הרחוב היה מלא וגדוש פסוקים, מאמרי חז"ל, מדרשים. שיחת החולין שלו הייתה רוויה מטבעות לשון מן המקורות, וממילא הייתה עשירה וערכית יותר. אווירה זו חינכה את הדור הצעיר לאהוב ספרים ולרצות ללמוד, ובכך נבדל העם היהודי מהעמים שסביבם חי, ורמתו הרוחנית הייתה גבוהה מהם בכמה וכמה דרגות.

עם התמורות הרוחניות שעברו על עמנו, אבדה לחלקים רחבים מהעם הגישה הטבעית הזאת אל הספר. הקשיבו לדבריהם של נבחרי העם, אנשים הנחשבים משכילים ורמי-מעלה, ותשמעו שפה שטוחה, רדודה, נעדרת פתגמים ואמרות; שפה שלפנים גם עגלון בשוק התבייש בה. אווירה זו גורמת גם לאנשים יודעי-ספר להינזר מהשמעת פסוק או פתגם, כי רבים הסיכויים שהשומעים לא יבינו את משמעותו.

מי שנזקק להוכחה, יכול לראות אף בכך כמה הפסיד העם היהודי בהתנתקותו משורשיו וממקורותיו הנצחיים. דיי לנו בתוצאות המרות האלה כדי להבין את הצורך החיוני לחזור אל המורשת, לחזור אל התורה. עכשיו אנו מבינים בבירור למה נאמר על דברי התורה "כי הם חיינו", שכן התורה ולימודה הם שהעניקו לנו את טעם החיים ואת הסגולות המיוחדות של העם היהודי.

אצלי או אצלך?

עלינו לשנות את האווירה ואת הגישה, והדבר הזה יכול להיעשות רק כאשר כל מי שמאמינים בחשיבותה של התורה, יעשו בפועל להחדרתה לכל שכבות העם. אי-אפשר להסתפק כיום באמצעים רגילים. כל מי שמסוגל לפתוח ספר ולהבין, צריך לפעול כדי ללמד את הזולת.

בשנים האחרונות חל באמת שינוי לטובה. שיעורי תורה נעשו חלק מרכזי בנוף הארץ. כיום אין עיר בארץ שאין בה מאות שיעורי-תורה בכל שבוע, בכל מקצועות היהדות, לנשים ולגברים, למתחילים ולמתקדמים. אלא שלא הכול יודעים על ההיצע הרחב שעומד לרשותם

אבל בכך לא דיי. עדיין מצויים מאות-אלפי יהודים שרוצים ללמוד ולטעום ממעיינות התורה. רואים את התעניינותם, שומעים את השאלות שהם שואלים. מקצתם אולי לא יֵלכו לבית-הכנסת לשיעור, אבל אם אתה תציע להם ללמוד פעם בשבוע בביתך או בביתם – יקפצו על המציאה. ואל תאמר מי אני ומה אני. אתה יכול, כי לעומת הבערות הנוראה המצויה בימינו, כל אחד ואחד שמסוגל לפתוח ספר הוא בבחינת תלמיד-חכם מופלג.

כשם שהגוף זקוק לאספקת מזון קבועה, גם הנפש היהודית זקוקה למנת-מזון יום-יומית, והיא התורה. כשיהודי קובע עיתים לתורה, הוא מספק מים חיים לנפשו הצמאה ומקבל כוחות מחודשים. חייו מתעשרים בעושר הבלתי-נדלה של התורה, והוא נעשה אדם חדש. זו המשמעות האמיתית של היותנו 'עם הספר'.

  יש חדש

ספר-תורה לשלוחים

ביום רביעי, י"ט במנחם-אב, ליל יום ההילולא של הגאון והמקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, יהיה אי"ה בבית חב"ד בבנימינה מעמד הכנסת ספר-התורה שנכתב לזכות שלוחי הרבי, מנהלי בתי-חב"ד ברחבי הארץ. בשעה 16:30 יתחיל סיום סיום האותיות האחרונות בבית הרב יהושע אדוט, מנהל בית-חב"ד במקום, ובשעה 18:30 תצא התהלוכה החגיגית לעבר בית-חב"ד.

