מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1099 - כל המדורים ברצף
	למחוק את תרבות הרצח
	יש חדש
	התכלית – להפוך חושך לאור
	אין עוד מלבדו
	למצוא את הנקודה
	המומחה האלמוני
	הכוח לגאול
	עוד פירוש
	מקליט שיעורים ב-2:30 לפנות בוקר
	קדושת שביעית בפירות

השבוע אנו קוראים על האירוע החשוב ביותר בתולדות עם-ישראל – מעמד הר-סיני ומתן התורה, התגלות אלוקית שלא היה לה אח ורע. ובכל-זאת השבת אינה נקראת 'שבת מתן תורה', והפרשה אינה קרויה 'פרשת מתן תורה', אלא השבת נקראת 'שבת יתרו' והפרשה 'פרשת יתרו'. מתברר שדווקא בשם יתרו טמונים המהות והתכלית של מעמד הר-סיני.

להבהרת העניין עלינו להבין מדוע התורה מכנה את יתרו "כוהן מדיין". אחד הפירושים של "כוהן מדיין" הוא "כוהן לעבודה-זרה". לכאורה התואר הזה הוא אינו לשבחו של יתרו. למה דווקא עכשיו, כשיתרו התגייר ובא אל משה, צריך להזכיר שהיה "כוהן לעבודה-זרה'?!

עשייה והבנה

המילה 'כוהן' יש לה שני מובנים: א) כוהן מלשון שר. "כוהן מדיין" הוא אפוא שר חשוב במדיין. ב) כוהן במשמעות של איש פולחן, ו"כוהן מדיין" משמעותו "כוהן לעבודה-זרה".

שני הפירושים הללו מייצגים שני תחומים – עשייה והבנה. שר עניינו להנהיג ולתת הוראות כיצד להתנהג בפועל, שזה תחום העשייה. לעומת זה, "כוהן לעבודה זרה" הוא מי שיודע ומבין את עומקה של אותה עבודה-זרה, וכמאמר חז"ל על יתרו: "שהיה מכיר בכל עבודה-זרה שבעולם". זה תחום הידיעה וההבנה השכלית.

הגיע לשלמות

יתרו הגיע לשלמות בשני התחומים האלה. הוא היה שר ומנהיג, והגיע לשלמות בתחום העשייה. כמו-כן היה "כוהן לעבודה זרה" והשיג שלמות בידיעה ובחכמה בצד השלילי. וזה החידוש הגדול ב"וישמע יתרו" – שאדם כמו יתרו, שהגיע לתכלית השלמות בצד השלילי, התגייר והפך את שני התחומים הללו לקדושה.

הפיכת שני התחומים הללו לקדושה באה לידי ביטוי בשם יתרו. הוא נקרא 'יתר', על שם "שייתר פרשה אחת בתורה" (יתרו הוסיף פרשה בתורה, הפרשה המספרת על עצתו למשה להעמיד "שרי אלפים" וכו') – שזו שלמות בעניין החכמה. והוא נקרא 'יתרו', בתוספת ו, הרומזת לקיום המצוות (כדברי חז"ל: "כשנתגייר וקיים המצוות, הוסיפו לו אות אחת על שמו") – שלמות במעשה.

השמועה ששמע

דבר זה נרמז גם בשאלת חז"ל: "מה שמועה שמע ובא?". אמנם התורה מספרת שיתרו שמע "את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", אבל חז"ל חותרים לנקודה הפנימית שבדברים, והם משיבים שיתרו שמע על "קריעת עם-סוף ומלחמת עמלק".

קריעת ים-סוף מסמלת את המעשה – כפי שמשה נצטווה: "דבר אל בני-ישראל וייסָעו". לעומת זה, מלחמת עמלק באה בשל חלישות בידיעה ובחכמה, שכן בני-ישראל תהו "היש ה' בקרבנו אם אַיִן". יתרו "שמע" והבין שבשני התחומים הללו – המעשה וההבנה – דרושה יציאה מהמגבלות האישיות והתמסרות מוחלטת לקב"ה. לכן בא והתגייר, וסימל בכך את הפיכת החושך לאור, שזה עיקר מטרתו של מעמד הר-סיני.

(לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 192)