השבוע אנו קוראים על הציווי של הקב"ה לבנות לו משכן – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". במבנה המשכן עצמו היה אזור שנקרא קודש, ובו המנורה, השולחן ומזבח הקטורת, והיה אזור שנקרא 'קודש קודשים', ובו ארון הברית והכרובים. בין הקודש לקודש הקודשים הבדילה פרוכת.
אולם בבית ראשון לא הסתפקו בפרוכת, אלא נבנה כותל בעובי של אמה, שנועד לשמש מחיצה המבדילה בין קודש הקודשים ובין הקודש. אחר-כך, כשבנו את בית-המקדש השני, התעורר ספק אם שטח הכותל שייך לקודש או לקודש הקודשים, ועל-כן במקום כותל השאירו בין הקודש לקודש הקודשים אמה ריקה, וקבעו שתי פרוכות, משני צידיה.
דרגת-ביניים
לכאורה נראה שהשטח הזה, של האמה הריקה, נועד לצורכי הבדלה בלבד בין הקודש לקודש הקודשים, אולם אנחנו מוצאים שהשטח הזה מכונה בשם מיוחד – 'דְביר'. הזוהר מונה ארבעה חלקים שהיו במקדש, לבד מ'קודש-הקודשים': "עזרות ולשכות ובית-האולם והדביר", והכוונה לשטח ההפרדה בין הקודש לקודש הקודשים.
עניינו של השטח הזה לשמש דרגת ביניים בין הקדושה העילאית ששרתה בקודש הקודשים ובין שאר חלקי המקדש. מאחר שהקדושה בקודש הקודשים היא קדושה עליונה ביותר, המובדלת מכל הקדושות שלמטה ממנה, לא היה דיי בהפרדה של מחיצה בלבד, אלא נדרש ליצור שטח מיוחד, שיהיה דרגת-ביניים בין הקודש לקודש הקודשים.
נדרשת עכבה
ההבדלה הזאת הייתה נחוצה בעיקר לכוהן הגדול, שהיה נכנס ביום-הכיפורים לקודש הקודשים. מכיוון שקודש הקודשים הוא המקום המקודש ביותר, אפילו לעומת הקודש, שבו הכוהנים עובדים כל ימות השנה, נדרשת עכבה מיוחדת לפני הכניסה לשם, והדביר סיפק את העכבה הזאת.
הדבר מומחש עוד יותר מתוך התבוננות בדרך הכניסה של הכוהן הגדול לקודש הקודשים בבית השני: הוא לא היה חוצה את הדביר ונכנס מיד פנימה, אלא היה הולך בתוך שטח ההפרדה הזה לכל אורכו, מהדרום לצפון – דבר המדגיש במיוחד את הצורך בעכבה לפני הכניסה אל קודש הקודשים.
התבטלות מוחלטת
בזוהר מוסבר שארבעת החלקים שהיו במקדש (נוסף על קודש הקודשים) הם כנגד ארבע האותיות של שם הוי-ה. קודש הקודשים עצמו הוא למעלה מכל שם ומכל הגדרה, ולכן ראינו שהיה בו גילוי של הקדושה האלוקית שבבחינת 'נמנע הנמנעות' – חיבור הגבול והבלי-גבול, כפי שבא לידי ביטוי בעובדה ש"מקום הארון אינו מן המידה". אולם בשאר חלקי המקדש האיר שם הוי-ה, וארבע אותיותיו הן כנגד ארבעת חלקי המקדש.
על-פי זה מובן שהאות י של שם הוי-ה היא כנגד הדביר. האות י בהגדרתה היא נקודה (בשונה מכל אות אחרת שיש לה שטח), והיא מסמלת את ההתבטלות המוחלטת לקב"ה. ההתבטלות הזאת היא ההבדלה הראויה בין הקודש לקודש הקודשים.
(לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 136) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