ימי עיון בחסידות

בשבוע הבא תוגש בע"ה סדרת שיעורים מיוחדת בסוגיות מרכזיות בתורת החסידות, מפי גדולי המשפיעים. השיעורים יהיו בשעות הערב בהיכל מנחם, רח' ישעיהו 22 ירושלים. לפרטים: 050-6706286.

נשמתא דאורייתא 

בירושלים, ברח' רבי ישראל נג'ארה 38, נפתח בית 'נשמתא דאורייתא', ובו בית-מדרש ללימוד החסידות וספרייה גדולה של מחשבת ישראל, לעילוי נשמת התלמידים הי"ד, שנרצחו בספריית ישיבת מרכז הרב. במקום ייפתח כולל ללימוד החסידות ומתקיימים בו שיעורים בלילות. בימי חמישי בערב מוזמנות דמויות מיוחדות למסור שיעורים ומוּדעות. בימי חמישי הבאים יבואו הרב עדין אבן-ישראל, הרב יחזקאל סופר, הרב יאיר כלב ועוד. טל' 02-6528350.

שיר חדש: 'הושיענו'

ר' שלמה-לוי-יצחק ז'ורנו מירושלים הלחין שיר חדש לפסוקים "וירא בצר להם בשמעו את רינתם... הושיענו". השיר מבוצע על-ידי הזמר החסידי ר' מנדי ג'רופי, והוא נועד לעורר את הציפייה לגאולה. טל' 054-5703774.

 שלחן שבת

טוב לצדיק, טוב לשכנו

ההלכה קובעת שאם יש לאדם שדה הגובל בשדה של חברו, יש לשכן דין קדימה בקניית השדה. יתרה מזו, אף אם בעל השדה מכרו לאדם אחר, זכאי השכן להוציאו מידי הקונה, כי הוא נמכר שלא כדין. הדין הזה מכונה 'בר-מצרא', ולומדים אותו מהפסוק בפרשתנו: "ועשית הישר והטוב בעיני ה'".

ההלכה הזאת מלמדת אותנו כי יש קשר שייכות בין שתי חלקות שדה הסמוכות זו לזו, ולכן השכן קודם לכל אדם אחר. קשר כזה בין 'שכנים' קיים לא רק בשתי חלקות קרקע, אלא גם בעוד מישורים.

השפעה על שכנים

אנחנו מוצאים זאת במישור הזמן. השבת, למשל, משפיעה על 'שכנותיה' – הזמן הסמוך לשבת. בכניסת השבת יש 'תוספת שבת', שהיא ההוספה שמוסיפים מחול על הקודש. האדם נדרש לקבל את קדושת השבת זמן-מה קודם שהשבת עצמה נכנסת. וכמו-כן אנו מוסיפים זמן-מה אחרי צאת השבת, וגם כאן אנו מכלילים בתוך קדושת השבת את הזמן הסמוך לה בצאתה.

גם בבני-האדם קיימת ההשפעה ההדדית בין שכנים. הגמרא מספרת על משמרת של כוהנים שנענשה בגלל בת של אחת ממשפחות המשמרת שהמירה את דתה. שואלת הגמרא, וכי בגלל משפחה אחת מענישים את כל המשמרת? והגמרא עונה: "אוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק טוב לשכנו". אנו רואים אפוא ששכנים משפיעים זה על זה.

שני הקווים

מאמר חז"ל "אוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק טוב לשכנו" נושא בתוכו את שני קווי-העבודה – סור מרע ועשה טוב. 'אוי לרשע' מבטא את הצער שהאדם חש על החטאים, וזה עניין התשובה, שהאדם מצטער על הדברים השליליים שבו ובשכנו. לעומת זה, 'טוב לצדיק' מבטא את המעלה של המצוות והמעשים הטובים, וזה קו העבודה של 'ועשה טוב' – להרבות טוב ועשייה חיובית, מתוך שמחה.

