איש פשוט היה זבולון-בנימין, שחי בשולי החברה של העיירה דוברומיסל. הוא התפרנס מפשיטת עורות ומטיפול בבעלי-חיים. טוב לב וירא-שמים היה, אבל תלמידי-החכמים בעיירה בזו לו ולשכמותו. שיחה או כל קשר עם אנשים דוגמת זבולון-בנימין נחשבו בעיניהם פחיתות-ערך.
אולם יום אחד אירע בדוברומיסל מאורע ששינה את יחסם של תושבי העיירה לזבולון-בנימין, מן הקצה אל הקצה.
בוקר אחד נקרא רופא העיירה לבית מסויים, כדי לטפל בילד חולה. בעודו מטפל בילד, הוזעק הרופא לבית אחר, שגם בו חלה אחד הילדים. בתוך כך הגיעו הורים נוספים וסיפרו אף הם בדאגה על חום שאחז בילדיהם ועל סימני מחלה נוספים שנתגלו אצלם.
תסמיני המחלה בכל המקרים היו זהים. בתוך כיממה התחוור כי היקף המחלה הגיע לממדים של מגֵפה. בעיקר פגעה המגֵפה בילדים.
רופאים מכל הסביבה הוזעקו לדוברומיסל כדי לטכס עצה, אולם הרופאים לא הצליחו לגלות את שורש המחלה ולהגדירה אל-נכון, ועל-כן גם התקשו למצוא לה מזור.
בו-בזמן החלו להגיע לחצר ביתו של זבולון-בנימין רפתנים ומגדלי צאן מודאגים. למרבה ההפתעה, גם בבקר ובצאן פגעה באותם ימים ממש מחלה עלומה. "עזור לנו", ביקשו מזבולון-בנימין; "מצא לנו תרופה!", התחננו אליו החקלאים, שחששו מאובדן מטה-לחמם.
זבולון-בנימין, שנתן דעתו לנעשה בקרב ילדי העיר, צירף פרט לפרט והעלה השערה שגורם אחד הוא העומד מאחורי מחלת הילדים ומאחורי מחלת הבהמות גם-יחד. מחקר קצר וזריז שערך אישש את השערתו. התברר לו, כי כל הילדים שחלו במחלה המסתורית שתו חלב שמקורו ברפתות ובדירים שבהם נתגלתה מחלת הבהמות. עד מהרה הופצה ברחבי העיירה הוראה חד-משמעית, לחדול מלהשקות ילדים – חולים כבריאים – מתוצרת החלב המקומית.
משתאים ומלאי הערכה עקבו הרופאים המלומדים וכל שאר בני דוברומיסל אחר האיש הפשוט שהשכיל לעמוד על הגורם למחלת הילדים.
בשלב הבא חשף זבולון-בנימין גם את מקור המחלה בבעלי-החיים. הוא גילה כי באזור מסויים בפאתי העיר צומחת עשבייה מורעלת, החודרת לדמם של בעלי-החיים האוכלים ממנה ופוגעת במערכת העיכול שלהם.
כעבור זמן קצר הצליח לרקוח מעשבים תרופות ומהן הושקו – במינונים משתנים – בעלי-החיים הפגועים, ולהבדיל, הילדים החולים. בתוך כשבוע הצליחה תרופתו של זבולון-בנימין למגר כליל את המחלה.
דוברומיסל נשמה לרווחה. הגלגל הסתובב לפתע, ובבת-אחת התעלה מעמדו של זבולון-בנימין משפל תחתיות למרומי המעמד החברתי. הכול ראו בו 'גיבור', ורבים חשו כלפיו הכרת-תודה עמוקה.
המקרה של זבולון-בנימין המחיש היטב את מאמר המשנה בפרקי-אבות – "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום".
לאחר שהשלים את מלאכתו בדוברומיסל פנה זבולון-בנימין גם לכפרי הסביבה, כדי לרפא את ילדי הגויים ובהמותיהם, שנדבקו אף הם במחלה.
הוא לא נכח בבית-הכנסת בשעה שרב העיירה ניצב על הבימה ושיבח אותו. "המקרה האחרון שאירע ביישובנו מחייב את כולנו לחשבון-נפש ולתשובה אמיתית על מעשינו הלא-טובים", פתח הרב את דבריו.
לאחר מכן הוסיף ואמר: "אבל יש במקרה הזה גם כדי ללמדנו על כוחו של היחיד. כל אחד ואחד שמעשיו טובים וכוונותיו לשם שמים, יכול לשמש שליח של ההשגחה העליונה. הנה, לדוגמה, זבולון-בנימין, שאיננו מיושבי ה'מזרח' בבית-הכנסת ואינו נמנה עם למדני דוברומיסל, ובכל-זאת, בזכות טוהר ליבו ומידותיו הטובות, זכה להיות שליח ה' להביא ישועה והצלה לכולנו".
כשחזר זבולון-בנימין העירה, לאחר שהשלים את מלאכתו בכפרי הסביבה, התברר לו כי שלא בטובתו נהפך לשיחת הבריות. צער ומועקה הציפו את ליבו. כל ימיו ניהל את חייו בשקט ובצנעה, והוא חשש מכל סוג של התבלטות. הוא ניסה להדחיק את מחשבותיו הטורדות ולחזור לסדר-יום רגיל.
אולם כשבליל שבת, לאחר התפילה, ניגש אליו הרב ובמאור-פנים מיוחד איחל לו: "שבת שלום! ר' זבולון-בנימין", לא הצליח פושט העורות לשלוט ברגשותיו. הוא התקשה לעכל את העובדה שהרב בכבודו ובעצמו ניגש אליו ואף מוסיף לשמו את התואר ר'. הוא פרץ בבכי נרגש ושאל את הרב אם הכבוד המורעף עליו אינו בא על-חשבון חלקו העתידי לעולם-הבא.
"תנוח דעתך, ר' זבולון-בנימין", ענה לו הרב ברכות, בהניחו יד מלטפת על זרועו. "תנוח דעתך יקירי, שכן רק מי שרודף אחר הכבוד – הכבוד הניתן לו מפחית מחלקו בעולם-הבא. הדברים אינם חלים על מי שבורח מהכבוד והכבוד בכל-זאת רודף אחריו"... זבולון-בנימין חזר לביתו רגוע וטוב-לב.
כזה היה ר' זבולון-בנימין וכאלו היו רבים מהיהודים ה'פשוטים' של אותם ימים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
