שאלה: מה חשיבותו של סנדק בברית-מילה?

תשובה: מנהג ישראל, שאם אבי הבן אינו אוחז את התינוק על ברכיו בשעת המילה, הוא מכבד בכך אדם אחר, והוא הנקרא 'סנדק' [=פטרון ופרקליט]. "ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל-ברית היותר טוב וצדיק", שהרי הוא יושב אצל אליהו הנביא, מלאך הברית.

לסנדק זו זכות גדולה: "ונוהגים להדר אחר מצווה זו" (ואפילו לקנותה בתשלום, בפרט אם האב עני). הסנדק מסייע למילה והוא בכלל המצווה, ולא עוד אלא שנחשב כמקטיר קטורת על-גבי המזבח [ולכן זו סגולה לעשירות וגם לאריכות ימים], ורגליו הן כמזבח, ולכן יפה כוחו מכוח המוהל להקדימו לעלייה לתורה (ביום המילה, אם הוא חל בימי הקריאה).

במקור הייתה הבאת התינוק מאימו אל הברית ("קוואטר" בלשון אשכנז, שמשמעותו "סנדק") חלק ממצוות הסנדק, שאשתו הייתה לוקחת את התינוק מן היולדת ומביאתו אליו לכבוד הברית. בדורות האחרונים חילקו את המצווה לשניים, ומכבדים זוג אחר להיות "קוואטר".

נהגו שהסנדק טובל במקווה לפני המילה (ורצוי שיעשו כן גם אבי הבן והמוהל), ומסתפר ולובש בגדים חשובים. נהגו שהסנדק מתעטף בטלית בשעת המילה (למנהג חב"ד – ראשו מכוסה בכובע, ולא בטלית). ויש נוהגים שפורש טליתו ומכסה בה את פני התינוק. נהגו שהסנדק נותן מתנה לתינוק הנימול.

המנהג הוא שאין האב מכבד אדם אחד פעמיים בסנדקאות אצל בניו, ויש נוהגים לתת לרבו או לרב המקום אפילו כמה פעמים. כמו-כן יש מקילים בקרוב-משפחה, וכל-שכן אם האב לוקח זאת לעצמו.

בימינו נוהגים 'סנדקאות' גם בבריתות של מבוגרים (מחבר המדינות וכיו"ב) למי שמסייע ותורם את הוצאות הברית, והסנדק מברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", וזאת על-פי מה שכתבו ראשונים, שממרא היה הסנדק בבריתו של אברהם אבינו.

מקורות: זוהר ח"א צד,ב. פדר"א כט. מדרש תהלים לה,ו. צוואת ריה"ח סי' מ. כללי המילה לר' יעקב הגוזר עמ' 66. מנהגי מהרי"ל עמ' תעו. רמ"א יו"ד רסד,א. רסה,יא. אוצר הברית (מהדורת תשנ"ג) עמ' קפו, קצה; 'עדות לישראל' להר"י ורדיגר עמ' קמב; ילקוט יוסף, שובע שמחות ח"ב עמ' עז, וש"נ. התוועדויות תשמ"ה ח"ג עמ' 1958.