בשני הקווים האלה יש השפעה על השכנים, אולם יש הבדל גדול ביניהם. ההשפעה של 'אוי לרשע' היא השפעה חיצונית בלבד, שכן כל עניין החטא הוא דבר חיצוני אצל יהודי, ואינו משקף את מהותו הפנימית. אולם 'טוב לצדיק' הוא דבר פנימי ומהותי, וזה גם דבר נצחי, שפעולתו בנפש האדם היא לעולם ועד.

אלול ואב

מובא בספר 'מגלה עמוקות' ש"אוי לרשע אוי לשכנו" ראשי-תיבות אלול. כאמור, 'אוי לרשע' זו העבודה של שבירת הרע ותחושת הצער על החטא, וזו העבודה של חודש אלול; אך מהו 'אוי לשכנו'?

הביאור הוא: הזוהר אומר שהחודשים ניסן, אייר וסיוון שייכים ליעקב. גם עשיו היה אמור לקבל שלושה חודשים – את תמוז, אב ואלול – אבל בפועל קיבל רק שני חודשים, ואילו אלול לא ניתן לו. אולם על-ידי העבודה של שבירת הרע בחודש אלול ('אוי לרשע') פועלים שיהיה גם 'אוי לשכנו', ונוטלים מעשיו גם את רובו של חודש אב, שכן חודש אלול משפיע גם על ימי אב, מלאחר תשעה באב ואילך, ועד שחודש אב כולו נעשה 'מנחם אב', עד ל'נחמו נחמו עמי', נחמה בכפליים.

(לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 55)

 מן המעיין

אהבת ה'

תמיד לאהוב

"ואהבת את ה' אלוקיך" (דברים ו,ה). שם הוי-ה הוא מידת הרחמים, ואלוקים זו מידת הדין. האדם מצוּוה לאהוב את ה' הן כשהנהגתו עם האדם היא במידת הרחמים הן כשהיא במידת הדין.

(אלשיך)

לגלות את האהבה

אהבה היא רגש בלב, ואיך שייך לצוות על אהבה? אלא בפנימיותו של היהודי מושרש הרגש של אהבת ה', והציווי הוא שנעשה את כל הפעולות כדי לגלות רגש זה החבוי בנו.

(שפת אמת)

אהבה הדדית

כיצד אפשר לצוות על אהבה? אלא קודם קריאת שמע אנו אומרים "הבוחר בעמו ישראל באהבה", ואם הקב"ה אוהב אותנו, מובן שאף אנו יכולים לאהוב אותו.

(ר' עקיבא איגר)

מורגשת בבשר

אהבת ה' צריכה להיות מורגשת בבשר הלב ממש, כמו כל ענייני אהבה שבעולם, המורגשים בלב.

(אגרות-קודש)

למלא את כל הנפש

"בכל לבבך ובכל נפשך" – אהבת ה' צריכה לחדור לפנימיותו של האדם, עד שהיא ממלאה את כל חלקי נפשו.

(תניא)

כמו פגישה

שיעור אהבת ה' הוא שיורגש בהרגש גופני בגשם הלב ממש, כמו אדם הפוגש ידיד נאמן, שנהיה לו טוב מפגישתו עמו, עד שהוא שוכח מכל הדברים המעיקים עליו, ומתעורר בחיוּת פנימיות ובתקווה טובה.

(היום-יום)

לא רק פריעת חוב

כל יהודי חייב 'לפרוע את החוב' ולקיים את מה שציווהו הקב"ה, אבל האוהב את ה' אינו מסתפק בפריעת החוב, אלא מחפש כל הזמן עוד דרכים להתקרב אל ה'.

(הצמח צדק)

סגולה: אהבת-ישראל

חסיד של רבי צבי-יהודה מסטרטין ביקש ממנו סגולה לאהבת ה'. השיב לו: הסגולה לאהבת ה' היא אהבת-ישראל.  

 אמרת השבוע

הרב נח?

שבת אחת, בשעת אחר-הצהריים, נשמעו דפיקות ממושכות על דלת ביתו של הרב דב-בעריש וידנפלד, הגאון מטשיבין. הרב, שנח באותה שעה, התעורר וניגש לפתוח את הדלת. לפניו עמד ילד שביקש מהרב לבחון אותו בשיעורו השבועי שלמד ב'חדר'. כדרכו, קיבל הרב את הילד בפנים מאירות, בחן אותו, וכיבדו בדברי מתיקה.

