זאת חוקת התורה (יט,ב)
הביטוי "זאת חוקת התורה" (ולא "זאת חוקת הפרה") רומז שמצוות פרה אדומה היא "התורה", היא מסמלת ומייצגת את כל מצוות התורה.
שכן כל המצוות, ובכלל זה המצוות השכליות, הן בעצם "חוקים", היינו רצון אלוקי שלמעלה מחכמה וטעם (אלא שבמצוות השכליות רצון זה מתלבש בחכמה). וכנוסח ברכת המצוות: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". מובן אם-כן, שפרה אדומה, שהיא הגדולה שבחוקים, עד ששלמה המלך אמר עליה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (במדב"ר פי"ט), מסמלת את כללות המצוות.
(לקוטי שיחות כרך יג עמ' 67)
זאת חקת התורה (יט,ב)
מי ייתן טהור מטמא... לא יחידו של עולם (במדב"ר)
מבואר בחסידות ש"יחידו של עולם" היינו ספירת הכתר, וכדי להפוך את הטמא (טמא מת) לטהור יש צורך בגילוי והמשכה מבחינה נעלית זו דווקא.
מוסיף על כך כ"ק אדמו"ר:
עבודת הפרה מחייבת יציאה אל מחוץ למחנה והתעסקות שם עם בהמה, כאשר המתעסק עצמו נטמא על-ידי זה, וכל זה – כדי לטהר יהודי מטומאתו. דווקא עבודה זו, המבטאת ביטול על-שכלי, שמקורו ב"יחידה" שבנפש, ממשיכה את בחינת "יחידו של עולם".
(לקוטי שיחות כרך ד עמ' 1056)
ונתתם אתה אל אלעזר הכהן והוציא אתה אל מחוץ למחנה (יט,ג)
אלעזר – א-ל עזר (ילקו"ש חוקת תשנט)
עשיית הפרה, שנועדה לטהר את הטמא מטומאתו, רומזת לעבודת התשובה. לכן נעשתה על-ידי אלעזר, "א-ל עזר", שכן הכוח לעשות תשובה ניתן מן השמים, כמאמר (שבת קד) "הבא לטהר מסייעין לו".
זוהי גם המשמעות הפנימית של עשיית הפרה מחוץ למחנה – דווקא ההימצאות ב"חוץ" מעוררת אצל הבעל-תשובה אהבה ותשוקה עזה לאלוקים, ככתוב (שיר-השירים ח) "אמצאך בחוץ".
(אור התורה במדבר עמ' תתיד)
והיתה לעדת בני-ישראל למשמרת (יט,ט)
אדם שעוסק ב"עשיית הפרה", היינו בטהרת הזולת וקירובו לאבינו שבשמים, זקוק ל"משמרת", המזכירה לו שאסור לו לשכוח על עצמו, שכן גם הוא עלול להיטמא ח"ו ולהזדקק ל"אפר פרה".
(לקוטי שיחות כרך ד עמ' 1060)
זאת התורה אדם כי ימות באהל (יט,יד)
מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות באוהל (היכן מצויה, באדם שימות באוהלי תורה, רש"י) (ברכות סג)
בן תורה צריך "להמית" את כל תענוגי העולם ולהינזר מהם, שכן גם דברים קלי-הערך בתענוגי העולם מונעים את המסירה והנתינה באוהלה של תורה.
('היום יום' - א' בתמוז)
ותמת שם מרים (כ,א)
למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת (רש"י)
למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה ולא לפרשת חטאת?
אלא החטאת מכפרת על השגגות, שסיבתן היא התגברותה של הנפש הבהמית, ששורשה מקליפת נוגה, אך אין היא מכפרת על הזדונות, שהן משלוש הקליפות הטמאות לגמרי. ואילו פרה אדומה מטהרת טומאת מת, שהיא אבי אבות הטומאה, הקשורה לשלוש הקליפות הטמאות; וכן בעת פטירת הצדיק מאיר חסד ה' לכפר על עוון הדור, כולל הזדונות.
