להוסיף בכל העניינים הקשורים עם "רוחה" של תומכי-תמימים

העניין המיוחד שנתחדש על-ידי אדמו"ר מהורש"ב הוא - התייסדות ישיבת תומכי-תמימים, שתכליתה ומטרתה - שבה ילמדו "תורת ה', תורה הנגלית ותורת החסידות, תמימה". כלומר, שיהיה ניכר בגלוי שלימוד הנגלה ולימוד החסידות הם באופן ד"תורה תמימה". ולכן נקראת ישיבה זו בשם "תומכי תמימים", והתלמידים הלומדים בה נקראים בשם "תמימים" - מאחר שהם לומדים בישיבה שבה ניכר בגלוי ש"תורה הנגלית ותורת החסידות" היא "תורה תמימה".

[...] ומזה מובן שישנה הוראה ונתינת כוח מיוחדת לכל תלמידי התמימים שלומדים ולמדו בישיבות תומכי-תמימים - להוסיף בכל העניינים הקשורים עם רוחה של ישיבת תומכי-תמימים, ולהתנהג באופן המתאים לתלמיד דתומכי תמימים, בהתאם להוראת בעל יום ההולדת - מייסד הישיבה.

ולאלו שנדמה להם שלימודם בישיבת תומכי-תמימים הוא דבר שהיה בעבר, ואין זה שייך למעמדם ומצבם בהווה - עליהם לדעת שכאשר לומדים ב"תומכי תמימים" אפילו לרגע אחד בלבד, הרי "רגעא חדא" זה נעשה עניין נצחי, כידוע הכלל המובא בקבלה וחסידות ש"קדושה אינה זזה ממקומה" (כמובא גם באיגרת-הקודש סכ"ז), כלומר, שהיותו תלמיד ב"תומכי תמימים" הוא דבר נצחי וקבוע שאינו בטל לעולם (קבוע אינו בטל).

זאת אומרת: גם כאשר מעמדו ומצבו בהווה אינו באופן המתאים - אין זה פועל שינוי בעובדת היותו תלמיד ד"תומכי תמימים" מאחר שזהו עניין נצחי שאינו בטל לעולם, ועד כדי כך - שעניין זה אינו תלוי בבחירתו: היות שנכנס לישיבת "תומכי תמימים" בבחירתו החופשית - שוב אין הדבר תלוי בבחירתו לבטל ח"ו עניין זה, כי זהו עניין נצחי שאינו בטל לעולם.

והבחירה שניתנת לו בעניין זה היא - ביחס לגילוי והעלם בלבד, כלומר, ביכולתו להביא את הדבר לידי גילוי על-ידי ההנהגה המתאימה ברוח ד"תומכי תמימים", וביכולתו להעלים ח"ו עניין זה, ולהתנהג בפועל ממש באופן בלתי רצוי, עד לירידה למעמד ומצב שאין להעלותו על הדיבור!

ומצד גודל מעלתו בהיותו תלמיד ד"תומכי תמימים", מובן, שכאשר מתנהג באופן בלתי רצוי ח"ו, עד שמגיע למעמד ומצב ד"בירא עמיקתא" - הרי זו ירידה גדולה ועצומה, ובאופן גרוע יותר מיהודי שלא למד ב"תומכי תמימים" שנמצא במעמד ומצב דומה, כי הירידה והנפילה ל"בירא עמיקתא" נמדדת לפי ערך הגובה והמעלה ד"איגרא רמה" שממנה היתה ירידה ונפילה זו!

והנה, מכיוון שהאמור לעיל  מיוסד על מאמרי חז"ל וכו' - ענייני התורה, והתורה היא "תורת חסד" - מובן, שכוונת הדברים האמורים אינה כדי לצער מישהו ח"ו, אלא אדרבה: להדגיש "אז עס איז קיינמאל ניט פארפאלן" (אין אף פעם מקרה אבוד), כלומר, שמבלי הבט על מעמדו ומצבו בהווה, ביכולתו "בשעתא חדא וברגעא חדא" - באופן ד"לכתחילה אריבער" - להתעלות למעמד ומצב נעלה ביותר. באופן המתאים לתלמיד ד"תומכי תמימים".

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת וירא, כ' במרחשוון ה'תשמ"ג;
'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ג עמ' 460-462 - בלתי מוגה)