בעמדו לצאת פנה אליו הרב בלשון רכה: "שמע-נא, כשתצטרך בעתיד להיכנס לבית זר בצהרי היום, אל תדפוק הרבה על הדלת, כי אולי בני-הבית נחים את מנוחת הצהריים". הילד, שהבין את הרמז, הצטדק: "יסלח לי הרב, לא עלה על דעתי שהרב מטשיבין ישן באמצע היום"...

נהנה הרב מתשובתו של הילד, והיה חוזר ומספר את המעשה, וחש מעין תביעה על עצמו, שהניח לעצמו לישון בצהרי יום השבת.

 מעשה שהיה

ההצעה הראשונה

ימים קשים הגיעו. בעבר התפרנס ישראל ברווח מהפונדק שחכר מהפריץ, אך עתה הגיע מועד התשלום ובידו אין פרוטה. הפריץ הזהירו שאם לא ישלם את חובו, יושלכו הוא ומשפחתו לבור.

עבר המועד שקצב הפריץ וישראל לא הצליח להשיג את הכסף. הפריץ מימש את איומו. כל המשפחה הושלכה לבור עמוק ואפל, ושם התייסרו ייסורי איוב. האישה הייתה הרה וילדה בתוך הבור, ומחוסר תנאים נפטר הרך הנולד. כעבור זמן נפטר גם אחד הילדים הגדולים יותר.

שני שומרים מטעם הפריץ התחלפו בשמירה על הבור. האחד איש טוב, איוון שמו, והשני שיכור ואכזר, לוקש שמו.

יום אחד הגה איוון רעיון. הוא הוריד ליהודי בקבוק משקה והציע לו להשקות את לוקש בעת משמרתו. לוקש התפתה מיד, שתה את הבקבוק עד תומו, וכעבור זמן קצר שקע בשינה עמוקה. איוון המתין לכך, הוציא את היהודי ואשתו מן הבור, העלם על עגלה, והורה להם לנסוע במהירות אל מעבר לגבול. מרוב החיפזון והבהלה שכחו בבור את בנם הקטן.

בבוקר נודע לפריץ כי השומר נרדם, היהודי ואשתו נעלמו ובבור לא נותר אלא ילד קטן. הוא גזר עונש חמור על לוקש, ותהה מה לעשות בילד. איוון נחלץ גם הפעם לעזרה: "אדוני הפריץ, הלוא ידוע לך כי אין לי ילדים. תן לי את הילד ואגדלהו בביתי".

הילד הקטן גדל בביתו של איוון ושכח את מוצאו היהודי. יום אחד, במריבה בינו ובין חבריו, קראו לעברו: "הלוא יהודי אתה, מה לך בינינו!". הנער חזר נסער לביתו, ותבע מ'הוריו' לגלות לו את מוצאו האמיתי. נאלץ איוון לספר ל'בנו', כי אכן יהודי הוא.

עברו הימים, הנערים הגויים הוסיפו להקניט את הנער, עד שהחליט לעזוב את הוריו המאמצים ולשוב אל עמו. איוון נענה לבקשתו. לילה אחד לקחו עמו בעגלה אל הגבול, ובדרך סיפר לו את קורות הוריו ומשפחתו. הוא ציידו בבגדים ובסכום כסף נאה, נפרד ממנו ושילחו לדרכו.

החל הנער לשוטט בעיירות יהודיות, למד אט-אט את לשון היהודים, עד אשר הגיע לעירו של הצדיק רבי יחיאל-מיכל מזלוטשוב.

הצדיק אימץ אותו אליו. הוא דאג לכל מחסורו, והחל ללמדו תורה. במהירות בלתי-רגילה השתלט הנער על לימוד החומש, עבר לגמרא, משם לפוסקים, עד אשר החל ללמוד עם הצדיק עצמו ונעשה בקי בכל חדרי התורה, בנגלה ובנסתר.