(תניא אגה"ק סימן כח)
ודיברתם אל הסלע (כ,ח)
ואילו בפרשת בשלח (יז) נאמר "והכית בצור".
אומר הרבי ה'צמח-צדק':
"צור" נמשך משם אלוקים, ככתוב (שמואל א ב) "ואין צור כאלוקינו", ובעבודת ה' הוא ביטול ושלילת הרע ("אתכפיא"). אדם שהוא בבחינת "צור" זקוק ל"הכאה" וביטוש, "והכית בצור".
ואילו "סלע" שייך לשם הוי', כנאמר (תהילים יח) "הוי' סלעי ומצודתי", ועניינו בעבודה הוא הפיכת הרע לטוב ("אתהפכא"). מי שהגיע לדרגת "סלע" דיי לו בדיבור, "ודיברתם אל הסלע".
(אור התורה במדבר עמ' תתלה)
וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום... דרך המלך נלך (כ,יד-יז)
"וישלח משה מלאכים" – היינו ה"משה" שבכל נשמה,
"מקדש" – מבחינת חכמה שבנפש, שנקראת "קדש",
"אל מלך אדום" – מלכי אומות העולם שישראל כבושים בגולה אצלם.
לאמר:
"דרך המלך נלך" – בכל הקשור לעבודת הבורא אין לנו אלא דרך ה', מלכו של עולם. וכאמרתו המפורסמת של הרבי הריי"צ בעת שחרורו מהמאסר, שגם בזמן הגלות "בכל הקשור לדתנו, תורה ומצוותיה ומנהגי ישראל – אין עלינו מושל ושולט".
(לקוטי שיחות כרך יח עמ' 468)
דרך האתרים (כא,א)
דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם (רש"י)
כאשר יהודי עומד "להיכנס לארץ-ישראל", כלומר – להפוך מקום שהוא בבחינת "חוץ לארץ", מקום הרחוק מיהדות, ל"ארץ-ישראל", מקום תורה, אין לו לפחד מפני העבודה הקשה הצפויה לו, שכן "התייר הגדול נוסע לפניו", רבותינו נשיאינו נותנים את חסותם לכל מי שעוסק בעבודה זו.
ועבודה זו הופכת את "דרך האתרים" לשון רבים, היינו הריבוי והפירוד של עולם הזה החומרי, ל"דרך התייר הגדול" לשון יחיד, האחדות וההתכללות שבקדושה.
(שיחת ש"פ מסעי תשכ"ז)
עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי (כא,ח)
הייסורים והדינים שבאים על האדם ח"ו הם בעצם טוב, שכן אין רע יורד מלמעלה והכול הוא לטובה, אלא שכאשר טוב זה יורד ומשתלשל לעולם הזה, הוא נראה כייסורים וכרע ואין הטוב מושג לנו. זהו "ושים אותו על נס": כשמתבוננים ב"נחש" כפי שהוא למעלה, בשורשו ומקורו, באים לידי הכרה שגם הייסורים הם טוב.
(לקוטי תורה במדבר עמ' סב)
על כן יאמרו המושלים (כא,כז)
אלו המושלים ביצרם (בבא בתרא עח)
יצרם הרע משמש בעבורם משל ודוגמה, הם לומדים ממנו כיצד לעבוד את ה' מתוך נחישות ותקיפות.
(ספר השיחות ת"ש עמ' 151)
בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון (כא,כז)
"בואו חשבון" – חשבון הנפש שעורכים בקריאת שמע שעל המיטה מבטיחה אשר
"תיבנה ותכונן עיר סיחון" – עבודת התפילה שלמחרת תהיה כדבעי (התפילה נקראת שיחה, כמאמר (ברכות כו) "אין שיחה אלא תפילה").
(לקוטי תורה במדבר עמ' סו) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
