ממעמקים קראתיך ה'
"ממעמקים קראתיך ה'". החסרונות והפגמים שאדם גרם על-ידי חטאיו – אין להם תיקון אלא על-ידי המשכה מהמקור, מ"עומק העליון". וכמשל נהר שנחרב ויבש, כשבאים למלאותו, חופרים בעומק, במעיין ובמקור הנובע, ועל-ידי זה חוזר הנהר ומתמלא. זהו "ממעמקים קראתיך": הקריאה וההמשכה היא מ"עומק העליון".
וכיצד ממשיכים מ"עומק" זה? – על-ידי קריאה לה' מעומק פנימיות הלב, קריאה שאינה יכולה לבוא לידי ביטוי בדיבור, אלא אך ורק בצעקה. זהו שנאמר בהמשך, "ה' שמעה בקולי": "קולי" לא נאמר, אלא "בקולי", דהיינו שהקב"ה ישמע ויקבל את מה שבתוך הקול ובפנימיותו.
(ליקוטי-תורה ראש-השנה נד,ג)
כי עמך הסליחה
"כי עמך הסליחה למען תיוורא". פירש האבן-עזרא: "כאשר תסלח לעווני ישמעו חוטאים וישובו גם הם... ואם לא תסלח, לא ייראוך ויעשו חפצם בכל אוות נפשם".
לזה מתאים המשל הבא: אדם חייב לחברו סכום גדול, ואין ידו משגת לפרוע את החוב. אם יסכים הנושה לפריעת החוב בתשלומים קטנים, במשך זמן – יתאמץ הלווה לפרוע את החוב. אך אם יתבע את כל התשלום כולו מיד – יתייאש הלווה ולא ישתדל לשלם אפילו חלק ממנו.
(יהל-אור עמ' תק)
אשרי העם
"אשרי העם יודעי תרועה". אשרי העם שאינם סומכים על הגדול שבהם, אלא כל אחד ואחד מהם יודע פרק בתרועה ובתכסיסי מלחמה. משל למדינה שהיה בה גיבור וכל בני המדינה בטחו בו, ולא למדו דרכי מלחמה. כעבור זמן פרצה מלחמה, ואז התברר שהאויב התחכם וגנב מהגיבור את כלי-נשקו. הגיבור נלכד ועמו כל אנשי המדינה שסמכו עליו.
(כתר-שם-טוב סימן קלג)
תשע ברכות במוסף
בתפילת מוסף של ראש-השנה תשע ברכות. זאת כדי להמשיך את תשע הספירות (חב"ד חג"ת נה"י) בספירת המלכות – שהרי עבודת ראש-השנה היא "בניין המלכות".
(ליקוטי-תורה נשא כו,א)
פסוקי מלכיות
רז"ל אמרו: "אמרו לפני מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם". על-ידי אמירת פסוקי מלכויות, ממשיכים ומעוררים תענוג ורצון חדש אצל הקב"ה לשוב ולמלוך עלינו. ואנו צריכים לומר פסוקים אלו מהתורה, כדי לפעול אצל הקב"ה את הרצון למלוך.
למה הדבר דומה? לתלמיד-חכם שמשמיע סברה, אך כדי שדבריו יתקבלו על דעת השומעים, הוא מסתייע בראיה מהתורה. אף אנו מבקשים מהקב"ה שימלוך עלינו, אך כדי שבקשתנו תתקבל, אנו מוסיפים ומביאים ראיה מהתורה – "ובתורתך כתוב לאמור".
(סידור עם דא"ח עמ' רלח)
זה היום תחילת מעשיך
כל ראש-השנה נקרא "תחילת מעשיך". טעם הדבר הוא – כי כשם שבתחילת הבריאה, בראש-השנה הראשון, נמשכו אור וחיות לשנה אחת בלבד (המשכה מדרגה רוחנית ש"מעל הזמן" לתוך הזמן), כן גם בכל שנה ושנה נמשכים בראש-השנה אור וחיות חדשים, להוות את העולם במשך שנה אחת.
עם זה, ראש-השנה הוא רק "זיכרון ליום ראשון". כי בראש-השנה הראשון נמשכה החיות באתערותא-דלעילא, מצד חפץ ורצון הבורא. לעומת-זאת, עכשיו תלויה המשכה זו באתערותא-דלתתא, מצידנו.
(ליקוטי-תורה דרושים לר"ה נח, ב)
תקעו בחודש שופר
לכאורה, על-פי כללי הדקדוק, נכון היה יותר לומר "תקעו שופר בחודש", מדוע נאמר הפסוק בסדר מילים זה?
אלא יש להשתדל שעבודת ה' תהיה בבחינת "חודש", לשון חידוש, ולא בדרך של חוק קבוע. והפסוק ממשיך ואומר, "כי חוק לישראל הוא" – אם העבודה אכן נעשית בדרך של חוק קבוע, אזי "משפט לאלוקי יעקב" – הקב"ה דן ושופט את עמו על זה.
(כתר-שם-טוב סימן רנו)
היום הרת עולם
"הרת" מלשון "הריון". בראש-השנה, לאחר עבודת התשובה בחודש אלול וימי הסליחות, מקבלת כל נשמה בחינת "הריון", והיינו שנמשכים בה יראת ה' ופחדו על כל השנה.
לכן קוראים בראש-השנה על פקידתן של שרה וחנה, שכן בראש-השנה נהיה עניין ה"הריון" בנשמה, בעבודה רוחנית.
(אור-התורה דברים עמ' א'שכד)
* * *
"היום הרת עולם". פירש הרבי הרש"ב: היום רועד העולם. בראש-השנה לעת ערב שרוי העולם במצב של עילפון ורעדה, כאדם שהתעלף, שהוא רועד עד שתשוב אליו חיותו. בשמחת-תורה, בעת ברכת "שהחיינו" על התורה – העולם נרגע.
(ליקוטי-דיבורים א עמ' ה)
נושא עוון ועובר על פשע
"מי א-ל כמוך, נושא עוון ועובר על פשע". כאשר הקב"ה "נושא עוון" – שנושא ומעלה את העוון ומוכיח עליו את החוטא, אות וסימן הוא שהוא "עובר על פשע" – שרוצה לעבור ולכפר על הפשע.
למה הדבר דומה? לשניים שרבו ביניהם, וכשבאים להתפייס מוכיח כל אחד את חברו, כדי לברר מי חטא למי. אולם אם אין רצונם להתפייס, אין האחד "נושא עוונו" של חברו, להוכיחו על מה שחטא לו.
(כתר-שם-טוב סימן קכב) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