יום אחד אמר לו הצדיק: "עליך לכפר על השנים שבהן התגעלת במאכלי טריפה. קבל עליך גלות לשנה אחת. תהיה נע ונד. לא תתעכב במקום אחד יותר מיום. בתקופה זו לא תגלה לאיש שבן-תורה אתה. במקום שאליו תגיע כעבור שנה, תתוודע לבריות. ואז, קבל את השידוך הראשון שיוצע לך".

כשסיים את דבריו לקח הצדיק פיסת קלף ורשם עליה כמה מילים, הוא קיפל את הקלף והורה לבחור לתפרו היטב בשולי הטלית-קטן שלו. "את הקלף תוציא מהבגד לפני חופתך, ותקרא אותו עם הרב העורך את החופה", ציווה.

בכאב רב נפרד התלמיד מרבו, ויצא לדרכו הארוכה. כעבור שנה נכנס לבית-המדרש באחד הכפרים, ומצא שם שני נערים שלמדו גמרא. הוא שמע את לימודם ונוכח כי הם טועים בהבנת הסוגיה. הנערים נדהמו לשמוע ממנו הסבר בהיר ועמוק, שהאיר את עיניהם.

השניים היו אחים, בנים לבעל פונדק עשיר ונכבד. מיהרו וסיפרו לאביהם על האורח העני, שידיעותיו כתלמיד-חכם גדול, וביקשו שיהיה מלמדם הקבוע. נעתר האב לבקשתם, ומאז היה הבחור בן-בית במשפחתו.

יום שישי אחד נסעה המשפחה לעיר, לקניות ולסידורים. בהזדמנות זו הכניס האב את בניו אל הרב המקומי, כדי שיתרשם מהתקדמותם. הרב התפעל מאוד מדרך לימודם. כך נודע לו על הבחור הזר. הרב ביקשם להביא את הבחור עמם בשבוע הבא.

בבואו לפני הרב נוכח כי זה בחור יוצא מן הכלל. בת יחידה הייתה לו, כלילת המעלות, ובלב הרב עלתה המחשבה לשדכה עם הבחור. האחים, שהבינו את כוונתו של הרב, אמרו בליבם, שראוי להזדרז ולהציע לבחור את אחותם.

מיד בשובם לביתם הציעו את הדבר לפני אביהם. בצאת השבת קרא האיש לבחור והציע לו לשאת את בתו. מכיוון שזו ההצעה הראשונה שהוצעה לו, קיבלהּ מיד.

חיש-מהר נערכו ההכנות לחתונה. רב העיר הוזמן להיות מסדר הקידושין. החופה נערכה כדת וכדין והמשתתפים ישבו לסעודת החתונה. לפתע אחז רעד את החתן. הוא קרא לרב ולחותנו לבוא עמו לחדר צדדי. שם אמר להם כי בטליתו נמצאת פתקה שרשם רבו, רבי יחיאל-מיכל מזלוטשוב, והוא נצטווה לפותחה לפני החופה, אך מרוב התרגשות שכח, ועתה הוא מבקש מהרב לפותחה.

פרם הרב את הבגד, הוציא את הקלף וקרא: "הייתכן שיישא איש את אחותו...". תדהמה נפלה על הנוכחים. הרב ביקש מהחתן לספר את קורותיו, מילדותו ועד היום. סיפר הבחור את סיפור חייו, ופתאום פרצה זעקה מפי אבי הכלה: "בני! בני אתה! כל חיינו התייסרנו על ששכחנו אותך בבור, ועתה ההשגחה העליונה החזירה אותך אלינו".

במקום פרצה מהומה. האב והאם נפלו על צוואר בנם, וכל המוזמנים לחתונה אינם יודעים את נפשם.

פנה הרב לבעל הפונדק: "הקידושין בטלים ומבוטלים, שהרי קידושי אח ואחות אינם חלים כלל. אני מציע לבנך את בתי היחידה, ואני אתן לו כל מה שהבטחת לו, וזה יהיה בית של תורה וגדוּלה".

הרב ובעל הפונדק תקעו כף וכתבו תנאים, ושמחת המשתתפים הייתה כפולה: על מציאת הבן האובד ועל השידוך המוצלח.

