נושאים נוספים
	התקשרות 695 - כל המדורים ברצף
	בירור העולם דווקא על-ידי ביטול וציות מוחלטים
	מטרת השליחות – לשוב לגאולה
	אדמו"ר האמצעי ותורתו
	פרשת ויצא
	בין מוסר לחסידות
	החסיד הרה"ג יצחק-חיים-דובער וילענסקי מקרע¬מענטשוג
	"דרך החלון" לגבי מזוזה / ניגוב הידיים לפני הנטילה
	הלכות ומנהגי חב"ד

האם הפתגם "אם היו חותכים בבשרו היה יוצא חסידות ולא דם" נאמר כגוזמה או כדבר אמיתי? * בימי אדמו"ר הזקן ועל-פי ציוויו החל לומר חסידות, לקבל אנשים ולברכם * שלושה מאמרים בשבת אחת, חסידות באריכות ומאמר בארבע לפנות בוקר... * שביבים לרגל יום הולדת ויום ההילולא של אדמו"ר האמצעי בט' כסלו וחג הגאולה י' כסלו

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

בהתוועדות אור ליו"ד כסלו תשמ"א ('שיחות קודש' תשמ"א כרך א' עמ' 493 ואילך) דיבר הרבי על "יפוצו מעיינותיך חוצה" ועל "יתרון האור מן החושך וכו'" שנפעל על-ידי גאולתו של אדמו"ר האמצעי.

כנראה במענה לשאלה הוסיף הרבי הבהרה, אשר שולבה בשולי רשימת-הדברים, ובה נאמר:

ואף שרוב תורתו של האדמו"ר האמצעי נאמר ונכתב לפני גאולתו – הרי הכוונה היתה שילמדוה והפצתה, ומבלי רדיפות ומפריע כו' מהמלכות דאז וכו' – וזה נעשה ע[ל] י[די] הגאולה.

ובהתוועדות ש"פ נשא י"ד סיון תשל"ו ('שיחות קודש' תשל"ו כרך ב' עמ' 322) סיפר הרבי:

וכידוע המסופר בספר חסידים [ויש-אומרים שזוהי אמרתו של הצמח-צדק] שאילו היו חותכים בבשרו של אדמו"ר האמצעי היה נוטף (לא דם, אלא) חסידות.

התורה נעשית אצלו בעל-הבית

הרבי הסביר שאין המדובר בדבר-צחות בעלמא אלא שבפנימיות העניינים הדבר נכון: כאשר יהודי לומד תורה באופן שהיא חודרת בכל מציאותו, התורה נעשית דם ובשר כבשרו. וכאשר לימוד התורה הוא באופן כזה, האדם חדל להיות בעל-הבית על מציאות הגוף שלו, כשם שהיה בשעת מתן-תורה שפרחה נשמתן (שבת פח, ב).

בהמשך מצביע הרבי על מספר דוגמאות:

בגמרא מצינו (שבת פח,א) שרבא בשעת עיונו בהלכה היו אצבעות ידיו מונחות תחת רגליו והיו לוחצות אותן והיו אצבעותיו מזילות דם.

אודות רבי עקיבא (ברכות לא, א) כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו, אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת – משום שהוא לא היה שולט על גופו ("וואָרום דער גוף האָט זיך ביי איהם אינגאַנצן פאַרלאָרן").

כן מסופר על אדמו"ר הזקן אשר מרוב דביקותו היה מתגלגל בשעת אמירת דא"ח, והיה ר' פינחס רייזעס – ראש החוזרים בימיו – מרכין עצמו (שוכב על הארץ) לשמוע כל היוצא מפיו (ראה רשימות היומן עמ רצט).

אדמו"ר הזקן קרא לו ה"רבי" שלי

ביום ב' י' אייר תרצ"א שמע הרבי מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ את הדברים האלה (רשימות היומן עמ' קצח-ט):

משנת תקס"ט, לא היה אדמו"ר הזקן מקבל [=ל'יחידות'] אנשים השואלים [=עניני עבודה והשכלה] . . והיה שולחם אל [=בנו] אדמו"ר האמצעי באמרו: "לכו אל ה"רבי" שלי". והיה נכנס אדמו"ר האמצעי אל אדמו"ר הזקן מקודם, ובא אחר כך "מוסמך", ועונה על היחידות של ענייני עבודה, השכלה. כשהם היו מבקשים ברכה – היה נכנס [=אדמו"ר האמצעי תחילה] אל אדמו"ר הזקן על איש פרטי זה בפרט, ובא ועונה...

וברצון אדמו"ר הזקן, היה אדמו"ר האמצעי אומר דא"ח ברבים – מאמריו של אדמו"ר הזקן בהוספת אותיות, או גם עניינים, אלא שהיה אומר לא בזמן אמירת אדמו"ר הזקן. היו גם שבתות כאלו ששניהם אמרו [=אבל] לא בבת אחת . . לפעמים חזר [=אדמו"ר האמצעי] המאמר שאמר אדמו"ר הזקן, ולפעמים מאמר אחר. אירע גם כן שאדמו"ר הזקן שמע אמירת אדמו"ר האמצעי, ופשיטא ש[=היו] הרבה מהחסידים שסיפרו לאדמו"ר הזקן המאמר שאמר אדמו"ר האמצעי. ונפלא הוא מסירת ונתינת כוחות מאדמו"ר הזקן לאדמו"ר האמצעי, עוד בחייו.