 לומדים גאולה

נחמה כפולה

בשורת הנחמה על הגלות והחורבן מופיעה בכפל לשון: "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ,א). אומר על כך המדרש (ילקוט שמעוני ישעיה שם; איכה רבה סוף פרשה א): "לקו בכפליים ומתנחמים בכפליים". אלא שעלינו להבין את משמעותה של נחמה כפולה זו – באיזה מובן היא תהיה כפולה?

יש נחמה כפולה במובן כמותי. למשל, אדם שביתו עלה באש יתנחם בבית אחר שיבנה תמורתו. ואם הבית יהיה גדול ומפואר פי-שניים מביתו הראשון – זוהי נחמה כפולה, כפולה בכמות. אך יש נחמה כפולה באיכות. נחמה רגילה משאירה את הצער ואת עוגמת-הנפש, אלא שהיא נותנת פיצוי תמורתם. אולם נחמה כפולה מוחקת ומסלקת לגמרי את הצער, ולא עוד, אלא שהיא מגלה לאדם שמה שהיה נראה לו דבר מצער וכואב, היה בעצם טוב (ליקוטי-שיחות כרך כט, עמ' 377).

הרע אינו אלא טוב

דוגמה לכך רואים בסיפור הגמרא (תענית כא,א; סנהדרין קח,ב) על נחום איש גם-זו. הוא הוליך דורון לקיסר, ובדרך החליפו בעלי האכסניה את תכולת התיבה בעפר. הקיסר כעס, כמובן, ורצה להורגו. זה היה לכאורה מצב שלילי, מכאיב ומצער, ואולם הוא האמין ש"גם זו לטובה". ואכן, לבסוף קרה הנס ואותו עפר נהפך לכלי-נשק, שבאמצעותם ניצח הקיסר את אויביו, והוא גמל על כך לנחום איש גם-זו ברוחב-לב. אז התברר, שהחלפת תכולת התיבה בעפר לא הייתה מלכתחילה דבר רע, אלא טוב נפלא, שלא היה ידוע. זוהי נחמה כפולה – נחמה שמגלה כי מעולם לא היה כאן רע אלא טוב צרוף.

המחשה לגישה זו אנו מוצאים בסיפור הגמרא (סוף מכות) על רבי עקיבא וחבריו שעלו לירושלים, וראו שועל יוצא מבית קודשי-הקודשים. התחילו הם לבכות, ואילו רבי עקיבא צחק. ואז התפתחה ביניהם השיחה הזאת: "אמרו לו, מפני-מה אתה משחק? אמר להם, מפני-מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת', ועכשיו שועלים הִלכו בו – ולא נבכה! אמר להן, לכך אני משחק". ורבי עקיבא הסביר, שהוא רואה בשועל זה את מילוי נבואתו של אוריה ("ציון שדה תחרש"), ולכן עכשיו הוא בטוח במילוי נבואתו של זכריה ("עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים"). על כך אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".

כאן באה לידי ביטוי הנחמה הכפולה, הקשורה דווקא במכה הכפולה – לא רק עצם החורבן, אלא גם חילול-השם נורא: שועל משוטט בקודש-הקודשים! אולם רבי עקיבא 'משחק'. הוא מפגין שמחה, משום שהוא מסוגל לראות בעיני-רוחו את הנחמה הכפולה שצומחת דווקא מתוך שיא החורבן; נחמה כזאת, שעל-ידה  יימחקו כליל הכאב והצער, ולא עוד, אלא הם עצמם ייהפכו למקור של שמחה וששון.

לעתיד לבוא נבין

סוג זה של נחמה אין להבינו כלל להבנה בתקופת הגלות. הטעם לכך הוא, שלוּ היינו מסוגלים לראות את הטוב שבגלות, לא היינו מצטערים עליה ולא היינו מבקשים מהקב"ה לגאלנו. לכן יצר הקב"ה מציאות, שבה הגלות על צרותיה נראית רע גמור, כדי שההתייחסות שלנו כלפיה תהיה כאל דבר שלילי בתכלית. ואולם כשתבוא הגאולה, תבוא גם הנחמה הכפולה. או-אז, בדרך נעלמה כיום מבינתנו, נראה ונחוש את הטוב שהיה טמון בגלות עצמה.