ועוד ברשימות היומן שם:

בתחלה היה אומר אדמו"ר האמצעי מאמרים קצרים, אף שהיה כותב בארוכה, ואחר כך התחיל גם לאמר בארוכה . . קרה שאדמו"ר האמצעי אמר דא"ח ג' פעמים בשבת אחת, או שהודיע פתאום שבשעה ד' לפנות בוקר יאמר דא"ח...

"דלא כנ"ל"

בהזדמנות מסויימת (תורת מנחם תשמ"ז כרך ד' עמ' 400) הזכיר הרבי את מאמר הזהר על פנימיות התורה "אילנא דחיי, דלית תמן לא קשיא כו' ולא מחלוקת כו'".

וכאן העיר הרבי וביאר (צוטט שם בהערה 160): "ומה שמצינו במאמרי אדמו"ר האמצעי "דלא כנ"ל" – הרי זה נאמר על-ידי בעל המאמר עצמו, ואצלו גופא – באותו מאמר והמשך אחד כו', ואין-כאן-מקומו".

עלייה לתורה של אדמו"ר האמצעי

הרבי שמע מפי הרבי ריי"צ בקיץ תרצ"ב (רשימת היומן עמ' רנ'):

מקובל אשר אדמו"ר האמצעי לא היה עולה לתורה כי אם בשמחת-תורה עם כל הנערים. [=וסיבת הדבר] הוא התבייש מגודל קדושת התורה כו'.

לימים, בשנת תשי"ט, התעורר דיון בנוגע לעליית האורחים בני ארץ-ישראל לתורה בשמחת-תורה בחצר הרבי, והרבי נימק זאת בהרחבה על-פי הלכה, ובסיום דבריו הפטיר (תורת מנחם כרך כד עמ' 146):

אילו היו קוראים להם לעליות אחרות – היתה זו "שאלה" שלמה ב"גבאות" (אף שמדובר בכזו של שמחת תורה..) איזו עלייה לתת לכל-אחד-ואחד מהם באופן המתאים לכבודו... וזוהי המעלה בעלייה לתורה עם "כל הנערים" – שבוודאי מתאימה לכבודו של כל-אחד-ואחד, שהרי אדמו"ר האמצעי היה עולה לתורה בעליה זו!...

דמותו של אדמו"ר האמצעי

ברשימת היומן תרצ"ה (רשימות היומן עמ' שפד) מסופר:

אדמו"ר הזקן היה גבה קומה [=וצבע] שערותיו היה בלאנד, ולא אדום.

[אדמו"ר] האמצעי [=היה] מעט נמוך ממנו [=וצבע שערותיו היה] גם כן בלאנד.

זכות מיוחדת בקניית נחלה בחברון

בהתוועדות ש"פ ויצא ט' כסלו תשכ"ט ('שיחות קודש' תשכ"ט כרך א' עמ' 131) התבטא הרבי שגאולת אדמו"ר האמצעי היתה בדומה לגאולת אדמו"ר הזקן.

וכאן ציין הרבי: ידוע מה שאמרו על אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי (כשם שאמרו על יעקב אבינו ויוסף הצדיק) "כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף", וכשם שגאולת אדמו"ר הזקן, הרי כפי שציין באיגרתו, "עמדה לנו" זכות התעסקותו בישוב (וצדקת) ארץ-ישראל (שהיא מכוונת כנגד "ארצות החיים" ו"שער השמיים" ארץ-ישראל שלמעלה) באמצעות ה"מעמדות" ששיגר לאלו שישבו על התורה ועל העבודה בארץ-הקודש – הרי בדומה לזה היה גם אצל אדמו"ר האמצעי, שהתעסקותו בצדקת ארץ-ישראל עמדה לו וכו'.

אולם, הוסיף הרבי, חידוש משלו חידש אדמו"ר האמצעי, שלא מצינו אצל הבעל שם טוב, הרב המגיד ואדמו"ר הזקן – קניית נחלה בחברון, וכמסופר באיגרתו, וקנה בעצמו נחלה בעיר-הקודש חברון.

הפסוק מדבר עליו

מקטעי הפתיחה המאמר ד"ה פדה בשלום שנאמר בש"פ ויצא תשמ"ו (תורת מנחם תשמ"ו כרך א' עמ' 632)

פדה בשלום נפשי . . הנה תוכן פסוק זה קשור עם גאולת כ"ק אדמו"ר האמצעי, כי אף שבפשטות נאמר פסוק זה על-ידי דוד המלך בספר תהילים . . על דרך זה נאמר פסוק זה אחר-כך על-ידי אדמו"ר הזקן.

כמו שכתוב באגרת הקודש שלו על-דבר הגאולה שהגאולה היתה כשאמר הפסוק פדה בשלום . . כמדבר בעדו, היינו שהפסוק מדבר עליו, וכן היה על-דרך-זה אצל אדמו"ר האמצעי...

מזכרת מאבות ונשיאים

לרגל י"א ניסן תשל"ב, שנת השבעים לרבי, שיגר מר זלמן שז"ר לרבי נרתיקי תפילין מכסף של אדמו"ר האמצעי (תיאורם וצילומם ב"תערוכת ספריית ליובאוויטש" נ.י. תשנ"ד עמ' כו; עמ' 21).

במענה על כך שיגר לו הרבי איגרת ('אגרות קודש' כרך ז"ך עמ' שפא) ובה התייחס לתשובה:

מאשר הנני קבלת מכתב כ[בודו] וכן התשורה הנכבדה – קדושה ומזכרת אבות ונשיאים גם יחד – ות[שואת] ח[ן] ת[שואת] ח[ן] מק[רב] ול[ב] ע[מוק].

וראה ספר 'נשיא וחסיד' עמ' 302-301.