לעתיד לבוא ייפקחו עינינו וניווכח, כי אפילו המאורעות האפלים ביותר של הגלות, אפילו ההשפלה היתרה של כבוד שמים וכבוד ישראל, לא היו אלא כלי נעלם לטוב שיתגלה בזמן הגאולה. אז נבין, שאף אימי הגלות נבעו מ'החסדים המכוסים' של הקב"ה, ונודה לו על כך: "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעיה יב,א). זוהי הנחמה הכפולה, נחמה שהופכת את הצער לטוב (ליקוטי-שיחות כרך יט, עמ' 67).

 פתגם חסידי

דור דור ומנהיגו

"כל דור הנחות מחברו – מנהיגו גדול ממנו. למה הדבר דומה, לחולה. כל המסוכן מחברו – נזקק לרופא גדול ממנו" (רבי יצחק-מאיר מגור)

 חיים יהודיים

הפצצה באמצע תפילת תשעה באב

רוב יהודי גאורגיה כבר נמצאים בארץ, אך עדיין נותרו במדינה בין שמונת-אלפים לשנים-עשר אלף יהודים. רובם מאוגדים במסגרות הקהילה ופעילים בבתי-הכנסת. בעיר הבירה טביליסי חי ופועל שליח חב"ד, הרב מאיר קוזלובסקי, שהגיע למקום לפני שלוש שנים, והוא מתגורר שם עם רעייתו ושלוש בנותיהם.

המלחמה תפסה אותו בעיצומה של פעילות ענפה, ובכללה שיעורי תורה ויהדות למבוגרים ולנוער. לדבריו, הקהילה היהודית מאופיינת ביסודות חזקים ובקשר הדוק למסורת. "אנחנו מפעילים מערך שלם של חינוך יהודי ולימודי יהדות, לכל שכבות הגיל. בטביליסי פועלים כיום בתי-ספר יהודיים, מעון יום וגני ילדים", הוא אומר.

הנופש נקטע

עם פרוץ הלחימה נדרש הרב קוזלובסקי לתת מענה לעשרות משפחות יהודיות שיצאו יחדיו לנופש עם ילדיהן, תלמידי בית הספר 'אור אבנר' בטביליסי. הן נפשו בעיר קובלטי, ליד הים השחור, ומצאו את עצמן לכודות באזור הלחימה ומנועות מלחזור לטביליסי. בתום מאמץ של ארבעים ושמונה שעות, בסיוע משרד ההגנה של גאורגיה, הצליחו לחזור לבתיהן.

בעיר גורי, הנחשבת שנייה בריכוז היהודי שבה, מתגוררות כמאתיים משפחות יהודיות, והן פונו לטביליסי לאחר שגורי הופצצה. שלוחי חב"ד במקום מספקים להם מזון ומצרכים בסיסיים. רבים מתושבי העיר צחיבלי, שבאזור הקרבות, ברחו לאזור רוסטוס שברוסיה והיהודים שבהם נקלטו במחנה הקיץ היהודי שמופעל באזור רוסטוב.

החלונות רועדים

ביתו, השוכן בסמיכות לנמל-התעופה, היה למקום מפלטם של עשרה ישראלים ששהו בגאורגיה לצורך עסקים, ובאו אליו בהמתנה לטיסה הראשונה שתצא מגאורגיה. על-אף התוהו ובוהו במקום אין לו מחסור, לאחר שבעת האחרונה הצטייד במוצרי מזון יבש, אך ככל האוכלוסייה, גם הוא נערך לימי לחימה ארוכים ולמחסור במזון.

"רעמי ההפצצות נשמעים היטב בביתי", הוא מספר. "החלונות והבית כולו רועדים בכל פעם שנמל-התעופה מופצץ. מערכת הטלפונים קרסה כמעט לחלוטין. אין שירותי אינטרנט, וקווי הטלפון אינם פעילים שעות רבות או חוזרים ומתנתקים. דרכי היציאה מהמדינה חסומים כמעט לחלוטין.

תחושת חורבן

"בשבת היו הפגזות רבות. גברים כמעט אינם נראים ברחובות. מרבית הגברים הכשירים לצאת למלחמה גויסו בצווי-חירום לצבא. רבים מבני הקהילה היהודית גויסו גם הם. בתפילת מנחה בשבת האחרונה כמעט לא הופיעו מתפללים בבית-הכנסת המרכזי. לערבית, עם תחילת צום תשעה באב, הגיעו במסירות-נפש כעשרים איש. לאנשים כאן יש תחושה אמיתית של חורבן הבית. היה מפתיע לגלות שעל-אף הכול היהודים עושים מאמץ לבוא ולהתפלל.

"במהלך התפילה בבוקר תשעה באב הפציצו מטוסים רוסים מפעל באחת השכונות בעיר, והכול חשו חרדה. לשבחם של יהודי המקום אציין כי למרות הפחד הם נשארו בבית-הכנסת עד סיום חזרת הש"ץ, ואז מיהרנו לחזור לבני-משפחתנו ולמצוא מחסה. מטבע הדברים, ההכנות לפתיחת שנת הלימודים בבית-הספר היהודי הוקפאו ואנו ממתינים לראות איך ייפול דבר. איש אינו יודע מה יקרה אם יימשכו הקרבות".

הרב קוזלובסקי. קהילה בעלת קשר עמוק למסורת

 פינת ההלכה ומנהג

קמח-מלא, סובין וסולת

שאלה: כיצד נזהרים מחרקים בקמח חיטה לסוגיו?

תשובה: כיום אפשר להשיג קמח מלא, מכמה וכמה סוגים, וכמו-כן סובין, נבט חיטה וכדומה, טריים – ישר מן הטחינה, שהם בחזקת נקיים מחרקים. אלה מוצרים בהכשר מיוחד והם מאוחסנים בחנויות במקררים, כדי למנוע התפתחות חרקים. את אלה אפשר לקנות ללא חשש, אך יש להחזיקם במקרר.

בקמח שאינו מסוג זה יש לנהוג כדלהלן:

קמח-מלא: הקמח היוצא מטחנות הקמח עובר ניפוי והוא נקי, יחסית, מחרקים, אך החשש הוא שהחרקים יתפתחו לאחר מכן. לכן מומלץ לקנותו בתוך חודש מהתאריך המודפס על האריזה (לאחר כחודש מתפתחים חרקים, שלא תמיד מועיל להם ניפוי). עדיף לאחסנו במקרר.

מומלץ לקנות קמח טחון דק, שאפשר לנפותו בנפת 50 מש ומעלה; לנפותו בו-ביום ולאחסנו במקרר, ואז אין צורך לנפותו שוב לפני השימוש.

קמח-מלא גס: אחד החרקים המצויים ביותר בקמח הוא 'חיפושית הקמח'. ה'גולם' ורוב ה'בוגרים' של החרק נבלמים על-ידי נפת 40 מש, שיכולה לנפות גם קמח מלא. האוייב העיקרי הוא הזחל הצעיר, העובר דרך הנפה. זה זחל לבן, בעל ראש צהבהב. מי שלמד להכירו, יוכל לבדוק בבדיקת משטח אם הקמח נגוע, ואז אין להשתמש בו.

את בדיקת המשטח עורכים על-ידי פיזור הקמח על משטח של נייר לבן או נייר פרגמנט. מוציאים את הקמח לשמש, וכעבור חמש עד עשר דקות מנערים לאט את הקמח. אם יש בו זחלים, אפשר  לראותם דבוקים לנייר וזוחלים עליו.

סולת אי-אפשר לנפותה כנדרש, אלא רק לבודקה בדיקת משטח יסודית, שהיא חובה. סובין ונבט חיטה רגילים, עדיף להימנע מלקנותם.

מקורות: ראה ערוה"ש יו"ד ק,יג ואילך; שדי-חמד, פאת השדה, כללים, מע' ב סו"ס כ; ילקוט יוסף יו"ד פד,לט; אנציקלופדיה תלמודית, ערכים 'בדיקת תולעים' ו'בריה', וש"נ. תודה למכון התורה והארץ.